כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. yohai@mapa.co.il







הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
האם צפויה שואה שנייה?
טרור אסלאמי – ילדים כטרוריסטים מתאבדים – מרץ 2017
מדיקטטורה צבאית ל"דמוקרטיה"; סוריה לאחר הבחירות של 1954
אחמד שוקיירי וכישלונה של הלאומיות הפלסטינית
מדע והשכלה בישראל, ושאלת הגניוס היהודי
עולם חדש: ארה"ב אחרי טראמפ - מאמר שני בסדרה
The Yom Kippur War - Historical Justice for Golda Meir
ספר חדש: מלחמה כבדת דמים: טראומה, זיכרון ומיתוס
טרור, אסלאם ושיטפון של פליטים מאפריקה השחורה
המפלט הגרמני בחיק התעמולה הערבית והפלסטינית
צרפתים בני דת מוחמד – חורף 2015
ממלחמת ששת-הימים למלחמת יום הכיפורים – האירועים המרכזיים: חלק א
משבר הפליטים באירופה – הזהב השחור של טורקיה
לאן נעלמות 20,000 נשים מוסלמיות מידי שנה
בגידתו של אבו מאזן באומה האסלאמית?
המשבר הפוליטי בלבנון
בריג´יט גבריאל – לבנונית למען ישראל
טרור אסלאמי – כמה בני-אדם נהרגו בחודש פברואר 2014.
ההתיישבות היהודית בארץ-ישראל לאורך הדורות

מערכת הבחירות בארצות-הברית, 2016 – ספיחים

מאת: ד"ר ישראל בר-ניר

15.12.2016


 

 

 

תמה מערכת הבחירות. ההכרעה נפלה. נשיאה הבא של ארה"ב יהיה דונאלד טראמפ - מועמד שאף אחד לא האמין לרגע שיש לו סיכוי כל שהוא להגיע לבית-הלבן. בניגוד לעבר, המערכה לא הסתיימה עם תום ספירת הקולות. והיום, למעלה מחודש אחרי מועד ההצבעה, המערכה נמשכת כאילו ההצבעה עדיין לפנינו. לאור העבר ניתן היה לצפות שהמהומה תשכך, שהציבור ישלים עם תוצאות הבחירות וכולם יעברו לעסוק בחילופי הממשל. נכון לעכשיו, זה לא מה שקרה. המאמר הנוכחי, מאמר שלא העליתי בדעתי שיהיה צורך לכתוב אותו, יסקור את הספיחים של מערכת-הבחירות הלא שגרתית שעברה עלינו והתוצאות המפתיעות שלה.

 

1. מקום אחד לפני האחרון

מסופר שבתקופת המלחמה הקרה, התקיימה תחרות ספורט בין ארה"ב וברית-המועצות. הרוסים הפסידו. הדיווח על תוצאות התחרות בעיתונות הסובייטית היה כדלהלן: "הספורטאים שלנו הגיעו למקום השני. האמריקאים הגיעו למקום אחד לפני האחרון". אם התקשורת האמריקאית הייתה מדווחת על תוצאות הבחירות ברוח דומה - ייתכן שזה היה ממתן קצת את עוצמת מפח-הנפש של המחנה הקלינטוני. אחרי ככלות הכל, הביטוי "הגיעה למקום השני" נשמע פחות פוגעני מאשר "הפסידה".

 

בחירתו של דונאלד טראמפ זעזעה את המערכת הפוליטית בארה"ב. מיליוני המצביעים שנתנו את קולם להילארי, שרויים בהלם-קרב (Post Traumatic Stress Disorder - PTSD). אפילו היום, למעלה מחודש ממועד ההצבעה, הם עדיין לא הפנימו את מה שקרה.

 

התופעה שהצד המפסיד בבחירות מאמין ש"רימו" אותו, ש"גנבו" ממנו את מה שמגיע לו, איננה חדשה. זה קורה כמעט בכל מערכת בחירות. הפעם, בשל הפער העצום בין הצפיות לבין מה שקרה בפועל, התגובה של המפסידים היא מעל ומעבר לכל מה שהיה מקובל בעבר. במחנה הקלינטוני פשוט מסרבים להשלים עם תוצאות הבחירות. באקדמיה מציעים לסטודנטים (שרבים מהם בכלל לא הלכו להצביע) לעבור טיפולי תראפיה קבוצתית על מנת שיוכלו להמשיך ולתפקד.  

 

בעימות האחרון בין הילארי וטראמפ, המנחה שאל את טראמפ אם הוא ישלים עם תוצאות הבחירות. למרות שלהילארי לא הופנתה שאלה כזאת, היא החליטה לענות בכל זאת. לדבריה, אי-השלמה עם תוצאות של בחירות היא דבר נורא ביותר (Horrific), דבר שאין לו תקדים בהיסטריה של ארה"ב (היא כנראה שכחה את הסיפור של אל גור בשנת 2000). כשהיא אמרה את הדברים האלה היא לא העלתה בדעה שזה יחזור אליה. על זה נאמר "ניבא ולא ידע מה ניבא".

 

מנקודת מבטו של הצד המפסיד, אי השלמה עם התוצאות איננה כל כך נוראה - יש דברים נוראים יותר. השאלה האמיתית היא מה הצד המפסיד יכול לעשות. בנסיבות דומות בעבר הצד המפסיד היה מסתפק בחשבון-נפש, ניתוח הסיבות שגרמו לו להפסיד, וממתין בסבלנות ארבע שנים עד שיגיע "מועד ב' ".

 

הפעם זה שונה. בשל עוצמת ההסתה ומימדי ההפתעה שהיו חסרי-תקדים, המחנה הקלינטוני מסרב להשלים עם התוצאה. במקום להכיר במציאות, תומכי הילארי מנסים לשנות אותה. תומכי הילארי חיים בתוך בועה בה הבחירות עדיין לא הוכרעו והם מאמינים שבסופו של יום יקרה נס והתוצאה "הנכונה" תצא לאור. נס, על מנת שיקרה, זקוק ל"סיוע". במחנה הקלינטוני עסוקים בבניית כל מיני תרחישים דמיוניים שנועדו ליצור תנאים שיבטיחו שהנס המיוחל אכן יקרה. על כך - בפרק הבא.

 

הרוסים באים

 

2. הרוסים באים, הרוסים באים

"הרוסים באים, הרוסים באים" היה סרט משעשע מתקופת המלחמה הקרה בו מתואר איך צוללת רוסית עולה על שרטון במימי החופים של ארה"ב. בסרט התושבים המקומיים נחלצים לעזרת הצוללת, עוזרים לצוות להשתחרר מהשרטון ולצאת בשלום לים הפתוח. כמקובל בהוליווד, הסרט מסתיים ב- happy end.

 

המלחמה הקרה אומנם הסתיימה, אבל קריאת-הקרב "הרוסים באים, הרוסים באים" נשמעת שוב. הגרסה הנוכחית היא שכישלונה של הילארי בבחירות נגרם בשל מעורבות רוסית בתהליך ההצבעה. איך בדיוק זה בוצע ולמה, לא כל כך ברור. מה שחשוב הוא שסו"ס נמצאה הסיבה למה שקרה בנובמבר 2016.

 

זאת לא המצאה של הרגע האחרון. זה כבר עלה במהלך מערכת-הבחירות כשפעם אחר פעם הילארי התריעה על כך שפוטין מעוניין שטראמפ יבחר. למה שפוטין יעדיף את טראמפ? כי מהילארי הוא מפחד. ואכן יש לו סיבה טובה לחשוש ממה שהילארי עלולה לעשות. כבר בפגישתה הראשונה עם שר-החוץ הרוסי, הילארי נתנה לו צעצוע לגו על מנת להבהיר מה מחכה לו.

 

פוטין "נבהל". "היא גדולה עלי" הוא החליט, ועוד באותו היום גמלה בליבו ההחלטה רק לא הילארי. 

  

נשמע לכם מופרך? הדמוקרטים נאחזו בו על מנת לנסות ולערער את הלגיטימיות של תוצאות ההצבעה. קשה לדעת מי בדיוק המציא את הסיפור הרוסי, אבל אובמה קנה אותו Lock, Stock and Barrel כמו שנהוג לומר כאן. הוא נתן הוראה לשירותי הביון לחקור את הנושא לעומק. מעניין לדעת אלו הנחיות ניתנו לחוקרים. השאלה היא כמובן אם החוקרים יספקו את הסחורה וכן איזה שימוש ייעשה בממצאים. זו שאלה טובה איך יחליטו שהמעורבות היא רוסית דווקא. כאשר מדובר בפריצת מחשב (Hacking), לא שמעתי על הרבה מקרים בהם פורצי מחשב השאירו כרטיס ביקור עם שם וכתובת. אדרבא, פורצי מחשב בדרך כלל עושים הכל כדי לטשטש את זהותם ואם הם כבר משאירים עקבות, הן מפנות אצבע מאשימה לכיוון אחר. במקרה הנוכחי יש מועמדים נוספים על הרוסים - הסינים, הצפון-קוריאנים או האיראנים למשל. לכולם יש עניין ויכולת.

בעקבות ההתפתחות הזאת, במחנה הקלינטוני שוררת אווירה של חג, והם כבר חולמים על "הפתעת דצמבר" - הפתעה בה האלקטורים "יבינו" מה מוטל עליהם לעשות וביום הקובע, ב-19 בדצמבר 2016, הם יצביעו בניגוד למנדט בשמו הם נבחרו.

 

החוק לא מחייב את האלקטורים להצביע ע"פ המנדט בשמו הם נשלחו (למרות שב-29 מדינות ניתן להעמידם לדין בבית-משפט של המדינה ולהענישם, זה לא ישנה כי זה יהיה לאחר מעשה כשהנשיא הנבחר כבר יושב בבית-הלבן). היו בעבר מספר תופעות של אלקטורים מרדנים, אבל אף פעם זה לא שינה את תוצאות הבחירות. במרבית המקרים המטרה הייתה להביע מחאה על נושא כזה או אחר. המרדנים ווידאו לפני ההצבעה שמחאתם לא תשפיע על התוצאות. התמרדויות האלקטורים בעבר היו יוזמות אישיות ולא תוצאות של לחצים או "שכנוע" ע"י גורמים חיצוניים. 

הפעם המצב שונה בגלל האנטגוניזם שמועמדותו של טראמפ מעוררת.

 

כדי ש"הפתעת דצמבר" אכן תתממש, 38 מהאלקטורים שנבחרו עם מנדט להצביע עבור טראמפ צריכים להעביר את קולם למחנה הקלינטוני ולהצביע עבור הילארי. האם זה יכול לקרות? קשה להאמין, אבל אף אחד גם לא האמין שטראמפ ינצח בבחירות.

 

במחנה הקלינטוני "משחקים אותה על בטוח". הם לא סומכים על ניסים. הפירצה בחוק המאפשרת לאלקטורים להפר את התחייבותם, מנוצלת עד תום. בסיוען של התקשורת והאקדמיה מתנהל מסע "הסברה" רחב היקף לשכנוע אלקטורים שחובתם להצביע עבור הילארי. במקביל, האלקטורים מוצפים בפניות אישיות באמצעות הטלפון ו/או הדוא"ל, כולל איומים, בהן מזכירים להם את "חובתם". האם זה יעבוד? ימים יגידו.

 

מאחר וזה לא קרה בעבר קשה לדעת מה המשמעות של התערבות החיצונית בשיקולי האלקטורים ואם אין לה היבטים פליליים. למעשה התערבות של גורמים חיצוניים בשיקולי האלקטורים היא הסתה להפיכה.

  

יש גם תרחיש אפשרי אחר במקרה ש"הפתעת דצמבר" אכן תתרחש, תרחיש שאף אחד לא מזכיר אותו. זה מחזיר אותנו לתיקון השני לחוקה, הקובע את זכותם של האזרחים לשאת נשק. לאנשים החיים מחוץ לארה"ב נושא החזקת נשק בידי אזרחים בארה"ב נראה כטרוף. הרבה אמריקאים גם כן לא מודעים לסיבה בגללה התיקון הזה הוכנס לחוקה. בניגוד לדעה הרווחת, התיקון הזה לא נועד לאפשר החזקת נשק בידי אזרחים למטרות ציד, ספורט או הגנה עצמית. אלו מטרות לוואי בלבד. התיקון נועד לאפשר לאזרחים להתארגן במיליציות שתוכלנה להתקומם נגד רודנות (Tyranny). כל הדורשים לשנות או לבטל את התיקון השני מתעלמים מ"כוונת המחוקק" או, לחילופין, טוענים שהמושג "מיליציות" מתייחס ליחידות המשמר הלאומי של המדינות השונות (כשהחוקה נכתבה, המשמר הלאומי עדיין לא היה קיים).

 

לגופו של עניין, זו כמעט וודאות שהרוב מבין מיליוני האזרחים שהצביעו עבור טראמפ, אם לא כולם, ייראו את "הפתעת דצמבר", אם היא אכן תתרחש, כהשתלטות רודנית (Usurpation). עם כמויות הנשק המצויות בידי האזרחים הסכנה שהם יפעלו בהתאם לרוח התיקון השני לחוקה היא גבוהה ביותר. מעניין לדעת אם החותרים לגרום למהפך בין האלקטורים בשבוע הבא, (ב-19 בדצמבר 2016), חשבו על זה.

 

באמצעות הסיפור הרוסי, הדמוקרטים הצליחו להשיג דבר אחד - הטלת ספק בלגיטימיות של נשיאותו של טראמפ. אפילו אם יוכח שהיו ניסיונות של מדינה זרה להשפיע על הבחירות, למעט האפשרות שתמצאנה הוכחות חותכות שהם הצליחו לפרוץ למאגרי המידע של המדינות השונות ולשנות פיסית את מספרי הקולות, לא ברור איך מעורבות כזאת יכולה להשפיע על תוצאות הבחירות. אבל לדמוקרטים זה לא משנה, הם יטענו שטראמפ "גנב" להם את הבחירות. זו תהיה חזרה על הסיפור של בחירות 2000, בו הם טוענים עד היום שבוש, בעזרת בית המשפט, "גנב" להם את הבחירות. אות ראשון לבאות הוא מאמר של כתב המערכת של "הניו יורק טיימס", פול קרוגמן, בו נקבע חד משמעית שבחירתו של טראמפ לנשיאות היא "לא לגיטימית". חוסר נכונות להשלים עם הפסד בבחירות מושרש עמוק בתוך ה-DNA הדמוקרטי.

 

לסיום הפרק, לא ברור למה האמריקאים כועסים כל כך על ה"התערבות של מדינה זרה" בבחירות שלהם, אם זה אכן קרה. הרי הם עשו ועושים זאת דרך קבע במדינות שונות ברחבי העולם, כולל במדינות ידידותיות. רק לפני כשנה וחצי, בעת הבחירות בישראל, האמריקאים העניקו 350,000$ לגוף קיקיוני בשם V-15, שמטרתו הייתה להפיל את נתניהו. הם אפילו לא נסו להסתיר את המעשה.

 

3. עניין של העדר הוכחות

כותרת הפרק היא - Lack of Evidence is not an Evidence of Lack: בתרגום חופשי, "העדר הוכחות איננו בהכרח ראיה לכך שלא נעברה עבירה".

 

טענה שטראמפ חזר עליה יותר מפעם במהלך מערכת הבחירות ואחרי שההצבעה הסתיימה, התייחסה לזיופים והונאות בהצבעה ובמיוחד להצבעתם של אנשים שאינם אזרחים - בעיקר שוהים בלתי חוקיים. מתנגדיו של טראמפ האשימו אותו שטענותיו חסרות בסיס מאחר והוא לא הביא כל הוכחות שזה באמת קרה. אבל האם זה באמת כך? האם באמת להאשמותיו של טראמפ אין בסיס? לא כאן המקום לפרט את מגוון האפשרויות לרמות בבחירות באמריקה. אסתפק רק בנקודה אחת.

 

מרבית המדינות מאפשרות למהגרים לא חוקיים לקבל רישיון נהיגה. בטופס הבקשה לקבלת הרישיון ישנו סעיף המאפשר למבקש להירשם בפנקס הבוחרים של המדינה (בהרבה מקרים - קליפורניה למשל, הרישום הוא אוטומטי). בקליפורניה לבד חיים כשלושה מיליון מהגרים בלתי חוקיים. בעת ההצבעה אסור לדרוש מהמצביע הוכחה של אזרחות, אסור אפילו לשאול אותו אם הוא אזרח (בתי המשפט קבעו ששאלה כזאת היא צורה של אפליה ואו הפרה של צנעת הפרט . . .). כל המהגרים האלה יכולים להצביע בלי מפריע. אי-אפשר להתעלם מהאפשרות שחלק מהם, ואולי אפילו חלק גדול, ניצל את הזכות הזאת. זאת לא הוכחה מעבר לכל ספק סביר כפי שנדרש בבית-המשפט, אבל מכאן ועד לקביעה שטענותיו של טראמפ הן חסרות בסיס, המרחק גדול.   

 

4. כשהנעליים על הרגל השנייה

סיבה טובה לא להפר מסורות ולשנות נהלים לצורכי שעה, היא שאף אחד לא יודע מה צופן העתיד. כאשר הארי ריד והרוב הדמוקרטי שברו את מסורת הפיליבסטר בסנאט על מנת להקל על אובמה להעביר יוזמות ומינויים שלא היו לרוחם של הרפובליקנים, הם לא חשבו על כך שיום יבוא והם יאבדו את הרוב. הם וודאי לא העלו בדעתם שמועמד כמו טראמפ יזכה.

 

עכשיו, כשטראמפ בבית הלבן ובסנאט יש רוב רפובליקני הם יאלצו להסתכל בעיניים כלות על המינויים של טראמפ לממשלתו ולבתי-המשפט. הם יוכלו לצעוק גוואלד מכאן ועד להודעה חדשה, אבל את התקדים הם יצרו בעצמם ובטענות הם יוכלו לבוא לעצמם בלבד.

 

קשה שלא לחוש שמחה לאידם של הדמוקרטים המתחרטים היום על יצירת התקדים של "האופציה הגרעינית" (זה הכינוי שניתן לשבירת מסורת הפיליבסטר) בעת שהיה להם רוב בסנאט. אבל הלקח האמיתי הוא שהפקרות של הצד האחד גוררת הפקרות של הצד השני. מסורת הפיליבסטר נועדה למנוע דיקטטורה של הרוב ולשמור על זכויות המיעוט. כדי לעצור פיליבסטר היה דרוש רוב מיוחס של 60 סנאטורים. הדמוקרטים שינו את זה כדי שאובמה יוכל להעביר יוזמות שהרפובליקנים התנגדו להן. בזמנו זה נראה רעיון חכם. עכשיו, כשהתהפכו היוצרות, והם ניצבים בפני מציאות של נשיא רפובליקני עם רוב רפובליקני בסנאט, הם מתחילים סופסוף להבין את מידת הנזק שהם גרמו לעצמם. בזכות הכללים החדשים שהם יצרו בעצמם, לדמוקרטים לא תהיה אפשרות למנוע מטראמפ להעביר חקיקה ולבצע מינויים שלא יהיו לרוחם.  

 

5. יהדות ארה"ב - מה צופן העתיד?

בחירתו של טראמפ לנשיאות התקבלה ע"י יהדות ארה"ב ברגשות מעורבים. בהופעתו בפני ארגון אייפא"ק, בעת מערכת הבחירות, טראמפ קצר תשואות רמות בעקבות התבטאויותיו הפרו-ישראליות, שהיו הרבה מעבר למקובל על פוליטיקאים אמריקאים. הנהלת אייפא"ק מצאה לנכון להתנצל בפני הבית-הלבן על כך שדברי ביקורת שהוא השמיע נגד אובמה זכו למחיאות כפיים סוערות. הם לא יכלו להתנצל על דבריו של טראמפ. הם התנצלו על מחיאות הכפיים - איזו בושה!

 

בעיני הציבור היהודי טראמפ הוא דמות שנויה במחלוקת. היה מיעוט לא מבוטל בין משתתפי וועידת אייפא"ק שדרש למנוע ממנו להופיע בפני הוועידה. כאשר הוא הופיע, הם יצאו מן האולם לאות מחאה.

 

זאת מסורת שיהודי ארה"ב מצביעים ברובם עבור הדמוקרטים. הנשיא הרפובליקני שזכה לתמיכה הכי גדולה מהציבור היהודי היה רונלד רייגן (קרוב ל-20% מהיהודים הצביעו עבורו). עדיין לא ראיתי נתונים סטטיסטיים על הבחירות האחרונות, אבל אני מסופק אם טראמפ זכה לתמיכה של יותר יהודים מאשר רייגן.

 

עבור הציבור היהודי תדמית המפלגה הדמוקרטית עוצבה על הזיכרונות של רוזוולט, טרומן, קנדי וג'ונסון. הם עדיין לא הפנימו את המציאות שהמפלגה הדמוקרטית של היום היא סיפור שונה לחלוטין. במפלגה הדמוקרטית של היום, חבר קונגרס שהתאסלם והיה פעיל בתנועה האנטישמית The Nation of Islam של פראקאן (Louis Farrakhan) יכול להציג את מועמדותו לתפקיד יו"ר המפלגה, וזו כמעט וודאות שהוא ייבחר. ראוי לציין שהלובי היהודי האנטי ישראלי J-Street תומך בו! מה שקצת מוזר זה שעמדת הליגה למניעת השמצה ADL איננה חד-משמעית בנושא. המפלגה הדמוקרטית של היום איננה מתנגדת לתנועת ה-BDS, ובמקרים רבים אף תומכת בה ברמה המקומית. במפלגה הדמוקרטית של היום רואים ב"צדק לפלשתינאים" ו"סיום הכיבוש" ערכים עליונים, בעוד שאין כל התייחסות למאות אלפי קורבנות בין האזרחים, כולל נשים וילדים, הנטבחים בסוריה ובעיראק.

 

שורשיה של התפנית שחלה במפלגה הדמוקרטית הם בתקופת ג'ימי קארטר. השיא היה יחסו של ממשל אובמה לישראל. היהודים העדיפו לעצום עין והמשיכו בתמיכתם בדמוקרטים. מי שעוקב אחרי הנעשה כאן, יזהה מיד שהבעיה היא העתיד - הדור החובש היום את ספסלי האקדמיה הוא החממה ממנה תצמח מנהיגות המחר. מאחורי המסווה של "ביקורת על מדיניות הכיבוש של מדינת ישראל", פורחת ומשגשגת אנטישמיות החדשה. ה"פוליטיקל קורקטנס" נותן את הטון באקדמיה והשקפות עולם שמאליות שולטות בכיפה. עוצמת האנטישמיות גדלה עם ההקצנה בדעות השמאליות (המועמד הדמוקרטי שנכשל בבחירות המקדימות, ברני סנדרס, הוא דוגמא אופיינית). בקרב ציבור הסטודנטים מי שרוצה להיות IN חייב להצטרף למקהלה או לשמור על פרופיל נמוך. בהרבה מהמוסדות האקדמיים המובילים, תמיכה בפעילות אנטי ישראלית היא כמעט תנאי הכרחי לקידום. יתרה מזאת, כאשר ציבור הסטודנטים של היום יגיע לעמדות עם יכולת השפעה על המדיניות כבר תהיינה לו דעות מגובשות אנטי ישראליותאנטישמיות, דעות שקשה יהיה לשנות אותן.

 

לסיום, מספר מלים על עמדותיו של טראמפ בנושא הישראלי-ערבי. קשה לדעת מה הוא בדיוק יעשה, אם בכלל. כרגע יש שמועות שהוא עומד להורות להעביר את שגרירות ארה"ב מתל-אביב לירושלים. סביר להניח ש"מומחי" מחלקת-המדינה ינסו לשכנע אותו שהתגובה בעולם-הערבי תהיה קשה ושעליו לוותר על הרעיון. דווקא מה שכולם רואים כחיסרון שלו יכול להיות יתרון. אין לו ניסיון דיפלומטי, לכן הוא לא חושב כמו דיפלומט אלא כמו אדם פשוט. הוא איננו משוכנע שמה שנראה לא הגיוני בעיני אדם מהרחוב הוא באמת רעיון מוצלח. נכונותו לשבור את המוסכמות בתחום יחסי ארה"ב עם סין היא סימן מעודד. ייתכן שהוא לא יתחשב בהמלצות של ה"מומחים" ויחליט להעמיד למבחן את "סכנת" התגובה של העולם-הערבי.

==

מאת: ד"ר ישראל בר-ניר, "מערכת-הבחירות בארצות-הברית, 2016 - ספיחים", מגזין המזרח התיכון, 15 בדצמבר 2016.

 

 

פייסבוק


   
הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר

  • הקול היהודי וטראמפ




גלריית המגזין

 

טרור אסלאמי - 26 אפריל 2017

 

60 הרוגים בסוריה; 60 הרוגים בעיראק; 36 טרוריסטים מוסלמים נהרגו בפיליפינים; 12 טרוריסטים מוסלמים ו-8 שוטרים נהרגו באפגניסטן; 10 הרוגים בתימן; 10 הרוגים בפקיסטן מפיצוץ של מטען-חבלה; 2 חיילים נהרגו בקמרון מפיצוץ של מוקש;

 

חדשות המזרח-התיכון

 

בעולמו של דונאלד טראמפ - חלק ראשון

 

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

 

מגזין המזרח התיכון

2017-2006