בעקבות הקריאות לסלק את אל-ג'זירה ולהגביל את שידוריה בישראל, יש צורך לבחון את הדבר מעבר לחשיבה הקונבנציונאלית שלנו ולראות האם בעקיפין אל-ג'זירה משרתת את האינטרס הישראלי. אין צורך להביט על העניין רק מהפריזמה הצרה של "חופש דיבור" וחופש העיתונות, אלא דווקא הרחק מעבר לכך.

עשרות ומאות מאמרים התפרסמו בשפות שונות של תפקידה התקשורתי של אל-ג'זירה שהוקמה ב-1996 על-ידי אמירות קטאר - חלק מהמאמרים שהתפרסמו בעולם-הערבי הוזמנו במיוחד בידי השליטים שנפגעו או נהנו ממנה. אחת מהמטרות המוצהרות של התחנה הייתה "לפתח את השיח הליברלי בעולם-הערבי", ואולי בשל כך היא נהפכה עם הזמן גם ל"מדורת השבט" של העולם-הערבי. כך למשל התפרסמו דבריה הנוקבים של ד"ר וואפה סולטן על העולם-הערבי שעוררו הדים עזים בעולם כולו ובמיוחד בישראל.

בדומה למה שמתחולל בישראל בקשר לתחנה זו, גם בתקשורת הערבית עצמה מוטחת ביקורת נוקבת על הסיקור העיתונאי של כתביה והתכנים האלימים שהיא מעבירה לכל בית בעולם-הערבי. זאת ועוד, בתקופת מלחמת-המפרץ השנייה, דומה היה כי נפרצו לחלוטין הקודים האתיים התקשורתיים של התחנה לנוכח הפלישה האמריקאית לעיראק, שהעלו את חמתם של האמריקאים עד כדי הרהורים רמים על רצונם להפציץ את התחנה מהאוויר כדי להשתיקה.

נבחן לרגע, בשיקול-דעת, את תפקידה של התחנה לאור המערכה האחרונה בעזה. אולם תחילה עלינו לשאול את עצמנו מה הן המטרות העיקריות של ישראל במלחמה, ומהן לגזור את המשמעות הנלוות לכך. מדינת-ישראל יצאה למערכה צבאית נגד החמאס לא רק בשל הרצון להביא שקט לתושבי הדרום, אלא גם למוטט את הזרוע הצבאית של החמאס, המתפקדת בדומה לחיזבאללה כדיביזיה איראנית.

בהתאם לדבריהם של אישים איראנים, המשך שלטונה של תנועת החמאס בעזה מהווה חלק אינטגראלי מהביטחון-הלאומי האיראני, ובשל הנתון הבסיסי זה, אנשי החמאס זכו לתמיכה רחבה ונדיבה מאיראן, מסוריה ומחיזבאללה. המשמעות של הדבר היא שהמערכה הצבאית נגד חמאס חורגת הרבה מעבר להיבט המקומי הצר, ויש למלחמה הזו השלכות מרחיקות-לכת בדומה למה שהתחולל במלחמת לבנון השנייה. לפי שעה, חיזבאללה נוצר את נשקו בימים אלה והוא מתלבט קשות האם להגיש סיוע לאנשי החמאס הנואשים בעזה. אם כך, מאיין נובע ההיסוס הזה? ובכן, ההרס שהמיט חיזבאללה על תושבי לבנון בעקבות הימורו הכושל של חסן נסראללה היה קשה מנשוא. כל הרשתות הערביות העבירו בשידורים ישירים את המראות האלה ללא הרף במשך שעות וימים רבים. תחנות אל-ג'זירה ואל-מנאר (של חיזבאללה) התנדבו להוביל את השידורים האלה בניסיון נואש להציג את התבוסה של חסן נסראללה כ"ניצחון אלוהי" על ישראל, אולם בעקיפין הן תרמו להגברת הפחד של האוכלוסייה השיעית מתגובתה הקשה של ישראל.

רק תתארו לעצמכם את התמונה הבאה לאור המערכה האחרונה המתחוללת בעזה: חיילי צה"ל נלחמים במחבלי החמאס המסתתרים מאחורי האוכלוסייה המקומית, אך מאומה מזה לא מועבר לציבור הרחב בעולם-הערבי. לעומת זאת, אל-ג'זירה מעבירה בשידורים ישירים צילומים של כל טיל ושל כל פצצת מרגמה המונחתים על העורף הישראלי. בעזרת טכניקות בימוי מרהיבות, כתבי אל-ג'זירה היו מכינים קליפים מהירים של האירועים בדרום-הארץ כמו ירי מסיבי, בתים פגועים והרוסים, אוכלוסייה ישראלית מבוהלת, פינויים היסטריים והמוניים של נפגעים שרובם נפגעי חרדה, ועוד ועוד. שדרני התחנה היו מציינים בסיפוק כי רבים מתושבי הדרום נסו על נפשם בשל הפחד הגדול שנפל עליהם לאור המתקפה היוזמה של החמאס. אם אל-ג'זירה הייתה נוהגת כך באמת, סביר להניח שהדבר היה מדרבן באורח-ניכר את המוטיבציה של ארגוני הטרור והמדינות הציר-הרדיקלי להצטרף להמולת המלחמה המתחוללת בדרום. מאות אלפי מוסלמים היו יוצאים לרחובות כדי לקרוא לממשלותיהם להצטרף למלחמה כדי למחות את חרפת התבוסות של ימי עברו.

לפני פרוץ המערכה בדרום, אל-ג'זירה העבירה את דברי הרהב של בכירי החמאס על היערכותם הצבאית מול ישראל. בעזרת אל-ג'זירה, נוצר הרושם בקרב הצופים הערבים שתנועת החמאס הצליחה ליצור מאזן-אימה עם ישראל, שכן לטענת בכיריה הם "יודעים היטב איך לקרוא את החברה הישראלית". גם המנהיגות הפוליטית של ערביי-ישראל נשבתה כחבורת פתאים לתעמולה הכוזבת הזו, בדומה למה שהתרחש במלחמת ששת-הימים והעימותים צבאיים אחרים.

בניגוד לכל היגיון צבאי, לאומי ודתי, אל-ג'זירה בחרה להתמקד דווקא במראות ההרס של עזה ובסבלותיהם של התושבים החיים תחת המשטר החמאסי. לעיתים, קרייני התחנה התנדבו להעביר הודעות מטעם החמאס על ניצחונותיהם מול חיילי צה"ל, (בדומה למה שהתחולל בעולם-הערבי במלחמת ששת-הימים), שלבסוף התברר כי לדברים הללו לא היה כל שחר. כך למשל, ביום השני של הכניסה הקרקעית, הודיעו אנשי החמאס לאמצעי התקשורת הערביים על הצלחתם לשבות כמה מחיילי צה"ל. אל-ג'זירה העבירה את ההודעה הדרמתית גם לתחנת הטלוויזיה של ה-BBC בשפה האנגלית שמיהרה לפרסם זאת ללא בדיקה מעמיקה יותר, כמתחייב מתפקידם.

מדינה דמוקרטית מול ישות טרוריסטית חמאסית

טועים המסבירים הישראלים המנסים להתמקד בעיקר בהשוואות בין הסבל הישראלי מירי הטילים על העורף לבין הסבל של תושבי עזה בעקבות המערכה האחרונה. סיקור תקשורתי מקיף על העורף הישראלי האיתן למרות מטחי הטילים; העזרה של הרשויות לטובת האוכלוסייה; האיפוק האזרחי, המדיני והצבאי; וקור-רוחם של הנוגעים בדבר, מבהירים היטב לכל צופה בעולם-הערבי איך מדינה דמוקרטית מתפקדת בעיתות מצוקה ובעיתות של מלחמה בניגוד למה שמתחולל ברצועת-עזה תחת הנהגת החמאס או תחת שליטתו של נסראללה. מראות ההרס וקריאות המצוקה של האוכלוסייה המקומית בעקבות המלחמה, אולי מזיקות לטווח הקצר, אך הן מועילות לטווח הארוך. סביר להניח שבעזרת תחנת אל-ג'זירה תגבר השנאה לישראל כל עוד המלחמה בדרום נמשכת. אולם, לאחר שוך הקרבות, וכשהענן השחור הרובץ מעל עזה ישקע מעט, יעלו ויצוצו התמיהות הגדולות של התושבים: האם זאת התמורה האמיתית והעיקרית של תנועת החמאס למען התושבים הנמצאים תחת שליטתה, לאור הבטחותיה הרבות שניתנו להם בהבל-פה ובחוסר-היגיון. מסתבר, שאל-ג'זירה משדרת בעקיפין לערביי האזור שאסור "להתעסק" עם ישראל - וטוב שכך.

--

מאמרים נוספים בנושא:

ד"ר וואפא סולטן - קול אמיץ בים של עוינות אלסאמית.

את מי מרגיזה תחנת הטלוויזיה הלוויינית אל-ג'זירה.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "אל-ג'זירה משרתת את האינטרס הישראלי", מגזין המזרח התיכון, 7 בינואר 2009.

שיתוף בפייסבוק