מאז סיומה של מלחמת העולם השנייה ב-1945, העולם התרבותי מחוץ לארה"ב מחפש בנרות סימנים וסיבות לקריסתה של "האימפריה האמריקאית". מידי כמה שנים עולות וצצות תיאוריות שונות ומשונות המתיימרות להוכיח כי שקיעתה של ארה"ב קרובה מתמיד וכי המדינה הגדולה הזו - ברוח ובחומר - שוקעת לה לאיטה בדומה לתהליכים שהתרחשו בקרב אימפריות היסטוריות ששלטו בעבר במשך מאות שנים.

אימפריות כדוגמת האימפריה הערבית, הרומית, הסינית, היפנית, הצרפתית, הבריטית והסובייטית שלטו ביד ברזל באין-ספור עמים וארצות לאורך ההיסטוריה הקרובה והרחוקה, והן לא היססו לבזוז עד כלות את משאביהם החומריים והאנושיים של הנשלטים המעונים. מאות מיליוני אנשים נרצחו, נטבחו או הוגלו בשל יוהרה אימפריאלית בלתי-מרוסנת, בשל גזענות לשמה, בשל סיבות דתיות ותרבותיות, וכן גם בשל עניינים של מה-בכך. תרבות של חיסול, השמדה וניצול היוו את הבסיס העיקרי של מרבית האימפריות ההיסטוריות הללו. חלקן, ידעו להסוות את יעדיהן תחת מעטה כבד של אידיאולוגיה כתובה ומנוסחת היטב כדי להכשיר את מעשיהן הברבריים. בשם אינטרסים חובקי-עולם ובשם הגאווה הלאומית והגזעית, הושתקו כליל קולות המחאה הנדירות מבית, גם בקרב מדינות דמוקרטיות לכאורה כפי שהדבר התרחש באורח ציני בבריטניה, למשל.

לשנוא את אמריקה

פרופסורים שרלטנים מהאגף הקיצוני של אירופה המתחסדת כמהים לאיזו משרה מכובדת בארה"ב עם משכורת עתק כדי להטיף לאמריקאים כמה הם רדודים מבחינה תרבותית. מיליוני מוסלמים מתדפקים על דלתותיה של ארה"ב כדי להסביר לאמריקאים עד כמה האסלאם היא "דת של שלום" בעוד ארצותיהם נשטפות בנהרות של אלימות ודם מבעבע בשם האסלאם. רבים אחרים רוצים לגעת ב"חלום האמריקאי" רק כדי להצהיר לאחר מכן שהוא אינו קיים באמת לאור כישלונם האישי. מומחים לכלכלה קפיטליסטית יטיפו על חזרה לעקרונותיה של הכלכלה הסוציאליסטית המדומה, אך בה בעת יבקשו אלפי דולרים עבור כל הרצאה רדודה הנמשכת דקות ספורות בלבד. פוליטיקאים צבועים בעלי הון גילו לפתע את המושג "קפיטליזם חזירי", לאור המשבר הכלכלי הנוכחי, למרות שרבים מהם ינקו ממנו בשקיקה רבה ובתיאבון בלתי-נדלה. פוליטיקאים אירופאים ילגלגו על השמרנות הדתית האמריקאית, אך במקביל לכך הם גם יתבכיינו על השיטפון האסלאמי המתחולל באירופה. ברחבי-העולם מסתובבים "מומחים" גדולים למכביר, פעם באיצטלה אנטי-אמריקאית ועם באיצטלה אנטישמית, השואבים את השראתם מאותו מקור מפוקפק. דיקטטורים אלימים ורצחניים יקבלו תשואות רמות מאנשי-רוח מתחסדים כול עוד הם יאבקו לכאורה בקולוניאליזם האמריקאי המדומה. ככה זה בעולם הצבוע והציני שאוהב לשנוא את אמריקה בגלל שהיא מצליחה להשיג את מה שבעיני אחרים הוא בלתי-מושג. לא צריך להיות באמת אשם כדי להיות מואשם ומנודה בפי-כל - כפי שאנו מכירים זאת מההיסטוריה הארוכה שלנו. 

כמה שירים אפשר לכתוב על אמריקה?

מסתבר שהרבה, הרבה מאוד. האמריקאים יודעים לעשות את זה לא פחות טוב מברי סחרוב ורמי פורטיס הישראלים. דווקא ג'ון דנבר, לצד סיימון וגרפונקל, ידע להציג את אמריקה האמיתית המסתתרת מאחורי הכותרות הגדולות. זו אמריקה המאמינה בכוחו החיובי של האדם היחיד לשנות ולעשות מעשים דגולים גם אם אחדים מהם טועים בחלק מהדרך, כי מאחורי רעיונות גדולים באמת, מסתתרים לא מעט רעיונות גרועים גדולים לא פחות. אמריקה היא לא רק ניו יורק והוליווד, אלא הרבה יותר מזה: האוניברסיטאות, מוסדות המחקר, התרבות, הנופים, הערים, העיירות הקטנות והפסיפס האנושי עושים אותה למה שהיא - המשמשת גם כמודל לחיקוי לרבים אחרים ברחבי-העולם.

אמריקה אינה מדרדרת כפי שרבים אוהבים ונוטים לחשוב. חלקו הגדול של העולם הפך להיות "אמריקאי" בזכות פשטותה ונגישותה של התרבות האמריקאית ובשל יכולתה להציב סטנדרטים אנושים המשותפים לרבים מבני-האדם ולמרבית שאיפותיהם האישיות. סטנדרטים אלה נוגעים גם לחופש מחשבתי ולחירות אישית גם אם מבט ראשון הם נראים שטחיים ורדודים - ולא כך הוא.

כישראלים, אנחנו יודעים היטב מה טיבה של תעמולה המושתתת על תרבות של שנאה, צביעות וקנאה המתנהלת סביבנו כבר עשרות שנים. בל נהיה נגועים באותה מחלה ממארת גם אם הדבר משרת מטרות פוליטיות, אידיאולוגיות ותקשורתיות קצרות-טווח של בעלי-עניין, בעיקר לאור המשבר הכלכלי הנוכחי המתחולל בארה"ב.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "אמריקה הגדולה בעולם קטן של צביעות וקנאה", מגזין המזרח התיכון, 1 בנובמבר 2008.