הזהירות והמתינות של ממשלת-ישראל מאז מבצע צוק-איתן בעזה של 2014, נתפסה באופן שגוי מאוד הן בידי ארגון החמאס והן בידי ארגון הג'יהאד-האסלאמי הנחשב לקיצוני מבין השניים. האופן שבו ניהל ארגון החמאס את רצועת-עזה ואת ההמאבק הקטלני נגד ישראל, לא רק התישו את תושבי הרצועה אלא אף הצליחו להתיש את ערביי יהודה ושומרון, שכן ההתנהלות הטרוריסטית הפרועה של הארגון, הדגימו בעיני ישראלים רבים מהי המשמעות האמיתית לאפשרות של נסיגה ישראלית כלשהי בשטחי יו"ש. לשני המימדים הגיאוגרפיים האלה יש משמעות חשובה מאוד הקשורים לרעיון של הקמת מדינה פלסטינית כלשהי בשטחים הללו. במילים אחרות, ההתנהלות הכושלת של ארגון החמאס בעזה, הן ביחס לישראל והן ביחס לניהול האזרחי של הרצועה, הצליחה "לחסל" כמעט לחלוטין את האפשרות המעשית להקמתה של מדינה עצמאית כזו בהתאם לשאיפותיה המקסימליות של הרשות-הפלסטינית. כפועל יוצא-מכך, האפשרות היחידה כרגע לקיומה של "ישות פלסטינית" ללא שליטה ישראלית ישירה, תתבטא רק באזור הרצועה ולא בשטחי יהודה ושומרון - החיוניים מאוד לביטחונה ולביסוסה של מדינת-ישראל בעשרות השנים הבאות.

מאז ההשתלטות האלימה והרצחנית של ארגון החמאס בעזה שהחלה ב-12 ביוני 2007, נהרגו אלפי טרוריסטים מוסלמים, ג'יהאדיסטים וחברי-הכנופיות הערביות הפועלות ברצועה - הכוללים גם את התומכים הפסיביים והאקטיביים של ארגוני הטרור בעזה. לצד כל אלה, נפצעו עשרות-אלפי בני-אדם, וכן נהרסו ונפגעו עשרות-אלפי בתים ומוסדות במהלך העימותים האלימים עם ישראל. לשם המחשה, מחודש מרץ 2018, ועד לחודש מאי 2019, נהרגו ברצועת עזה יותר מ-300 פעילי טרור ואוהדיהם מתוך כוונת-מכוון של ארגון החמאס בעזה לגרום לנפגעים רבים בקרב אזרחי הרצועה כחלק מסגנון המאבק הקטלני נגד ישראל. הינה כי כן, "תנועת ההתנגדות", על-פי הרטוריקה הפלסטינית, הצליחה להסב נזק עצום לאוכלוסייה המקומית המתגוררת ברצועת-עזה.

מאידך, גם האקטיביות הטרוריסטית נגד ישראל ואזרחיה קיבלו תפנית דרמטית בעת האחרונה. כך לדוגמא, בסבב הלחימה שהחל ב-4 במאי 2019 בשעה 10:30 ונמשך עד ה-6 במאי 2019 בשעה 04:30, נורו לעבר ישראל כ-700 רקטות שבמשך 42 שעות גרמו להריגתם של 4 ישראלים - אחד מההרוגים נפגע מטיל קורנט אנטי-טנקי שנורה מרצועת-עזה. מתוך כ-700 הרקטות הללו, רק 35 מהן נפלו בשטחים בנויים שגרמו לנזקים קשים. לשם השוואה, לאורך כל שנת 2018, נורו לעבר ישראל כ-1,120 רקטות ופצצות מרגמה בידי טרוריסטים מוסלמים הפועלים בעזה.

מעבר לכל ספק, היכולת של ארגוני הטרור בעזה להמטיר מאות רקטות בזמן קצר בלבד, השתפרה ללא-היכר מאז מבצע צוק איתן של 2014. אולם, דווקא הנתון הזה, הגורם להתפארות גדולה ומלאכותית בקרב אנשי החמאס - שמקבל חיזוק ילדותי מהתקשורת הישראלית - הוא שמעלה שאלות קשות מאוד בנוגע למדיניות של ארגוני הטרור כלפי החיים האזרחיים בעזה. לפיכך, עולה שאלה מתבקשת, בקרב הציבור העזתי, איך ארגוני הטרור בעזה מצליחים לתפעל ברמה הפיננסית יכולת מבצעית כזו, בעוד שהתחום האזרחי בעזה מוזנח לחלוטין עד כדי ייאוש הולך-וגובר של האוכלוסייה המקומית? לאיזה צורך קיומי, ארגוני הטרור בעזה מתפעלים מערך גדול של יכולת רקטית שעלות-אחזקתה עולה מסבב לחימה אחד למשנהו? ב-14 החודשים האחרונים (2019-2018), היו לפחות 9 סבבי לחימה בין ארגוני הטרור בעזה לבין מדינת-ישראל, בהם נורו כ-1,900 רקטות לעבר ישראל. אך, בה בעת, הנזקים הסביבתיים והאנושיים בעזה שנגרמו בשל תגובותיה של ישראל לירי, היו קשים מנשוא למרבית האוכלוסייה האזרחית בעזה, וזאת ללא שום תמורה רצינית ברמה האזרחית שיש בה כדי לשפר את איכות חייו של האזרח העזתי הממוצע שאינו מקורב לצלחת של ארגוני הג'יהאד הפועלים ברצועה.

שני אירועים שהתרחשו ב"סבב הלחימה" שהיה בין ה-4 במאי ל-6 במאי 2019, חיזקו מאוד את התחושה הקשה בה שרויים תושבים עזה: א) הזהירות הישראלית שלא לפגוע באזרחים עזתים, למרות הריגתם של 4 ישראלים מירי הרקטות לעבר ישראל. ב) ההתחשבות הישראלית בתושבי הרצועה שהתכוננו לחגוג את חג הרמדאן שהחל ב-6 במאי 2019. התחשבות זו עמדה בניגוד גמור להתעלמות המוחלטת של ארגוני הטרור לצרכים של החברה האזרחית שהתכוננה לחגוג כהלכה במשך חודש שלם. במקרים אחדים, ובמרירות גדולה מאוד לנוכח המצב בעזה תחת שלטון החמאס, תושבים מקומיים ביטאו את תסכולם העמוק כלפי ההתנהלות של ארגוני הטרור בעזה. בהבנה המקומית, ברור לעזתים שארגון הג'יהאד-האסלאמי יצר פרובוקציה מכוונת כדי לגרור את החמאס לעבר עימות עם ישראל - והתוצאה מכך היא, ששוב נגרם נזק עצום לתושבי הרצועה. לפיכך, בניגוד לפעמים קודמות, התושבים לא יצאו "לחגוג" וההצהרות של בכירים מקומיים הייתה מתונה עד כדי התנצלות מרומזת על מה שאירע.

לכל האירועים האלה יש אפקט מצטבר, העלול להביא להתפרצות אזרחית אלימה מאוד של תושבי עזה נגד ארגון החמאס הנתפס כאחראי למצב הקשה השורר ברצועה. מבחינת החמאס זהו עוד "סבב" נגד ישראל. אולם ברמה הפרקטית זו מלחמת-התשה מתמשכת נגד ישראל, אך היא לא רק התישה את תושבי-הדרום הישראלים, אלא גם ובעיקר את תושבי הרצועה המוסלמים. ארגון החמאס בעזה עדיין חושב שהזירה המרכזית של ישראל היא רצועת-עזה, אלא שבעיני הדרג הביטחוני והמדיני הבכיר של ישראל, הזירה המרכזית והמכריעה של ישראל היא הזירה הצפונית - הקשורה בעיקר לחיזבאללה ולאיראן. המתינות הישראלית כלפי הזירה העזתית נתפסת בעיני הארגון כ"חולשה אינהרנטית" של חברה ישראלית לא מלוכדת והססנית, בעוד ישראל מכינה את עצמה לקראת העימות הגדול העלול להתפרץ במפתיע באזור הצפון.

כאשר לארגון החמאס אין הישגים ממשים מול ישראל, כל פגיעה קטנה בישראל מוצגת לציבור העזתי כ"הישג כביר", אך כל "ההישגים" האלה עדיין לא שיפרו את חייו של האזרח העזתי הפשוט, משום ששוב ושוב ארגון החמאס אינו יודע לקרוא נכון את המדיניות הישראלית ואת הציבור הישראלי. ועם זאת, גם בציבור הישראלי שורר תסכול רב לנוכח המכות "הרכות" של ישראל המופעלות על החמאס, משום שאין אף גורם אחראי בישראל מסביר לציבור באופן ברור מהי המדיניות האסטרטגית של ישראל בשנים הקרבות - הן בנוגע לעזה והן בנוגע לזירה הצפונית. (לפחות, צריך להסביר את העניין הזה בקיצור נמרץ, אך באופן תדיר). בראייה היסטורית, המאבק בארגון החמאס הוא אירוע לא גדול במיוחד. בעיני החמאס, הישרדותו של הארגון על חשבון רווחתם של תושבי עזה, היא המטרה העיקרית. לפיכך, החמאס משעבד את המרץ הלאומי לעניין מוגבל וחסר-תוחלת ברמה ההיסטורית. הד בולט לכך, בא לידי ביטוי בתגובה התקשורתית האילמת ברוב מדינות הערביות לנוכח "הסבב" האחרון ברצועה, וכן בתגובות היאוש של האזרחים העזתים ברשתות החברתיות מייד שהחל חג הרמדאן - משום שחדרה ההבנה שהחמאס מעוניין לתחזק את עליבותם של העזתים ככלי משחק המשרת את האינטרסים שלו בלבד. זאת גם הסיבה העיקרית שהחמאס נקט במדיניות של יד אכזרית נגד אלה שיצאו להפגין נגד הארגון בחודש מרץ 2019. השינויים המתחוללים בכל רחבי העולם-הערבי, מעלים חשש כבד בקרב ארגוני הטרור בעזה, לצד תקווה קלושה - אך אפשרית - בקרב חלקים רחבים באוכלוסייה העזתית.

מייד עם שוך הקרבות בעזה, ממשלת קטאר הודיעה ב-7 במאי 2019, על העברתם של כ-480 מיליון דולר עבור פרויקטים אזרחיים והומניטריים בעזה וביו"ש. לדידה של ישראל, סכום כזה אכן מהווה תמריץ נוסף לחתור ל"הבנות ארוכות טווח" עם ארגון החמאס בעזה על-פי הבנתו של ראש-ממשלת ישראל ועל-פי מה שנרמז ב"תוכנית המאה" של הנשיא טראמפ. אך מאידך, ההתנהגות הטבעית של ארגוני הטרור בעזה אינם מאפשרים להם לפעול על-פי קוד אזרחי מובהק, משום שהוא סותר לחלוטין את האידיאולגיה הבסיסית שלהם הדוגלת בהפצת אלימות קטלנית כחלק אינטגרלי במלחמת-הג'יהאד של הארגונים הללו. לפיכך, המתח המצטבר בין האזרחים בעזה לבין ארגוני הג'יהאד עלול לצאת משליטה עד כדי עימות כולל - שאת ניצניו ראינו כבר בחודש מרץ 2019 במהלך ההפגנות האלימות שנערכו בעזה נגד ארגון החמאס ובעלי-בריתו. אם יש אזרחים אחדים בעזה המציינים בגלוי שישראל דואגת להם יותר מאשר ארגון החמאס, אלה הן בשורות רעות מאוד מבחינתם של כל ארגוני הג'יהאד הפועלים ברצועה.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "טרור אסלאמי: החמאס הצליח להתיש את תושבי עזה", מגזין המזרח התיכון, 10 במאי 2019.

שיתוף בפייסבוק