על-פי כל הסימנים, אינדונזיה מעוניינת להעביר את הבירה המנהלית שלה מג'קרטה השוכנת באי ג'אווה, לאזור אחר הנמצא על אי בורנאו (Borneo), מתוך כוונה ברורה להתרחק ככול האפשר מג'קרטה המאוכלסת יתר על המידה, הפקוקה באופן בלתי-נסבל ובשל היותה מוצפת במים לאור העובדה שהיא התפתחה על אדמת-ביצה. מדענים אינדונזים טענו שהעיר שוקעת כ-25 סנטימטר כל שנה. לדעת נשיא אינדונזיה, ג'וקו וידודו (Joko Widodo), הקמתה של בירה חדשה באי בורנאו, תייצג באופן הולם יותר את מעמדה המיוחד של אינדונזיה האסלאמית באזור כולו. כשבוחנים את המיקום של האי בורנאו, אפשר להבחין שהוא נמצא במרכז אינדונזיה המורכבת מ-17,500 איים. כשבוחנים את הסביבה האסטרטגית של האי, מתברר שהוא נמצא במרחק דומה מסינגפור, ממלזיה, מקמבודיה, מהפיליפינים, מאוסטליה ומפפואה-ניו-גינאה - המחלוקת לפפואה-המערבית הנמצאת בשליטתה התקיפה והקפדנית של אינדונזיה האסלאמית. שליטה זו הפכה מאז חודש דצמבר 2018, למוקד חיכוך נוסף בין המשטר האינדונזי לבין האופוזיציה בפפואה-המערבית המבקשת להתנתק לחלוטין מאינדונזיה במטרה לבסס מדינה עצמאית. מעצם היותה של אינדונזיה מדינה אסלאמית, גורמים דתיים רדיקליים מנסים לדרבן את הממשלה המקומית לא להיכנע לדרישות הבדלניות של האופוזיציה בפפואה-המערבית. יתרה מזאת, גורמים מקומיים טענו שהממשלה האינדונזית מעודדת ארגונים אסלאמיים רדיקליים לפעול כדי לסכל את הנטיות הבדלניות של פפואה-המערבית.

פפואה-ניו-גינאה קיבלה את עצמותה מאוסטרליה בשנת 1975. פפואה-המערבית נמצאת בשליטת אינדונזיה מאז ה-1 במאי 1963. החלוקה המלאכותית הזו היא פרי של מאבקים קולוניאליסטים היסטוריים בין בריטניה, גרמניה והולנד שהסתיימו בחלוקה כפויה של פפואה בין אוסטרליה לאינדונזיה. על-פי הערכות לשנת 2019, בפפואה-ניו-גינאה העצמאית מתגוררים כ-6 מיליון תושבים. בפפואה-המערבית מתגוררים לא יותר מ-800,000 תושבים. לעומת זאת, באינדונזיה מתגוררים כ-267 מיליון תושבים - כ-88 אחוזים מהאוכלוסייה הם מוסלמים-סונים, לפיכך אינדונזיה נחשבת למדינה המוסלמית המאוכלסת ביותר בין כל המדינות המוסלמיות. המימד הזה מעניק לה - בעיני עצמה - מעמד מיוחד בעולם-המוסלמי ובכל אזור דרום-מזרח אסיה. גורמים כלכליים באינדונזיה ציינו שהתל"ג לנפש הגיע ליותר מ-13,000 דולר לשנה על-פי ערכים לשנת 2019. לשם השוואה עם שכנותיה של אינדונזיה, להלן נתונים אחדים: בסינגפור התל"ג הגיע ל-90,000 דולר; באוסטרליה כ-55,000 דולר; במלזיה האסלאמית כ-30,000 דולר; בפיליפינים כ-8,500 דולר; בפפואה-ניו-גינאה כ-4,300 דולר; ובקמבודיה כ-4,000 דולר לנפש בשנה על-פי ערכים לשנת 2019.

בדימוי-העצמי של אינדונזיה, היא נתפסת כמדינה מוסלמית מתונה, ליברלית ודמוקרטית, היכולה לשמש דוגמא ומופת למדינות מוסלמיות רבות - בעיקר למדיניות הערביות הנתפסות כברוטאליות באופן מיוחד - משום שהן התרחקו לחלוטין מעקרונות האסלאם האמיתי כפי שאינדונזיה רואה זאת. כך למשל, מוסלמים מתונים באינדונזיה ידגישו שאין שום חובה על הנשים לחבוש חיג'אב, אך נשים מוסלמיות רבות נהוגות לחבוש חיג'אב כחלק מצו אופנתי המזוהה עם אמונתן הדתית. נשים אינדונזיות גם ידגישו את ההבדל בינן לבין נשים ערביות החיות במערכת אסלאמית אלימה, נוקשה ומגבילה. נשים אחרות ידגישו את השוויון המגדרי הקיים באינדונזיה בשילוב עם האמונה האסלאמית, וזאת למרות שהתמונה האמיתית באינדונזיה הרבה יותר מורכבת ממה שמתואר בדרך-כלל. בסקר שנערך בשנת 2018 בקרב 14 מדינות אסיאתיות השוכנות באזור האוקיינוס-השקט, התברר שאינדונזיה היא המדינה השנייה הכי מוסכנת לנשים - אחרי הודו ולפני הפיליפינים. מאז שנת 2016, הרשויות באינדונזיה מזהות באופן בולט עלייה משמעותית באלימות כלפי נשים - בעיקר באי ג'אווה, שהוא האי המאוכלס ביותר באינדונזיה. ועם זאת, הרשויות באינדונזיה יחד עם ארגוני-הנשים, מנסים להילחם בתופעות האלה על-פי ערכי האסלאם המתון כפי שאינדונזיה מייחסת לעצמה.

מאידך, העולם-הערבי מביט בחשדנות גזענית כלפי האסלאם האינדונזי בעצם היותו של האסלאם "יצירה" ערבית אותנטית. לפיכך, קיים דו-שיח של חרשים בין שני העולמות האלה המעוניינים לעצב את עקרונות האסלאם העתידי על-פי השקפתם. האם באמת יש התעניינות ערבית בנוגע למה שאינדונזיה יכולה להציע? התשובה לכך היא בפשטות, לא. עולי-רגל אינדונזים המגיעים למכה שבסעודיה, לעיתים קרובות נתקלים ביחס מזלזל על עצם היותם "לא מוסלמים אמיתיים" על-פי ההשקפה הגזענית הערבית. אך האינדונזים יכולים להתנחם בעובדה שהיחס הערבי כלפי אפריקאים-מוסלמים גרוע יותר, משום שהם עדיין נחשבים ל"עבדים" הנמצאים בתחתית המדרג האנושי.

ליהירות הערבית הגזענית הזו יש "תשלום" רע ומר בעיני האינדונזים. דוברים מתונים באינדונזיה מציינים בסיפוק גלוי שאין אף מדינה ערבית אחת המתנהלת באופן הולם, ורבות מהן נחשבות למדינות כושלות בשל המנטליות הערבית האטומה וחסרת-ההיגיון המעשי. אין תימה איפה, שהנטיה האלימה של הערבים לפתור כל משבר באמצעות אלימות וריבוי ארגוני-הטרור הקיימים בעולם-הערבי, מראים בעליל על משבר ערכי-דתי עמוק המנוגד לערכים האסלאמיים של אינדונזיה. בעיני אחדים, האסלאם-הערבי הוא הבעיה - אך האסלאם-האינדונזי הוא הפתרון. המציאות הערבית היומיומית, מעניקה משנה-תוקף לטענות אותם מעלים האינדונזים בדו-שיח המתקיים בינם לבין עצמם על מהות האסלאם האמיתי. האלימות האופיינית לאסלאם הערבי היא בלתי-מובנת מבחינה ערכית בעיני הזרם האסלאמי האינדוזני. כך למשל, ביוני 2018, מזכ"ל של אחד מהארגונים האסלאמיים הגדולים ביותר באינדונזיה ובעולם-המוסלמי, יחיא סטאקוף, ערך ביקור בישראל במסגרת כינוס אקדמי שנערך בירושלים, הוא אף נפגש עם ראש-ממשלת ישראל, בנימין נתניהו. הביקור בישראל שעורר ביקורת חריפה מצד גורמים פלסטיניים, קיבל לפתע כותרת של "ביקור פרטי" מצד גורמים רשמיים באינדוזניה, אך ספק-רב אם ביקור כזה היה יכול להיערך ללא מעורבות ממשלתית כלשהי של גורמים בכירים באינדונזיה. הינה כי כן, בצעדים זהירים ומתונים, אינדוזניה מבקשת לצקת תוכן מעשי לערכיה הדתיים החורגים מאזור ההשפעה הטבעי שלה בדרום-מזרח אסיה.

ובכן, האם אינדונזיה מיישמת את הערכים "האסלאמיים המתונים" גם ביחס למיעוטים אתניים אחרים - כמו למשל כלפי בני פפואה-המערבית? האם צבע עורם והאתניות הייחודית שלהם אינם מהווים מכשול בעיני הרשויות הממלכתיות של אינדונזיה? המתח בפפואה-המערבית גבר מאוד בחודש דצמבר 2018 בעקבות התקפה של מורדים מקומיים שגרמו להריגתם של 17 בני-אדם. במהלך הלחימה בין הצבא האינדונזי לבין המורדים, נמלטו מבתיהם יותר מ-35,000 תושבים. רבים מהם קובצו במחנות זמניים, אך בשל טיפול רשלני מאוד של הצבא האינדוזני, מאות בני-אדם מתו בשל זיהומים קשים שפרצו במחנות הללו. שמונה חודשים לאחר מכן, ב-17 באוגוסט 2019, אינדוזניה חגגה את יום-העצמאות ה-74 שלה. קבוצת סטודנטים, בני פפואה-המערבית, חגגה גם היא את האירועים החגיגיים האלה באחת מהאוניברסיטאות הנמצאות בעיר-הבירה ג'קרטה. תושבים מוסלמים שנכחו באירוע, הגישו תלונה במשטרה נגד הסטודנטים בטענה שהם ביזו את דגל האינדוזני - שלטענתם הוטח לרצפה באקט של זלזול. בתגובה לתלונה, אנשי משטרה וחיילים פשטו על מגורי הסטודנטים בשעות הלילה המאוחרות, ועצרו יותר מ-40 מהם. במהלך הפשיטה, הסטודנטים הוכו באופן קשה, וכן בשל הזיהוי האתני שלהם, השוטרים כינו את הסטודנטים "חמורים" בקריאות חוזרות ונשנות. הסטודנטים שנעצרו טענו שהדגל האינדונזי היה מונח על הרצפה ללא שום כוונת זדון - אך, את המשטרה המקומית זה לא שכנע, והם הובלו למעצר בתחנת-המשטרה המקומית. כולם שוחררו לאחר זמן קצר.

כאשר נודע לבני-הקהילה על מעצרם של הסטודנטים, עשרות-אלפי תושבי פפואה-המערבית יצאו להפגנות-מחאה נגד הממשלה האינדונזית על יחס מפלה וגזעני כלפיהם הנמשך לאורך עשרות שנים. בני-הקהילה הפיצו תמונות של עצמם בכל הרשתות החברתיות עם הכיתוב "אנחנו לא חמורים". עשרות הפגנות אלימות נערכו בכל המחוז ורובעים שלמים בבירת-המחוז הושבתו בשל העימותים שפרצו בין המפגינים לבין אנשי כוחות-הביטחון של אינדונזיה. בתגובה למהומות, ממשלת אינדונזיה שלחה כ-1,200 שוטרים נוספים לפפואה-המערבית כדי להתמודד עם עוצמת המחאה. כמו כן, ממשלת אינדונזיה החליטה להגביל לחלוטין את הגישה לאינטרנט בכול האזור במטרה למנוע את הפצתן של סרטונים וידיעות-חדשותיות המתארים את עוצמת-המחאה של בני פפואה-המערבית. למרות נסיונותיהם של גורמים בכירים בממשלה האינדונזית להרגיע את הרוחות, האופוזיציה בפפואה-המערבית דרשה להקים ועדת-חקירה שתבדוק את התנהגותם של השוטרים, וכן פעם נוספת הועלתה הדרישה להכריז על פפואה-המערבית כמדינה-עצמאית המשוחררת "מהעול הקולוניאליסטי של ממשלת ג'וואה האינדונזית". בעיני השלטון האסלאמי של אינדונזיה, הדרישה הזו אינה מקובלת כלל, והיא נדחתה לפי-שעה באופן-מפורש בעידודם של גורמים אסלאמיים רדיקליים המבקשים לצבור כוח ועוצמה בדומה לארגונים אסלאמיים הפזורים במרחב המזרח-תיכוני.

למשחק-הכפול זה, בין מתינות אסלאמית לרדיקליזציה אסלאמיסטית יש משמעות מעשית מבחינת הזרמים הרדיקליים התת-קרקעיים הפועלים באינדונזיה. זאת ועוד, מאז שנת 2000, התבצעו ברחבי אינדונזיה עשרות פיגועי-טרור אסלאמיים קטלניים מאוד שגרמו להריגתם של מאות בני-אדם. כך למשל, בדצמבר 2000 נהרגו 18 בני-אדם בסדרת פיצוצים שהיו בכנסיות נוצריות בעיר ג'קרטה; באוקטובר 2002 נהרגו 202 בני-אדם מפיצוץ של מכונית-תופת באי באלי; באוגוסט 2005 נהרגו 12 בני-אדם מפיצוץ של מכונית-תופת בבית-מלון בעיר ג'קרטה; בספטמבר 2004 נהרגו 11 בני-אדם מפיצוץ שהיה ליד השגרירות האוסטרלית בג'קרטה; באוקטובר 2005 נהרגו 20 בני-אדם פיגוע-התאבדות שהיה באי באלי; ביולי 2009 נהרגו 11 בני-אדם בפיגוע-התאבדות שהיה בבית-מלון הנמצא בעיר ג'קרטה; וכן, משנת 2009 ועד לשנת 2018 נהרגו ברחבי אינדונזיה 55 בני-אדם בפיגועי-טרור אסלאמיים שהתבצעו בידי טרוריסטים מוסלמים המזוהים עם ארגוני הג'יהאד העולמי. הינה כי כן, הבעיה של פפואה-המערבית היא בעיקר בעיה רגשית בתפיסה הלאומית האינדוזנית, שאין לה שום קשר לאתגר האמיתי הרובץ לפתחה של אינדוזניה האסלאמית.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "אינדונזיה האסלאמית נגד הבדלנות של פפואה-המערבית", מגזין המזרח התיכון, 30 באוגוסט 2019.