כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. yohai@mapa.co.il







הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
נְתַנְיָהוּ בְּגוֹב הָחָקִירוֹת - פוליטיקה ישראלית 2017
היהירות הגרמנית הטיפוסית מול הנחישות הישראלית
ספר חדש: "קיצור תולדות דגל ישראל", מאת דני בירן
אחמד שוקיירי וכישלונה של הלאומיות הפלסטינית
טרור אסלאמי – ילדים כטרוריסטים מתאבדים – מרץ 2017
האם צפויה שואה שנייה?
The Yom Kippur War - Historical Justice for Golda Meir
ספר חדש: מלחמה כבדת דמים: טראומה, זיכרון ומיתוס
צרפתים בני דת מוחמד – חורף 2015
טרור, אסלאם ושיטפון של פליטים מאפריקה השחורה
עולם חדש: ארה"ב אחרי טראמפ - מאמר שני בסדרה
מדיקטטורה צבאית ל"דמוקרטיה"; סוריה לאחר הבחירות של 1954
ממלחמת ששת-הימים למלחמת יום הכיפורים – האירועים המרכזיים: חלק א
24 שנים מאז הטבח באל-חמה והקמת הברית הלאומית לשחרור סוריה
מדינת-ישראל לקראת 2016 – בשם "הכרת הטוב"
משבר הפליטים באירופה – הזהב השחור של טורקיה
המפלט הגרמני בחיק התעמולה הערבית והפלסטינית
מדע והשכלה בישראל, ושאלת הגניוס היהודי
בריג´יט גבריאל – לבנונית למען ישראל

מה שח"כ עזמי בשארה לא רצה לראות בסוריה

ערביי-ישראל

21.09.2006


 

 

מאת: ד"ר יוחאי סלע

 

לאחרונה ח"כ עזמי בשארה, בן העדה הנוצרית, ערך ביקור בסוריה של בשאר אל-אסד בן העדה העלווית. מעט לפני שבשארה נסע לסוריה, לאחר היעדרות של 5 שנים, ח"כ בשארה אימץ את כל כושר מחשבתו והוציא מתחת ידו מאמר הבוחן את המלחמה האחרונה מנקודת-מבטו - האובייקטיבית כמובן. ללא שום ספק ניכר בח"כ בשארה שהוא ניסה להתבסס על עובדות מסוימות במאמר, שהתפרסם, איך לא, באתר מחסום ב-27 באוגוסט 2006. אך כמובן, לבשארה כתמיד יש פרשנות משלו לאירועים המתרחשים בישראל על-פי קו-מנחה אידיאולוגי די ברור, אך מנותק מהמציאות.

פיסקה אחת תדגים את העניין. למי שלא יודע, ח"כ בשארה נולד בישראל והוא מכהן כחבר פרלמנט בכנסת-ישראל מתוקף בחירות חוקיות שנערכו בה לפני חודשים אחדים. ללא שום ספק יש הוכחות מסוימות שח"כ בשארה חי בתוכנו, בתוך מדינת-ישראל הדמוקרטית, והוא צריך להיות מעורה במתרחש בה (ככל הידוע ח"כ בשארה שולט היטב בשפה העברית). וכך כתב בשארה במאמרו:

"אנשי הזרם המרכזי התרגלו שישראל מנהלת מלחמות ללא קורבנות. עכשיו הם מאשימים את הממשלה בשני דברים מנוגדים: הם מאשימים אותה בגלל המספר הרב של הקורבנות, ובמקביל מאשימים אותה שהמספר הגדול של הקורבנות הרתיע אותה מלהמשיך במלחמה. הם מוכנים לעוד קורבנות, ובו בזמן מבקשים מלחמה ללא קורבנות. זוהי הדמגוגיה של מלחמות הימין המוכרות, שאותה מנצלים הכוחות הפשיסטיים בחברה".

כשקוראים את המשפט הראשון מגיעים למסקנה שיש כאן בעיה של אוטיזם פוליטי ברור וגלוי לעין. כל מי שחי בישראל, אפילו אם זה רק ב-5 השנים האחרונות, יודע היטב שמאז שפרצה מלחמת טרור המתאבדים בשנת 2000, נרצחו במיתות שונות ומשונות למעלה מ-1,000 ישראלים. יכול להיות שהטרור וקורבנותיו אינם נחשבים למלחמה על-פי תרבותו הפוליטית של ח"כ בשארה? לא יכול להיות, ממש לא יכול להיות.

כשקוראים את המשפט האחרון בפיסקה של בשארה, צצה ועלה המילה "פשיסטיים". ללא ספק יש לנו כאן עסק עם המוניסט דגול, ליברל ואיש-רוח מן המעלה הראשונה, שכן הוא טרח לציין את דאגתו הכנה לעתיד מדינת-ישראל "מפני ניצול המצב בידי כוחות פשיסטיים" בשל המלחמה. אך, למען האמת, האוטיזם הפוליטי שבשארה סובל ממנו בישראל, התעלה לדרגת אמנות בעת ביקורו בסוריה. ההומניסט הדגול שם על עיניו - רטייה, ועל אוזניו - אטמים. "משחק הקופים המזרח-תיכוני" השתכלל, שכן ח"כ עזמי בשארה הנוצרי שם אטמים גם בנחיריו, אך פיו הפיק מרגליות שנעמו לדיקטטור העלווי בשעה שבבתי-הכלא בסוריה נמקים מאות אסירים פוליטיים בשל עניינים של זוטות.

על-פי דו"ח של ה"וועדה הסורית לזכויות אדם", שנת 2006 היתה השנה הגרועה ביותר במצב זכויות האדם בסוריה מאז עליית ד"ר בשאר אל-אסד לשלטון בשנת 2000. מדובר על זכויות אלמנטריות ביותר - המוכרות היטב לח"כ עזמי בשארה - אך הן נשללות מאזרחים סורים, מאנשי-רוח, מפוליטיקאים, מנשים, מילדים, מתלמידי בית-ספר, מסטודנטים, מסופרים, ממשוררים ומכל מי שמביע עמדה הנתפסת "כאיום" על המשטר העלווי הנחשב בעיני סורים רבים כמשולל כל לגיטימיות.

אחד מאותם סורים, המוכר לי היטב, בילה שנים רבות בכלא הסורי בשל פעילותו הפוליטית. לא פעילות טרוריסטית ולא שמץ של פעילות אלימה. הוא נכלא בשל פעילות פוליטית רגילה כפי שח"כ בשארה פעיל ב"פוליטיקה הרגילה" שיש בישראל. אותו סורי השתחרר לפני שנים אחדות, אך הוא כלוא במעצר-בית. הוא אינו יכול לעזוב את ביתו או את עירו ובוודאי לא את סוריה. מותר לו לבצע פעולות פשוטות תחת עינם הפקוחה של שירותי-הביטחון (ויש הרבה שירותי-ביטחון כאלה שתפקידם, בין היתר, הוא גם לרגל זה כנגד זה). סוריה היא, ללא ספק, גן-עדן לאנשים הסובלים מאוטיזם פוליטי.

הקדרות שיש כיום בסוריה אינה נובעת רק בשל המבנה הטופוגרפי שלה, אלא נובעת מרצף של כישלונות פוליטיים - פנימיים ובינלאומיים. מצבו של בשאר אל-אסד בתוך סוריה ובתוך משפחתו כל כך רעוע עד שהוא אפילו חשש לצאת לועידת המדינות הבלתי-מזדהות שנערכה בקובה לפני ימים אחדים. מושא הערצתו - נסראללה - עדיין מתחבא בבונקר ואף מתחשבן במרירות עם הלבנונים והעולם-הערבי. למרות מה שנדמה לנו לעיתים, המצב באיראן גם לא מזהיר כלל, וכל תרועות הניצחון היוצאות מסוריה ואיראן אינן מצליחות להסתיר את פניהם העגומות של "החוגגים".

הדו"ח הקודר התפרסם לאחרונה באתר של הוועדה הסורית לזכויות אדם גם בשפה האנגלית, והוא פתוח לעיונו של הציבור הרחב בעולם - גם לכאלה העורכים ביקורים בסוריה. פרשה אחת הנוגעת לדו"ח תבהיר על מה מדובר:

ב-12 במאי 2006, התאגדו מאות אנשי-רוח סורים ולבנונים וחתמו על הצהרה משותפת שכונתה "הצהרת ביירות-דמשק/הצהרת דמשק-ביירות". כבר בפתיחה של ההצהרה ניתן תיאור מפורט להידרדרות היחסים בין שתי המדינות בתקופה הנדונה שכללו רציחות פוליטיות של אישים לבנונים כמו פוליטיקאים, אנשי-רוח, אנשי תקשורת וסתם אזרחים לבנונים מן השורה. כמו כן, ההצהרה פירטה את הצעדים שיש לנקוט מיידית במטרה להביא לתפנית מלאה ביחסי שתי המדינות. כבר בסעיף הראשון החותמים קראו לסוריה להכיר בלבנון כמדינה עצמאית; לסמן את הגבולות בין שתי המדינות; וכן להקים נציגות דיפלומטית בבירותיהן של שתי המדינות.

לכאורה זהו עניין פשוט בעיני כל הומניסט אמיתי, בין אם הוא סורי, לבנוני, ירדני, מצרי, ישראלי או ערבי-נוצרי. אולם לא בעיני סוריה ובעלי-בריתה הסובלים מאוטיזם פוליטי. למי שלא יודע, סוריה אינה מכירה בלבנון כ"מדינה עצמאית", על כן לדעתה "אין צורך לקיים שום נציגות דיפלומטית רשמית בלבנון". באידיאולוגיה של מפלגת הבעת' העלווית, שחאפז אל-אסד טיפח במשך שנים רבות, לבנון היא חלק אינטגרלי מסוריה-הגדולה.

התגובה הסורית להצהרה המשותפת היתה חריפה ביותר. ימים אחדים לאחר פרסום ההצהרה נעצר העיתונאי הסורי מישל כילו שחתם על ההצהרה המשותפת. מדיווח שנמסר באתר אינטרנט ליברלי והובא על-ידי אתר ממר"י באחד מדיווחיו, נאמר כי שופט סורי הוציא צו-מעצר נגד כילו והיפנה כלפיו אישומים הכוללים את הסעיפים האלה: החלשת הרגש הלאומי, יצירת רגשי קנאות אתנית או דתית, פרסום ידיעות כוזבות או מוגזמות העלולות לפגוע בכבודה של המדינה או במעמדה, גינוי או פגיעה בנשיא, בבתי המשפט, ברשויות הממשלתיות, בצבא, במנהל הציבורי או בפקיד המבצע את השלטון הציבורי במסגרת תפקידו או עבודתו. על-פי החוק הסורי העונש בסעיפים אלה יכול לנוע ממאסר לתקופה מסוימת ועד להוצאה להורג.

יחד עם מישל כילו נעצרו עוד עשרות אנשי-רוח סוריים כמו: אנוואר אל-בוני, מחמוד מרעי, נידאל דרוויש ועוד. לאחר מעצרם של אישים אלה, יצאה הודעה מפי מאמון אל-חומסי - חבר פרלמנט שלעבר - שבה נאמר כי "לפחות שלושה עשר אנשים נעצרו במהלך גל המעצרים הזה, אך ישנם מאות אסירים פוליטיים בסוריה ואנו רוצים לשחרר את כולם, שכן אסור לכלוא אדם רק משום שהביע את דעתו". וכך המשיך חומסי לתאר את המצב בסוריה: "בימים קשים אלה, לאחר שהמשטר הסורי הסלים את הדיכוי שלו, את הפרות זכויות האדם שלו ואת התנהגותו הסותרת את כל הכללים המקובלים והאמנות הבינ"ל, את ההסכמים החתומים ואת החוקה הסורית - המעגנת בתוכה את חופש הביטוי בדרכי שלום - יצאתי מסוריה כשאני נושא עמי את קריאת החירות לאסירים שנעצרו בגלל הבעת דעה או מעשה הנובע מאקט של מצפון. אנשים אלה שהקדישו את עצמם למען החירות - הם ומשפחותיהם - סובלים מעושק, מקיפוח ומאימה למען העברת מסר של חירות וההתנגדות לעריצות ולשחיתות, וכדי שהעם הסורי ייהנה מטוב ארצו בצורה שוויונית וצודקת".

על-פי דיווחים שונים שנמסרו בשנים האחרונות מפי ארגונים לזכויות אדם, ישנם אלפי נעדרים בסוריה שנעלמו כלא-היו לאחר שנעצרו בידי שירותי-הביטחון של סוריה, או הובאו מלבנון לסוריה. יש הנוקבים בכמה אלפים ויש הנוקבים במספר 17,000 איש הכוללים סורים, לבנונים ופלסטינים.

אך מאידך, יש אלפי סורים הפועלים במסגרות אופוזיציוניות שונות ומגוונות הן בסוריה עצמה, אך ברובן מחוצה לה - בעיקר בבירות מערביות אך גם בארצות ערביות כמו טוניסיה, מרוקו ומצרים. כך למשל, לאחרונה קמה "החזית להצלה לאומית בסוריה" בנהגת עבד אל-חלים חאדם (מי שהיה סגן-הנשיא עד לשנת 2005), ועלי אל-ביאנוני מנהיג "האחים המוסלמים" בסוריה, המתגורר מחוץ לארצו כבר שנים רבות. זהו ניסיון נוסף להקים אופוזיציה רחבה בדומה ל"ברית הלאומית לשחרור סוריה" שנוסדה בשנת 1982 בידי וותיקי מפלגת הבעת' ומייסדיה שהתאגדו בפריז כנגד שלטונו של חאפז אל-אסד לאחר הטבח באל-חמה. חדאם היה אחראי בין היתר לדיכוי של התנועות הדמוקרטיות שהתפתחו בתקופת ה"אביב של דמשק" - תקופה שהחלה עם עלייתו של בשאר אל-אסד לשלטון והסתיימה בסוף 2001. למרות אישיותו ופעילותו הבעייתית של חדאם כסגן-הנשיא, רבים רואים בעזיבתו את סוריה כסימן נוסף להתפוררות הפנימית של המשטר.

מה שבשאר ובשארה לא מבינים הוא שסוריה נמצאת תחת כרסום פנימי וחיצוני מתמשך. אך, שניהם מזינים האחד את השני בפנטזיה נאצריסטית על איחודו של העולם-הערבי (או לפחות איחודו של הסהר-הפורה) תחת המטריה הסורית והעומד בראשה. לשם כך, מותר לחבור לכל גורם ערבי, למשל לחיזבאללה או לעיתון הלבנוני הפרו-סורי אל-ספיר ולבעלי-ברית זמניים, כדי לחסל את העצמאות הלבנונית. אך האמת היא, שבשאר אל-אסד בעיני ח"כ עזמי בשארה הנוצרי הוא בסך הכל כלי באמצעותו בשארה רוצה להגשים את תוכניתו הידועה כמעט לכל ישראלי, בדיוק כפי שאיראן מוכנה להילחם בישראל עד הסורי והלבנוני האחרון, או כפי שסוריה מוכנה להילחם בישראל עד הלבנוני האחרון.

ההרס והחורבן שהמיטו המשטרים הערבים על עמיהם בשנים האחרונות הם סרח-עודף בדרך להגשמת המטרה בעיני ח"כ עזמי בשארה. אז מה זה עוד כמה אלפי אסירים פוליטיים הנמקים בכלא הסורי (חלקם כבר לא בחיים) ממש מול עיניו של ח"כ עזמי בשארה בעת שערך ביקור בדמשק? ולגבי שאלת נסיעתו למדינת-אויב, על כך צריכה להכריע המערכת המשפטית בישראל - אם יהיה לה מספיק אומץ להציב גבולות של מותר ואסור גם לגבי ח"כ ערבי-נוצרי.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "מה שח"כ עזמי בשארה לא רצה לראות בסוריה", מגזין המזרח התיכון, 21 בספטמבר 2006.

 

 

הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר





גלריית המגזין

 

טרור אסלאמי - 30 אפריל 2017

 

220 הרוגים בעיראק; 80 הרוגים בסוריה; 10 הרוגים באפגניסטן; 8 טרוריסטים מוסלמים מארגון "אל-קאעידה" נהרגו בחיסול-ממוקד אמריקאי בתימן; 5 הרוגים בתימן; 4 הרוגים בלוב; 2 חיילים נוספים נהרגו בתאילנד בפיגוע-אסלאמי; טרוריסט מוסלמי בכיר נהרג בפקיסטן; טרוריסט מוסלמי בכיר נהרג בפיליפינים;

 

חדשות המזרח-התיכון

 

גרמניה עוברת טרנספורמציה היסטורית תודעתית

 

שער ברנדנבורג

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

 

מגזין המזרח התיכון

2017-2006