ישנם אירועים מקומיים ובינלאומיים החורגים הרבה מעבר להקשרם המיידי, ובכך הם הופכים לאירוע "סימבולי" שעליו מעמיסים תופעות ותהליכים שונים ומשונים שיש בהם קו מסוים היכול לאפיין את התקופה הנדונה. כך למשל, כמעט כל אחד מאיתנו יכול לשחזר את הרגשתו לנוכח קריסתם של מגדלי התאומים בפיגוע-הקטלני שהתבצע בידי טרוריסטים מוסלמים מארגון "אל-קאעידה" בחודש ספטמבר 2001. מעצם העובדה שלאירוע מקומי אחד, הנתפס כאקוטי, הייתה השפעה כלל-עולמית, מראה בעליל על הפיכתו של האירוע הקשה לאירוע סימבולי שהאפקט שלו עדיין לא הסתיים, וכנראה השפעתו המלאה, אם בכלל, תתברר רק בעוד שנים רבות. סביר להניח, שיהיו מספיק חוקרים שיעסקו - במהלך השנים הבאות - בתהליכים המשמעותיים שעברו על ארה"ב ועל העולם-החופשי מפרספקטיבה היסטורית לנוכח האפקט המצטבר של האירוע הקטלני הזה על המערכת המקומית-האמריקאית ועל המערכת הבינלאומית. כך למשל, אנחנו עדיין לא מבינים לחלוטין את המשמעות המלאה של האירוע הזה על העולם-המוסלמי, ואיך הדת הזאת תיראה בעוד עשרות שנים.

סביר להניח שמי שראה בטלוויזיה את המראות הקשים של קתדרלת נוטרדאם בפריז עולה בלהבות בשעות הערב של ה-15 באפריל 2019, נזכר באותם מראות מהממים של ספטמבר 2001 בארה"ב, בשעה שאחת מצריחי הקתדרלה בפריז התמוטט וקרס מול עיניהם הנדהמות והדומעות של תושבי פריז שנכחו במקום. היו כאלה שטענו שהשריפה בקתדרלה סימלה יותר מכל את השנה הקשה שעברה על צרפת בתחום הפוליטי והכלכלי, ביחסים בין האזרח לבין מדינתו - בעיקר לנוכח ההפגנות האלימות מאוד שפרצו בפריז, ובערים נוספות, על רקע מחאתם של אנשי "האפודים הצהובים" שלא בחלו מלנקוט באלימות קשה נגד הסמלים התרבותיים המאפיינים את פריז. מאידך, התקשורת הצרפתית, רובה ככולה, בחרה להצניע את מראות ההרס ואת הביטויים האלימים מאוד שעלו מדבריהם של המפגינים במהלך החודשים האחרונים. באופן דומה, התקשורת הצרפתית העדיפה גם להתעלם לחלוטין ממראות ההרס שנגרמו בשל ההפגנות האלימות מאוד שנערכו בפריז בשנים האחרונות ברובעים בהם מתגוררים מהגרים - רובם מהגרים מוסלמים. ההפגנות האלימות של שנת 2005, הן דוגמא נאותה לכך.

בצרפת, כל דבר הוא אקט פוליטי: החל מדיווחים של פשעים המתבצעים בידי מיעוטים וכלה בשמירה על נכסים לאומיים בעלי צביון דתי. השיקול הפוליטי מכתיב לא רק את המעשים עצמם, אלא גם את המחשבה שצריכה להיצרב בתודעה של האזרחים - כמעט בכל נושא. כך למשל, האם כדאי לדווח של תופעת שריפת הכנסיות המתחוללת בשנים האחרונות ברחבי צרפת? או להעלות שאלות בנוגע להריסתן של כנסיות נוצריות עתיקות בשל מיעוט המתפללים בהן? והאם רצוי לדון בשאלת הרלוונטיות של הדת הקתולית לצרפת המודרנית? קתדרלת נוטרדאם כבר מזמן איננה אייקון דתי משום שצרפת השילה מעליה את הציביון הדתי-הקתולי שלה. אך, הקתדרלה הפכה לאייקון תרבותי-תיירותי שאפיין את צרפת בפרט ואת אירופה כולה כנקודת-ציון היסטורית מעוררת-כבוד והדר על מה שהייתה פעם צרפת. הקתדרלה, עם הפיכתה למוקד תיירותי, סימלה דווקא את חילונה של צרפת והתרחקותה מכל סממנים דתיים מאז שנת 1905. בשנה זו הוחלט על "הפרדה בין דת למדינה" שבמסגרתו נאסר על המדינה להעניק תמיכה לדת כלשהי. צרפתים רבים טוענים שאת הואקום הזה ממלאים בשנים האחרונות דווקא בני-מהגרים מוסלמים שאינם מוכנים לקבל תכתיב מודרני כלשהו בשם "החילוניות הצרפתית".

קריאת-התגר הזו מציבה בפני העם הצרפתי אתגר תרבותי מן המעלה הראשונה - זהו אתגר הנמצא רק בראשיתו ההתחלתי. ועם זאת, דווקא שריפת הקתדרלה פתחה מחדש את השיח-הקתולי בצרפת כחלק מהלאומיות הצרפתית המסורתית. אם יהיה לכך המשך, זה ישנה לחלוטין את השיח-הפוליטי בצרפת בנוגע לאתגרים המציבות להן דתות מיליטנטיות אחרות. דרך האירוע האקוטי זה, הציבור הצרפתי חש בעוצמה גדולה את המשמעות האמיתית הנובעת מקריסתם של הנכסים הלאומיים שעיצבו את "הרוח הצרפתית". אין תימה איפה, שמובילי דעת-קהל בצרפת תיארו את האירוע הזה כ"טרגדיה לאומית" הדורשת התייחסות מיוחדת ויוצאת-דופן. וכך, פחות מ-48 שעות לאחר שהאירוע החל, נאסף סכום פנטסטי של כ-700 מיליון אירו המיועדים לשיקום הקתדרלה כדי לשחזר את גדולתה ואת גדולתה של צרפת כפי שהיא נתפסת בעיני תושביה. על-פי הערכות אחדות, תהליך השיקום של הקתדרלה יימשך כ-20 שנה. ובכן, איך תיראה צרפת בעוד 20 שנה? תלוי את מי שואלים.

כל מי שעוקב אחרי תופעת שריפת הכנסיות בצרפת בשנים האחרונות, לא יכל להימלט מהמחשבה שהקתדרלה הועלתה באש מתוך כוונת מכוון. הרי קשה להעלות על הדעת שאתר-מורשת עולמי כמוה איננה מטופלת על-פי כל הכללים הקפדניים ביותר - מעצם היותה אתר סימבולי החורג מעבר לגבולותיו של העולם הפרנקופוני. כבר בשלבים הראשונים של כיבוי השריפה, מיהרו שלטונות צרפת להודיע שהשריפה נגרמה בשל תקלה כלשהי. בכך נמנעה טרגדיה נוספת, אם הרשויות בצרפת היו מעלות השערות מתלהמות לנוכח המראות הקשים של הקתדרלה העולה בלהות. רק תתארו לעצמכם מה היה קורה אם הדבר היה מתרחש למבנה אסלאמי מפואר באחת המדינות המוסלמיות או במדינה בה מתגורר מיעוט מוסלמי גדול.

כאשר אזרחים צרפתים ביטאו את דעתם לנוכח האירוע בקתדרלה, היה אפשר להבין שהתחושה הציבורית היא שבמהלך 5 השנים האחרונות, צרפת עוברת ממשבר קשה אחד למשנהו, וכי שריפת הקתדרלה היא ביטוי לתהליך עמוק יותר, דהיינו זהו אירוע "סיבולי" החורג הרבה מעבר להקשרו המיידי שאינו מתבטא רק בשריפה של מבנה תרבותי בעל-משמעות. התחושה, כפי שביטאו זאת איטלקטואלים אחדים בצרפת, היא של קריסה סמבולית של הציוויליזציה האירופאית - אותה חשים רבים מאזרחי אירופה המערבית, בעיקר בעשור האחרון. הטרור האסלאמי, בעיית המהגרים, עליית הימין הקיצוני, הפופוליזם השמאלני, היחלשותן של הממשלות המקומיות, עוצמת המכבש הגרמני על ממשלות חלשות והסירבול הבירוקרטי של הפרלמנט-האירופאי - כל אלה יצרו תחושה של איבוד שליטה בדרך להפיכתה של "אירופה" למעצמה בסדר-גודל אמריקאי על-פי המחשבה המדינית האירופאית של העשור האחרון. הדוגמא הגרמנית בקשר לאירוע תבהיר מעט את הדיון שעל הפרק.

כל ערוצי הטלוויזיה בישראל עברו לשידורים ישירים שסיקרו את השריפה. כמובן, שאף ערוץ ישראלי לא התעלם מהאירוע - מתוך הבנה די ברורה שלאירוע הזה יש משמעות החורגת מסיקור-חדשותי גרידא. גם במקרה הזה, הסימבוליקה שיחקה תפקיד חשוב מאוד. מאידך, בניגוד גמור למה שהתרחש בישראל, אחד מהערוצים המובילים בגרמניה - ARD (תאגיד השידור הגרמני) - המשיך לשדר בשוויון-נפש דיון ארוך ומשעמם, בשידור-חי, על זכויות בעלי-חיים ועל אכילת בשר וכן על תחליפים תזונתיים לבשר. למחרת התפרסמה בעיתון "פרנקפורטר אלגמיינה צייטונג" ביקורת ארוכה מאוד בנוגע לדיון הנוקב שהיה באולפן. העיתונאי שכתב את הביקורת, לא יכל להתעלם לחלוטין ממה שהתרחש באולפן בשעה שהתחוללה דרמה אמיתית בפריז. אלא, שהוא הקדיש לכך שורה אחד בלבד שהכילה למעשה עולם שלם של משמעויות על מה שהתחולל באירופה בעשורים האחרונים. באופן מרומז, העיתונאי כתב, שתהליך החילון באירופה כל כך עמוק, עד כדי כך שהערוץ לא טרח כלל להפסיק את שידוריו כדי לסקר את האירוע הדרמטי כפי שעשו זאת ערוצים רבים ברחבי-העולם. המשפט הקטן הזה, מתוך אלפי מילים שהופיעו בכתבה של העיתונאי, זוהי הדרמה האמיתית המתחוללת העשורים האחרונים בנוגע ליחסם של האירופאים למונמנטים הדתיים המייצגים את ההיסטוריה של אירופה ובמיוחד של אירופה-המערבית החילונית.

כרגיל בגרמניה, ההכרה על המשמעות האמיתית של האירוע חדרה רק לאחר שעות רבות של דיווחים בתחנות טלוויזיה זרות שעסקו בנושא ברציפות. לפתע, פוליטיקאים גרמנים מיהרו להצהיר שהקתדרלה אינה מייצגת רק את התרבות הצרפתית, אלא את התרבות האירופאית כולה, כפי שהגרמנים אוהבים לחשוב על עצמם "בהקשר אירופאי" מאז סיומה של מלחמת-העולם השנייה. כרגיל, הגרמנים ניסו לעודד את הצרפתים באמצעות אנלוגיות היסטוריות הלקוחות מהניסיון הגרמני. כך למשל, התקשורת הגרמנית ציינה את שיקומה של "כנסיית גבירתנו" (Frauenkirche) בדרזדן שנחרבה לחלוטין בהפצצות של בעלות-הברית בשנת 1945. מאידך, לא נוח לגרמנים להזכיר את פקודתו של היטלר ב-23 באוגוסט 1944 "להפוך את פריז לעיי חורבות". פקודה זו הופרה בידי המושל הצבאי הגרמני, גנרל דיטריך פון קולטיץ, בימים האחרונים של הכיבוש הגרמני על העיר. פריז ניצלה בשל שכיות-החמדה שהיו בה ולאור התפיסה התרבותית ששלטה באותה-עת גם בקרב אלה שהיו אוייביה של צרפת. אין זה משנה כמה כסף יושקע בשיקומה של הקתדרלה שעלתה באש. אלא, השאלה היא, איזה תוכן תרבותי, לאומי ודתי יעניקו הצרפתים לאירוע שהוגדר בפיהם כ"טראומה לאומית" - בעיקר לנוכח התהליכים הסוציולוגיים האדירים המתחוללים בצרפת בעשורים האחרונים, עליהם כתבו אינטלקטואלים צרפתים מתוך חרדה ודאגה גדולה.  

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "אסלאם ונצרות באירופה - השריפה בקתדרלת נוטרדאם", מגזין המזרח-התיכון, 18 באפריל 2019.

 sellayohai@gmail.com 

שתפו את המאמר בפייסבוק