במאמרים הקודמים עסקנו בתופעת האלימות הרוחבית הקיימת במדינות המוסלמיות בהשוואה לישראל ולמדינות דמוקרטיות מצטיינות. לפיכך נשאלת השאלה, האם התנהגותו של המיעוט המוסלמי המתגורר במדינת-ישראל שונה באופן מהותי בהשוואה להתנהגותם של המוסלמים במדינות המוסלמיות האחרות? כמו כן, נשאלת השאלה האם קיימים הבדלים מהותיים בין רמת האלימות הרוחבית הקיימת בקרב ערביי-ישראל לבין רמת האלימות של האוכלוסייה היהודית בישראל? ולבסוף, האם כור-ההיתוך הישראלי הוא סיפור הצלחה, או שמא עדיף לאמץ דפוסים של חברה רב-תרבותית תוך כדי טשטוש אופייה היהודי של מדינת-ישראל?

על-מנת לפשט את הדיון, חילקנו את האוכלוסייה הישראלית לשתי קבוצות עיקריות: א) יהודים ואחרים - המונים כ-6 מיליון נפש. ב) ערביי-ישראל המוסלמים - המונים כמיליון נפש לערך (ללא מזרח ירושלים). המטרה העיקרית בחלוקה שרירותית זו, היא להצביע על ההבדלים הקיימים בין שתי קבוצות האוכלוסייה ועל ההתפתחויות הצפיות בעתיד הן בנוגע לאוכלוסייה היהודית והן בנוגע לאוכלוסייה הערבית.

עלינו להבהיר מלכתחילה שטענות על קיפוח (מדומה) ומצב הכלכלי (לכאורה קשה) אינן הסיבות העיקריות לתופעת העבריינות בקרב ערביי-ישראל. על-מנת להעניק תוקף נוסף לאמירה זו, להלן נתונים אחדים שיבהירו את התמונה הכללית עוד יותר: ב-2008 קיבלו התושבים הערבים בישראל מענקי-סיוע פי שלושה (3) מגודלם היחסי באוכלוסייה. יתרה מזאת, באותה שנה היה שיעור גביית המסים של הרשויות המקומיות נמוך פי ארבעה (4) בהשוואה לגביית המסים ברשויות היהודיות.

אם עורכים השוואה בין שתי האוכלוסיות בנוגע לשיעור בעלי הדירה ולשיעור בעלי הקרקע הפרטית בישראל על-פי חלוקה שקבענו, התמונה תיראה כך:

דיור והקרקע

 מקורות: מוסד שמואל נאמן

למרות ההשקעות הרבות ובניגוד לכול התחזיות, אחוז הפשיעה בקרב ערביי-ישראל עלה ב-2009 בהשוואה לשנת 2008. לעומת זאת, אחוז הפשיעה בקרב הציבור היהודי ירד מעט בהשוואה לשנת 2008. ובכן, באיזה שיעור עלתה רמת הפשיעה בקרב הציבור הערבי בישראל?

אחוזי פשיעה

 מקורות: משטרת ישראל, כנסת ישראל, עיתון הארץ

בניגוד לדעה המקובלת, שיעור הפשיעה בקרב העולים החדשים (יוצאי רוסיה), אינו גבוה יותר בהשוואה לאוכלוסייה היהודית הוותיקה. משמעות הדבר, ש"כור-ההיתוך" הישראלי פועל בעוצמה גדולה יותר ממה שאנו משערים, וזאת למרות שרוסיה סובלת משיעורי פשיעה גבוהים במיוחד. על-בסיס הנתון זה, אפשר לקבוע שהמניע לעבריינות בקרב ערביי-ישראל הוא אידיאולוגי בעיקרו ולא כלכלי או נובע בשל מצוקה אישית כלשהי.

הבעיה בקרב הציבור הערבי בישראל מתמקדת בשני מישורים עיקריים: א) האלימות הגבוהה המתחוללת בין הערבים לבין עצמם. ב) אלימות ערבית כלפי יהודים כעניין אידיאולוגי.

הדבר מתבטא היטב גם על-פי מספר הרציחות הפליליות שאירעו בישראל בשנת 2009 - שבמהלכה נרצחו 141 בני-אדם. הטבלה הבאה מבהירה מהו חלקם היחסי של הערבים ברציחות הללו בהשוואה לציבור היהודי על-בסיס של 100,000 תושבים:

רציחות

  מקורות: משטרת ישראל וכנסת ישראל

על-פי ממצאים אחדים, המתבססים גם על נתונים של משטרת ישראל, על כל רוצח יהודי אחד ישנם לפחות 8 רוצחים ערבים (זהו נתון מספרי המצריך בדיקה מעמיקה יותר). לאור כל זאת ראוי לבדוק גם את אחוז האסירים הפליליים על-פי החלוקה שקבענו לצורך הדיון במחקר זה. על-פי ממצאים רשמיים של שירות בתי-הסוהר, בסוף שנת 2009 היו בישראל 14,595 אסירים פליליים. ובכן, מהו השיעור היחסי של הערבים מכלל אוכלוסיית האסירים, וכן גם ביחס ל-100,000 תושבים?

אסירים

מקורות: שירות בתי-הסוהר וכנסת ישראל. בשנת 2007 שיעור האסירים הערבים הגיע ל-45 אחוזים לכול היותר.

ממצאים נוספים המחזקים את הטענה על האלימות הרוחבית בקרב ערביי-ישראל, נוגעת גם לחלקם היחסי במספר ההרוגים בתאונות הדרכים המתרחשות בישראל. כמובן שמרבית מערוצי התקשורת בישראל נוטים להתעלם מהנתונים הללו, משום שהאידיאולוגיה האנטי-ישראלית קודמת להצגתן של עובדות הנוגעות לאופייה האמיתי של החברה היהודית בישראל בהשוואה לאופייה האמיתי של החברה הערבית בישראל. ובכן, מהו שיעור ההרוגים הערבים בתאונות דרכים בהשוואה להרוגים היהודים על-פי הנתונים לשנת 2009?

תאונות דרכים

גם אם מוסיפים את ערביי מזרח-ירושלים, היחס אינו משתנה באופן קרדינלי.

על-פי שלל הממצאים שהבאנו במחקר זה, מסתבר שהציבור היהודי בישראל נחשב לציבור הכי פחות אלים בהשוואה לכול המדינות הדמוקרטיות המערביות, וזאת הן על-פי מספר ההרוגים בתאונות דרכים והן ביחס למספר הנרצחים מידי שנה על-רקע פלילי כפי שהנושא מוצג באופן בולט בטבלה הבאה:

שיעור הנרצחים - השוואה בינלאומית

סיכום ומסקנות

על-פי הנתונים שפורסמו בספטמבר 2010 אוכלוסיית ישראל מנתה 7,645,500 נפש כולל ערביי מזרח-ירושלים. היהודים והאחרים מנו כ-6,100,00 לערך. השאר הם מוסלמים, דרוזים ונוצרים. גם אם נערוך בדיקה על-פי חלוקה של 1.5 מיליון ערבים (כולל ערביי מזרח-ירושלים), התמונה לא תשתנה באופן מהותי. דהיינו, עדיין נוכל להבחין בבירור שערביי-ישראל אחראים על יותר מ-60 אחוזים מסך-כל העבירות הפליליות המתרחשות בישראל (כולל עבירות על אלימות במשפחה, עבירות רכוש, עבירות סמים, סחר בנשק, הצתות והשחתת רכוש יהודי המגיעים לשיעורים גבוהים מאוד בהשוואה לאוכלוסייה היהודית). במילים אחרות, מפלס הגזענות הערבית שובר שיאים משנה לשנה.

האופי התרבותי של מדינת-ישראל מתבסס בעיקר על ערכים תרבותיים היסטוריים חיוביים: דהיינו, הגנה על המולדת (ולא התקפה לשם התקפה), קדושת החיים, קדושת המשפחה, ערך העבודה ורכישת השכלה למרות התנאים הקשים. לפיכך, אבני-היסוד הללו הנשענים על התרבות היהודית, עיצבו את ההתנהגות הכללית של כלל היהודים במדינת-ישראל למרות שאנו חיים בסביבה אזורית עוינת ואגרסיבית בשל אופייה האסלאמי. במילים אחרות, אופייה היהודי של מדינת-ישראל מוביל אותנו להישגים מרשימים כפי שהדבר מתבטא היטב גם בתחומים רבים ונוספים כמו בכלכלה, במדע, בטכנולוגיה, בחדשנות וביוזמה אישית ולאומית.

הבעיה העיקרית של ערביי-ישראל אינה בעיה של קיפוח, אפליה ועוני. אלא, הבעיה העיקרית נוגעת למסגרת התרבותית-האסלאמית כולה, הרואה באלימות כאמצעי מועדף לפתרונם של סכסוכים ומחלוקות. גם אם ישראל תשקיע מיליארדים של שקלים בציבור הערבי בישראל, המבנה התרבותי הזה לא ישתנה כל עוד ערכי האסלאם ימשיכו להיות הערכים הדומיננטיים. כך למשל, למרות עושרן של מדינות-המפרץ, ולמרות השקעות הרבות בתחומי התשתיות ובתנאי המחייה, שיעור האלימות בהן עדיין גבוה - הרבה יותר ממה שמקובל במדינות אחרות, עניות יותר. לפיכך, הרחבת האוטונומיה התרבותית של ערבי-ישראל, התמקדות בשפה הערבית ובתרבות האסלאמית, והדגשת הערכים הדתיים של חברה זו, אינם מהווים את הפתרונות הראויים לבעיית האלימות הרוחבית הקיימת בחברה הערבית בישראל. סביר להניח שדווקא החלת הערכים היהודיים בשפה העברית בלבד על החברה הערבית כולה, היא שתביא מזור אמיתי לבעיה זו גם ללא השקעה של מיליארדי שקלים שירדו לטמיון.

--

מאמרים נוספים בנושא:

קריאת ספרים ובערות בעולם-המוסלמי.

תאונות דרכים בעולם-המוסלמי.

טרור ואלימות בעולם-המוסלמי.

רצח נשים בעולם-המוסלמי.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "עבריינות לאומנית בקרב ערביי-ישראל - ג'יהאד בשם אללה", מגזין המזרח התיכון, 8 באוקטובר 2010.

שיתוף בפייסבוק