למסתכל מהצד על מערכת הבחירות של ישראל 2014/2015, יש תחושה של צופה בהצגת מחזהו של לואיג'י פירנדלו, שש נפשות מחפשות מחבר. המספר 6 קצת קטן מלתאר את המצב בישראל אבל כותרת הולמת למערכת הבחירות הנוכחית יכולה להיות XX גרוטאות פוליטיות מחפשות מפלגה (הקורא הנבון יבחר לבד את הערך שיש לשים במקום ה XX).

ראשי ממשלה בפוטנציה מתרוצצים בשוק המציאות כשהם מחפשים דמויות בעלות משקל אלקטוראלי לשיפור סיכוייהם לעבור את אחוז החסימה בבחירות הממשמשות ובאות. בדחילו הם פונים למולך סקרי דעת הקהל, ובהשאלה מדברי הנביא יחזקאל הם שואלים, בֶּן אָדָם, הֲתִחְיֶינָה הַגְרוּטָאוֹת הָאֵלֶּה?

לחזות, כפי שידוע לכל, זה דבר קשה - בייחוד את העתיד. גיוס של "כוכבים" שגדולתם בעברם הוא לפיכך הימור. אם ההימור הצליח יתברר רק ביום שלמחרת. אז זה יהיה קצת מאוחר. המחיר אותו יש לשלם (מראש) לכוכב כזה הוא "שריון" של מקום "ריאלי" ברשימה, מקום שרבים מבין החברים וותיקים משוכנעים שהוא "מגיע" להם. בחירה לא מוצלחת עלולה להתברר כמקח-טעות אם היא תגרום לאובדן של מועמד אחר בעל ערך אלקטוראלי יותר ממשי. ההחלטה לפיכך איננה פשוטה.

להלן הצעה שבאמצעותה ניתן יהיה לגרום למהפך של ממש באקלים הפוליטי במדינת-ישראל. למה לא לייבא "שחקני חיזוק" מחו"ל. זה עובד מצוין בכדורסל. למה לא בפוליטיקה? לוותיקים שבינינו זכור עד היום איך טל ברודי הרים את ידיו וצעק "אנחנו על המפה!" מי שלא ראה את השמחה ברחובות תל-אביב למחרת הניצחון ההיסטורי על צסק"א, לא ראה שמחה מימיו. אפילו המהפך, שארע חודשים ספורים לאחר מכן, לא גרם להתרגשות כזאת בישראל.

איפה הייתה מכבי תל אביב בלי שחקני החיזוק האמריקאיים - טל ברודי, אולסי פרי ואחרים שבאו בעקבותיהם?

בארצות הברית מסתובבים היום ארבעה נשיאים לשעבר שמתקשים למצוא תעסוקה הולמת למלא את זמנם הפנוי. אחד מהם כבר עבר מזמן את גיל הגבורות אבל הוא עדיין צונח צניחה חופשית כל שנה ביום ההולדת שלו (את זה פרס עדיין לא ניסה). אני בטוח שכל אחד מהם ישמח לתרום מניסיונו העשיר לאחת מהמפלגות בישראל - אולי הבית היהודי יהיה קיצוני מדי בשבילם, אבל היתר? לצורך העניין אפשר יהיה להעביר אותם "גיור לשעתו" ולתת להם מעמד של תושב זמני (או תושב קבע למי שיחפוץ בכך).

תארו לעצמכם את הבוז'ון עומד על הבמה שלוב זרוע עם ג'ימי קארטר או עם ביל קלינטון וקורא בקול גדול "אני הוא ראש הממשלה הבא של מדינת-ישראל". על המשקל של "תמונה אחת שווה אלף מילים", תמונה כזאת תהיה שווה לפחות 30 מנדטים. בשביל זה הבוז'ון יהיה מוכן להסכים לרוטציה של שנה מול שלוש במקום חצי-חצי.

ומה עם ציפורה? היא תהיה הראשונה להבין שבפוליטיקה מה שקובע זה מבחן התוצאה. בפוליטיקה סנטימנטים ונאמנות אינם מטבע עובר לסוחר. במקרה הכי גרוע היא תוכל תמיד להצטרף לצוות של "מצב האומה".

==

מאת: ד"ר ישראל בר-ניר, "בחירות בישראל 2015, הצעה לשיפורים", מגזין המזרח התיכון, 21 בדצמבר 2014.