הבחירות לפרלמנט האירופאי שהחלו ב-23 במאי ויסתיימו ב-26 במאי 2019, מעוררות עצבנות גדולה מאוד בגרמניה - בעיקר בקרב החוג הפוליטי הקרוב של אנגלה מרקל. 28 מדינות החברות ב"איחוד האירופאי", עם אוכלוסייה של כ-400 מיליון נפש, צריכות להחליט את מי לשלוח לפרלמנט המסורבל הזה המורכב מ-751 נציגים. גרמניה, בעלת האוכלוסייה הגדולה ביותר ב"איחוד-האירופאי", תשלח 96 נציגים המהווים כ-13 אחוזים מכלל חברי הפרלמנט האירופאי. לשם השוואה, צרפת תשלח 74 נציגים, בריטניה ואיטליה תשלחנה 73 נציגים. לעומת זאת, מלטה הקטנה תשלח רק 6 נציגים, וזאת בהתאם לגודל אוכלוסייתה.

בעיני אנגלה מרקל, הבחירות הללו יעצבו את התפיסה הכללית של אירופה בנוגע למורשת הפוליטית שלה ביבשת - ולמעמדה הפוליטי והכלכלי של גרמניה בזירה האירופאית ובינלאומית בעתיד הקרוב. עלייתן של מפלגות ימין רדיקליות, עלולה לסכן את ה"פרויקט הדמוקרטי" באירופה שהפך לשברירי מאוד בשל מדיניות ההגירה האסלאמית של מרקל ולאור הנוקשות הכלכלית של גרמניה ביחס למדינות אחרות, חלשות יותר, החברות ב"איחוד האירופאי". הזרמים הרדיקליים באירופה אף פעם לא נחלשו - הם רק מחכים לשעת-כושר לצוץ מחדש בעוצמה גדולה יותר, משום שקשה מאוד למחוק היסטוריה אלימה של יותר מ-1,000 (אלף) שנים של מלחמות קטלניות מאוד. אם זה לא יקרה בבחירות של מאי 2019, זה יקרה בבחירות הבאות לפרלמנט האירופאי - כך חושבים מנהיגים רדיקלים ברחבי היבשת. ההשפעה האסלאמית באירופה הולכת מתחזקת, כך שהיא מציבה אתגר אידיאולוגי מן המעלה הראשונה, גם אם לא מתבצע אפילו פיגוע-טרור בודד באחת ממדינות האיחוד. הבעיה היא לא רק חשש מטרור אסלאמי, אלא רוחשת לה חרדה גדולה מאוד ממחיקת התרבות האירופאית הנובעת מתהליך דטרמיניסטי של שינוי דמוגרפי מואץ באזורים רבים ברחבי היבשת.

פעם בחמש שנים, אזרחי ה"איחוד האירופאי" בוחרים את נציגיהם לפרלמנט האירופאי שנוסד בשנת 1979. אלא שהפעם, שוררת אווירה של "דחיפות" לאור עלייתם של כוחות רדיקליים מימין ומשמאל המאיימים לשבש את "הסדר האירופאי" המיוחל שהתגבש בעמל רב לאחר מלחמת-העולם השנייה. אין תימה איפה, שראשי המדינות במערב-אירופה הביעו חשש כבד שההצבעה הנוכחית תהפוך להצבעת-מחאה גורפת נגד מדיניות האיחוד ובעיקר נגד מדיניות "הדלת הפתוחה" של אנגלה מרקל שהציפה את אירופה במיליוני מהגרים חדשים החל משנת 2015. אם אחד מהגושים הקיצוניים הללו יגדיל את כוחו באופן משמעותי, הדבר לא רק ישפיע על אירופה כולה, אלא ישפיע גם על היחסים המתוחים ממילא בין ה"איחוד האירופאי" לבין ישראל. על-פי הסקרים האחרונים שפרסמו לקראת הבחירות, ברור וגלוי-לעין שתושבי האיחוד רוצים שינוי - בעיקר בכל הקשור למדיניות ההגירה ולמעמדה של המדינה הלאומית-הטריטוריאלית. גם ההפגנות של אנשי "האפודים הצהובים" שנערכו בפריז במהלך השנה האחרונה, מראים בעליל על קיומה של מצוקה פסיכולוגית לצד מצוקה כלכלית השוררת בצרפת ובחלקים אחדים באירופה המערבית. האם האירופאים מתגעגעים ללאומיות הרומנטית של המאה ה-19? יהיו כאלה שיגידו שהתשובה לכך היא, כן. וזאת משום שהאוכלוסייה האירופאית לא הסתגלה לשינויים המהירים שכפו עליהם מנהיגים אחדים עם תפיסה פוליטית "אוניברסלית" שמוחקת את זהותם התרבותית.

בתחילת מאי 2019, משרד-האוצר הגרמני פרסם דו"ח מיוחד על ההוצאות הממשלתיות בשנת 2018 שהוקדשו לקליטתם של "המהגרים" שהגיעו לגרמניה מאז שנת 2015. בהתאם לדו"ח, ממשלת גרמניה הוציאה סכום של כ-23 מיליארד אירו שהוקדש רק למטרה זו. הדו"ח לא מציין את מיליארדי האירו שהוקדשו למשימות צבאיות באפריקה שמטרתן העיקרית היא לעצור את זרם "המהגרים" מאפריקה לאירופה במסגרת מה שמכונה בגרמניה "מאבק בטרור העולמי". אלפי חיילים גרמנים נמצאים על אדמת אפריקה, לצד חיילים צרפתים, במטרה לעצור את זרם הפליטים המאיים לשטוף את חופי אירופה.

כמובן שהדו"ח הזה עורר הלם משתק בקרב חלקים רחבים בציבור הגרמני, וזאת לאור המאבקים הקשים אותם מנהלות אוכלוסיות שלמות בגרמניה הדורשות שיפור דחוף במצוקת הדיור הקשה השוררת במדינה, ולאור הפנסיות הזעומות של מאות-אלפי גרמנים מבוגרים החיים מתחת לקו-העוני או קצת מעליו. בכל שבוע מתפרסמות כתבות רבות על שני הנושאים האלה, לצד נושאים אחרים המטרידים את הציבור, כמו תשתיות רעועות, תמותת מאושפזים בבתי-חולים והפקקים הבלתי-נגמרים בערים הגדולות. בעיות קשות שהוסתרו בעבר מעיני הציבור בשל שיקולי תדמית - שהיא אובססיה גרמנית - עולות מחדש בכל פעם שמתפרסם דו"ח ממשלתי כזה. האם הזעם הציבורי הנוכחי יתבטא גם בבחירות לפרלמנט האירופאי? סביר להניח שלא, משום ש"התדמית הגרמנית" השברירית, חשובה הרבה יותר - לא רק בעיני הפוליטיקאים, אלא גם בעיני הציבור בכללותו. העניין הבא ידגים את "השבריריות" הזו הקשורה לאירוע אירופאי ענק שהתקיים בישראל ב-18 במאי 2019.

כחלק מהלקחים של מלחמת-העולם השנייה ולאור השאיפה להגביר את שיתוף-הפעולה האירופאי והבינלאומי בתחומים שונים ומגוונים, נוסד בשנת 1950 "איגוד השידור האירופאי" - שהורכב בראשיתו מ-23 מדינות מאירופה והמזרח-התיכון. ישראל הצטרפה ל"איגוד" בשנת 1957. נכון לשנת 2019, ב"איגוד" מיוצגות כ-56 מדינות מאירופה, מהמזרח-התיכון, מצפון-אפריקה ומהקווקז. זהו שיתוף-פעולה-בינלאומי חשוב מאוד המאפשר חשיפה פוטנציאלית ליותר ממיליארד בני-אדם ברחבי-העולם. הנתון מדהים הזה המדגים את האפשרויות הגלומות בחשיפה בינלאומית עבור מדינות קטנות ועבור מדינות המבקשות לקדם את התרבות הייחודית שלהן.

אחת מההפקות המזוהות ביותר עם "איגוד השידור האירופאי" היא תחרות האירוויזיון המתקיימת אחת לשנה בהשתתפותן של כ-43 מדינות. האירוויזיון נחשב לאירוע המוסיקלי הגדול ביותר בעולם עם חשיפה למאות-מליוני צופים בעשרות מדינות - כולל בקנדה, בסין, באסיה, באפריקה ובאוסטרליה. "תחרות הזמר האירופאית" שהחלה כאירוע מוסיקלי קטן בשנת 1956 בהשתתפותן של 7 מדינות בלבד, הפכה עם השנים להפקת-ענק יוצאת-מהכלל, שבה למדינה המארחת יש הזדמנות להציג את פניה היפות לקהל של מיליוני צופים נלהבים. זהו האירוע האירופאי היחיד שבו אפשר לחוש למשך שבוע אחד בלבד את האידיאולוגיה שהתגבשה ביבשת לאחר מלחמת-העולם השנייה, דהיינו "אפשר לחיות אחרת ואף רצוי לחיות אחרת" - וזאת, לידיעת ממשלות אחדות במזרח-התיכון.

ועם כל זאת, האירוויזיון וההצבעה הנלוותה אליו, הפכו לברומטר פוליטי בהתאם לרקע ההיסטורי ולמתח הפוליטי ששרר באותה שנה בין המדינות השונות שהשתתפו בתחרות. כמעט כל המדינות שהשתתפו עד כה באירוויזיון, טענו להטיה פוליטית במהלך ההצבעה לבחירת "השיר הטוב ביותר". גם ההצבעה הגושית - כמו ההצבעה של הגוש הסקנדינבי - הפכה לאחד מהמאפיינים הפוליטיים המובהקים שנילוו לתחרות זו. גם טענות על עלייתן האוטומטית לגמר של 5 המדינות שהן המממנות העיקריות של "איגוד השידור האירופאי" - ביניהן גרמניה - נאמרות כל שנה, כל פעם מחדש. לאור כל זאת, ההצבעה הפכה לסוג של הטלת "עונש" או הענקת "פרס" בהתאם לאווירה הציבורית ששררה באותה עת. מאז שנת 1956, גרמניה זכתה פעמיים בסך-הכל בתחרות זו - ב-1982 וב-2010. ישראל, שהחלה להשתתף בתחרות בשנת 1973, זכתה 4 פעמים - זהו הישג מוסיקלי יוצא-מהכלל.

האירוויזיון שהתקיים בישראל ב-18 במאי 2019, ריתק אליו כ-8.5 מיליון צופים בגרמניה לבדה - לצד עשרות-מיליוני צופים נוספים באירופה בלבד. בישראל צפו בתחרות כ-1.5 מיליון בני-אדם, ועוד כ-1.3 מיליון ישראלים השתתפו באירועים הרבים שהתקיימו בתל-אביב לאורך שבוע שלם עד לגמר. מיליוני בני-אדם נוספים צפו בתחרות באמצעות היוטיוב וברשתות החברתיות. לידיעת הפוליטיקאים הישראלים מכל המפלגות - האירוויזיון שהתקיים בישראל היה הטוב ביותר מאז ומעולם בזכותם של אלפי עובדים ובזכותם של יותר ממיליון ישראלים שיצרו אווירה ססגונית ומיוחדת שחשפה את האפשרויות הגלומות באירועים תרבותיים בינלאומיים המתקיימים בישראל. כאמור, אפשר לחיות אחרת ואף רצוי לחיות אחרת.

שני נושאים עיקריים הפכו לשיחת-היום בעיני צופים אירופאים רבים - וזאת ללא שום קשר לטיב ההופעה של מדונה. הראשון היה בנוגע לפתיחה המהממת של הגמר: אלה היו 10 דקות שבהן הופגן הכישרון האמנותי הישראלי שהצליח להפוך את הצגת המשלחות, לאירוע מוסיקלי יוצא-דופן בטיבו. מיליוני גולשים מרחבי-העולם צפו שוב ושוב ב-10 הדקות האלה, ורבים מהם הרעיפו תשבוחות רבות לעבר ישראל ותושביה. הנושא השני היה ההתעלמות המוחלטת של קהל המצביעים באירופה שהעניק אפס נקודות לשיר הגרמני. המשפט "אפס נקודות לגרמניה", הידהד בשידור-חי בכל רחבי גרמניה, שהעלה בפעם המיליון את השאלה, האם הציבור האירופאי מעניש שוב את גרמניה בשל מדיניותה של אנגלה מרקל. בעיני רבים אחרים בגרמניה, שוב נסדקה התדמית השברירית הגרמנית, וזאת למרות ש"אנחנו עושים הכל כדי שיאהבו אותנו".

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "גרמניה והבחירות לפרלמנט האירופאי של 2019", מגזין המזרח התיכון, 24 במאי 2019.

 sellayohai@gmail.com

שתפו את המאמר בפייסבוק