התחושה הדתית-האסלאמית כל כך חזקה במלזיה, עד כדי כך שהרשויות הממלכתיות מפקיעות באופן-חוקי מילים מסוימות המזוהות עם האסלאם. כך למשל, בשנת 2013 המערכת המשפטית של מלזיה אסרה את השימוש במילה "אללה" בטקסטים שאינם מוסלמים המתורגמים לשפה המלאית.

בדימוי-העצמי של אינדונזיה, היא נתפסת כמדינה מוסלמית מתונה, ליברלית ודמוקרטית, היכולה לשמש דוגמא ומופת למדינות מוסלמיות רבות - בעיקר למדיניות הערביות הנתפסות כברוטאליות באופן מיוחד - משום שהן התרחקו לחלוטין מעקרונות האסלאם האמיתי.

כאשר מדינות המוגדרות כ"ליברליות" מזדעזעות ממצב הנשים באפריקה ובאסיה, לזעזוע הזה יש הצדקה מסוימת, אך הוא בראש-ובראשונה נובע מסוג של התנשאות תרבותית שיש בצידה גם תרבות של הכחשה על הנעשה בתוך ביתן פנימה.

דוחות רבים פורסמו במהלך השנים האחרונות על מעמדם של עבדים שחורים האומללים האלה ועל היחס של האוכלוסייה הערבית כלפיהם. כך למשל, למרות שחוק נגד עבדות נחקק במאוריטניה בשנת 2007, הוא אינו מיושם בפועל.

כך הסתיימו להם לפתע חיים מלאים של אישה צעירה, יחד עם בעלה השני, במדינה שהיא כה אהבה, באופן אמיתי, וללא התנשאות של אישה שגדלה במדינה מערבית ואף קיבלה חינוך מערבי מן המעלה הראשונה באוניברסיטאות המכובדות של קנדה.

מרבית המוסלמים במוזמביק מתגוררים במחוז "קאבו דלגדו" הצמוד לגבול עם טנזיה. מתוך אוכלוסייה של כ-2.5 מיליון נפש, כ-60 אחוזים מהם משתייכים לקהילה המוסלמית - שהשפעתה הדתית והתרבותית במחוז גברה מאוד בשנים האחרונות.

אחד ממעשי הטבח הקשים שהתרחשו לאחרונה (2014), התבצע בבני העדה היזידית, המתגוררת בעיראק - עדה שנפלה קורבן לאנשי ארגון "המדינה האסלאמית" שפעלו באכזריות רבה תוך-כדי שכנוע דתי עמוק שהעניק לגיטימציה אידיאולוגית למעשים הללו.

כל מי שעוקב אחרי תופעת שריפת הכנסיות בצרפת בשנים האחרונות, לא יכל להימלט מהמחשבה שהקתדרלה הועלתה באש מתוך כוונת מכוון. הרי קשה להעלות על הדעת שאתר-מורשת עולמי כמוה איננה מטופלת על-פי כל הכללים הקפדניים ביותר.

על-פי דו"ח מיוחד של האו"ם שהובא לידיעת-הציבור במרץ 2019, נאמר שב-69 מדינות ברחבי-העולם קיימים חוקים מפורשים נגד המרות-דת. דהיינו, המרת-דת אינה חוקית או מופעלות במדינות האלה סנקציות חוקיות נגד אזרחים שהמירו את דתם.

צריך לשים-לב למה שמתחולל בתקשורת המערבית-הדמוקרטית בעיקר בשנתיים האחרונות. התקשורת הזו מוצפת במידע על העולם-הערבי, על העולם-האסלאמי, על פיגועי-טרור אסלאמיים, על אלימות אסלאמית, על בעיות של המהגרים המוסלמים ועל הפליטים המוסלמים.

צרפת היא בסך הכל מדינה שוביניסטית ומיליטריסטית בסגנון האירופאי הישן נושן. כל זה נעטף במילים גבוהות של "חירות", "שוויון" ו"ואחווה". אולם, ההמנון הצרפתי חושף את התרבות האלימה המלווה את צרפת מאז שזו נחשבה למדינה מלוכנית.

בשנים האחרונות משהו השתנה ברוח הליברלית של רבות מהמדינות הדמוקרטיות: הן מחפשות שקט אזרחי בין הקבוצות השונות, המרכיבות את החברה, על חשבון היסוד התרבותי הליברלי. באופן פרדוקסאלי, בשם "הליברליות המערבית" נוצרה דינמיקה של אלימות אסלאמית.

פיגועי הטרור בצרפת העלו אל פני השטח בעיה שהשלטונות נטו עד היום, בעיקר מסיבות של פוליטיקה תקינה, להתעלם ממנה, או לפחות להמעיט מחשיבותה - מעמדה של הקהילה המוסלמית בצרפת. בהקשר הזה כדאי להשוות את ההיסטוריה של יחסה של ממשלת צרפת לקהילה היהודית.

כבר יותר מ-20 שנה העיר המבורג הפכה למרכז אסלאמי רדיקלי המשפיע על כל גרמניה. כך למשל, בשנת 2012 מועצת-העיר החליטה להכיר באורח-רשמי בחגים מוסלמים, וכן הוחלט להרחיב את רשימת הקורסים העוסקים בדת האסלאם הנלמדים בכל בתי-הספר בעיר.

בגרמניה מתגורר הציבור המוסלמי הגדול ביותר באירופה לאחר צרפת. גורמים לא-רשמיים בגרמניה מעריכים את מספרם של המוסלמים המתגוררים במדינה בכ-5 עד 6 מיליון בני-אדם. העיר המבורג מהווה את אחד מהריכוזים הגדולים ביותר של מוסלמים בגרמניה.

על-פי הערכות אחדות, מתגוררים בגרמניה כ-5 מיליון מוסלמים. הזרם הקטן שהחל בשנות ה-60 של המאה הקודמת – עם הבאתם של עובדים טורקים - הפך למסה קריטית שהצליחה להקים יותר מ-3,000 מסגדים ובתי-תפילה שחלקם פועלים הרחק מעיני השלטונות.

הדמוקרטיה כפי שהיא קיימת בעולם המערבי, היא מושג זר לחלוטין לתרבות הערבית ולתרבות האסלאם בכלל. חדירת המושג לשפה הערבית הצטמצמה לפן אחד שלו – ההצבעה בקלפי. בחירות כשלעצמן אינן דמוקרטיה.

אנו גרנו אצל סבתי בעיירה היהודית סקורני (Secureni), בת 10,000 יהודים - זו הייתה עיירה טיפוסית של מזרח-אירופה המוכרת לנו היטב מהספרות היהודית של אותה עת. מייד עם נסיגת הצבא הרוסי, החלו האיכרים לערוך פוגרומים וחלק נכבד מתושבי העיירה היהודית נטבחו.

הנשיא החדש של מצרים יצטרך להתמודד עם מערכת צבאית המעוניינת לשמר בכל כוחה על מעמדה הציבורי, הפוליטי והכלכלי. הצבא המצרי אינו מתפקד רק כ"שומר החומות" של המדינה המצרית, אלא הוא גם מתפקד כגוף כלכלי המייצר עשרות מוצרים אזרחיים.

בפתח האירוע החגיגי בו מוזמן השיח´ מחמד אחמד חסין, לומר את דברו אומר המנחה "מלחמתנו עם צאצאי הקופים והחזירים היא מלחמת דת ואמונה יחי פתח". המקור לדברים אלו הם פסוקי הקוראן בסורת מרום החומה, המדברים על קבוצה מקרב היהודים אשר חיללה את השבת.

ישנם קולות בתוך החברה הישראלית הקוראים לנהל משא ומתן גם עם חמאס ארגון אשר נקודת השקפתו מבוטאת כבר בפתיח לאמנת החמאס. "ישראל תקום ותוסיף להתקיים עד אשר יכרית אותה האסלאם כפי שהכרית את מה שקדם לה".

למרות שבעיני חסידי האסלאם, הפתרון הסודאני נחשב לקריעה אלימה בבשר החי של האומה המוסלמית, סביר להניח שבעיני מיעוטים דתיים ואתניים המתגוררים במרחב האסלאמי, הדוגמא הסודאנית היא דווקא אות מבשר טובות.

מדינות רבות בעולם משקיעות מאמצים אדירים כדי לשמור על צביונן הלאומי והתרבותי כחלק ממכלול שלם של הערכים המשותפים המגדירים את זהותן הייחודית של המדינות הלאומיות. מבחינה היסטורית, המאבק להגדרת הזהות היהודית בארץ-ישראל נמשך כבר אלפי שנים.

במאמרים הקודמים עסקנו בתופעת האלימות הרוחבית הקיימת במדינות המוסלמיות בהשוואה לישראל ולמדינות דמוקרטיות מצטיינות. לפיכך נשאלת השאלה, האם התנהגותו של המיעוט המוסלמי המתגורר במדינת-ישראל שונה באופן מהותי בהשוואה להתנהגותם של מוסלמים אחרים?

מבדיקה שנערכה על-פי מקורות אחדים – חלקם בינלאומיים וחלקם ערביים – מתברר שבעולם-הערבי (320 מיליון נפש) יוצאים-לאור כ-4,700 כותרים חדשים בלבד בממוצע מידי שנה. מקור ערבי נוסף טען כי בעולם-הערבי יוצאים-לאור כ-5,300 כותרים חדשים מידי שנה.

במדינות המפרץ-הפרסי, שאינן סובלות ממחסור בתקציבים לבניית תשתית מודרנית ובממון פרטי לרכישת מכוניות החדישות והבטיחותיות ביותר, מספר ההרוגים עדיין גבוה מאוד - לעיתים פי ארבעה בהשוואה לכול מדינה דמוקרטית אחרת.

על-פי הערכות אחדות, מידי שנה נרצחות כ-20,000 נשים מוסלמיות על רקע מה שמכונה "רצח על כבוד המשפחה". העילה לרצח יכולה להיות שולית ביותר הנוגעת להתנהגותה של האישה המוסלמית. במקרי רצח רבים, העילה לרצח אינה קשורה בהכרח להתנהגותה של האישה.

האיסורים על הלבוש בארצות-ערב עברו כמעט בדממה, בניגוד לביקורת הקולנית שעוררו באירופה. עם זאת, בשני המקרים ניתנה פרשנות דומה לכיסוי הפנים והגוף הנשי: הוא נתפס כאחד מסממני האסלאם הקיצוני, הרואה בתרבות המערבית לא פחות מאשר איום קיומי.

בעזרת הצגה נכונה של עובדות ומספרים אפשר להעניק כלים הסברתיים נאותים גם לתומכי ישראל המשתוקקים להתמודד עם הטענות הרבות המועלות כלפי ישראל בפורומים בינלאומיים. לא רק האידיאולוגיה וכושר-הדיבור משחקים תפקיד חשוב בזירה הבינלאומית.

עדויות אחדות שהתפרסמו בתקשורת הבינלאומית מבהירות את הטרגדיה האנושית המתחוללת באיראן: על-פי החוק הדתי האיראני אסור להוציא להורג אישה בתולה. ובכן, איך עוקפים את החוק הדתי הזה בעזרת סיוע הלכתי?

מחד-גיסא, איראן עוסקת לכאורה ברטוריקה של "אנטישמיות חומלת" המתבטאת במלל אין-סופי של ביטויים ומושגים אמוציונאליים כמו עוול וזכויות. ומאידך, איראן מכניסה בדלת הראשית את הפוליטיזציה של האנטישמיות כעיסוק הראוי לדון בו בשיח הבינלאומי.

נג´ם ואלי, שגדל במדינה טוטליטרית תחת משטרו האפל של סדאם חוסיין, היה מספיק אמיץ לעמוד על ההבדלים התהומיים בין ישראל לבין שכנותיה, ולעמוד על ההבדלים התהומיים בין התדמית של ישראל כלפי-חוץ לבין המציאות שנתגלתה לעיניו בעת ביקוריו בישראל.

תעשיית השקר האדירה שהופעלה נגד מדינת-ישראל וגלוריפיקציה של הפשיזם הערבי לסוגיו במרחב המזרח-תיכוני, נבעו משיקולים גזעניים ואנטישמיים. שכן, ההתמקדות הייתה רק בנוגע לתגובותיה של ישראל בלבד לנוכח האיום הקיומי עליה ולא על מעשיו הנפשעים של הטרור הערבי.

שרה שמא, 32, ילידת דמשק, החלה לצייר כבר מגיל 4. כשרונה המיוחד סלל לה את הדרך לאקדמיה לאמנויות בדמשק, שם היא החלה ללמוד מגיל 7 בסדנא מיוחדת המיועדת לילדים. בגיל 20 היא סיימה את לימודיה באקדמיה

ב-4 באוגוסט 2006, במסגרת האירועים לרגל יום השנה להכתרתו של המלך, וג´יהה אל-חודיר (Wajeha Al-Huwaider) בחרה לציין זאת בדרך מקורית המאפיינת את מעשיה, שהעלה אותה שוב לתודעה הציבורית

והבי נחשבת לזמרת פרובוקטיבית במיוחד, והיא נוטה להופיע בלבוש מינימלי על-פי הסטנדרטים של העולם-הערבי. הופעותיה, בדרך כלל, מעוררות כעס רב הן בשל הלבוש והן בשל סגנון המוסיקלי המאפיין את שיריה

מאז הפיגועים במגדלי התאומים בניו-יורק ב-11 בספטמבר 2001, ולאחר סדרת הפיגועים באירופה שנעשו בידי טרוריסטים מוסלמים, אנשים רבים בארה"ב ובאירופה הגיעו למסקנה שהגיע השעה לקום ולעשות מעשה כדי להזהיר את הציבור מהאסלאם

כשהחלה בריג´יט גבריאל את פעילותה הציבורית בארה"ב היא מייד משכה את תשומת ליבו של הציבור האמריקאי. במסגרת הזו היא החלה להעניק ראיונות לתקשורת המקומית וכן היא הוזמנה לשאת את דבריה בפורומים שונים שהתנהלו במסגרות שונות ומגוונות

ב-11 ביולי 1956 הגיע למשרדו ראש המודיעין המצרי בעזה, גנרל מוסטפה חאפז, ליום עבודה שיגרתי שכלל פגישות עם סוכנים והכנת מבצעים נוספים נגד ישראל. על שולחנו של מוסטפה חאפז היתה מונחת חבילת-נפץ שנשלחה בידי המודיעין הישראלי

מי היתה למעשה פאדימה סהינדל? והאם אפשר היה למנוע את האירוע הטרגי שהסתיים ברציחתה? סהינדל, בת למשפחה מוסלמית-כורדית, הגיעה לשבדיה מטורקיה יחד עם משפחתה, והיא החלה ללמוד בבית-ספר מעורב לבנים ובנות כמו כל ילד שבדי רגיל

למאי שידיאק, מהעדה הנוצרית, היתה תוכנית-בוקר פוליטית שזכתה לרייטינג גבוה. בין עיסוקיה הרבים היא היתה גם מרצה לתקשורת באחת מהאוניברסיטות בלבנון, שם היא ניסתה להקנות לתלמידיה יסודות של עיתונות חוקרת וחופשית

"היהודים יצאו מהטרגדיה והכריחו את העולם לכבד אותם בזכות הידע שלהם ולא בזכות הטרור. הם זכו לזה בזכות עבודתם, ולא בזכות יללות ובכיות"....