כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. sellayohai@gmail.com







הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
נשיאים, ראשי ממשלה ומפלגות בסוריה: משנת 1946 ועד לשנת 2000
ממלחמת ששת-הימים למלחמת יום הכיפורים – האירועים המרכזיים: חלק א
אחמד סעיד ומצרים במלחמת ששת-הימים, יוני 1967
כשהיסטריה מוסרית משבשת את הדמוקרטיה הישראלית
מוחמד חסנין הייכל - העורך המיתולוגי של העיתון המצרי אל-אהראם
תימן - בין אל-קאעידה לטרור שיעי
נוני דרוויש – ערבים למען ישראל
תופעה של הגירת נשים מבנגלדש האסלאמית
טרור אסלאמי, פליטים ומלחמת-אזרחים בקמרון
זיי מיר געזונט אונד שטארק – היום שאחרי
כמה עניינים חשובים על סדר-היום הישראלי והבינלאומי
ObamaCare - מאיגרא רמא לבירא עמיקתא
תקשורת, טרור וסיוע צבאי למדינות כושלות
כמה עולה התמיכה הצבאית במאלי המוסלמית?
ספר חדש: מלחמה כבדת דמים: טראומה, זיכרון ומיתוס
פרשת אביגדור ליברמן: למי, למי יש יותר קלון
יום השואה והגבורה - 2013 - מאמרים נבחרים
נאום עבד אל-נאצר לאחר פירוק האיחוד עם סוריה
אנטומיה של טרור אסלאמי קטלני במוזמביק

רוברט ברנשטיין - הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות

ארגונים בינלאומיים

22.10.2009


 

 

מאת: ד"ר יוחאי סלע

 

ב-19 באוקטובר 2009, פרסם רוברט ברנשטיין בעיתון האמריקאי "הניו יורק טיימס" מאמר ביקורת נוקב שעורר תגובות רבות בישראל ובארה"ב. קשה, עד בלתי אפשרי, היה להתעלם מהמאמר הזה הדן באידיאולוגיה הגלויה והאנטי-ישראלית של הארגון Human Rights Watch‏ שברנשטיין היה אחד ממייסדיו. בשל דבריו הכנים והאמיצים שנגעו בעצב-החשוף של כל ישראלי, גם עיתון הארץ טרח לפרסם את המאמר החשוב הזה ב-21 באוקטובר 2009, תחת הכותרת "כלב השמירה של זכויות האדם הלך לאיבוד". הארגון שנוסד ב-1978 מעסיק 270 עובדים והוא נהנה מתקציב שנתי של 50 מיליון דולר בקירוב. ללא כל ספק, רוברט ברנשטיין היה יכול להיות גאה עד מאוד במוסד הזה שהפך לאחד מהחשובים שבארגוני זכויות אדם הבינלאומיים. ברנשטיין עמד בראש ה-HRW במשך 20 שנה, עד לשנת 1998, וכיום הוא נושא בתואר יו"ר מייסד אמריטוס.

 

אולם, גאוותו של ברנשטיין על מפעלו החשוב התמוססה לחלוטין לאור ההתפתחויות המוזרות שחלו בארגון, שכן לדבריו "שליחותו המקורית של HRW הייתה לחשוף את המתרחש בחברות סגורות, לקדם חירויות-יסוד ולתמוך במתנגדי משטר. אלא שבאחרונה הארגון מפרסם דו"חות על הסכסוך הישראלי-ערבי המסייעים לאלה המבקשים להפוך את ישראל למדינה מנודה (pariah state)". הארגון שנוסד כדי לטפל בעיקר במדינות לא-דמוקרטיות המפרות באופן שיטתי את זכויותיהם הבסיסיות של האזרחים, זנח את המשימה הראשית שלו בכך שהוא החל לעסוק בישראל באופן אובססיבי ללא כל הצדקה וללא כל צורך. על-מנת להדגיש את דבריו בנדון, ברנשטיין המשיך כך: "בישראל שאוכלוסייתה מונה 7.4 מיליון בני-אדם, פועלים לפחות 80 ארגוני זכויות-אדם; ויש לה עיתונות תוססת; ממשלה הנבחרת בהליך דמוקרטי; מערכת משפט שפוסקת לעיתים קרובות נגד הממשלה;  אקדמיה שהינה פעילה פוליטית; מספר רב של מפלגות פוליטיות, ואם לשפוט לפי היקף הסיקור-התקשורתי, קרוב לוודאי שיש בה יותר עיתונאים לנפש מבכול מדינה אחרת בעולם".

 

על-מנת להעניק משנה-תוקף לדבריו בנוגע לישראל, ברנשטיין ערך השוואה פשוטה (הידועה לכל ישראלי בר-דעת) בין מה שמתחולל בישראל הדמוקרטית והפלורליסטית לעומת מה שמתחולל במדינות האסלאמיות. לדבריו, "המשטרים הערביים והמשטר האיראני שולטים על כ-350 מיליון בני-אדם, ורובם עדיין אכזריים, סגורים ודיקטטוריים, ומתירים רק מעט התנגדות פנימית, אם בכלל. מצוקת אזרחיהם זוכה להתעלמות, (וזאת) בעת שמחלקת המזרח-התיכון ב-HRW מכינה דו"ח אחר דו"ח על ישראל". מסקנתו של ברנשטיין דומה למסקנתם של מרבית הישראלים בשאלת הגינותו של הארגון הזה ולהתעסקות האובססיבית והמחמירה בכל הקשור למעשיה של ישראל. ברנשטיין לא היסס להצביע על ההטיה הפוליטית של חברי הארגון: "HRW איבד כל פרספקטיבה ביקורתית של הסכסוך שבמסגרתו ישראל מותקפת פעם אחר פעם בידי החמאס והחיזבאללה - ארגונים שתוקפים אזרחים ומשתמשים בבני עמם כמגינים אנושיים. ארגונים אלה נתמכים בידי איראן, שהכריזה בגלוי על כוונתה לא רק להשמיד את ישראל, אלא גם לרצוח יהודים בכל מקום. הסתה זאת לרצח-עם, היא הפרה של האמנה למניעת פשע של רצח-עם ולהענשת מבצעיו".

 

מאז המלחמה בדרום במסגרת "עופרת יצוקה" (ינואר 2009), ובעיקר מאז שהתפרסם דו"ח גולדסטון הרשלני (אם לא לומר, שהטון האנטי-ישראלי בדו"ח נעשה מתוך כוונת מכוון מוכתבת מראש), בלתי-אפשרי להתעלם מהתפקיד הברוטאלי של ארגונים בינלאומיים אחדים בטיפוח המגמה האנטישמית בפוליטיקה הבינלאומית - לכאורה על רקע ביקורת "לגיטימית" בנוגע למדיניות הישראלית. ברנשטיין הצהיר בכנות רבה, כי למרות שידוע לחברי הארגון, שהוא עמד בראשו, על טיבם האמיתי של תנועת החמאס וארגון חיזבאללה, ולמרות שישראל היא הקורבן האמיתי של התוקפנות המתמשכת הזו, ה-HRW המשיך להתעלם מהמציאות העובדתית לאורך כל השנים מאז שהארגון החל לפעול, באמצעות פרסום דו"חות המגנים את מעשיה של ישראל בלבד.

 

מאז פרסומו של דו"ח גולדסטון, טענתי שהדו"ח דווקא מחזק את הטענות הישראליות בנוגע להתייחסותם הברוטאלית של מוסדות האו"ם ושל הארגונים הבינלאומיים כלפי ישראל לאורך עשרות השנים האחרונות. הדו"ח הוא כל-כך חד-צדדי, כל-כך תלוש מהמציאות וכל-כך אנטי-ישראלי עם נגיעות חזקות של הטיות אנטישמיות, מה שהביא גם את ברנשטיין להסיק מסקנות עגומות לגבי פעילותם של ארגונים בינלאומיים העוסקים באופן תדיר בישראל ובמעשיה. וכך המשיך ברנשטיין להביע את דעתו, בנוגע להטיה הפוליטית הברורה של הארגון, באחת מהנקודות החשובות במאמרו: "אין ספק כי גם קורבנות התוקפנות מחויבים לציית לחוקי-המלחמה ולעשות כל שביכולתם כדי לצמצם למינימום פגיעה באזרחים. ועם זאת, יש הבדל בין עוולות הנעשות מתוך הגנה-עצמית לעוולות הנעשות בכוונה". עניין זה ברור וגלוי לכל ישראלי, בעוד שהדבר אינו ברור דיו בעיניהם של אחדים מהארגונים הבינלאומיים העוסקים בישראל באופן אובססיבי במטרה לקדם מגמות פוליטיות אנטי-ישראליות.

 

גם תהליך הבדיקה של ה-HRW בנוגע לעדויות הנמסרות לעובדי הארגון מפי תושבים פלסטינים סופג ביקורת ישירה מפי ברנשטיין. עניין זה מוביל אותנו גם לדו"ח גולדסטון ולהתנהלות המפוקפקת של הארגון. ברנשטיין הבהיר את עמדתו ללא כחל וסרק באופן הבא: "ואולם", כתב ברנשטיין, "איך HRW יודע שחוקי המלחמה מופרים? לעיתים קרובות הדיווחים מבוססים על עדי ראייה, שלא ניתן לאמת את סיפוריהם ושלעיתים (התושבים) מעידים למען תמורה פוליטית או משום שהם פוחדים מנקמת שליטיהם. ראוי לציין כי קולונל ריצ'ארד קמפ, לשעבר מפקד הכוחות הבריטיים באפגניסטן ומומחה ללוחמה, אומר כי ברצועת-עזה צה"ל פעל להגן על זכויות אזרחים באזורי-קרב יותר מכל צבא אחר בתולדות המלחמה".

 

לאור כל זאת, מסקנתו הנחרצת של ברנשטיין התבטאה באופן הבא - למרות שהיא נכתבה בנימה מתונה ודאגנית לעתידו של הארגון: "רק על-ידי חזרה לייעוד שלשמו הוקם ולרוח הענווה ששימשה לו השראה, יכול HRW לחדש את מעמדו ככוח מוסרי במזרח-התיכון וברחבי-העולם. אם לא יעשה כן, תיפגע מהימנותו באופן חמור ויצטמצם תפקידו החשוב בעולם". כך, במילים הללו, סיים ברנשטיין את מאמרו המיוחד והביקורתי.

 

למרות שהמאמר התפרסם בעברית בעיתון הארץ ב-21 באוקטובר 2009, (ועל כך יש לברך את העיתון), אין הדבר מבטל כליל את הביקורת המוצדקת המוטחת בעיתון על תפקידו ההרסני בעיצוב המגמות האנטי-ישראליות בזירה הבינלאומית. עיתון הארץ יחד עם הארגונים הרדיקליים הפועלים בישראל, חייבים לערוך חשבון-נפש נוקב ואכזרי - הן עם עצמם והן עם דעותיהם הקיצוניות - וזאת, בדומה לחשבון-הנפש שהגיש לפנינו רוברט ברנשטיין בדרכו המיוחדת. אם הוא יכול, גם העיתון יכול.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "רוברט ברנשטיין - הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות", מגזין המזרח התיכון, 22 באוקטובר 2009.

 

 

הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר





גלריית המגזין

 

14 בדצמבר 2019

 

 

טרור אסלאמי: 128 בני-אדם נהרגו ביממה האחרונה;

 

 

אנטומיה של טרור אסלאמי במוזמביק

 

מגדל דוד

 

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

 

הרביעייה הפותחת - ארבעת פרשי האפוקליפסה

על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים

על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית

חוכמת הטיפש - השיח הציבורי בישראל

 

 

 תקשורת ישראלית

 

כשהיסטריה מוסרית משבשת את דמוקרטיה הישראלית

תקשורת פוליטית בישראל - הקשרים של השקרים

עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל

התקשורת צריכה לבקש סליחה מבנימין נתניהו

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

מגזין המזרח התיכון

2019-2006