אירופה הפסידה במלחמה עוד לפני שהיא החלה

מאת: ד"ר יוחאי סלע

19.11.2015

 

 

 

מאז ה-10 באוקטובר 2015 ועד ל-13 בנובמבר 2015, היו 4 פיגועי-טרור קטלניים מאוד שהתבצעו בידי טרוריסטים מוסלמים מארגון "המדינה האסלאמית": 1) בפיגוע בטורקיה - בו נהרגו לפחות 107 בני-אדם. 2) בפיגוע במטוס הרוסי -  בו נהרגו 224 בני-אדם בחצי-האי סיני. 3) בפיגוע בלבנון - בו נהרגו 44 בני-אדם ברובע השיעי של ביירות. 4) בפיגוע בפריז - בו נהרגו לפחות 132 בני-אדם. אנחנו מדברים על יותר מ-500 בני-אדם שנרצחו במהלך חודש אחד בלבד בסדרה של פיגועים קטלניים המראים בעליל על חשיבה אסטרטגית כוללת של ארגון "המדינה האסלאמית" - הנחשב ממילא לאחד מהארגונים האסלאמיים הרצחניים ביותר בתקופה הנוכחית. למרות כמות ההרוגים הגבוה, המספר הזה עדיין יכול להיחשב כ"טיפה" בים-הזוועות מבית-היוצר של האסלאם ברחבי המזרח-התיכון -  וזאת, רק בהשוואה למה שהתחולל במרחב הערבי כולו בשנה האחרונה. ביום אחד בלבד, נהרגים ברחבי העולם-המוסלמי בין 300 ל-500 בני-אדם בשם האסלאם ולמען האסלאם. ב-40 השנים האחרונות, נטבחו מיליוני מוסלמים בידי מוסלמים שפעלו למען "סוג" מסוים של מוסלמים. המימד המשותף לכלל המוסלמים - הן הרוצחים והן הנרצחים - מבוסס על ראיית-עולם אבסולוטית בו הדת שולטת בכל, בכוח, בפחד, בכפיה, באונס ובהטלת-מורא. רק ב-5 השנים האחרונות (2015-2011), נהרגו במרחב-האסלאמי כ-500,000 בני-אדם; עשרות מיליוני בני-אדם הפכו לפליטים; מספר עצום של נשים נאנסו; ערים רבות הוחרבו לחלוטין ומדינות קרסו או הפכו לצל-חיוור של שלטון ריבוני.

 

אם עד לפני עשורים אחדים, העולם הליבראלי חווה את ירידת כוחה של הדת למרכיב פולחני אישי בלבד, הרי מאז המהפכה האסלאמית באיראן בשנת 1979 אנו עדים להפיכתו של האסלאם לכלי אימפריאליסטי-קולוניאליסטי בדומה למה שהתרחש במאות ראשונות של האסלאם ובדומה לנצרות הקלאסית עד למאה ה-19. הטפה בשם עליונות דתית מביאה-בחובה גם הטפה לעליונות גזעית עד כדי שימוש באמצעים טכניים במטרה לחסל ישויות שאינן תואמות את הדגם הנאצל. מהבחינה הזו, אין הרבה הבדל בין התרבות הדתית הערבית-המוסלמית לבין התרבות הדתית הנוצרית-האירופאית. אי-אפשר להבין את האידיאולוגיה הנאצית ללא שורשיה הרעיוניים הנטועים היטב באידיאולוגיה הנוצרית כלפי היהודים לאורך כ-1,800 שנה. מפרספקטיבה היסטורית, לאירופה ולמדינות הערביות יש הרבה מן המשותף: הם רואים ביהודים ובישראל סוג של מסך-עשן המכסה את פגמיהם הרבים. האובססיה האירופאית בנוגע לישראל והאובססיה הערבית בנוגע לישראל, נועדו בראש ובראשונה כדי להסתיר את הפגמים הרבים של שתי החברות האלה - בעיקר ובמיוחד לאורך כל העשורים האחרונים.

 

צרפת היא בסך-הכל מדינה שוביניסטית ומיליטריסטית בסגנון האירופאי הישן נושן. כל זה נעטף במילים גבוהות של "חירות", "שוויון" ו"ואחווה". אולם, ההמנון הצרפתי חושף את התרבות האלימה המלווה את צרפת מאז שזו נחשבה למדינה מלוכנית לפני מאות שנים. ההמנון הצרפתי נכתב כבר בשנת 1792, אך הוא אומץ במלואו כ"המנון הלאומי" רק לאחר סיום מלחמת-העולם השנייה. באחד מהבתים בהמנון כתוב כך: "אל הנשק, אזרחים", "היערכו בגדודים", "צעד, צעד". "ירווה דם טמא את תלמינו". דם, גבריות, רצח וגסיסה מלווים את שאר הבתים בהמנון - מתחילתו ועד לסופו. ההמנון הצרפתי נשמע כמו קריאת קרב אסלאמית טיפוסית ולא כהמנון היאה למדינה שוחרת שלום כפי שצרפת מדמה את עצמה. אכן, אדמת צרפת רוויה בדם. אולם גם אדמת אפריקה רוויה בדם וגם אדמת אסיה רוויה בדם שנשפך לשווא בשם היוהרה האימפריאלית הצרפתית. צרפת, בדומה לאסלאם הנוכחי, עסקה באותם ימים אימפריאליים ב"פרויקט מיסיון", דהיינו בהנחלת התרבות הצרפתית ל"ברברים" בקולוניות שמעבר-לים. גם כיום, לצרפת נותרו שאריות אימפריאליות בדמותן של "קולניות מעבר-לים" בדרום-אמריקה ובאוקיאנוס השקט. המרד האלים האחרון נגד השלטון הצרפתי היה בניו-קלדוניה בשנת 1988. והינה, בעקבות הפיגועים בפריז, שוב השיח-הפוליטי בצרפת הפך ל"שיח של מלחמה אלים" נגד אויב חיצוני לכאורה. אולם, האם באמת צריך לחפש את ההתלהבות הצבאית-הפטריוטית בסוריה ובעיראק? דהיינו, "מעבר-לים"?

 

אומרים ש"הכתובת הייתה על הקיר" בנוגע לשרשרת הפיגועים בפריז. אומרים ש"בני הדור השני והשלישי של המהגרים נחשבים לקיצוניים יותר מהוריהם". ובכן, כמה זמן הכתובת הזאת הייתה על הקיר? בשבדיה, בצרפת, בגרמניה ומדינות אירופאיות נוספות קיימת רגולציה קפדנית מאוד על התקשורת. בדרך-כלל קיים תכתיב פוליטי לא רק בתחומים הקשורים לתקשורת עצמה, אלא גם בעניינים ביטחוניים. לפיכך, סיקור פתוח וחופשי על האיום האסלאמי-הרדיקלי הקיים בתוך החברה האירופאית נחשב למוקצה מחמת-מיאוס רק בשל שיקולים פוליטיים. לפיכך, קיימת התעלמות כמעט מוחלטת מסימנים לרדיקליזציה של הציבור המוסלמי באירופה - אלא אם קיימת הוכחה מוחשית וידיעה ברורה על כוונה לבצע פעולת-טרור. זאת ועוד, ההסבר על קיצוניותו של בני דור השני והשלישי של המהגרים באירופה מוסבר בדרך-כלל בשל דחייה והתעלמות של החברה האירופאית מהקבוצות הללו. אולם, למעשה, השורשים לקיצוניות הזאת נטועה היטב עוד בבתיהם, עוד מינקותם. במטרה להבין טוב יותר את הנקודה הזו, אפשר לעשות השוואה קלה בין הקהילה היהודית בעולם לבין הקהילות המוסלמיות המתגוררות במדינות הלא-מוסלמיות: לאורך מאות שנים של נוכחות יהודית ברחבי-העולם, קהילות יהודיות חיברו תפילה מיוחדת לשלום הממשלה או לשלום המדינה בה הם חיו. אפילו בברית-המועצות חוברה תפילה מיוחדת כזו שהייתה שרירה וקיימת עד לסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת. במילים אחרות, היהודים ביקשו להשתלב בזרם המרכזי במדינה בה הם חיו - ללא כוונת כפיה, ללא אלימות, ללא הטפה לאלימות ובוודאי הם לא חינכו את ילדיהם לעליונות תרבותית, אידיאולוגית או גזעית כערך עליון המכתיב את התנהגות הפרטית והקהילתית במרחב הציבורי בו הם חיו. ולמרות זאת, הסבל שהיה מנת-חלקם לאורך מאות שנים הוא בלתי-ניתן לתיאור - גם בצרפת הנאורה לכאורה. הינה כי כן, את הקיצוניות הטרוריסטית של בני הדור השני והשלישי של בני-המהגרים צריך לחפש בבית, עמוק פנימה, ולא בשל גורמים חיצוניים הקשורים לחברה האירופאית בלבד.

 

ברחבי האינטרנט וברשתות החברתיות מופיעים אלפי סרטונים שהועלו בידי ארגונים אסלאמיים בהם נראים אירופאים שהחליטו להתאסלם. מדובר על סתם אנשים ברחוב, במהלך כנסים המוניים, במסגדים ובמשרדיהם של אנשי-דת מוסלמים. לעיתים נדמה ששיטפון של התאסלמות פוקד את החברה האירופאית כולה. כך למשל, בגרמניה, מספר המתאסלמים בה עולה משנה לשנה. על-פי הערכות מודיעיניות מבוססות, בגרמניה נמצאים כ-43,000 סלפיסטים - נכון לחודש נובמבר 2015. מאידך, גם אם התופעה קטנה יחסית, לארגונים האסלאמיים יש אינטרס מובהק להציף את הרשתות החברתיות בסרטונים שכאלה כדי ליצור סוג מסוים של לחץ ציבורי כדי לדרבן את "הכופרים" להצטרף לזרם הסוחף הזה. זהו למעשה "פרויקט מיסיון" בנוסח אסלאמי הממומן בעזרת מדינות-המפרץ העשירות - ובהסכמה שבשתיקה של מרבית המדינות באירופה המערבית.

 

כרגיל באירופה, יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה: גבולות פרוצים; מעבר חופשי; בדיקות שטחיות של מעבר סחורות ואנשים; וכך היבשה הפכה לכר פורה מאוד של ארגונים קרימינאליים היכולים לספק כל מוצר הנדרש על-ידי הצרכן הסופי - החל מסיגריות זולות וכלה במטול אר.פי.ג'י. אחד מהדברים המעניינים בקריאת מאמרים בתקשורת האירופאית אינה נוגעת רק למאמרים עצמם, אלא לתגובות של הקוראים למאמרים הללו. לעיתים, בתוך התגובות האלה מתפרסם מידע החושף דברים נוספים שהמגיבים לא התכוונו להם מלכתחילה. וכך עולה תמונה מודיעינית מעניינית על אזורים שונים ברחבי אירופה, כמו למשל: בנוגע להשגת נשק, על ארגוני מאפיה, על נתיבי ההברחות, על שיעורי האונס, על אלימות של מהגרים, על אלימות כלפי מהגרים, על אלימות של מוסלמים, על אלימות כלפי מוסלמים, על אזורים מסוכנים ברחבי היבשת ועוד ועוד. בהכללה גסה אפשר לציין שרבים מהמגיבים הביעו חרדה מסוימת בנוגע לשינויים הדמוגרפיים והתרבותיים המתחוללים באירופה, אולם החרדה הזו לא הצליחה לחדור לדרג הפוליטי הבכיר ברוב המדינות האירופאיות. הבעיה, אם כן, היא בתוך הבית עצמו ולא רק בסוריה, בעיראק, בלוב, בניגריה, במאלי, בלבנון, ברצועת-עזה, באפגניסטן, בפקיסטן ובמדינות נוספות.

 

בשנת 2014, צרפת ייצאה נשק בסכום של כמעט 5 מיליארד דולר, והיא נחשבת ליצואנית הנשק השלישית בגודלה בעולם אחרי ארה"ב ורוסיה. אם נחבר את הסכומים של יצוא הנשק לשנת 2014 של צרפת, בריטניה, גרמניה, איטליה, ספרד ושבדיה, נגיע לסכום מדהים של כמעט 16 מיליארד דולר. כשמדברים על "הצביעות האירופאית הידועה" צריך גם להתייחס לנתון הבא: אף אחת מהמדינות האלה לא דרבנה את המדינות הערביות לפתור את בעיית המים המעיקה (והיא מעיקה מאוד) בעזרת הקמת מתקני-התפלה גדולים - בדומה למה שקיים בישראל - במקום לעסוק ביבוא אובססיבי של נשק לשם התקפה ולא רק לשם הגנה. מאידך, המדינות האירופאיות - רובן ככולן - בשם התקינות-הפוליטית הפקירו את החברה המוסלמית כולה לידיהם הבוחשות של מדינות-המפרץ שהשקיעו סכומים עצומים בבניית אלפי מסגדים ובהטפה אסלאמית מקיפה ורדיקלית שהחלה לפני כ-40 שנים בערך. על-פי התחושות המובעות - בביטחון רב - אצל חסדי האסלאם הרדיקלי באירופה, הם הגיעו למסה-קריטית וכי אירופה הנוצרית, למעשה, מנהלת קרב-מאסף מולם. במילים אחרות, לתחושתם, אירופה כבר הפסידה במלחמה עוד לפני שזו החלה.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "אירופה הפסידה במלחמה עוד לפני שהיא החלה", מגזין המזרח התיכון, 19 בנובמבר 2015.