כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. yohai@mapa.co.il







הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
נְתַנְיָהוּ בְּגוֹב הָחָקִירוֹת - פוליטיקה ישראלית 2017
היהירות הגרמנית הטיפוסית מול הנחישות הישראלית
ספר חדש: "קיצור תולדות דגל ישראל", מאת דני בירן
אחמד שוקיירי וכישלונה של הלאומיות הפלסטינית
טרור אסלאמי – ילדים כטרוריסטים מתאבדים – מרץ 2017
האם צפויה שואה שנייה?
The Yom Kippur War - Historical Justice for Golda Meir
ספר חדש: מלחמה כבדת דמים: טראומה, זיכרון ומיתוס
צרפתים בני דת מוחמד – חורף 2015
טרור, אסלאם ושיטפון של פליטים מאפריקה השחורה
עולם חדש: ארה"ב אחרי טראמפ - מאמר שני בסדרה
מדיקטטורה צבאית ל"דמוקרטיה"; סוריה לאחר הבחירות של 1954
ממלחמת ששת-הימים למלחמת יום הכיפורים – האירועים המרכזיים: חלק א
24 שנים מאז הטבח באל-חמה והקמת הברית הלאומית לשחרור סוריה
מדינת-ישראל לקראת 2016 – בשם "הכרת הטוב"
משבר הפליטים באירופה – הזהב השחור של טורקיה
המפלט הגרמני בחיק התעמולה הערבית והפלסטינית
מדע והשכלה בישראל, ושאלת הגניוס היהודי
בריג´יט גבריאל – לבנונית למען ישראל

סדאם חוסיין - מותו של דיקטטור

תרבות פוליטית בעולם-הערבי

31.12.2006


 

 

מאת: ד"ר יוחאי סלע

 

הקצב מבגדד - שליטה הבלתי מעורער של עיראק מ-1979 ועד ל-2003 - הוצא להורג בתלייה בידי בני עמו ב-30 בדצמבר 2006 בשעה 03:00 זמן מקומי. מותו מסמל את סופם של המנהיגים הלאומיים האחרונים בסגנון שנות ה-50 בדומה לעבד אל-נאצר וחאפז אל-אסד ששאפו לאחד את העולם הערבי תחת הנהגתם החילונית. שלושתם גרמו נזקים עצומים לארצותיהם במלחמות בלתי פוסקות ועקובות מדם. הם הביאו על ארצותיהם תבוסות צורמות שהעיבו על חייהם של מיליונים ברחבי המזרח-התיכון וטלטלו את האזור למערבולות חברתיות, כלכליות, פוליטיות ואנושיות - לעיתים קשות מנשוא.

שלושתם היו בעלי תודעה היסטורית חזקה. שלושתם ראו את עצמם ממשיכים היסטוריים של צאלח א-דין, שהיה ממוצא כורדי, כובש ירושלים מידי הצלבנים בשנת 1187. שלושתם השתמשו בדימוי הזה בצורות שונות: רטורית, פוליטית, תרבותית ואמנותית כדי לסחוף את ההמונים אחריהם. נאצר היה מנהיג כריזמטי שסחף אחריו את ההמונים במזרח-התיכון. אסד יהיה מנהיג נוקשה, נוקם ואטום לשינויים בינלאומיים. סדאם חוסיין היה מנהיג אכזרי שלא בחל בחיסולם של הקרובים לו ביותר רק משום חשדנותו האובססיבית. עשרות שנים של פרקטיקה פוליטית בעולם-הערבי לא הצליחו להצמיח מנהיג אחד ראוי לשמו שהצליח להצעיד את מדינתו בנתיב שלא היה רווי בדם של אלפי אנשים חפים מפשע.

מתוקף שלטונם הם משלו על מיליונים רבים של אנשים, אך הם הימרו בקלות על חייהם. הם העדיפו להקים עוד מנגנון בטחוני במקום פיתוח מדעי ותרבותי לרווחת התושבים. הם שיעבדו את עתידן של ארצותיהם בשם העבר היסטורי שרק לכאורה היה מפואר. זהו עבר שהתבסס על כיבושים, הרג והרס של עמים במרחב הים-תיכוני שהתפרש עד לספרד. הם לא הצליחו ליצור חברה אזרחית ראויה לשמה בעלת לכידות פוליטית וחברתית. הם לא הצליחו להפוך את המסה לקהילה, ואת השייכות השבטית להזדהות מלאה עם המדינה ומטרותיה. ובוואקום שנוצר, עלו כוחות אסלאמיים רדיקלים שהעניקו תוכן מושך יותר לזהות המדינית-הגיאוגרפית שלא עמדה בציפיות. אך גם מהם לא תבוא הישועה לאזרח הערבי הפשוט, כפי שהדבר בא לידי ביטוי ביחסים בין השיעים לסונים במזרח-התיכון, בין המוסלמים לכורדים, בין המוסלמים לקופטים במצרים, בין העלווים למוסלמים בסוריה ובין השיעים למוסלמים ולנוצרים בלבנון.

המסה לא נהפכה לקהילה, אלא היא נהפכה לפרטים בעלי זהויות סותרות המעוררות את היצרים לנתיב של נקמנות רצחנית ושיטתית. ב-40 השנים האחרונות נרצחו מאות אלפי ערבים בידי ערבים בשל עניינים של כבוד, יוקרה, דת ומשרה פוליטית. ובשל כך, האימפריה הערבית תתפצל עוד יותר בעתיד על-פי מפתח עדתי ודתי בעיראק, בסוריה, בלבנון ואולי גם במדינות ערביות ומוסלמיות נוספות. גודלו של העולם-הערבי הוא גם מקור לחולשתו המבנית, הגיאוגרפית, הדתית והעדתית, שכן האידיאולוגיה הלאומית לא הצליחה לגשר על יריבות מרה שהתפתחה כבר מראשית עליית האסלאם בחצי-האי ערב במאה ה-7.

על מנת להבין טוב יותר את התרבות הפוליטית שהתפתחה בעולם-הערבי, ראוי להביא את דבריו הקשים של העיתונאי הסורי מוחמד ע'אנם שפורסמו במרס 2004 באתר אחבאר אל-שרק. ע'אנם ידוע כאופוזיציונר עצמאי שאינו בוחל בהטחת האשמות קשות נגד המשטרים בעולם-הערבי ובעיקר זה שבסוריה. דבריו נוגעים לכורדים, לתכריתים (רמז לנאמני סדאם חוסיין) ולמשטר הנוכחי בסוריה. הרקע לביקורת הקשה נבע מהתגובה האכזרית של שלטונות הביטחון של סוריה כנגד הפגנה של כורדים שנערכה בעיר אל-חסכה שבמהלכה נהרגו עשרות אנשים. זמן קצר לאחר פרסום המאמר, נעצר ע'אנם בידי כוחות הביטחון של סוריה. ואלה היו עיקרי הדברים:

"הם טובחים בכורדים...אינני יודע מדוע. כאשר אני צופה כאזרח סוריה, ערבי - ואין במה להתגאות בזה - באחינו הכורדים הנטבחים במחוזות אל-חסכה, אל-רקה, וחלב - אלה המחוזות שמקובל לקרוא להן באופן היסטורי 'אל-ג'זירה' - אני נזכר בכל דברי שכתבתי על השוביניזם של ערביי-המדבר של הבעת' הפאשיסטי, ובסכנה שהם מעמידים את האחדות הלאומית הסורית. כאזרח עצמאי וחופשי, קראתי לנשיא בשאר אל-אסד לבל ייפול בפח שאותו טומנים לו חסידי מישל עפלק (מייסד מפלגת הבעת')".

"כתבתי מאות מאמרים רציניים ולעגניים על התבהרותו והתגלותו של מצב חדש בשפת הבעת' הערבי ושיטותיו - שיטות שהיו אסורות בימיו של הנשיא המנוח חאפז אל-אסד. קראתי להן שיטות על-שם מישל עפלק ותכרית, לאחר שהותר לרוצחים העפלקים והתכריתיים לחזור לסוריה... כנראה שדמם של העיראקים לא הספיק להם והם באו לשתות לשוכרה מדמם של הסורים. כשהם מתחילים בכורדים, אכן הבעת' הוא ערבי והוא פועל בהתאם לטבעו ועל-פי סיסמאותיו, ואין פלא שאויביו מתים. היום טובחים הערבים-הבדואים את הכורדים, ומחר רק אלוהים יודע. האם זה מפתיע לגלות כי מפלגה שיש לה סיסמא כזו ועוד מאות סיסמאות שוביניסטיות מזוהמות, עושה מעשה טבח כמו שהבדואים שוחטים כבשים לזבח? הערבים-הבדואים הם הגרועים שבבני-האדם בכפירה ובצביעות".

"השיר הבעת'י הידוע אומר 'ימותו כל מי שאינם ערבים'. דברים אלה אינם רק קריאת-תגר על מגילת האו"ם ואמנת זכויות האדם, אלא היא גם שמה את עצמה מעל כל החוקים הכתובים של המין האנושי ונגד כל המנהגים האנושיים מאז בריאת העולם ועד ימינו. מפלגת הבעת' הערבאית (כינוי לגלגני למילה ערבי) השוביניסטית של רועי-צאן והאספסוף, מציבה עצמה מעל החוקים השמימיים וקוראת תגר על הקוראן הקדוש. הרוצחים של הבעת', גונבי פת-הלחם מפי האנשים, גוזלי החירות, אשר הפכו את המולדת למכלאה ולחווה להם למשפחותיהם, משתפים פעולה עם ערביי-המדבר אשר הגיעו לסוריה לפני תקופה לא ארוכה, בין 75 שנה ל-200 שנה, ואלה שהגיעו מוקדם יותר באו בימי השלטון העות'מני".

"הם באו לשדוד את האדמה ואת האנשים כדי לשתף פעולה עם כל העריצים הפשיסטיים ובעיקר עם השוביניסטים הנאצריסטים לשעבר שהפכו לאנשי בעת'. בדרך זו הצליחו ממשיכיו של עפלק בסוריה לסבך את המדינה והמולדת, אבל הם שאפו לסבך את הנשיא עצמו בשפיכות דמים של הכורדים, כפי שהצליחו בעבר לסבך את אסד האב בטרגדיה של אל-חמה (הטבח ב-1982). אנשי הבעת', דעו לכם, שסוריה אינה הקדש השייך לערביי-המדבר המגיעים מחצי-האי של הנפט - אלה שרק לוקחים ואינם נותנים". (התרגום באדיבות ממר"י).

סדאם חוסיין וחאפז אל-אסד צמחו בתוך שורות מפלגת הבעת', והם ראו את עצמם - כמו נאצר בשעתו - כראויים להוביל את העולם-הערבי כולו על-פי השקפתם האידיאולוגית. שניהם ראו את עצמם ראויים להנהיג את הערבים בואקום שנוצר לאחר מותו של עבד אל-נאצר ב-1970. אולם, בדומה לנאצר, הם הצליחו להוביל את ארצותיהם למפלות מבישות מבית ומחוץ לאורך כל שנות שלטונם למרות שכלפי חוץ משטרים אלה נראו יציבים. ע'אנם, למעשה, הציב מראה מול פניה של הלאומיות הערבית כפי שהיא באה לידי ביטוי במעשיהם של שלושת המנהיגים האלה שרצו בכל מאודם להוביל את האומה הערבית אל קידמת ההיסטוריה, שם - כך הם חשבו - מקומה הראוי.

56 ימים לאחר מתן גזר הדין, סדאם חוסיין הוצא להורג. 14 שעות לאחר שנודע דבר מותו של סדאם חוסיין, נרצחו למעלה מ-60 אנשים בפיגועי טרור ברחבי עיראק. 24 שעות לאחר מותו, הובא סדאם חוסיין לקבורה בכפרו אל-עוג'ה ללא טקס והספדים כמקובל, לצד שני בניו, עודאי וקוסאי, שחוסלו בידי האמריקאים ביולי 2003. על-פי הצילומים ששודרו ללא הפסק על הוצאתו להורג של סדאם חוסיין, דומה כי יורשיו של סדאם חוסיין נהגו בו כמבצעי לינץ' ולא כפי שנוהגת מדינת-חוק במקרים כאלה.

 

 

הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר





גלריית המגזין

 

טרור אסלאמי - 30 אפריל 2017

 

220 הרוגים בעיראק; 80 הרוגים בסוריה; 10 הרוגים באפגניסטן; 8 טרוריסטים מוסלמים מארגון "אל-קאעידה" נהרגו בחיסול-ממוקד אמריקאי בתימן; 5 הרוגים בתימן; 4 הרוגים בלוב; 2 חיילים נוספים נהרגו בתאילנד בפיגוע-אסלאמי; טרוריסט מוסלמי בכיר נהרג בפקיסטן; טרוריסט מוסלמי בכיר נהרג בפיליפינים;

 

חדשות המזרח-התיכון

 

גרמניה עוברת טרנספורמציה היסטורית תודעתית

 

שער ברנדנבורג

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

 

מגזין המזרח התיכון

2017-2006