כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. yohai@mapa.co.il







הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
אחמד שוקיירי וכישלונה של הלאומיות הפלסטינית
הלוגיקה הפאשיסטית של חברי-הכנסת הערבים
הייפא והבי - דיוקנה של זמרת לבנונית
הפיכה צבאית בטורקיה
משרד-החוץ הישראלי ייחשף לחומר מודיעיני גולמי
כלכלת סוריה - אופטימיות זהירה
טרור אסלאמי – אנגלה מרקל בסעודיה - אפריל 2017
המפלט הגרמני בחיק התעמולה הערבית והפלסטינית
24 שנים מאז הטבח באל-חמה והקמת הברית הלאומית לשחרור סוריה
משבר הפליטים באירופה – הזהב השחור של טורקיה
Islamic Terror – How Many People Were Killed During May 2010
מדינה ללא מולדת בארץ-ישראל
כשהיסטריה מוסרית משבשת את הדמוקרטיה הישראלית
הוד מעלתו האספסוף – האמנם דמוקרטיה ישראלית?
ספר חדש: "קיצור תולדות דגל ישראל", מאת דני בירן
הרביעייה הפותחת - או ארבעת פרשי האפוקליפסה
The Yom Kippur War - Historical Justice for Golda Meir
פרספקטיבה היסטורית: שוב אופנסיבה רוסית מלוּוה באולטימטום
טרור, אסלאם ושיטפון של פליטים מאפריקה השחורה

בחירות ארה"ב 2012 – האם אובמה מאבד שליטה?

מאת: ד"ר ישראל בר-ניר

29.05.2012


 

 

 

מערכת הבחירות בארה"ב נכנסת להילוך גבוה. אצל הרפובליקנים התמונה מתחילה להתבהר וזה כבר כמעט וודאי שמיט רומני יזכה במועמדות מטעם המפלגה, הפתעות של הרגע האחרון קורות לעתים קרובות, אבל הפעם קשה לראות אותן. אובמה צריך להיות מרוצה מההתפתחות הזאת, כי רומני הוא מועמד חיוור, מועמד שאיננו מלהיב. במלים פשוטות - רומני זה לא רייגן (נשיא ה-40 של ארה"ב בין השנים 1989-1981). הבעיה העיקרית של אובמה היא שכאשר, באנלוגיה לטקטיקה בה נהג רייגן, מציגים לבוחר את השאלה האם מצבך היום יותר טוב ממה שהוא היה לפני ארבע שנים, אפילו תומכיו הנלהבים ביותר של אובמה מתקשים לתת תשובה חיובית.

 

נשיא מכהן המבקש להיבחר שנית בונה את מערכת הבחירות שלו סביב רשימת ההישגים שלו. כשיש הישגים דרכו של הנשיא לתקופת כהונה שנייה סוגה בשושנים, כי עם הצלחה קשה להתווכח. הסברים מדוע המצב נשאר בכי רע, סיבות מדוע דברים שהובטחו לא קרו, טענות בנוסח "היה יכול להיות יותר גרוע", כל אלה הם תחליף עלוב לרשימת הישגים.

 

גולת הכותרת של "הישגיו" של אובמה היא חוק הרפורמה במערכת הבריאות, רפורמה שכל הנשיאים מימי רוזוולט ניסו להנהיג בצורה כזאת או אחרת ונכשלו. מטבע הדברים ניתן היה לצפות שההישג הזה יעמוד במרכז תעמולת הבחירות של אובמה, ולא היא. הנושא הוא הס מלהזכיר. אובמה התבטא פעם או פעמיים בשפה רפה שהוא גאה בכינוי אובמה-קייר (ObamaCare) שהודבק לחוק ככינוי גנאי, אבל מעבר לזה - דממה רועמת. העובדה ששיעור ההתנגדות לחוק הזה בקרב הציבור האמריקאי עולה על 70% לא נעלמה מעיניהם של מנהלי מערכת הבחירות הדמוקרטית, והם מספיק מנוסים להבין שזה שדה מוקשים שרק יכול להזיק להם (זה כבר עלה להם באובדן השליטה בבית הנבחרים, וכמעט וודאי שבנובמבר הקרוב הם יאבדו גם את הרוב בסנאט). אובמה, שבדרך כלל אינו שועה לעצות ומפגין "עצמאות" בניהול מערכת הבחירות, קבל כנראה הפעם את עצתם וחדל להזכיר את החוק. הבעיה היא שהנושא מסרב לרדת מסדר היום. החוקתיות של החוק נידונה בימים אלה בבית המשפט העליון שאמור לומר את דברו במהלך החודש הבא. כשהסבירות שהחוק ייפסל במלואו או בחלקו גבוהה. עוד לפני שהדיון הזה הסתיים וכבר באה צרה חדשה, 43 (!) מוסדות קתוליים - אוניברסיטאות, בתי חולים, מוסדות צדקה והארכי-בישופים הבכירים ביותר בארה"ב, ניו יורק וושינגטון, עתרו לבית המשפט העליון נגד החוק, בו הם רואים פגיעה בחופש הדת (הצד הביצועי של החוק כפי שאובמה ושרת הבריאות שלו רואים אותו). תביעה בהיקף כזה, מטעם גופים שבדרך כלל נשמרים מהתערבות בנושאים פוליטיים, היא חסרת תקדים. 

 

העיתונים הליבראליים מנהלים מערכת הסתה נגד שופטי בית המשפט העליון בנושא החוקתי, גם אובמה עצמו מצא לנכון לצרף את קולו למבקרי בית המשפט. זה היה צעד חסר תקדים - לא קרה אי פעם שהנשיא הביע דעה בפומבי על נושא הנידון בבית המשפט העליון לפני מתן פסק הדין. יתרה מזאת אובמה הפגין בורות מדהימה בקביעתו שבית המשפט העליון אף פעם לא פסל חוק שהתקבל ע"י הקונגרס - היו למעלה מ 150 מקרים כאלה בהיסטוריה של ארה"ב. מאדם שלמד משפט חוקתי באוניברסיטאות קולומביה והארווארד, ואח"כ לימד משפט חוקתי באוניברסיטת שיקגו, אפשר היה לצפות לקצת יותר. ספק רב אם הרעש התקשורתי ישפיע על השופטים בקבלת החלטותיהם, אבל זה מבטיח שהנושא יישאר בכותרות.

 

נשיא מכהן המבקש להיבחר לתקופת כהונה שנייה נמצא בעמדת פתיחה טובה. עצם התפקיד מקנה לו באופן אוטומטי כיסוי תקשורתי רחב (בארה"ב אין חוק האוסר להראות בטלוויזיה את המועמדים בחודשים שלפני מועד הבחירות - זו המצאה ישראלית מקורית). הוא תמיד בחדשות. הוא לא צריך לבזבז זמן ומשאבים על מאבק עם מתחרים על המועמדות של המפלגה, הנשיא גם שולט בלוחות הזמנים - למעט משברים בלתי צפויים, הוא יכול לתזמן את קבלת ההחלטות בנושאים השנויים במחלוקת למועדים הנוחים לו, ובשעת הצורך אפילו לדחות אותן לאחרי הבחירות.

 

אובמה נהנה מתמיכה גורפת של התקשורת הממוסדת. למעט ערוץ טלוויזיה אחד ומיעוט מבין העיתונות הכתובה (הוול סטריט ג'ורנל בעיקר) הוא זוכה לכיסוי תקשורתי אוהד בצורה חסרת תקדים. המצב הוא הפוך בשידורי הרדיו (talk shows) בהם כמעט ולא ניתן לשמוע מילה טובה אחת על אובמה. החריג היחיד היא רשת הרדיו הציבורית NPR, רשת לא מסחרית הממומנת מכספי הציבור ומתרומות, בה קשה לשמוע מילה אחת בגנותו של אובמה או מדיניותו. התמיכה התקשורתית באובמה איננה נעצרת במדורי המערכת ומאמרי הדעות, היא גולשת למדורי החדשות. אירועים שאינם מחמיאים לאובמה מדווחים בעיתונים המובילים רק כאשר אין להם ברירה, וגם אז הדיווח נעשה בצורה הממעיטה מאחריותו של אובמה.

 

דוגמא טובה היא העתירה לבית המשפט העליון של המוסדות הקתוליים. רשתות טלוויזיה ABC ו-NBC בכלל לא דיווחו על זה (אף לא מילה אחת!). רשת הטלוויזיה CBS הקדישה לנושא 18 שניות (!) בלבד. בעיתונות הכתובה הנושא זכה לשורות ספורות בעמודים האחוריים. לשם השוואה, העיתון וושינגטון פוסט הקדיש כתבה של 5,000 מלים בעמוד הראשון לסיפור על כך שמיט רומני, בזמן שהיה תלמיד בבי"ס תיכון לפני 46 שנה, הרביץ מכות לאיזה ילד וגזז לו את השערות.

 

לאובמה יש "קלף" שלא היה לאף נשיא לפניו - צבע עורו. כל הערה ביקורתית על מעשיו או מחדליו של אובמה, ללא כל קשר אם יש לזה אחיזה במציאות או לא, מוצגת באופן אוטומטי כנובעת מהיותו כושי. בהעדר תחמושת אחרת, הדמוקרטים מנצלים את הקלף הזה עד הסוף. מידת ה"גזענות" המיוחסת למבקר גדלה ככל שהמחדל המבוקר יותר חמור. יהיה מעניין לראות אם הקלף הגזעני יספיק כדי ל"מחוק" את התמונה של אפס הישגים.    

 

מצבו של אובמה בנקודת הזמן הנוכחית - חצי שנה לפני הבחירות, מתואר יפה באמצעות משפט הלקוח משיר של המשורר רוברט פרוסט (Robert Frost) אין לו עבר בו הוא יכול להתגאות, ואין לו עתיד אליו הוא יכול לצפות בתקווה (he has nothing to look backward to with pride, and nothing to look forward to with hope). לאובמה חסר רקורד של הישגים עליו הוא יכול להגן וכן אין לו חזון לעתיד אותו הוא יכול להציע. כל מאמציו של אובמה מושקעים במניעת דיון על המתרחש בתחום הכלכלה, הוא מנסה כל הזמן "למשוך" את הדיון לנושאים שוליים על מנת להסיח את הדעת מהבעיות האמיתיות הניצבות בפני ארה"ב. נושאים כמו כיסוי ביטוחי להפלות ואספקה חופשית של אמצעי מניעה לנשים, או נשואים חד מיניים עוררו התלהבות רבה בין תומכיו של אובמה, אבל זה ציבור שיצביע עבורו בכל מקרה. לעומת זאת זה קומם ציבור די רחב של מצביעים שהיו ניטראליים ואפילו תמכו בו בעבר כמו הכנסייה הקתולית וציבור רחב של נשים שאינן שרופות על התיאולוגיה הפמיניסטית. הסנסציה שעוררו הנושאים האלה דעכה תוך ימים ספורים והתחושה שזו הייתה הסחה בלבד חזרה. הנושא המרכזי המטריד את הבוחר ממשיך להיות מצבה הדפוק של הכלכלה ובמיוחד רמת האבטלה שמסרבת לרדת. לסיפור שקשיי הכלכלה הם "מורשת בוש" ושבזכותו של אובמה המצב לא נהיה יותר גרוע כבר אין הרבה קונים. ככלל הצלחה בפוליטיקה בנויה על שילוב של היכולת לחזות מה יקרה בעתיד והיכולת בדיעבד להסביר מדוע זה לא קרה. על מנת שזה יעבוד צריך שיהיה איזה גרעין של תחזיות/הבטחות שהתממש. לאובמה חסר הגרעין הזה. 

 

במבט ראשון הטקטיקה של אובמה במערכת הבחירות הנוכחית איננה עומדת במבחן ההיגיון. המצב בארה"ב הוא שלאף אחת משתי המפלגות הגדולות אין רוב. נשיא דמוקרטי אף פעם לא נבחר בקולות של דמוקרטים בלבד, ונשיא רפובליקני אף פעם לא נבחר בקולות של רפובליקנים בלבד. על מנת להיבחר, נשיא צריך למשוך כמות מסוימת של קולות מהצד שכנגד. מרבים לדבר על קולותיהם של "הבלתי תלויים", אבל אין דבר כזה. הציבור המכונה "בלתי תלויים" מורכב מאנשים הנוטים לאחת משתי המפלגות, אבל אינם "שרופים" עליה. הם פתוחים לכן לשמוע גם את הצד השני. מערכת הבחירות של אובמה איננה מתנהלת לפי הכלל הזה. הוא איננו מנסה להרחיב את ציבור התומכים בו. נכון לעכשיו המסר של אובמה מכוון במלואו אל תומכיו. הוא משכנע את המשוכנעים. אל הציבור היותר רחב הוא כמעט ולא פונה, יותר מכך, הוא לא מוטרד מזה שהאמצעים בהם הוא נוקט על מנת לשכנע את המשוכנעים מקוממים נגדו חוגים רחבים בציבור שהיו ניטראליים או אפילו תמכו בו באופן חלקי.

 

נשמע אבסורדי? אבל לפעמים גם בחוסר היגיון יש היגיון. במקרה הנוכחי ההיגיון מתבסס על השיקול הבא. אחוז ההשתתפות בבחירות בארה"ב הוא בדרך כלל נמוך. אפילו בבחירות של 2008, בהן אחוז ההצבעה היה הגבוה ביותר מאז 1960, סה"כ המצביעים היה מתחת ל 63%. נצחונו של אובמה ב-2008 הושג במידה רבה בשל אחוזי השתתפות גבוהים בקרב אוכלוסיות שבדרך כלל אינן מגלות עניין מיוחד בבחירות, היספאנים, כושים ובעיקר צעירים. המאמץ של אובמה לא נועד לפיכך לשכנע את תומכיו להצביע עבורו, את זה כבר יש לו. המאמץ נועד להוציא את התומכים מהבית ולהגדיל את אחוז ההשתתפות. כך, אובמה מקווה, תחזור התוצאה של 2008. אי אפשר לפסול את ההיגיון הזה, אבל יש בכך הימור מסוכן משתי סיבות. ראשית זה כמו מהמר בקזינו ששם את כל כספו על תוצאה אחת. שנית זה יכול לפעול כמו בומרנג ולהשיג תוצאה הפוכה. נקיטת עמדות קיצוניות בנושאים השנויים במחלוקת יכולה דווקא לעורר את מתנגדיו של אובמה לצאת מהבית ביום הבחירות - דבר שיגדיל את אחוזי ההשתתפות מתוך הציבור החולק על אובמה. אחרי ה-7 בנובמבר 2012 נדע אם אובמה היה גאון או שלומיאל.

 

תחזיות זה לא השטח שלי, במיוחד כאשר מדובר בעתיד.  אבל פטור בלא כלום אי אפשר. נא לרשום - תשכחו את כל מה שאומרים כל המומחים וה"מייבינים", ותשכחו את מה שמראים הסקרים ומשאלי דעת-הקהל - אובמה ינצח בבחירות לנשיאות, נקודה סוף פסוק. זו לא תחזית. זו קביעה. מאיפה אני יודע? הרי מומחים יותר גדולים ממני אינם מצליחים לחזות תוצאות של בחירות אלא רק אחרי שהן הסתיימו. זה כתוב! איפה זה כתוב? זה כתוב בתנ"ך. כתוב שם במפורש שאובמה יזכה לתקופת כהונה שנייה כנשיא. לא מאמינים? תפתחו בבקשה את ספר שופטים פרק ג', בפסוק ח' נאמר 

 

וַיִּחַר אַף יְהוָה, בְּיִשְׂרָאֵל, וַיִּמְכְּרֵם בְּיַד כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם, מֶלֶךְ אֲרַם נַהֲרָיִם; וַיַּעַבְדוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם, שְׁמֹנֶה שָׁנִים.

 

שמונה שנים, שתי תקופות כהונה של ארבע שנים! צריך להוסיף משהו? עם זה עוד אפשר לחיות, אחרי ככלות הכל עם ישראל עבר כבר תקופות יותר קשות מאלו של אובמה. מה שבאמת צריך להטריד זה מה שבא אח"כ :

 

וַיָּקֶם יְהוָה מוֹשִׁיעַ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּשִׁיעֵם - אֵת עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז (שופטים פרק ג', פסוק ט'), וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ יְהוָה, וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל, וַיֵּצֵא לַמִּלְחָמָה, וַיִּתֵּן יְהוָה בְּיָדוֹ אֶת כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם (שופטים פרק ג', פסוק י').

 

שישראל תצא למלחמה עם ארה"ב, ועוד תנצח, רק זה חסר לנו.

==

מאת: ד"ר ישראל בר-ניר, " בחירות ארה"ב 2012 - האם אובמה מאבד שליטה?", מגזין המזרח התיכון, 29 במאי 2012.

 

 

הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר

  • אני מאמץ את המשפט על הפוליטיקה




גלריית המגזין

 

 

טרור אסלאמי וקטסטרופה אנושית באזור אגם צ'אד 

 

 

צ'אד

 

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

 

הרביעייה הפותחת - ארבעת פרשי האפוקליפסה

על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים

על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית

חוכמת הטיפש - השיח הציבורי בישראל

 

 

 תקשורת ישראלית

 

כשהיסטריה מוסרית משבשת את דמוקרטיה הישראלית

תקשורת פוליטית בישראל - הקשרים של השקרים

עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל

התקשורת צריכה לבקש סליחה מבנימין נתניהו

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

מגזין המזרח התיכון

2017-2006