הרבה תיאוריות פרשניות התפתחו בישראל בעקבות מלחמת לבנון השנייה. פרשנים אחדים, חלקם מכובדים ומוערכים בקהילייה האקדמית והתקשורתית, פיתחו תיאוריות אחדות בעלות מבנה גיאומטרי של "משולשים", "מרובעים" או "מתומנים", שלפיהן ישראל חייבת לנהל את מהלכיה אם יש ברצונה להשיג "ניצחון" כזה או אחר על אויביה המסורתיים. אחת מהבעיות הנובעות מפיתוח תיאוריות (מתמטיות) שכאלה היא, שהמציאות קצת יותר מורכבת וקצת יותר דינמית מכל תיאוריה שמפתחים בעמל-רב באמצעות המקלדת האישית - תהא המוכשרת אשר תהא.

עזה אינה לבנון, ולא כל שכן, אסמאעיל הניה אינו חסן נסראללה. יתרה מזאת, גם האוכלוסייה הלבנונית שונה מהותית מהאוכלוסייה העזתית הכבולה לשטח צר-ממדים בין ישראל למצרים - שלשתיהן קיים אינטרס משותף להביא לכדי חיסולה של תנועת החמאס המסכנת את ביטחונן. גם המבנה הטופוגרפי של לבנון אינו דומה למבנה הטופוגרפי של עזה. ולא רק זאת:  אם ישראל הרשמית עדיין דוגלת בפתרון של "שתי מדינות לשני עמים", אזי הדרך בה יש לטפל באיום החמאסי, מחייב את ישראל לנהוג באוכלוסייה העזתית בשונה ממה שהתרחש בלבנון במהלכה של מלחמת לבנון השנייה. להזכירכם, מרבית התושבים השיעים של דרום-לבנון ברחו מהאזור במהלכה של מלחמת-לבנון השנייה בעידודו של צה"ל. לתושבי עזה אין לאן לברוח כול עוד המעברים בין עזה למצרים ישארו סגורים בהוראת הנשיא המצרי חוסני מובארק. בין מצרים לבין בכירי החמאס קיים נתק הנשען על מרירות הדדית וחוסר-אמון עמוק הנובעים בעיקר מיוהרתם של ראשי התנועה בעזה ובסוריה.

שוב הממד התקשורתי

במשולש הזהב המתקיים בין הצבא, העם והתקשורת, שוב זו האחרונה, בדומה למלחמת לבנון השנייה, מפגינה קוצר-ראות וחוסר-סבלנות ילדותי. התקשורת הישראלית על פרשניה השונים שוב עומדת עם הסטופר ביד וקוראת לממשלה בקולי-קולות להתחיל במהלך צבאי-יבשתי מיידי לתוככי עזה המאוכלסת. לצד הקריאות האלה, מתלווה לזה מלל אינסופי של הערכות, פרשנויות וסיקור חדשותי שהוא קצת תלוש מהמציאות הקשה, וזאת בהשוואה למה שמתחולל בעזה עצמה. אם אחד מערוצי הטלוויזיה הישראליים עובר בשידור ישיר, עם נופך היסטרי, כדי לסקר את קריסתם של ענפים אחדים לאחר פגיעתו של טיל באחד מהרחובות המופגזים, אי-אפשר להשתחרר מהגיחוך שהדבר מעורר, בעיקר לאור ההשוואה למה שמתחולל בעזה. נכון הדבר שהתקשורת הישראלית צריכה להראות את הסבל הישראלי, אולם אין צורך לאלץ את האירועים לרמה כל-כך מגוחכת, קטנונית וילדותית המתאימה לכתבים בני-יומם הפועלים בערוץ מקומי ונידח. התקשורת הישראלית חייבת לשים לב לכך, שבין השעה 20:00 ועד ל-22:00, החמאס ממטיר טילים על ישראל דווקא בזמן שמשודרות החדשות המרכזיות בישראל, וזאת כדי למשוך את תשומת-הלב התקשורתית, ובכך להגביר את האפקט המאיים על האוכלוסייה הישראלית, בדיוק כפי שנסראללה פעל במלחמת-לבנון השנייה.

כניסה יבשתית רק בתנאי

סביר להניח שהמערכה בעזה לא תסתיים ב"תמונת ניצחון", שכן תבונת המדינאים עולה על תבונת הפרשנים המוגבלים במידע מודיעיני ומדיני. ספק רב אם ישראל תצליח "לצרוב את תודעתו" של האויב החמאסי, שכן בראייה האידיאולוגית של התנועה המאבק בישראל הוא מאבק היסטורי ארוך-טווח. ישראל היא מדינה דמוקרטית החייבת לפעול על-פי קונצנזוס רחב ככול האפשר. אף מדינה דמוקרטית אינה יכולה לחיות עם איום תמידי שכזה על אזרחיה. ומאידך, אף מדינה דמוקרטית אינה יכולה לפעול נגד ארגון טרור כפי שסוריה פעלה נגד האחים המוסלמים בטבח שנערך בעיר אל-חמה בשנת 1982. את הנקודה הזו חייבים לזכור גם טובי הפרשנים המופיעים תדיר בתקשורת הישראלית. סביר להניח שישנן דרכים נוספות שבאמצעותן ניתן להשיג את היעדים המרכזיים שהציבו לעצמם המדינאים הישראלים - מלבד מהלך קרקעי מיידי ונרחב שישביע את יצר-הנקמה שלנו כלפי תנועה אסלאמית רצחנית הדוגלת בהשמדת ישראל ותושביה. דווקא בשעה זו, ישראל זקוקה לאורך-רוח ושיקול-דעת צבאי ומדיני כדי להשיג יעדים ארוכי-טווח עם האוכלוסייה העזתית, שכן ראשי החמאס החלו להבין מהי עוצמתה האמיתית של ישראל ומהי העוצמה של החברה הישראלית לאור המערכה האחרונה בעזה. ואם חלילה ראשי החמאס לא הבינו זאת עדיין, תמיד תהיה הזדמנות להבהיר להם זאת באופן החלטי ובעוצמה רבה יותר - בדיוק כפי שהחלה המתקפה האווירית הישראלית בעימות האחרון.

אסור לחשוש מהפעלת עוצמה צבאית אדירה נגד אויבים מרים, שכן הצבא נועד להגן על אזרחי-המדינה בכול כוחותיו, אך מאידך אסור להשליך מאחורי גבנו את שיקול-הדעת המתון, הקר והשלו. אם הממשלה החליטה ללכת על מהלך יבשתי, יש לעשות זאת בעוצמה ובנחישות הראויים והנדרשים לאור האתגר העומד מולנו, אולם בל נשלה את עצמנו ש"תמונת ניצחון" מלאכותית תסיים את העימות הנוכחי.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "הפרשנים הישראלים מחפשים תמונת ניצחון", מגזין המזרח התיכון, 30 בדצמבר 2008