במסגרת ההתלהמות הכללית השוטפת את התקשורת הישראלית ואת אחדים מהפוליטיקאים הישראלים, או כאלה מתיימרים להיות פוליטיקאים, נכנס מימד נוסף המבטא חרדה "לקיומו של העם היהודי" לאור קשרים רומנטיים שנוצרו בין בנו של ראש-הממשלה לבין צעירה נורבגית מצודדת למדי.

כרגיל, גם במקרה הזה, אנשים רבים, רבים מידי, כמו העבריין המורשע ח"כ אריה דרעי והיומון החרדי ההזוי "יתד נאמן", ביטאו את דעתם הגזענית עוד לפני שכל הפרטים הנכונים היו מונחים לפניהם. יתרה מזאת, מוטב היה אם הם היו משאירים את העניינים האלה לתחום הפרטי בלבד משום שהם אינם צריכים להתערב בעניינים הנוגעים לקשרים רומנטיים בין אנשים פרטיים גם אם הם מקושרים לגורמים פוליטיים מסוימים. ולא רק זאת - זכותו של כל אדם לנהל את חייו הפרטיים כראות-עיניו גם אם הוא נושא בתפקיד ממלכתי בכיר כל עוד הוא אינו מפר את החוק או פוגע באנשים אחרים. אלא, שבמקרה הזה, החדירה הגסה לתחום הפרטי, נבעה בעיקר משיקולים פוליטיים משום שבנימין נתניהו העדיף לא לצרף את החרדים לממשלתו החדשה שקמה לאחר הבחירות של 2013.

בואו נבדוק לרגע כמה פרטים בנוגע למקרה הזה, כדי להבין עד כמה האמירות בעניין נבעו מרוע-לב בלתי-מסבל וגזענות לשמה בשם "קיומו של העם היהודי":

אמא נורבגית אמיצה חינכה את בנותיה לאהבת מדינת-ישראל ואזרחיה עוד משחר ינקותן. לשם כך, היא דרבנה את משפחתה לתמוך בישראל בכל דרך, והיא אך החלה לפרסם פוסטים פרו-ישראלים התוקפים את אלה העוינים את מדינת-ישראל כמדינה יהודית וריבונית. שתי הבנות החליטו להתגורר בישראל וללמוד בה. אחת מהבנות התגיירה, והשנייה הפכה עם הזמן לחברתו של בנו של ראש-הממשלה בעקבות היכרותם במסגרת לימודיהם המשותפים. כשהתפרסמו האמירות הזדוניות והגזעניות נגד אחת מבנותיה בגין קשריה עם בנו של ראש-הממשלה, כל מה שהיא אמרה זה, "אני מאוד אוהבת את ישראל". וכעת נשאלת השאלה חשובה האם מדינת-ישראל באמת ראויה לאהבה הזו לאור דבריהם של אלה שהשתלטו על "השיח הרומנטי" בישראל בשם "קיומו של העם היהודי"? שימו-לב למה שנאמר על המקרה הזה:

מילות גנאי כמו "גויה" ו"שיקסע" כיכבו בחלק מהמאמרים שהתפרסו בעניין. (בספר "שמות", אלוהים פונה לעם-ישראל ואומר, "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש". המילה "גוי" היא בסך-הכל מילה נרדפת למילה "עם" או "לאום" ולא מעבר לכך).

ביטויים אלה אפילו תפסו כותרות בעולם רק כדי להפגין עד כמה ישראל היא מדינה גזענית ובלתי-סובלנית בעליל. כך למשל, העיתון החרדי  "יתד נאמן" הקדיש מאמר מערכת שלם שנכתב בידי העורך ישראל פרידמן המתלהם שטען כי "בנו של ראש-הממשלה החל להתרועע בחברת גויים כבר מספר חודשים, ולפי הדיווחים קיים גם חשש להתבוללות מעשית.. התמונות שהתפרסמו בעיתונות הנורבגית, תומכות בשמועות העקשניות". עוד טען פרידמן כלפי ראש-הממשלה עצמו שהמקרה הזה מציין, לא פחות ולא יותר, "איבוד עשתונות ערכי ברמה מטלטלת" (29 בינואר 2014). יום לפני שהתפרסם המאמר, ערוץ 2 טרח לפרסם "ידיעה בלעדית" על תוכן המאמר בעזרתה של הכתבת החרדית, סיון רהב מאיר, כאילו זו הייתה אחת מהידיעות החשובות ביותר של אותו יום. מישהו כאן השתגע לגמרי!

ח"כ אריה דרעי, גם הוא טרח להגיב בנושא "החשוב הזה" במהלך ראיון שהוא העניק לתחנה החרדית "קול ברמה" - תחנה הנמצאת תחת ביקורת נוקבת של מבקר-המדינה ושל בג"צ בשל הדרת-נשים מתמשכת. וכך טען דרעי במהלך הראיון בנוגע "לבעיה נורבגית" שאיימה להשתלט על העם-היהודי: "אם זה נכון חלילה וחס, זה כבר לא עניין אישי, זה סמל של העם היהודי. כמה אנחנו בוכים, כמה אנחנו משתדלים. אני מכיר חברים שלי שמשקיעים עשרות מיליונים ויותר, מאות מיליונים, כדי להילחם בהתבוללות בעולם. אם חלילה זה נכון, אוי לנו אוי לנו. אם זה נכון, חלילה וחס. אני מקווה שזה לא נכון ויתעשתו (כי) למה זה חלילה וחס. איך נראה את פנינו ומה נאמר" (ציטוט בגלובס, 27 בינואר 2014). ממש נקרע לנו הלב מהבכי המאולץ של ח"כ אריה דרעי.

גם גיסו של ראש-הממשלה, חגי בן-ארצי, החליט לתופס טרמפ על "הבעיה הנורבגית" בשיחה עם האתר החרדי "כיכר השבת". השיחה ההזויה הזו התפרסמה גם באתר  "סרוגים" המזוהה עם המגזר הדתי-הלאומי. שימו-לב לרמת ההתלהמות של בן-ארצי: "אני אומר אישית ל..(בנו של ראש-הממשלה) שאם הוא עושה את זה ולא מנתק את הקשר עם בת-זוג גויה, המשמעות היא שהוא יורק על הקבר של סבא וסבתא. מבחינתי אם הוא עושה דבר כזה, אני אישית אתייצב גם באזכרה לאבי ואימי, ואני לא אתן לו להתקרב אל הקבר. על גופתי הוא לא יתקרב לקבר שלהם. על גופתי. בלי נדר". נדרשת מידה גדולה מאוד של רוע בלתי-אנושי כדי להתבטא באופן שכזה על בחור שהחליט לקשור את גורלו עם בחורה שהחליטה לבסס את חייה במדינת-ישראל עוד לפני היכרותה עם בנו של ראש-הממשלה.

בישראל מתגוררים עשרות-אלפי בני-אדם שהחליטו לקשור את גורלם עם גורלה של מדינת-ישראל מתוך אהבה אמיתית למדינה, לאזרחיה ולערכיה (הרחוקים מרחק רב מדבריהם ההזויים של דרעי, של בן-ארצי ושל העיתון החרדי יתד-נאמן). רבים מהם עושים את זה איש איש בדרכו - פעם בעזרת גיור, פעם בעזרת שירות-צבאי ופעם בעזרת שירות-אזרחי לציבור או באמצעות תרומה כלשהי לתרבות הישראלית התוססת. ברוב המקרים, האזרחים האמיצים האלה מעשירים את חיינו יום יום הרבה יותר ממעשיהם ודבריהם של אריה דרעי, בן-ארצי או של העיתון החרדי "יתד-נאמן" שהרחיק את עצמו מהזרם השפוי של היהדות הערכית, השפויה והתרבותית כפי שמדינת-ישראל ראויה להתגאות בהן.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "פתאום החרדים השתלטו על השיח הרומנטי בישראל", מגזין המזרח התיכון, 30 בינואר 2014.