לפני שנעסוק בנושאים אחדים המפתיעים את ממשלת נתניהו בשנה האחרונה, הנה דוגמאות אחדות לנתק הבלתי-נסבל השורר בין הציבור הישראלי לבין פוליטיקאים אחדים האמורים לייצג את הציבור הישראלי והם אף אמורים לשמש דוגמא נאותה לפוליטיקאים חדשים או לכאלה המעוניינים להיכנס לזירה הפוליטית. ב-9 במאי 2014 עלתה קבוצה של סטודנטים לאוטובוס קו 25 מאוניברסיטת תל-אביב לכיוון מרכז העיר. ובכן, האוטובוס המפתיע של חברת דן שהגיע לתחנה ראה ימים טובים יותר, שכן להערכתי האוטובוס הזה עלה לראשונה על הכביש לפני יותר מ-35 שנה. האוטובוס המרופט המטונף הזה עם המושבים המתפוררים והחלונות החורקים, עמד בניגוד גמור למה ששמענו ברדיו במהלך הנסיעה. למרות הרעש של המנוע החורק באוטובוס העתיק הזה, הצלחנו לשמוע בחדשות שמשטרת ישראל מצאה בכספת של ח"כ בנימין בן-אליעזר יותר מ-500,000 דולר במזומן. ימים אחדים לפני כן נודע לציבור על רכישתו של פנטהאוז בתל-אביב בשווי של 9 מיליון ₪ בידי בן-אליעזר. בדרך חזרה לאוניברסיטה עלינו על אוטובוס קצת יותר חדש. לאחר דקות אחדות בלבד, האוטובוס נתקע בגלל שהמנוע שבק-חיים ונאלצנו לרדת באמצע הדרך ולחכות לאוטובוס אחר. זה היה יום רגיל לגמרי בתל-אביב, לא חם במיוחד, 28 מעלות צלזיוס לכול היותר, כך שסביר להניח שקריסתו של המנוע לא נגרמה בשל מזג-האוויר. האם האירוע הזה הוא מקרי בלבד? לא ממש. הכל קשור ב"איך השירות לציבור נתפס בעיני הפוליטיקאים" ואיך הפוליטיקאים תופסים את תפקידם בעיני עצמם.

להזכירכם, בשבועות האחרונים התנהל המסע המתיש לבחירתו של נשיא חדש למדינת-ישראל שבמהלכו התגלה פעם נוספת הפער הבלתי-נתפס בין עושרם של פוליטיקאים אחדים לבין עושרם של יותר מ-50 אחוזים מהאוכלוסייה הישראלית הנאלצים להסתפק בשכר שלא עולה על כ-5,000 ₪ בחודש. מדינת-ישראל טובה מאוד בנתוני-מקרו, אולם כשיורדים לפרטים הקטנים של החיים בישראל מתגלה תמונה לא נעימה במיוחד עבור ישראלים רבים. הפכנו לארה"ב של המזרח-התיכון עם תל"ג לנפש הזהה לתל"ג של בריטניה וצרפת, אולם התל"ג הנוכחי של ישראל - העומד על כ-40,000 דולר לנפש -  לא בא לידי ביטוי הולם בחיי היומיום של האזרח הישראלי הממוצע.

אם התוכנית של ראש-הממשלה, בנימין נתניהו, הייתה מצליחה בנוגע לבחירתו של ח"כ מאיר שטרית לנשיאות המדינה, היום היינו מתעוררים עם נשיא חדש שנוי-במחלוקת בשל "עננה" כבדה מנשוא הרובצת מעל לראשו בשל החשדות החדשים שהתגלו בנוגע להתנהלותו האישית. שוב, הפוליטיקאים הישראלים מופתעים מעצמם פעם אחר פעם. מותר להיות עשיר בישראל, מותר לחתום על הסכמים אישיים סודיים, אולם צריכה להיות קורלציה הגיונית בין עושרם של הפוליטיקאים לבין רווחתו של האזרח הכי עני בישראל. כשאין קורלציה כזו, חבורה לא גדולה של פוליטיקאים יכולה לנהל את המדינה במנותק מהצרכים האמיתיים של האזרחים. מדובר על צרכים בסיסיים המובנים לכול אדם - כמו נסיעה הולמת באוטובוס ציבורי הראוי לבני-אדם החיים באחת מהמדינות העשירות בעולם.

ממשלת נתניהו השלישית מופתעת, לצערנו, כל פעם מחדש במהלך השנה האחרונה: היא מופתעת מהתהליך המדיני עם הפלסטינים; היא מופתעת מסירובו של אבו-מאזן; היא מופתעת לחלוטין מההסכם שנחתם בין ארגון הפת"ח לתנועת החמאס; היא מופתעת מאובמה; היא מופתעת מהתגובה האוהדת של ארה"ב להסכם בין הפת"ח לחמאס, והיא מופתעת מהתגובה של האיחוד האירופאי לתוכנית הבנייה הישראלית ביהודה ובשומרון. ההפתעות האלה מראות שכנראה ממשלתו השלישית של נתניהו חיה בעולם של פנטזיה שאין לה קשר למציאות המזרח-תיכונית ולמציאות העולמית. כשאין תוכנית מדינית מגובשת, לפתע מתגלה שכל שר מנהל תוכנית מדינית עצמאית. כשגחמות אישיות גוברות על ערכים ממלכתיים, לפתע מגלים שראש-הממשלה מנסה לבטל את מוסד הנשיאות. בנימין נתניהו רחוק מלהיות פוליטיקאי טיפש. אלא, שגודש הטעויות שנעשו בשמו לאורך כל השנה אחרונה בענייני חוץ ופנים כאחד, מעלה חשש כבד אפילו בקרב חבריו הבכירים במפלגתו בנוגע לשיקול-דעתו של ראש-הממשלה.

תקציב הביטחון של מדינת-ישראל עמד של כ-59 מיליארד ₪ לשנת 2013. יש לנו לוויינים מתוחכמים מאוד בחלל; יש לנו צוללות משוכללות; יש לנו חיל-אוויר מעולה ויש לנו שירותי-מודיעין המתוקצבים בנדיבות רבה. מרוב אמצעים מתוחכמים, שכחנו, בדומה לארה"ב, להפעיל את ההיגיון-הפשוט ולהפעיל את השכל-הישר בהתנהלות שלנו מול העולם-הערבי, מול הפלסטינים, מול ידידנו בעולם ומול בחירתו של נשיא חדש לישראל. ממשלת ישראל משקיעה מאמצים רבים באוויר, בחלל ומתחת למים, אך היא כנראה שכחה לנחות על קרקע המציאות.

כבר טענתי פעמים אחדות בעבר, שלאור ניסיונו הרב של ראש-הממשלה בניהול המדינה, הקדנציה השלישית של נתניהו צריכה להיות מעבר לכול שבח. בסוף הקדנציה הנוכחית של ראש-הממשלה, מדינת-ישראל צריכה להיות במקום שונה לחלוטין ממה שהיא נמצאת בו כיום. העניין הזה כולל בעיקר את הנושא המדיני ואת הנושא הכלכלי - הקשור לאחרון האזרחים החיים בישראל. לאחרונה התברר שבנימין נתניהו חותר בהתמדה לעבר קדנציה רביעית למרות שעברו רק 16 חודשים מאז תחילתה של הקדנציה השלישית שהחלה בחודש מרס 2013. מסתבר, שנתניהו, בדומה לפוליטיקאים אחרים, עסוק בהישרדותו הפוליטית יותר מאשר בחתירה למציינות בתפקידו הנוכחי. כשאין חתירה כזו למצוינות בתפקיד הנוכחי, אנו מוצאים את עצמנו עם אוטובוס מרופט שהוא דימוי לשאר השירותים הציבוריים המוענקים לאזרח הישראלי הממוצע מדי יום ביומו. אולי, קצת פחות לוויינים וקצת פחות צוללות יאזנו את התמונה הכוללת המתגלית לנו כל פעם מחדש ברחבי המדינה.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "ממשלת נתניהו השלישית מופתעת פעם אחר פעם", מגזין המזרח התיכון, 12 ביוני 2014.