כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. yohai@mapa.co.il







הנקראים ביותר השבוע
עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל
שרה שמא - דיוקנה של ציירת סורית
התקשורת צריכה לבקש סליחה בנימין נתניהו
וג´יהה אל-חוידר - דיוקנה של ליברלית סעודית
הייפא והבי - דיוקנה של זמרת לבנונית
ד"ר וואפה סולטן - קול אמיץ בים של עוינות אסלאמית
פאדימה סהינדל – רצח ידוע מראש
מגמות רדיקליות במחשבה המדינית הגרמנית
מאי שידיאק - "אותי אף אחד לא ישתיק"
אחמד סעיד ומצרים במלחמת ששת-הימים, יוני 1967
בריג´יט גבריאל – לבנונית למען ישראל
מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן
מוחמד חסנין הייכל - העורך המיתולוגי של העיתון המצרי אל-אהראם
הטרגדיה העיראקית במספרים
כשהיסטריה מוסרית משבשת את הדמוקרטיה הישראלית
תקשורת פוליטית בישראל – הקשרים של השקרים
פסיכוזה ישראלית של מפלה וכישלון
סובחי אל-טופיילי נגד חסן נסראללה
חוכמת הטיפש – השיח הציבורי במדינת-ישראל
אחמד שוקיירי וכישלונה של הלאומיות הפלסטינית

המשפט בישראל - הרשעה בשל חוסר הוכחות

מאת: ד"ר ישראל בר-ניר

31.01.2012


 

 

 

לא מעט משפטים מסתיימים בזיכויו של נאשם לא בגלל שהוא איננו אשם אלא בגלל שהתביעה לא הצליחה להוכיח את אשמתו מעבר לכל ספק. במקרים מסוימים המקרה כלל לא מגיע לבית המשפט כי התביעה הגיעה למסקנה שהיא לא תצליח לשכנע את השופטים שהנתבע אכן אשם. המונח המשפטי במקרים כאלה הוא זכאי בשל חוסר הוכחות, או זכאי מחמת הספק. חידוש ישראלי בתחום המשפט הוא המצב ההפוך - הרשעה מחמת הספק בחפותו של החשוד/נאשם, או הרשעה בשל חוסר הוכחות. זה נשמע קצת אבסורדי, אבל בארץ-הקודש זה עובד. 

 

תופעה ידועה בעולם המשפט היא זיכוי מחוסר הוכחות. אדם שמתנהלת נגדו חקירה או מוגשת נגדו תביעה מזוכה מכל אשמה כאשר אין הוכחות לאשמתו, או כאשר ההוכחות מותירות מקום לספק באשמה. אני משאיר למשפטנים את הוויכוח בשאלה אם "זיכוי מחוסר הוכחות", או "זיכוי מחמת הספק" הוא "זיכוי" של ממש, או שנשוא החקירה/תביעה ממשיך לשאת את הכתם של "אשם" למרות שאשמתו לא הוכחה.

 

במדינת ישראל למערכת אכיפת החוק יש גישה קצת שונה. בעיניה העדר ראיות היא הוכחה לאשמתו של החשוד. זה המצב לפחות כאשר מדובר באישים ש"סומנו" כיעדים. שר המשפטים התבטא לאחרונה על הנושא בצורה שלא הותירה מקום לספק. בהתחשב בניסיונו האישי של שר המשפטים - הוא עצמו היה יעד כזה כאשר דורית בייניש, בעת שכיהנה כפרקליטת-המדינה, החליטה לטרפד את מינויו לשר-המשפטים באותה תקופה, הוא יודע טוב מאוד על מה הוא מדבר. יש להעריך את אומץ לבו על כך שהוא העז ל"התגרות" במערכת. כמצופה, דבריו של השר זכו לגל של מחאות מצד אנשי הפרקליטות שאף פעם אינם מהססים לשחק את תפקיד "הקוזק הנגזל". בשלב זה התקשורת נמנעה מלתת לדברים משקל רב, ונכון לעכשיו זה ירד מהר מסדר היום. אבל סביר להניח שהמילה האחרונה עדיין לא נאמרה בנושא.

 

הסיפור הבא ימחיש במה מדובר. אחת הפרשיות עליהן נתבע אהוד אולמרט, ראש-הממשלה לשעבר, זכתה לכינוי "ראשון טורס". לא כאן המקום להיכנס לפרטים. השורה התחתונה היא שמאשימים את אולמרט בכך שהוא קבל תשלומים כפולים ממקורות שונים עבור אותה נסיעה במסגרת נסיעותיו ברחבי העולם בתקופות שהיה ראש עירית ירושלים, שר בממשלת שרון וראש ממשלה. המשפט עדיין לא הסתיים, ואולמרט עדיין לא הורשע אבל התקשורת כבר חרצה את דינו - אשם, אבל לא זה נושא הדיון. "תחקירן" צמרת מערוץ 10 בטלוויזיה החליט שמה שנכון לראש-ממשלה אחד (אולמרט) נכון כנראה גם לראשי ממשלה אחרים ובמיוחד לראש-הממשלה הנוכחי - נתניהו. ה"תחקירן" שלנו חקר פה, נבר שם, פשפש במשרדי נסיעות שונים בארץ ובחו"ל וגם טרח לחקור את פרטי המימון של הנסיעות אותן נתניהו נסע כאדם פרטי. אחרי מאמץ שנמשך כשנתיים ואולי יותר (אח"כ שואלים למה ערוץ 10 נקלע לקשיים כספיים) כל חקירותיו העלו חרס. אבל התחקירן שלנו לא אמר נואש. משלא מצא כלום, העביר את החומר למבקר המדינה שיבדוק גם הוא, אולי בכל זאת יש שם מה שאין שם. בדיקת המבקר הסתיימה, וראה זה פלא, גם בדיקותיו של המבקר לא העלו דבר. על זה כבר אי-אפשר לעבור בשתיקה. אין הוכחות? צריך לבדוק מדוע אין הוכחות. וכך, מבקר המדינה, במקום לסגור את התיק, העביר את החומר ליועץ המשפטי ל"בדיקה נוספת".   

 

לאף אחד לא ברור מה היועץ המשפטי אמור לבדוק, אבל בתקשורת כבר שומעים על "ביבי טורס". ליועץ המשפטי זה נפל כמו מן משמים, זה בדיוק מה שהיה חסר לו. על הפרק עומדות מספר יוזמות חקיקה שנועדו לרסן קצת את ה"חופש" (הפקרות היא תאור יותר הולם) שמערכות אכיפת החוק נטלו לעצמן ללא סמכות. היועץ המשפטי מזדרז להרים טלפון לראש-הממשלה על מנת להסביר לו "מאיזה צד הפרה משתינה". בשל תקלה טכנית במאזינון שלי, ההקלטה של הדברים שנאמרו באותה שיחת טלפון לא נשמרה, ואני משחזר אותם מהדמיון:

 

יוע"מ :                ביבי, יש לי דבר חשוב לומר לך.

רה"מ:                יוע"מ, בשבילך אני ראש הממשלה. מה רצית?

יוע"מ:                 ביבי, בקשר ליוזמות החקיקה האחרונות, אתה יודע - שימוע לשופטים, הגבלת

                        סמכויות הבג"ץ וכו'

רה"מ:                כן, כן, שמעתי על זה. זה דווקא די נראה לי. באמת, הגיע הזמן להכניס קצת

                        סדר בברדק. 

יוע"מ:                 ביבי, תשכח מזה, לא יקום ולא יהיה, לא במשמרת שלי. תחשוב עוד פעם. אם

                        אתה לא רוצה שיהיה לך עסק איתי.

רה"מ:                איך אתה מעיז לדבר אלי ככה. אני ראש הממשלה. מה פרוש "יהיה לך עסק

                        איתי"?

יוע"מ:                 נכון, אתה ראש הממשלה, אבל גם אולמרט היה ראש ממשלה, ותראה לאן הוא

                        הגיע כשהוא לא בלם את יוזמותיו של פרידמן להצרת צעדיו של מזוז. ואם רמז

                        לא מספיק, תדע לך שיש אצלי תיק פתוח ואני צריך להחליט את   לסגור אותו או

                        לפתוח בחקירה, וכאשר מדובר בחקירה, כפי שאתה יודע, הכלל הוא "המתחיל

                        בחקירה אומרים לו גמור", אני לא צריך לספר לך מה מחכה לליברמן.

                       

אחרי כמה דקות של שתיקה, ראש הממשלה השיב את שפופרת הטלפון אל כנה. למחרת התפרסם בחדשות שנתניהו הודיע על התנגדותו ליוזמות החקיקה והורה להקפיא את הדיון בהן.

 

המתחיל בחקירה, אומרים לו גמור. משפט קצר וקולע האומר את הכל. זה גם מה שעומד מאחורי הידיעה שהתפרסמה בימים אלה שסוף סוף מתקיים ה"שימוע" לשר ליברמן. זה באמת אירוע שיש לסמן אותו בלוח. הדור הנוכחי של חוקרי ליברמן היה בחיתולים כשהחקירה נגד ליברמן החלה. היועץ המשפטי הנוכחי הוא השלישי או הרביעי שמתעסק בפרשה. לא אלאה את הקוראים בפרטי הסאגה הזאת - ההגדה לבית ליברמן. תאור מפורט של הפרשה אפשר למצוא במאמר שהתפרסם לפני כשנתיים בפורום אקטואליה של אי-מאגו ("פנתרים בארץ הקודש", ב-3 באפריל 2010).

 

מאחר והמילה "שימוע" נגזרת מהפועל לשמוע, עלול להיווצר הרושם שמטרת השימוע היא לאפשר לצוות החוקרים בראשותו של היועץ המשפטי, לשמוע מה שלליברמן, או לעורכי הדין המייצגים אותו, יש לומר, לפני שתתקבל החלטה סופית אם להעמידו לדין או לא. ובכן, לא מיניה ולא מקצתיה. טובי המוחות של הפרקליטות ושל המשטרה, עשו ימים כלילות במשך יותר מעשר שנים, כדי לבנות "קייס" נגד ליברמן. פעם אחר פעם, כשנראה היה שהחקירה הגיעה למבוי סתום וצריך יהיה לסגור את התיק, "נמצאו" ברגע האחרון "הוכחות חדשות" שאפשרו לפתוח את החקירה מחדש. יותר מעשר שנים הם לא אמרו נואש ולא וויתרו על התקווה אף לא לרגע. אז עכשיו, בגלל "שימוע" של כמה שעות, הם סתם ככה, יתנו למאמץ המונומנטלי הזה לרדת לטמיון? זה אפילו לא מצחיק. 

 

היועץ המשפטי כבר אמר את דברו בנושא. לא יהיה מנוס מהעמדת ליברמן לדין. אם "אין מנוס" אז מה כל הסיפור על "שימוע"? מי צריך את זה? 

 

חברת-כנסת ערביה נוטלת חלק פעיל בפעולת טרור נגד המדינה, היא עושה זאת בריש גלי, מול מצלמות הטלוויזיה ואף מתפארת בכך בפומבי. אבל היועץ המשפטי לא מצליח למצוא "תשתית ראייתית" כדי להעמידה לדין. במקרה של ליברמן "אין מנוס", ובמקרה של חברת-הכנסת הערבייה "אין תשתית ראייתית". אין תשתית ראייתית - איזה ביטוי יפה. לא סתם "אין הוכחות" - זה לוקש שקצת קשה למכור אותו לציבור כי אחרי ככלות הכל הדברים התרחשו לאור היום ולא במחשך, ואנשים נוטים להאמין למה שעיניהם רואות ולא למה שמספרים להם. "אין תשתית ראייתית" זה כבר דבר אחר. זה גם נשמע הרבה יותר מכובד. הם באמת חושבים שהציבור מטומטם.   

 

על מנת לטפח את האשליה שהשימוע יש בו ממש, מספרים בחדשות שבעקבות השימוע ידרשו ליועץ המשפטי ולפרקליטות "כמה חודשים" על מנת להגיע להחלטה אם להגיש תביעה או לא. זה דווקא נשמע טוב, זה מצביע על גישה רצינית - החלטות נשקלות בכובד ראש ולא מתקבלות מהמותן. כמה זה "כמה"? אף אחד לא יודע. לפני קצת יותר משלוש שנים, בעקבות עתירה שליברמן הגיש, בג"ץ הורה ליועץ המשפטי דאז - מני מזוז, לסיים את החקירה תוך חצי שנה או, לחילופין, לסגור את התיק. מאז עברו יותר מתריסר חצאי שנים, מני מזוז עזב את לשכת היועץ. התיק לא נסגר והחקירה לא הסתיימה. עכשיו, בשעה טובה, הגענו לשימוע. זאת שאלה טובה לכמה חודשים היועץ המשפטי זקוק כדי להגיע להחלטה אליה הוא הגיע כבר לפני שהשימוע בכלל התקיים. קרוב לוודאי ש"כמות" החודשים הסופית לה יזדקק היועץ המשפטי תקבע ע"פ הבחירות הממשמשות ובאות. הקדמת הבחירות לקיץ הקרוב למשל, בהנחה שזה אפשרי מבחינה טכנית,ׂתקצר באופן משמעותי את הזמן, והחלטת היועץ תתקבל מהר מאוד, כמעט מהמותן.

 

לאורך כל תולדותיה של מדינת-ישראל, לא היה אף אנס סדרתי או רוצח המונים שזכה ל"טיפול" דומה לזה שהוענק לליברמן ע"י הפרקליטות ומשטרת ישראל. ספק אם ניתן למצוא בעולם כולו מקרה דומה. השאלה המתבקשת לפיכך היא האם ה"אין מנוס" הוא אותנטי - בנוי על הוכחות של ממש המבטיחות הרשעה מעבר לכל ספק, או שה"אין מנוס" הוא פרטני - "אין מנוס" הנובע מאישיותו של הפרט העומד לחקירה, ליברמן במקרה הנוכחי. 

 

השר ליברמן הוא דמות שאוהבים לשנוא אותה. הוא ממש "נולד" לענות על הצורך הנפשי של האליטה ה"נאורה" לשנוא. אם הוא לא היה, היה צריך להמציא אותו. הוא פשיסט, בולשביק (איך שני אלה הולכים ביחד לא ברור לי), גזען, בריון, תוקף קטינים, טורף ערבים, מכשול לשלום, תומך במתנחלים - אפשר להמשיך ככה ad nauseam. הגיעו הדברים לידי כך ששידור תוכנית הטלוויזיה הפופולארית "לונדון וקירשנבאום" אינו יכול להתקיים ללא נוכחותו באולפן של רופא החייאה שיוכל לטפל בירון לונדון המקבל "השתנקות" בכל פעם שמוזכר שמו של ליברמן.

 

עם שימוע או בלי שימוע, לליברמן אין הרבה אפשרויות על סגירת התיק אין מה לדבר. כבר בתלמוד נאמר יגעת ולא מצאת - אל תאמין, כך שלא ייתכן שבחקירה לא מצאו שום דבר. וגם אם זה המצב, אחרי שהיא "הימרה על כל הקופה", הפרקליטות איננה יכולה להרשות לעצמה להפסיד, שהחקירה תסתיים בלא כלום. על כף המאזניים נמצאת לא רק היוקרה של צוות החוקרים, תארו לכם את הסערה התקשורתית שתקום אם תיק ליברמן ייסגר. צונאמי זאת לא מילה. כדברי היועץ המשפטי - "אין מנוס".

 

זה עדיין לא סוף הסיפור. בעקבות הגשת תביעה מגיע תורו של בית המשפט. והשאלה היא מה יקרה שם. האם גם בין כותלי בית המשפט הכלל הוא "אין מנוס"? מנקודת מבטם של היועץ המשפטי והפרקליטות זיכוי לא בא בחשבון (acquittal is not an option). ללא הרשעה הפגיעה תהיה לא פחות חמורה, אולי אפילו יותר. פסק הדין יהיה לפיכך אשם מחמת הספק או אשם בשל חוסר הוכחות. 

 

לסיום, לכותב שורות אלה אין כל מושג אם ליברמן אשם או לא, ואם כן במה. הבעיה היא שזה בכלל לא משנה. מטרת התרגיל הייתה להביא לסילוקו של ליברמן מהזירה הפוליטית, ולכן האמצעים בהם הושגה המטרה לא יגרמו לאף אחד נדודי שינה. עכשיו אפשר יהיה לחזור ולהקדיש את מלוא תשומת הלב לנתניהו.

==

מאת: ד"ר ישראל בר-ניר, "המשפט בישראל - הרשעה בשל חוסר הוכחות", מגזין המזרח התיכון, 31 בינואר 2012. 

 

 

הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר

  • חובת ההוכחה...




גלריית המגזין

 

17 באוקטובר 2017

 

 

מגמות רדיקאליות במחשבה המדינית הגרמנית

 

 

 

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

 

הרביעייה הפותחת - ארבעת פרשי האפוקליפסה

על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים

על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית

חוכמת הטיפש - השיח הציבורי בישראל

 

 

 תקשורת ישראלית

 

כשהיסטריה מוסרית משבשת את דמוקרטיה הישראלית

תקשורת פוליטית בישראל - הקשרים של השקרים

עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל

התקשורת צריכה לבקש סליחה מבנימין נתניהו

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

מגזין המזרח התיכון

2017-2006