בישראל של 2012 יש בועת נדל"ן. זו בועת נדל"ן שהתנפחה לממדים מפלצתיים בגלל רשלנותם של כל הרשויות בישראל - והיא אולי עומדת להתפוצץ כבר במהלך השנה הקרובה. כמובן שהקבלנים בישראל יצהירו בהיסטריה שמחירי הדירות עומדים לעלות בשנים הקרובות ולכן כדאי לרכוש דירה בהקדם "במחיר מציאה", וזאת לעומת מה שיקרה בעתיד הנראה לעין. בועת הנדל"ן עומדת להתפוצץ, אולם בנק ישראל ממשיך לדגול בריבית נמוכה על פקדונות שקליים, וכך זורם כסף לעבר ענף הנדל"ן שממשיך להתנפח באופן מלאכותי בגלל אפיקי ההשקעה המצומצמים. גם משרד האוצר הישראלי נהנה מבועת הנדל"ן משום שעלות הבנייה של דירה בגודל של 75 מ"ר אינו עולה על 300,000 ש"ח (כולל רווח לקבלן), אך מחירה הסופי לצרכן, לעיתים, הוא פי חמישה. גם הבנקים נהנים מבועת הנדל"ן משום שרבים מהרוכשים נאלצים לקחת משכנתה ענקית ל-30 שנה, כך שהסכום הכולל של ההחזר מגיע לעיתים לפי שלושה מגודל המשכנתה המקורית. הבנקים הישראלים נהנים מהכנסה שוטפת ובטוחה למשך עשרות שנים על חשבונכם, כפי שמשרד-האוצר הישראלי נהנה מהכנסות ענקיות בגלל הערך המופקע של מחירי הקרקעות ומחירי הדירות שנוצרו באופן מלאכותי ומכוון. האזרח הישראלי העובד (כן, העובד) הפך בשנים האחרונות ל"נתין" שתפקידו לספק מזומנים לשורה ארוכה של מתווכים, קבלנים, לבנקים ולאוצר-המדינה - שלא מייצרים מאומה, אלא רק מנפחים בועה נוספת בשרשרת הבועות הקיימות בישראל.

כמובן שלממשלת ישראל הייתה תוכנית כלכלית "פנטסטית" לקראת השנה החדשה של 2012 (הורדת מסים על מוצרים מיותרים). אך במקביל לכך צריך לשים-לב לנתונים הכלכליים והדמוגרפיים על מדינת-ישראל שחלקם הם נתונים מעולים המדגימים לנו באופן בולט על מסירתו של האזרח הישראלי העובד והשקט שצריך לממן שכבות גדולות של אוכלוסיות בלתי-יצרניות:

אוכלוסייה במדינת-ישראל לשנת 2011: 7,837,000 תושבים.

התוצר לנפש לשנת 2011: 31,500 דולר לשנה.

צמיחה לשנת 2011: 4.8 אחוזים.

עלייה בתוצר: 2.9 אחוזים.

עלייה בצריכה לנפש: 2.1 אחוזים.

אבטלה לשנת 2011: כ-5 אחוזים - הנתון הנמוך ביותר מזה שנים.

כלכלה ישראלית ודמוגרפיה ישראלית

אכן, הנתונים הללו הם נתונים מרשימים הגורמים להשתאות בקרב מדינות רבות הנאלצות להתמודד עם משבר כלכלי עמוק - הן בגלל ניהול ממשלתי כושל והן בגלל הנהנתנות המופקרת של האזרחים במדינות אחדות המוכרות לנו היטב. אולם, השאלה החשובה לקראת לשנים הבאות היא, האם מדינת-ישראל תוכל להציג נתונים כאלה גם במהלך השנים הבאות. התשובה לכך נמצאת בחלקה בנתונים הדמוגרפיים של מדינת-ישראל לשנת 2011.

הרכב האוכלוסייה הישראלית: 80 אחוזים מהישראלים הם יהודים ואחרים, ו-20 אחוזים הם ערבים כולל תושבי מזרח-ירושלים.

קצב גידול האוכלוסייה: 1.8 אחוזים - שיעור דומה לשנים קודמות ולעשור האחרון.

פיזור האוכלוסייה: כ-90 אחוזים מהאזרחים הישראלים מתגוררים ביישובים עירוניים. זהו שיעור גבוה מאוד גם בהשוואה למדינות מתועשות.

ילודה לפי מגזרים: בהכללה גסה אפשר לציין שאישה חרדית תלד בממוצע 6 ילדים; אישה ערביה תלד בממוצע 4 ילדים; ואישה ישראלית חילונית תלד בממוצע 2 ילדים.

שתי מסקנות קשות עולות מהנתונים הללו: א) התכנון הכלכלי והחברתי של כל ממשלות ישראל בשנים האחרונות אינו מצליח להדביק את קצב גידול האוכלוסייה בשני מגזרים עיקריים. ב) משפחה ישראלית חילונית, לצערנו הרב, מממנת גם את הציבור הערבי וגם את הציבור החרדי בישראל. במילים אחרות, כדי שהתוצר לנפש בישראל של 2011 יהיה באמת 31,500 דולר לשנה, העובד/ת הישראלי/ת החילוני/ת צריך לייצר סכום המתקרב ל-45,000 דולר לשנה - סכום המעמיד את העובד-הישראלי-החילוני בעשירייה הראשונה של המדינות המפותחות ביותר. הנטל המוטל על כתפיה של המשפחה החילונית הישראלית אינו יכול להימשך לנצח אם לא יבוא שינוי תרבותי עמוק הן בקרב הציבור החרדי והן בקרב הציבור הערבי.

פוליטיקה של שוליים בישראל

ממשלת ישראל והציבור הישראלי שמים את הדגש, בדרך כלל, על סירובם של המגזר החרדי והערבי לקחת חלק פעיל בנטל הביטחוני המוטל על האזרח הישראלי הממוצע. העניין הזה מהווה לכול היותר קוריוז תקשורתי שיש בו שחרור של לחץ ציבורי ותרעומת עממית המופנית כלפי שני המגזרים הללו. מדינת-ישראל יכולה להסתדר היטב כל ללא הכללתם של שני המגזרים האלה בעשייה הביטחונית והצבאית. די אם הרשויות בישראל יצליחו ליצור מסלול של "שירות התנדבותי" לכול מי שמעוניין בכך תמורת הטבות כלכליות ואקדמיות הניתנות ממילא לאזרח ישראלי שעבר שירות צבאי מלא. הבעיה העיקרית אינה נוגעת לשירות צבאי, אלא לשינוי עמוק באורחות-החיים של שני המגזרים הללו. כך למשל, אחוז קטן מהגברים החרדים עובדים במשרה מלאה תמורת תלוש-משכורת תקף וחוקי. זאת ועוד, אחוז קטן מהנשים הערביות בישראל יוצאות לעבוד לאחר שהן נישאות. שימו לב לנתון הבא בנוגע להרוגים בתאונות דרכים בישראל בשנת 2011: בדומה לשנים קודמות, בישראל נהרגו כ-400 בני-אדם בתאונות דרכים. אולם, 40 אחוזים מההרוגים היו ערבים. בנוסף לכך, הציבור הערבי בישראל עדיין ממשיך "לייצר" יותר מ-60 אחוזים ממקרי הפשיעה בישראל - וזה כולל רצח, אונס, סמים, אלימות במשפחה, סחר בנשק, השחתת רכוש וגניבות חקלאיות. במילים אחרות, דרוש כאן שינוי תרבותי עמוק הנוגע לאורחות חיים הן בתחום העבודה והן בתחום הילודה בשני המגזרים הללו.

בעיית המסתננים האפריקאים

כשאנו מדברים על תכנון חברתי וכלכלי בישראל, קשה שלא לציין את בעיית המסתננים האפריקאים המציפים את ישראל בשנים האחרונות בעזרת גופים ישראלים המסייעים להם להתערות בישראל. בשנת 2011 הסתננו לישראל 16,816 אפריקאים שהגיעו לישראל דרך הגבול המצרי. סביר להניח שיש עוד אלפי מסתננים אפריקאים שלא נרשמו כדין בידי הרשויות בישראל. מאז שנת 2005 הגיעו לישראל יותר מ-50,000 מסתננים אפריקאים. על-פי הערכות אחדות, מידי חודש הקצב רק הולך וגובר. כך למשל, בחודשים נובמבר ודצמבר 2011 הגיעו לישראל כ-6,000 מסתננים אפריקאים דרך הגבול המצרי. גם במקרה הזה, כמו במקרים דומים, ממשלת-ישראל מגדלת בועה נוספת שתתפוצץ לנו בפנים בקול תרועה רמה.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "הפוליטיקה של התכנון הכלכלי והחברתי בישראל", מגזין המזרח התיכון, 7 בינואר 2012.