באחת משיחות הקפה-והסיגריה על המרפסת עם חנה קיסץ, (על ספר התניא), הועלתה סוגיה מעניינת על דמותה של לילית - אשתו הראשונה של אדם -  כפי שהיא התפתחה במיתולוגיה ובתרבות היהודית מאז תקופת בית-שני, לפני כ-2,500 שנה. במאמר הקצר הזה, אנו ננסה להתחקות אחרי הרעיון הכללי של "לילית" והתפתחותו לאורך ההיסטוריה במיתולוגיה היהודית ובתפיסה העממית לגביה בקרב הציבור הרחב. אם נרחיב מעט את הסוגיה שעומדת על הפרק, נוכל לשאול את עצמנו, "לאיזה צורך נוצרה דמות נגטיבית שכזו" ואת מי זה משרת? אך ראשית, כמה מילים על דמותה של "לילית" כפי שהיא נתפסת בתרבות היהודית ובתרבות העממית היהודית. בספר על "המיתולוגיה היהודית" מאת חגי דגן, נכתב עליה כך:

"לילית הייתה עם האדם הראשון עוד לפני חוה... אדם לא יכול היה לעמוד בפני הכריזמה שלה וכוח הרצון שלה, במיוחד כשהתעקשה להיות למעלה כששכבה איתו, וביקש מאלוהים שיסלק אותה מגן עדן ויברא תחתיה אישה צייתנית וכנועה... בכתבי חז"ל (חכמינו זכרונם לברכה) הופיעה לילית כשדה בעלת פני אישה, שערות ארוכות וכנפיים, המסכנת את הישן לבד בבית... עם השנים היא הפכה עוינת יותר ויותר לאימהות, לפריון ולחיי המשפחה... חז"ל היו סמוכים ובטוחים שהיא חונקת תינוקות בשנתם והיו שאף אמרו בקול מרטט שכשאר אינה מוצאת תינוקות היא מתנפלת על בניה שלה... ללילית אין העדפות מיניות והיא שוכבת גם עם נשים ומכניסה אותן להריון... המקובלים (אלה העוסקים בחוכמת הקבלה) כינו אותה הזונה, הרשעה, האיוולת והשחורה" (עמודים 93-95).

בתפיסה העממית נאמר שאסור לתלות בגדי תינוקות לייבוש בלילה כדי ש"לילית" לא תוכל לדעת היכן נמצאים תינוקות כדי להתנכל להם. השם "לילית" מוזכר פעם אחת בתנ"ך בספר ישעיהו בפרק ל"ד פסוק י"ד: "וּפָגְשׁוּ צִיִּים אֶת-אִיִּים, וְשָׂעִיר עַל-רֵעֵהוּ יִקְרָא; אַךְ-שָׁם הִרְגִּיעָה לִּילִית, וּמָצְאָה לָהּ מָנוֹחַ. שָׁמָּה קִנְּנָה קִפּוֹז וַתְּמַלֵּט, וּבָקְעָה וְדָגְרָה בְצִלָּהּ; אַךְ-שָׁם נִקְבְּצוּ דַיּוֹת, אִשָּׁה רְעוּתָהּ". על-פי מה שכתוב בפסוק הזה, בסך-הכל מדובר על שם של ציפור בדומה למילים "שעיר", "קיפוז" ו"דיות". זה הכל.

אם אנחנו באמת מתייחסים ברצינות לתנ"ך, אז אנחנו יכולים גם להחליט שמה שנאמר על "לילית" כדמות במיתולוגיה היהודית הוא קשקוש אחד גדול - ולא יותר מכך. אולם השאלה המעניינת היא, איך הדמות השלילית הזו התפתחה וחדרה לתרבות היהודית במשך כ-2,500 שנה? כדי לענות על השאלה הזו, אנו צריכים להתחיל מפרק א' וכן גם מפרק ב' בספר "בראשית" המדברים על בריאת האדם:

בספר "בראשית" בפרק א' פסוק כ"ז נכתב כך: "ויברא אלוהים את האדם בצלמו בצלם אלוהים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם". בפרק ב' פסוק כ"ב נכתב כך: "יבן ה' אלוהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויבאה אל האדם. ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אישה כי מאיש לקחה זאת". לכאורה יש כאן שני סיפורי בריאה שצריך לתת להם הסבר על הפער הקיים (לכאורה) בין הסיפור המופיע בפרק א' לבין הסיפור המופיע בפרק ב'. מאז תקופת בית-שני, המלומדים היהודים עסקו בפיתוח פרשנויות של הכתבים הקדושים והם ניסו להעלות אין-ספור אפשרויות והסברים לסיפורי המקרא. ובכן, האם באמת קיים פער אמיתי בין מה שמסופר בפרק א' לבין מה שמסופר בפרק ב'?

פרק א' בספר "בראשית" מספר בקצרה על בריאת העולם. אולם פרק ב' בפסוק ד' מדבר בהרחבה בסוגיה זו. וכך נכתב בפסוק: "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלוהים ארץ ושמים". שאר הפסוקים בהמשך מסבירים באריכות את מעשה הבריאה של אלוהים. זאת אומרת, אין פער בין הסיפור הראשון לסיפור השני - אלא רק הרחבה של הסיפור הראשון שהופיע בקצרה בפרק א' בפסוק כ"ז.

מאחר והדמות "לילית" איננה מוזכרת בתנ"ך, וכן גם אין פער בין שני סיפורי הבריאה כפי שהם מובאים בשני הפרקים הראשונים של ספר "בראשית", עלינו למצוא את התשובה לכך בהשפעות חיצוניות של תרבויות זרות שחדרו לתרבות היהודית לפני כ-2,500 שנה. להלן כמה עובדות היסטוריות שמטרתן להבהיר מעט את הנושא הזה:

א.   סיפורים על "לילית" מופיעים גם בתרבות השומרית (עיראק של היום) כבר לפני כ-2,400 שנה. דמות דומה ל"לילית" בשם "לאמיה" מופיעה גם במיתולוגיה היוונית.

ב.   בתרבות האכדית, (שפת התקשורת של מזרח הקדום לפני כ-2,500 שנה), "לילית" מופיעה בשם "ליליתו" - שהיא אלת המיניות ואהבה.

ג.    בעקבות חורבן בית-ראשון לפני כ-2,400 שנה והגלייתם של יהודים לבבל (עיראק של היום), השפעות תרבותיות זרות חדרו ליהדות. השפעות אלה קיבלו ביטוי עם הקמתו של בית-המקדש השני, שהוקם כ-70 שנה לאחר חורבנו של הראשון.

ד.   בקהילות יהודיות במזרח היה נהוג לצייר עיגול על קיר חדר-הלידה ובתוכו היה כתוב "אדם וחוה - לילית החוצה", וזאת כחלק מהשפעות מזרחיות שחדרו ליהדות הנוגעות למנהגי-פולחן של גירוש שדים. במאה ה-10, הסיפור על "לילית" ביהדות מתקבל כעובדה מוגמרת בספר בשם "אלפא ביתא דבן סירא" (כתב-היד שנכתב בעברית הודפס לראשונה בשנת 1519 בטורקיה).

ה.   דמותה של "לילית" חדרה גם לתרבות המוסלמית שצמחה לפני כ-1,400 שנה בחצי-האי ערב (סעודיה של היום). על-פי התפיסה המוסלמית, לילית היא למעשה אשתו של השטן. ילדיהם של לילית והשטן נקראו "שדים".

ו.     בתרבות הנוצרית, "לילית" היא "מלכת המכשפות", והיא מסמלת את המיניות האפלה - הלא טבעית. גם בתרבות הנוצרית, בדומה לזו המוסלמית, "לילית" נתפסת כאשתו של השטן הרע והמדיח. על-פי התפיסה הנוצרית, "לילית" פורצת בצחוק כאשר השטן מצליח להדיח את "הנוצרי הטוב" בעניינים הקשורים למין על היבטיו השונים.

לילית כאנטי-תזה לדמותה של האישה היהודייה

כאשר האדם הראשון אומר את המשפט בנוגע לבריאת האישה "זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי" (בפרק ב' פסוק כ"ב), פרשני המקרא של הזמן העתיק התייחסו לביטוי "זאת הפעם" כרמז לקיומה של אישה ראשונה שנברא - כך שלמעשה חוה היא האישה השנייה של אדם. אלא שהביטוי הזה בעצם נועד להפגין את חשיבותה של האישה כחלק משלים לקיומו של הגבר בעיני כותבי התנ"ך ועורכיו. הביטוי "זאת הפעם" הוא כנראה סוג של התייחסות מיוחדת משום שהאישה נבראה מצלעו של האדם הראשון - וזאת בניגוד ליצורים האחרים שנבראו בידי אלוהים. מכאן היחס המיוחד שרוחש האדם הראשון לחוה אשתו שהיא חלק משלים לו ובשר מבשרו.

כמובן שאפשר להעלות אפשרות של פרשנות נוספת בנוגע לביטוי "זאת הפעם": סביר להניח שפרקים א' ו-ב' בספר "בראשית" נכתבו בידי אנשים שונים בתקופות שונות ורחוקות זו מזו. אם נקבל את הפרשנות הזו, נוכל להניח שהביטוי הזה הוכנס בעקבות השפעות זרות שחדרו ליהדות מהתרבות השומרית ומהתרבות האכדית.

דמותה של "לילית" בתרבויות המזרחיות העתיקות הייתה שולית לחלוטין. אך מדוע "לילית" תופסת מימד מיתולוגי רחב בדתות המונותיאיסטיות - ביהדות, בנצרות ובאסלאם? לצורך הדיון, נתמקד רק בדת היהודית משום שהיא נתפסת כדת מתקדמת יותר ביחס לנשים, וזאת בניגוד לנצרות ולאסלאם - למרות שהן דתות שהתפתחו מאות שנים מאוחר יותר.

היחידה המשפחתית, של גבר ואישה, תופסת מקום חשוב מאוד בתרבות היהודית כחלק מגיבושה של הקהילייה למסגרת מוסרית בהתאם לציוויים האלוהיים. לגבר יש תפקיד מוגדר ולאישה יש תפקיד מוגדר משלה. לפיכך, התפקידים המוגדרים של הגברים ונשים אינם סותרים זה את זה, אלא הם משלימים האחד את השני. שלמות זו, באה לידי ביטוי מובהק במסגרת קשר-מחייב בין גבר לאישה באמצעות חופה וקידושין. במילים אחרות, הגבר והאישה מתחייבים לנהל את המערכת המינית שלהם אך ורק מסגרת המשפחתית - שהיא ערך עליון למען המשכיותו של הדור הבא וחינוכו על-פי דיני התורה. באופן הזה התפתח בתרבות היהודית "אידיאל האישה" - דהיינו, האישה נוצרה מחומר משובח ביותר (צלע האדם) ולכן היא יכולה לקלוט את המסר האלוקי באופן טבעי, וזאת בניגוד לגברים שנוצרו מעפר. הגבר זקוק ללמודי תורה ואף לקיים מצוות כדי להתקרב למסר האלוהי. אולם, האישה בשל היותה ייצור בעל אינטואיציה עמוקה, היא איננה זקוקה ל"מתווכים" כדי לקלוט את המסר האלוהי. לפיכך, האישה פטורה מלקיים את המצוות וזאת בניגוד לגברים המחויבים לקיימן.

כדי לחדד את המסר של היהדות על היותה של האישה ייצור נעלה מבחינה רוחנית בהשוואה לגבר, אנשי ההלכה היהודית מציינים שהשפה העברית יודעת לבטא זאת במילים מפורשות בלשון נקבה, כמו: אמונה, תורה, מצוות, תפילה, סגולה, יהדות, מלוכה, כהונה, חדשות, נפלאות, נשגבות ועוד.

התשוקה המינית היוותה, ועדיין מהווה, אתגר לא פשוט לחברה האנושית. התשוקה המינית הנשית, עדיין מפחידה חברות וקהילות רבות ברחבי-העולם - גם בחברות ליבראליות ודמוקרטיות המנסות בהתמדה לקדם את זכויותיהן של נשים. כשקיים מסר תרבותי של "אידיאל האישה", יש צורך למצוא דמות נגטיבית העומדת בסתירה מוחלטת לאידיאל הרצוי בעיני החברה האנושית. לפיכך, אין להתפלא על כך שההתייחסויות הנוגעות ל"לילית" מבטאות, רובן ככולן, התייחסויות של הפקרות מינית חסרת-מעצורים המפחידה כל כך את החברה האנושית - מאז שזו החלה להתגבש לקהילות בעלות תוכן ערכי משותף. על כן, אפשר למצוא את דמותה של "לילית" בחברות אנושיות רבות כחלק ממערך תרבותי-מוסרי שתפקידו בסך-הכל לשלוט על היצר המיני הנשי ולשלוט על ההתנהגות המינית של הקהילה כולה.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "דמותה של לילית במיתולוגיה היהודית מפרספקטיבה של ימנו", מגזין המזרח התיכון, 8 ביוני 2012.

שיתוף בפייסבוק