התעמולה של סלאח והביטויים האנטישמיים

הדרך הטובה ביותר להציג את משנתו של ראאד סלאח וממנה להסיק לאן הוא חותר, תהיה באמצעות ציון נקודות חשובות בהטפותיו הרבות:

שלילת קיומה של מדינת-ישראל כמדינה יהודית (גם אם היא לא נאמרת בצורה מפורשת).

אי-הכרה במוסדותיה של המדינה, כולל המערכת המשפטית הישראלית.

אי-הכרה בדת היהודית כדת לגיטימית לצד האסלאם.

אזכורים אחדים בתנ"ך מזויפים.

בית-המקדש על הר-הבית לא היה קיים.

השלטת האסלאם על העולם כדת יחידה.

אין מקום לדתות אחרות - לא ליהודים ולא לנוצרים.

ירושלים תהיה מרכז הח'ליפות האסלאמית המתחדשת.

אירופה עוברת תהליך איסלאמיזציה מסיבי הנובע מהכרה בגדולתו של האסלאם.

הטפה מסיבית ותעמולה יומיומית כהכנה לרגע המכריע.

הרגע הגדול של ראאד סלאח הגיע עם ההחלטה לבנות גשר חדש במעלה המוגרבים. או אז, נפרצו מחסומי השפה האסלאמית של סלאח, והוא הרשה לעצמו להתבטא בחופשיות כפי שלא התבטא מעולם. לאחר שהורחק מאזור הר-הבית בצו של בית-המשפט, סלאח ארגן את תומכיו לתפילה משותפת שנערכה בואדי ג'וז ביום שישי, ב-16 בפברואר 2007. במסגרת ההתכנסות הוא נתן את הדרשה (ח'וּטְבָּה) השבועית שלו, שיש לה משמעות פוליטית מאוד חשובה במסורת המוסלמית, לצד המשמעות הדתית. בין דבריו הבוטים כלפי מדינת-ישראל, הוא אמר את הדברים האלה: "ההיסטוריה הישראלית מגואלת בדם. הם רוצים לבנות את בית-המקדש שלהם בשעה שהדם שלנו על הבגדים שלהם, על סף דלתם, ובמזון ובשתייה שלהם. הדם שלנו עובר מגנרל אחד לגנרל טרוריסט אחר". במילים האלה העניק ראאד סלאח למרבית ערביי-ישראל את הכיוון בו עליהם ללכת במאבק נגד מדינת-ישראל.

ראו את המאמר המלא "ראאד סלאח והאסלאם הפאשיסטי" באתר זה.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, כתב אישום בגין הסתה לאלימות וגזענות הוגש נגד השייח ראאד סלאח", מגזין המזרח התיכון, 29 בינואר 2008.