את מה המתחולל ברצועת-עזה מבחינה אנושית לאור המערכה בדרום, אנשי החמאס יכולים להאשים רק את עצמם. ב-6 בינואר 2009, כוחות צה"ל הפעולים בעזה זיהו קבוצת חמושים בבגדים אזרחים, שחלק משמותיהם ידוע למודיעין הישראלי, יורים מפצצות מרגמה לעבר כוחות צה"ל. בתגובה לירי, פתחו חיילי צה"ל באש מסיבית לעבר החמושים שהתמקמו ליד בית-ספר אל-פאחורי בג'בליה. כתוצאה מהירי הצה"לי ולאור התפוצצויות המשנה שאירעו בקרבת בית-הספר הנמצא בחסותו של אונר"א נהרגו כ-30 אנשים, רבים מהם אזרחים בלתי-מעורבים.

בדומה לארגון חיזבאללה ולאור התעמולה של נסראללה לאחר מלחמת לבנון השנייה, גם מחבלי החמאס בעזה אימצו "אסטרטגיה אזרחית" סדורה שבה לאוכלוסייה המקומית ולתשתית האזרחית יש תפקיד חשוב בכל מלחמה ובכל עימות שיתפתח עם ישראל. במילים אחרות, ארגוני הטרור הפועלים נגד ישראל למדו היטב את קשייה של ישראל להתמודד עם אוכלוסייה ערבית עוינת גם לאור הסייגים המשפטיים הרבים שהנחו את מקבלי ההחלטות בישראל. ההנחיות הרבות שקיבלו חיילי צה"ל בכל הקשור למגע עם אוכלוסייה עוינת בעת מלחמה, נבעו מהחשש של פגיעה בבלתי-מעורבים בלחימה הישירה שהתנהלה נגד ארגוני הטרור בעזה ביו"ש. כך למשל, ירי של תותחים לעבר עזה, או מענה ישיר לעבר מקורות הירי, נבלמו שוב ושוב בידי המערכת המשפטית הישראלית.

לפני מלחת לבנון השנייה נודע שקציני מודיעין איראניים, שהוצבו בלבנון מול הגבול הישראלי, למדו היטב את תורת הלחימה של צה"ל. בשיתוף-פעולה הדוק עם חיזבאללה, יחדיו הם הסיקו שצה"ל מתקשה עד מאוד לפעול בתוך האוכלוסייה המקומית בשל המגבלות המבצעיות והמשפטיות שהוטלו על חיילי צה"ל. לפיכך, לאוכלוסייה השיעית בדרום-לבנון היה תפקיד של "מגן אנושי" למחבלי חיזבאללה בכל הקשור לפעילותם המלחמתית נגד ישראל. לפיכך, בכל כפר נבנו עשרות בונקרים בבתים פרטיים, בגני ילדים, במסגדים, במוסדות ציבור, בבתי-חולים, במרפאות ובבתי-ספר. בחלק מהמקרים, הבונקרים הגיעו לעומק של 8 מטר והם צוידו באמצעי לחימה טקטיים רבים, תחמושת, ציוד צבאי וציוד תקשורת וציוד האזנה לרשתות ישראליות. לאורך המלחמה נודע שבמקרים אחדים נודע שטייסי חיל-האוויר הישראלי נמנעו מלהטיל פצצות לעבר משגרי רקטות בשל קירבתם לאזרחים, מסגדים, בתי-ספר ומתקנים אזרחיים אחרים. במקרים אחרים, המחבלים הניעו רקטות ממקום למקום בעזרת ילדים מתוך ידיעה שצה"ל לא יעז לפגוע בהם מהאוויר.

מאז שהחמאס השתלט על עזה ביוני 2007, אנשיו פנו במהירות לבסס "אסטרטגיה אזרחית" בנוסח הדרום-לבנוני של ארגון חיזבאללה. לשם כך, נחפרו מאות תעלות המקשרות בין הבתים ובין בתיהם של מפקדי החמאס; בתי-ספר שימשו מחסנים לרקטות וציוד נוסף; מתחת למסגדים נבנו בונקרים למחסה או לאחסנת נשק ותחמושת; מתחת למבני ציבור רבים נבנו מפעלים לייצור קסאמים ומטעני נפץ; ומתחת לבתי-החולים נבנו מפקדות ראשיות לבכירי החמאס. כל המערך הענק הזה שהתפרס לאורך ולרוחב הרצועה, נבנה בעזרתה הכספית של איראן וסיועם של אנשי חיזבאללה שביקשו להעביר את הידע שהצטבר לאנשי החמאס. מהבחינה הזו, החמאס נפל למלכודת הפתאים של חיזבאללה ולתעמולה של חסן נסראללה בדבר ניצחונם האלוהי על ישראל.

החמאס לאחר ההתקפה הישראלית

לאורך כל החודשים האחרונים החמאס התרברב שהוא "יודע לקרוא" היטב את החברה הישראלית. על-פי הנוסחה הזו, החמאס ניהל את התעמולה שלו הן כלפי האוכלוסייה המקומית בעזה והן כלפי ישראל. אנשי החמאס, כמו נסראללה בעבר, לא האמינו שישראל תוציא לפועל מערכה צבאית-התקפית מתוזמנת היטב על כל רצועת-עזה בעוצמה גדולה ומפתיעה. מייד עם פתיחת המערכה בדרום, המערך הצבאי והאזרחי של החמאס, על מתקניו הרבים, קרס במהירות למרות ההבטחות הרבות שנזרקו לחלל האוויר מפי בכירי הארגון. במילים אחרות, השלטון המרכזי של החמאס התמוטט ונעלם מתחת לאדמה, תוך כדי התעלמות מכוונת מהאוכלוסייה האזרחית שנותרה חשופה ללא מענה נאות לצרכיה. שכן, בתפיסה הצבאית של הארגון, האוכלוסייה מהווה מעין "מגן אנושי" סמיך שמאחוריו ניתן להמשיך בלחימה הטרוריסטית כלפי חיילי צה"ל ולהמשיך את ירי הרקטות נגד ערי ישראל. לאור המתרחש ברצועת-עזה בעקבות המערכה בדרום, אזרחים בעזה מעלים טענות קשות נגד ההתנהלות של אנשי החמאס. סביר להניח שמתחת לפני השטח רוחשת לה התמרמרות קשה שתלך ותגבר לאחר שיסתיימו הקרבות - בשעה שרבים מתושבי עזה יצאו לראות את תוצאותיה של "האסטרטגיה האזרחית" בסגנון החמאסי.

בעקבות התקיפה הישראלית על מוצבי החמאס בעזה שהחלה ב-27 בדצמבר 2009, דובר צה"ל מסר את ההודעה הבאה: "כל מי שנותן חסות לטרור, מארח את הטרור בביתו, משכן אותו במרתפיו, שולח את ילדיו ונשותיו לשמש לו מגן אנושי - הוא טרוריסט". כעת, גם האוכלוסייה העזתית צריכה לערוך חשבון-נפש נוקב עם עצמה ועם הסובב אותה לאור תוצאותיה של המלחמה המתחוללת בעוצמה רבה ברצועת-עזה.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "האסטרטגיה האזרחית של מחבלי החמאס", מגזין המזרח התיכון, 6 בינואר 2009.