מאת: ד"ר יוחאי סלע

מאז שהושגה הסכמה על מינויו של מפקד צבא לבנון מישל סולימאן לנשיא הבא של לבנון, בקרב קהילות אחדות בלבנון שוררת תחושה קשה של בגידה מצידה של ארה"ב כלפי הדמוקרטיה הלבנונית, וזאת בניגוד לכל ההבטחות האמריקאיות שנאמרו, באורח-פומבי או חשאי, לנציגים לבנונים בכירים שערכו מפגשים מדיניים עם אנשי ממשל אמריקאים שדנו בסוגיה הזו.

בקרב הגוש האנטי-סורי בלבנון שוררת התחושה, כי לבנון לבדה נושאת על גבה את התשלום המופקע בשל השתתפותה של סוריה בועידת אנאפוליס. מאחורי ההסכמה הלבנונית על מועמדותו של מפקד הצבא הלבנוני לנשיא הבא של לבנון, שוררת הדעה כי נרקמה הבנה חשאית בין סוריה לארה"ב כחלק מעסקה כוללת שנעשתה עם סוריה על מנת לפתותה להשתתף בוועידה. הגוש האנטי-סורי ציפה, כי ארה"ב תטיל את כל כובד משקלה למען הדמוקרטיה הלבנונית - זו המנסה להשתחרר מהבחישה הסורית הרצחנית בתוך הפוליטיקה השברירית של לבנון.

שורה של אישים לבנונים ערכו ביקורים מדיניים בארה"ב במהלך החודשים האחרונים על-מנת לקבל תמונה ברורה ככל האפשר בנוגע למדיניותה של ארה"ב בלבנון. הפגישות שנערכו, נועדו בין היתר למנוע מצב של הפתעה ממעשיה של ארה"ב (והמערב) בשאלת בחירתו של הנשיא הבא של לבנון. וזאת, מתוך היכרות עמוקה עם מניעיה האמיתיים של סוריה וביכולותיה להפעיל מניפולציות פוליטיות על המערב בשאלת לבנון. במילים אחרות, הגוש האנטי-סורי רצה לדעת מה הן כוונותיה האמיתיות של ארה"ב בשאלה זו. לפיכך, סעד אל-חרירי, מנהיג הגוש האנטי-סורי, היה מוכן לקבל תשובה שלילית אמריקאית בשאלת מעורבותה הפעילה בלבנון או בהפעלת השפעתה התקיפה על הצדדים. אל-חרירי וחבריו, קיוו לקבל הבהרות ברורות, ככל שניתן, על-מנת למנוע הפתעות של הרגע האחרון.

על-מנת להבין את התמונה מעט יותר טוב, יש צורך להבהיר מספר הנחות-יסוד חדשות הנוגעות ליחסי ארה"ב-צרפת. הנחות-יסוד אלה לא נעלמו מעיני הגוש האנטי-סורי לאורך התקופה הנדונה, ולמרות זאת, ההפתעה בצד הלבנוני היתה גדולה למרות שהיו סימנים רבים לכך לאורך כל החודשים האחרונים. סימנים אלה באו לידי ביטוי בתקשורת הלבנונית ואף בזו הבינלאומית, שכן, פואד סניורה בעצמו טרח לציין כי לבנון עומדת בפני הפיכה צבאית. לפיכך, מירב תשומת-הלב המקומית והבינלאומית הופנתה לעבר מישל סולימאן, הרמטכ"ל הלבנוני. בהכללה גסה ניתן לומר, כי הציבור הלבנוני לא היה מעוניין לראות איש-צבא נוסף מכהן כנשיא לבנון, וזאת לאור הניסיון המר שהיה עם אמיל לאחוד, הנשיא היוצא, שבעברו כיהן גם כמפקד הצבא הלבנוני שהופעל בידי סוריה.

מאז שצרפת הפכה לבעלת-בריתה החדשה של ארה"ב במזרח-התיכון - עם בחירתו של הנשיא סרקוזי - לבנון הפכה לשדה ניסויים של הדיפלומטיה הצרפתית השואפת לתת ביטוי הולם למעמדה הבינלאומי של צרפת בזירה המזרח-תיכונית. כחלק מהשותפות החדשה וההבנות בין שתי המעצמות, ארה"ב מאפשרת לצרפת ליטול חלק בעיצובו הפוליטי של המזרח-התיכון בקרב המדינות הערביות הפרנקופוניות. לשם כך, שר-החוץ הצרפתי, ברנאר קושנר, ערך ביקורים תקופים בלבנון, כשישה לערך, על-מנת לדרבן את הצדדים להגיע להסכמה משותפת בנוגע למועמדותו של הנשיא הלבנוני הבא.

מאחורי הקלעים, היה צורך לתת תמריץ כלשהו לגוש הפרו-סורי ולסוריה עצמה, כדי שזו לא תפריע לתהליכים הפוליטיים בלבנון. לשם כך צרפת גייסה את סעודיה כדי שזו תפעיל את השפעתה בשני מישורים:

1. לשכנע את סוריה להשתתף בועידת אנאפוליס.
2. ובתמורה - כל הצדדים (בלבנון ומחוצה לה) יסכימו למועמד נוח מבחינתה של סוריה.

כאשר בוחנים את התגובה האיראנית השלילית בנוגע להשתתפותה של סוריה בועידת אנאפוליס, דוברים איראנים טורחים לציין שהם "כועסים מאוד" גם על סעודיה. התברר, כי גם לאיראנים נהיר לחלוטין מה היה תפקידה של סעודיה בפיתויה של סוריה להשתתף בועידת אנאפוליס, וזאת בניגוד גמור לציפיותיה של איראן.

גם הפעם, רבים מהלבנונים חשים שלבנון שוב שילמה את המחיר המופקע הנובע מגחמותיהם של שחקנים בינלאומיים בעלי יכולת ומשקל. ונקודה נוספת הראויה לציון: אמיל לאחוד, הנשיא הפרו-סורי היוצא, רמז כבר באוגוסט האחרון כי הוא היה מעוניין לראות את הגנרל מישל סולימאן, כנשיא הבא של לבנון. סביר להניח, כי רמזים כאלה אינם יכולים להיאמר ללא הכוונה ישירה מארמון הנשיאות שבדמשק.

מה השיגו כל הצדדים ממינויו של מישל סולימאן לנשיא הבא של לבנון? סעודיה וסוריה שיפרו מעט את היחסים ביניהן. צרפת הוכיחה שיש לה יכולת להפעיל את השחקנים האזוריים. סוריה קיבלה הכרה בינלאומית עקיפה בנוגע לאינטרסים שלה בלבנון. וארה"ב יכולה להסתתר מאחורי הטענה שהיא מחוייבת לדמוקרטיה הלבנונית, שכן הושגה בלבנון הסכמה כללית בנוגע לנשיא הבא של לבנון.