כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. sellayohai@gmail.com







הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
קורונה - קצב ההדבקה בישראל לעומת איטליה - יום ה-165
אנטישמיות: עדיין לא כבוד גדול, אבל כבר לא בושה
דמוקרטיה, מריטוקרטיה, או אידיוקרטיה במדינת-ישראל
טרור אסלאמי - כמה בני-אדם נהרגו בחודש ספטמבר 2010
ארה"ב - מנהיגת העולם החופשי או ברווז צולע?
מדינה יהודית - המודל הישראלי בהשוואה למודל השבדי
גיאוגרפיה או פורנוגרפיה באוניברסיטת בן-גוריון
טרור אסלאמי: החמאס הצליח להתיש את תושבי עזה
סיכום כרונולוגי של האירועים ברצועת-עזה - מרץ 2019
גולדסטון שמולסטון והפסטיבל התקשורתי בישראל
קורונה - קצב ההדבקה בישראל לעומת איטליה - עד ליום ה-89
עילה למלחמה - כמה מים ראויים לשתייה יש בעולם
פשעי-מלחמה - את מי מעניינת ילדה יזידית בת 5
משבר פוליטי באוסטריה ועוני אסלאמי עמוק בגרמניה
צרפתים בני דת מוחמד – חורף 2015
מדיקטטורה צבאית ל"דמוקרטיה"; סוריה לאחר הבחירות של 1954
ישראל במלכודת ההונאה התעמולתית האנטי-ישראלית
מלחמת ההשמדה הערבית שהפכה ל"נכבה הפלסטינית"
דיפלומטיה ישראלית של תרבות, מדע וטכנולוגיה

אפריקה מנסה להילחם בטרור האסלאמי הקטלני

מאת: ד"ר יוחאי סלע

15.01.2020


 

 

 

אחת מבעיות היסדות של אפריקה בעשרות שנים האחרונות נוגעת לעובדה המרה שמדינות רבות סובלות מחוסר-שליטה על מסגרת הטריטוריאלית לאור החלוקה המלאכותית שגובשה בתקופה הקולוניאליסטית שיצרה חלוקה גיאוגרפית שלא התפתחה באופן טבעי, הדרגתי וממושך. להאשים רק את הגורם הקולוניאלי במצב השורר בשנת 2020 באפריקה, יהיה לכול הדעות סוג של בריחה מאחריותם הישירה של מנהיגי היבשת שהעדיפו אינטרסים שבטיים על חשבון אינטרסים לאומיים שיש בכוחם לגבש את האוכלוסייה המוקמית לחברה אזרחית הפועלת על-פי כללים מקובלים.

 

 

באפריקה שוררים מאבקים קשים ומרים על רקע שבטי, עדתי ודתי המעיבים על חייהם של עשרות מיליוני בני-אדם מידי יום ביומו. לצד התפתחות כלכלית וטכנולוגית מרשימה, רובצת לה עננה כבדה מאוד של שפיכות-דמים שברובה נובעת מאינטרסים מנוגדים שיש להם רקע היסטורי הנמשך מאות שנים. מעצם היותו של השלטון מבוסס על העדפה אתנית מסוימת, הדו-שיח הלאומי הפך במקרים רבים לאלים במיוחד במדינות רבות ברחבי היבשת. באפריקה יש 54 מדינות מוכרות - נכון לשנת 2020. מאז שנות ה-60 של המאה הקודמת ועד לשנת 2020, היו ברחבי אפריקה כ-100 הפיכות שגרמו להריגתם של עשרות-מיליוני בני-אדם - הן בשל אלימות ישירה והן לאור התוצאות העקיפות שנגרמו מכך. כך למשל, אספקת-מזון סלקטיבית לקבוצות אוכלוסייה מועדפות בעיתות-משבר, חיסלו את המבנה האורגני של קבוצות פוליטיות רבות שהתבססו על נאמנות שבטית ועדתית. כתוצאה מכך, אזורים רבים התרוקנו מתושבים, אך במקביל לכך הערים הגדולות הפכו לאבן-שואבת למיליוני פליטים שהפכו את החיים בהן לבלתי-נסבלים בעליל לאור קריסתן של התשתיות העירוניות. חלק גדול מהתהליכים האלימים האלה, נגרמו באופן מכוון מצד גורמי שלטון שביקשו לעצב את אופייה של המדינה על בסיס של העדפה מובחנת הנשענת על זהות שבטית, דתית או עדתית.

 

 

"בניית האומה הלאומית" על בסיס טריטוריאלי שעוצב בידי מעצמות זרות, הפכה את המדינות החדשות שקמו במחצית השנייה של המאה ה-20, לכלים הנושאים בקירבם מנגנון להשמדה-עצמית. במילים אחרות, "הטריטוריה המדינתית" הפכה למכשלה משום שהיא לא התפתחה באופן הדרגתי תוך-כדי התחשבות בגורמים היסטוריים עמוקים כמו בניית שפה משותפת וערכים משותפים. בתוך הקופסא-הטריטוריאלית ביעבעו שאיפות מנוגדות שנגעו בעיקר לשאיפה לעוצמה פוליטית וכלכלית על חשבון קבוצות אחרות. לדו-שיח-הלאומי היה יסוד מובהק של משטמה הדדית שנשענה על תהליכים היסטוריים עמוקים שמקורם עוד לפני התקופה הקולוניאליסטית - אך הם התעצמו במהלכה ולאחריה.

 

 

השונות הרב-גונית ברמה הפזיולוגית והגנטית של הקבוצות האפריקאיות, מייצרת גם היא סוג של התייחסות פוזיטיבית או נגטיבית בין הקבוצות לבין עצמן, שהפכה גם היא לסוג של ביטוי פוליטי חיובי או שלילי. וכך, "התיקון" הפוליטי לאחר הקבלת העצמאות התבטא בעיקר בהפיכות צבאיות אלימות, במשטרי-טרור וברודנים קטלניים שהפכו את הביטוי "אפריקה" למושג המציין יבשת כושלת מן היסוד - ובעיקר, התקבעה התפיסה שהיא שרויה בדרך ללא-מוצא. על הדרך, נוצר מצב של שיכנוע-עצמי פנימי בקרב אפריקאים רבים שהתולדה של "המצב הנוכחי האפריקאי" הוא כולו פרי של התקופה הקולוניאליסטית בלבד. לתחושת "הקורבן" הזו יש ביטויים ערים ויומיומיים בכל אמצעים החזותיים המודרניים הקיימים היום. אך למעשה, המושג "גזענות" במובנו המערבי, הוא המוטיב העיקרי בהתייחסות של קבוצה אחת כלפי חברתה - אפילו אם הן מתגוררות על אותו נהר במרחק של עשרות קלומטרים בלבד - בשל השוני הפיזיולוגי שאי-אפשר להתעלם ממנו. לפיכך, המוביליות החברתית והפוליטית נעשתה באמצעות זיהוי אתני שהיה לו גם זיהוי פזיולוגי ברור. משהו ב"עוצמה הלאומית האפריקאית" הולך לאיבוד בשל השונות האתנית הבולטת.

 

 

למרבה הצער, הגישה האינטלקטואלית הזו - של יבשת כושלת - תפסה לה חזקה בזירה הבינלאומית ואף בזירה התקשורתית. לצד כל זאת, "הפוטנציאל" הכלכלי והאנושי של היבשת לא נעלם לחלוטין מגורמים אינטרסנטיים כדוגמת סין, רוסיה, גרמניה, צרפת, ארה"ב, טורקיה, איראן, סעודיה ומדינות נוספות שהפכו את היבשת ל"מגרש-משחקים" בינלאומי הפועל בהתאם לאינטרסים המנוגדים בין מדינה אחת לרעותה. כך למשל, אם סעודיה בנתה מאות מסגדים ברחבי היבשת, הנושא הטעון הזה גרם לאיראן ליצור יש-מאין קהילות שיעיות רדיקליות המנוהלות דרך מוקדי-הכוח הדתיים השולטים בטהרן. ארכיטקטורת-השליטה של מדינות זרות באפריקה היא די ברורה בעיקר לכאלה הפועלים לכאורה בשם הליברליות המערבית הצבועה כפי שזו קיימת, למשל, בתודעה האמפריאלית הצרפתית המתייחסת לאפריקה הפרנקופונית.

 

 

הפיתוי לנקוט באלימות - הן מצד השלטונות והן מצד גורמים רדיקליים - הוא גדול מאוד משום שעדיין לא נוצקו תכנים המעמידים את אפריקה בשורה אחת עם מדינות המזוהות עם המערב, וזאת לאור התחושה שהיא עדיין צריכה להתמודד עם "הקולוניאליזם המערבי ההיסטורי", לכאורה. היחס הזה, שהוא ביטוי חיצוני של המערב גם כלפי עצמו, לא הולך להשתנות בשנים הקרובות. ומכאן, גם מעגל-האלימות הפנימית ביבשת הולך ומתרחב גם משום שהגורמים האסלאמיים הרדיקליים מקדשים את האלימות הקטלנית בשם הציווי-הדתי האסלאמי. זאת ועוד, בכל סכסוך אלים המתרחש באפריקה, אפשר למצוא עקבות של מדינה זרה גם אם היא משתמשת בשכירי-חרב פרטיים לכאורה, אך למעשה הם נשלטים דרך מוקדי-כוח מדינתיים ובעלי-עוצמה כדוגמת רוסיה. ועם כל זאת, פוליטיקאים מקומיים טוענים שהמצב באפריקה בשנת 2020 טוב יותר לאין-שיעור מהמצב שהיה בה בשנות ה-80 של המאה הקודמת.

 

 

כל סכסוך מקומי אפריקאי, הפך למוקד של אינטרס כלכלי המנוהל באופן ציני הרחק מתחומי היבשת. לאפקט הזה יש גם השפעה תקשורתית בזירה הבינלאומית ועל אופן הסיקור החדשותי של היבשת - גם כשמדובר על התקפות טרור קטלניות ביותר המתבצעות בידי שלל ארגוני הג'יהאד הפועלים בכל רחבי היבשת האפריקאית. האלימות האסלאמית שהופגנה ברחבי-היבשת במהלך חודש דצמבר 2019, מדגימה היטב הן את האיום הפנימי האקוטי והן את הגישה הבינלאומית כפי שהיא משתקפת בתקשורת העולמית. במהלך חודש אחד בלבד נהרגו ברחבי היבשת מאות בני-אדם בהתקפות טרור אסלאמיות קשות, וזאת למרות ההזהרות הרבות ולמרות הסיוע הנדיב שהוגש למדינות אחדות ברחבי אפריקה. אין תימה איפה, שגורמים ביטחוניים באפריקה הצהירו ששנת 2019 הייתה "שנה אבודה" בכל הנוגע לגיבושה של מדיניות קוהרנטית אפרקאית כלפי האיום האסלאמי, הלובש צורה ופושט צורה, בהתאם לאופנה הרדיקלית השוררת במזרח-התיכון. דוגמאות אחדות יבהירו על מה מדובר:

 

 

ב-10 בינואר 2020 נהרגו בניז'ר 89 חיילים וכ-60 טרוריסטים מוסלמים בהתקפה קטלנית שנערכה על בסיס צבאי; ב-4 בינואר 2020 נהרגו בצפון-קמרון ליד אזור אגם צ'אד 50 דייגים בהתקפה של טרוריסטים מוסלמים; ב-28 בדצמבר 2019 נהרגו בסומליה 90 בני-אדם מפיצוץ של משאית-תופת שהופעלה בעיר מוגדישו; מה-27 בדצמבר 2019 ועד ל-12 בינואר 2020 נהרגו בקונגו יותר מ-250 בני-אדם בהתקפות קטלניות של טרוריסטים מוסלמים שפעלו מאזור הגבול המשותף עם אתיופיה; ב-24 בינואר 2019 נהרגו בבורקינה-פאסו 130 בני-אדם בהתקפות של טרוריסטים מוסלמים ובפעולות צבאיות יזומות נגד ארגוני הטרור האסלאמיים. ב-11 בדצמבר נהרגו בניגריה 71 חיילים וכ-60 טרוריסטים מוסלמים בהתקפה קטלנית שנערכה באזור הגבול המשותף עם מאלי. בנוסף לכך, מחודש דצמבר 2019 ועד לאמצע חודש ינואר 2020, נהרגו יותר מ-1,000 אזרחים בהתקפות קטלניות יומיומיות שנערכו בידי טרוריסטים מוסלמים מארגונים שונים שפעלו בעיקר בניגריה, בסומליה, בניז'ר, במאלי, בצ'אד, בבורקינה-פאסו, בקמרון, בקונגו, בקניה ובמוזמביק.

 

 

הסיפורים האלימים האלה נדחקו בין חדשות רכוליתיות על בית-המלוכה הבריטי לבין הנסיונות הנואשים של המפלגה הדמוקרטית להדיח את הנשיא טראמפ. כאשר הקהילה הנוצרית באפריקה שולחת קריאות לעזרה לעשרות מדינות ברחבי-העולם על רקע חיסולם של אלפי נוצרים בידי טרוריסטים מוסלמים מארגונים שונים, הקריאות הללו אינן מצליחות לחדור את מחסום האטימות המערבית - והסיבה העיקרית לכך היא ש"הנצרות" נתפסת כביטוי תרבותי אירופאי בלבד, יתרה מזאת, לאירופה שום הישג בולט ביצירת סכסוך טעון בינה לבין העולם-המוסלמי על רקע גורלם של הנוצרים המתגוררים במקומות נידחים על-פי התפיסה הרווחת. הינה כי כן, גם האירועים הקטלניים והאכזריים האלה עברו בנינוחות יחסית בתקשורת הבינלאומית - גם בזו הישראלית - המשקפת תפיסה תודעתית-היסטורית של מרכז מול פריפריה שולית ומסובכת. לשם המחשה, הסיקור התקשורתי והמחקר האקדמי בנוגע לסין בשנת 2019, עלה לאין-שיעור על כל הסיקור התקשורתי והאקדמי על אפריקה כולה במהלך התקופה הנדונה. כדי להמחיש את התסכול המקומי, התקשורת האפריקאית הגדירה בינואר 2020, במילים ברורות, את המצב הביטחוני, הכלכלי והחברתי במדינות כמו מאלי, ניז'ר, צ'אד, בורקינה-פאסו ומאוריטניה כ"קטסטרופה במדינות הסאהל" לאור הפיגועים הקטלניים הללו שגבו את חייהם של עשרות-אלפי בני-אדם.

 

 

אין תימה איפה, שאחת מהכותרות הבולטות שהתפרסמו באפריקה עם תחילתה של שנת 2020, היתה: ש"אפריקה צריכה להתמודד עם הטרור הקטלני, עם מחלת האבולה ועם הרעב הפושט ביבשת". זהו סדר-הדברים לפי חשיבותם. הכותרת הזו מעניינת משום שהיא מציינת את האיום העיקרי הנשקף לעמי אפריקה מגורמי טרור אסלאמיים קטלניים מאוד. כך למשל, כאשר נודע דבר חיסולו של הארכי-טרוריסט האיראני, קאסם סולימאני, בחיסול-ממוקד אמריקאי שנערך בעיראק ב-3 בינואר 2020, שלטונות ניגריה הורו לצבא להיערך בכל המוקדים בהם מתגוררים שיעים שתכננו לערוך הפגנות מחאה אלימות - בעיקר בצפון-ניגריה. במהלך השנתיים האחרונות נהרגו יותר מ-1,500 שיעים בעימותים אלימים ובפעולות צבאיות יוזמות של הצבא הניגרי נגד בני העדה הנתמכת בידי איראן. וכך, לצד פעילותו הקטלנית של ארגון "בוקו חראם", ניגריה נאלצת להתמודד עם הרדיקליזציה של העדה השיעית שהתגבשה בעידודה של איראן החל משנת 1990. במילים אחרות, לצד הבעיות האקוטיות המלוות את אפריקה במאה השנים האחרונות, מתלווה לזה גם השפעה רדיקלית ישירה על אפריקה כולה בשל התרחשויות קטלניות המתבצעות הרחק מהיבשת עצמה. כשם שהפליטים המגיעים לאירופה מביאים עימם את הסכסוכים האתניים של אפריקה, כך האינדוקטרינציה הדתית הרדיקלית מיבאת את הסכסוכים האלימים של המזרח-התיכון ליבשת האפריקאית - שהיא ממילא אינה יציבה בשל בעיות מבניות רבות.

 

 

על-מנת להבין טוב יותר את התמונה הכללית השוררת באפריקה בשנת 2020, הבנק-העולמי פרסם דו"ח מיוחד על אפריקה לקראת העתיד הקרוב. האוכלוסייה באפריקה מונה כ-1,300,000,000 תושבים (1.3 מיליארד), שהם כ-17 אחוזים מכלל אוכלוסיית העולם על-פי נתונים לשנת 2019. בהתאם לדו"ח, ועל-פי הערכות אחדות, כ-90 אחוזים מעניי העולם יתגוררו באפריקה בשנת 2030. הנתונים הקודרים האלה מצטרפים לנתונים קודרים אחרים הקשורים ל"הפצת ידע" ול"יצירת ידע" אשר ישפיעו על אפריקה כולה עד לסוף המאה ה-21. לשם המחשה, בשנת 2018 הוגשו בכל אפריקה הגדולה 17,000 בקשות לרישום פטנטים - שהם 0.5 אחוזים מכלל הבקשות שהוגשו ברחבי-העולם. לעומת זאת, בישראל הקטנה עם אוכלוסייה של כ-9 מיליון נפש, הוגשו 7,363 בקשות לרישום פטנטים במהלך התקופה הנדונה. במילים אחרות, אם לא תיערך רוויזיה מהפכנית בתפיסה הבינלאומית כלפי היבשת האפריקאית, היא עלולה להיהפך לפח-הזבל של העולם בשליטתם המוחלטת של גורמי טרור רדיקליים המדרבנים את מדינות-העולם להתמקד במכירת נשק קטלני בלבד לאחד מהצדדים הלוחמים. שכן, הכותרת ש"אפריקה צריכה להתמודד עם הטרור הקטלני, עם מחלת האבולה ועם הרעב הפושט ביבשת", מדברת בעד עצמה, משום שזו קריאה מפורשת לעזרה ולא רק תיאור סכמטי של מצב נתון.

 

==

 

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "אפריקה מנסה להילחם בטרור האסלאמי הקטלני", מגזין המזרח התיכון, 15 בינואר 2020.

 

שיתוף בפייסבוק

 

 

   

הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר





גלריית המגזין

 

10 באוגוסט 2020

 

 

טרור אסלאמי: 116 בני-אדם נהרגו ביממה האחרונה;

 

 

קורונה בשידור חי - מדינות, מספרים ונפגעים

 

מגדל דוד

 

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

 

הרביעייה הפותחת - ארבעת פרשי האפוקליפסה

על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים

על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית

חוכמת הטיפש - השיח הציבורי בישראל

 

 

 תקשורת ישראלית

 

כשהיסטריה מוסרית משבשת את דמוקרטיה הישראלית

תקשורת פוליטית בישראל - הקשרים של השקרים

עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל

התקשורת צריכה לבקש סליחה מבנימין נתניהו

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

אתר מידה

מגזין אלכסון 

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

מגזין המזרח התיכון

2020-2006