לאחרונה התבטאו כמה מומחים לענייני איראן, כי כבר אין שום דרך למנוע את התגרענותה של איראן. האיראנים הצליחו לתעתע במעצמות המערב במשך עשור שלם, בניהול מו"מ שנועד לשכנע את איראן לוותר על פצצת האטום הנכספת. אולם האיראנים לא מוותרים, ויש אפילו הסבורים כי לאיראן יש כבר את החומרים הדרושים להרכבת הפצצה, וזה רק עניין של זמן שבו תבחר אירן לעשות זאת. כי זאת לדעת, כדי להרכיב פצצת אטום יש צורך באורניום מועשר באיכות גבוהה ובמספר סרכזות (צנטריפוגות) קטן; או באורניום מועשר באיכות נמוכה ובמספר סרכזות גדול מאד. איראן של היום נמצאת במצב השני.

האיראנים הם עם חכם, אומה עתיקה שהכבוד הלאומי שלה חשוב לה עד מאוד. מצד אחד, יש לאיראנים זיכרון ארוך מן העבר הרחוק, בעת שהיו מעצמה גדולה וחזקה. ומאידך, הם זוכרים גם זוכרים את ההשפלות שאיראן עברה במאה שעברה. כך למשל, בשנות ה-50 בעת שארה"ב גרמה לביטול הלאמת הנפט של ראש ממשלתם הד"ר מוחמד מוצאדק; ובשנות ה-80 כאשר סדאם חוסיין העיראקי כפה עליהם מלחמה שנמשכה שמונה שנים.

האיראנים החליטו על האופציה הגרעינית כבר לפני עשרות שנים. בראשית הדרך, המניע הראשי היה הלקח ממלחמתה עם עיראק בשנות ה-80 של המאה הקודמת. הם רוצים פצצה גרעינית כנשק מרתיע. פועל יוצא מכך הוא, שהדבר יאפשר לאיראן שלטון ללא מיצרים במפרץ הפרסי, הישג שיהפוך אותה למעצמה אזורית במזה"ת. עם הזמן בא גם התיאבון, ואיראן מבקשת לעצמה מעמד חדש כדי להתמודד מול רוסיה וארה"ב כשווה בין שווים - במילים אחרות, איראן רוצה שהעולם יתייחס אליה כ"מעצמה עולמית". הדבר מסביר את שאיפותיה של אירן בפיתוח טילי שיוט ארוכי-טווח, המסוגלים להגיע ללונדון, פריס, ברלין, מוסקבה ובייג'ין. אין שום דבר שיעצור את האיראנים במסעם זה, פרט לאיראנים עצמם - דהיינו שהם יחליטו לוותר על הגשמת היעד הגדול. מכאן, שאיראן תהיה מוכנה לעשות הכל כדי למנוע הפרעה חיצונית בפרויקט הגרעין שלה.

באמצע חודש יוני 2010 פורסם כי ממשלת סעודיה החליטה לאפשר לחיל-האוויר הישראלי לנצל פרוזדור אווירי כדי לתקוף את מתקני הגרעין האיראנים. ואילו ב-23 ביוני 2010 פורסם כי מטוסי חיל-האוויר הישראלי נצפו פורקים ציוד בבסיס חיל-האוויר של סעודיה. נוכח פרסומים אלה, בין אם הם נכונים ובין אם הם מפוברקים - איראן אינה יכולה להישאר אדישה. משום כך, היא מפעילה את הזרוע הקדמית שלה מול ישראל: דהיינו, את חיזבאללה. המשט הלבנוני הוא פרי יוזמתו של חיזבאללה, לפי הנחיות מטהרן, למרות הכחשותיו. ההודעה של חיזבאללה שאם האנייה הלבנונית תיעצר, דבר שיאלץ את הארגון לפעול לשחרור כל העצורים הלבנונים. לאור העובדה שישראל הכריזה, כי כל אנייה מארץ ערבית שאין לה יחסים עם ישראל תחשב לאניית אויב - ותיעצר, ההצהרה של חיזבאללה כמוה כהכרזת מלחמה בעיני הדרג המדיני של ישראל.

במשך שנים עמלה אירן על בניית זרוע קדמית שתאיים על ישראל, ואף תפעל נגדה במקרה הצורך. זהו ה-raison d'etre של חיזבאללה. והנה הגיעה שעת הפירעון. להסלמה הזו יש יעד איראני אחד ברור וגלוי-לעין: להפעיל את הפרש הלבנוני על לוח השחמט המזרח-תיכוני, וליצור איום שעלול להוביל למלחמה. ובכך, לאלץ את המעצמות להתערב כדי למנוע מתקפה ישראלית עליה, שאם לא כן, איראן רומזת ש"כל המזרח-התיכון יבער".

--

על המחבר: שמעון מנדס יליד ירושלים, 1934, מזרחן בהשכלתו. בוגר האוניברסיטה העברית בחוגים: היסטוריה של ארצות האסלאם בעת החדשה, ומדע המדינה. התמחות בתחום התנועה הלאומית הערבית. שרות באגף המודיעין של צה"ל. חבר הוועדה הצבאית המשותפת ישראל-מצרים לביצוע הסכם השלום בתפקיד האחראי על הקישור עם הצבא המצרי. קצין קישור לצבא הערבי הירדני. קישור למוסדות בינלאומיים במפקדת איו"ש; מפקד משמר מערת המכפלה בחברון; דובר מפקדת איו"ש.

==

מאת: שמעון מנדס, "הפרש הלבנוני נכנס לפעולה", מגזין המזרח התיכון, 25 ביוני 2010.