כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. sellayohai@gmail.com







הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
מלחמה ללא סוף בטרור האסלאמי באפגניסטן
יהודים, אסלאם, עבדות ועונש-מוות במאוריטניה
ניגריה - מלחמת-דת קטלנית נגד מיעוט השיעי
כמה עולה התמיכה הצבאית במאלי המוסלמית?
אסלאם ונצרות באירופה - השריפה בקתדרלת נוטרדאם
התקשורת הישראלית והטרור האסלאמי בדרום-מזרח אסיה
אחמד סעיד ומצרים במלחמת ששת-הימים, יוני 1967
מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן
תופעה של הגירת נשים מבנגלדש האסלאמית
טרור אסלאמי, פליטים ומלחמת-אזרחים בקמרון
המערכת המשפטית בישראל - חוק הברזל של האוליגרכיה
טרור אסלאמי וקטסטרופה אנושית באזור אגם צ´אד
מגמות רדיקליות במחשבה המדינית הגרמנית
כפרים ערביים על אדמה יהודית
תקשורת, טרור וסיוע צבאי למדינות כושלות
הטרגדיה הכפולה של הנשים היזידיות בעיראק
טורקיה והמערב – פוליטיקה בינלאומית של חמומי-מוח
מדינת-ישראל לקראת 2016 – בשם "הכרת הטוב"
אירופה הפסידה במלחמה עוד לפני שהיא החלה

תופעה של הגירת נשים מבנגלדש האסלאמית

מאת: ד"ר יוחאי סלע

23.08.2019


 

 

 

 

באחד מכלי-התקשורת הבינלאומיים התפרסמה, בחודש אוגוסט 2019, כתבה מעניינת שכותרתה הייתה "נשים מבנגלדש מבקשות להגר מהמדינה". ימים אחדים לפני כן, ארגוני הנשים בבנגלדש פרסמו נתונים אחדים בנוגע לאלימות כלפי נשים שהתרחשו במדינה בחודש אחד בלבד - בחודש יולי 2019. ארגונים חברתיים ברחבי אסיה ובאפריקה מנסים במשך שנים רבות להתמודד עם שתי תופעות קשות המייצגות, לדעתם, את האופי התרבותי של המדינה כולה. תופעה אחת מתייחסת לתרבות הנהיגה הגורמת לאלפי הרוגים בכל שנה במדינות האלה. הנותנים בנוגע לתופעה הזו, פחות או יותר גלויים. אך במדינות רבות, ההתייחסות להרוגים הרבים בתאונות-דרכים דומה להתייחסות לאסונות-טבע שהם חלק משגרת החיים של מאות מיליוני בני-אדם ברחבי-העולם. במדינה שבה בהצפה אחת נהרגים מאות בני-אדם ליום, המלחמה בתאונות-הדרכים מקבלת התייחסות משנית בלבד. לעיתים, רשויות המדינה נוטות לא להבליט את הנתונים הקשים כדי שהאזרחים לא יעלו טענות בנוגע לתשתיות הרעועות הקיימות במדינות האלה.

 

 

תופעה שנייה מתייחסת בפשטות ל"אלימות נגד נשים ולאלימות בתוך המשפחה" שבה קשר-השתיקה מהווה חוט-מקשר בין מדינות רבות ברחבי העולם, וזאת ללא קשר לאופיין הדתי או לסוג המשטר הקיים בהן. במדינות "מתקדמות" אחדות, נתקלים בחומה אטומה כאשר מנסים ללקט מידע על התופעה הזו ועל החתך האתני-דתי של הפוגעים והנפגעות במטרה למקד את הטיפול באוכלוסייה מסויימת בה התופעה הזו רווחת עד מאוד. במדינות רבות, העיסוק בתופעה הזו, גורם למבוכה גדולה, לבושה ולהכחשה - לא רק מצד הרשויות הממלכתיות, אלא אפילו מצד ארגוני נשים הנסמכות על תקציבים ממשלתיים. כדי להשתיק את הדיון בנושא, הרשויות מעלות טענות שונות משונות, החל מהרצון המפוקפק למנוע "תיוג" של קבוצות אתניות-דתיות בשם הליברליזם המזויף, וכלה בשיקולים שנועדו למנוע פגיעה ב"תדמית" של המדינה, או של דת מסוימת. בשל כך, לעיתים, מתנהל דו-שיח הזוי בין גורמים דתיים קיצוניים לבין נציגי ממשלה ליברליים הפועלים יחדיו במטרה לא להבליט את הנתונים הקשים ואת השיוך האתני-דתי של הקורבנות ושל התוקפים.

 

 

כאשר מדינות המוגדרות כ"ליברליות" מזדעזעות ממצב הנשים באפריקה ובאסיה, לזעזוע הזה יש הצדקה מסוימת, אך הוא בראש-ובראשונה נובע מסוג של התנשאות תרבותית שיש בצידה גם תרבות של הכחשה על הנעשה בתוך ביתן פנימה. כך למשל, מדינות "ליברליות" מסוימות יעדיפו להעניק סיוע כספי נדיב לארגונים חברתיים ופוליטיים באסיה ובאפריקה, אך בה בעת הן ינסו לא לקדם ארגונים כאלה במדינותיהן משום ש"אין צורך בכך". אפילו הקמתו של "מעון לנשים מוכות" בסבסוד ממשלתי, הופך לסוגייה פוליטית שיש בה מימד של פגיעה בתדמית של המדינה - כפי שקורה במדינות אחדות באירופה. דווקא במדינות שקיימת בהן תרבות היסטורית של הסתרה והכחשה, הן דורשות ממדינות אחרות לפעול בשקיפות מירבית בעניינים שונים ומגוונים. הסיוע הכספי הנדיב, מתפקד כסוג של "חייץ" בין מדינות מתקדמות לבין מדינות נחשלות, על-פי הייחוס של המדינה התורמת. מדינות אחדות באירופה הפכו את הנושא הזה ל"למומחיות בינלאומית" לכאורה, בעניינים הנוגעים למוסר, לזכויות-אדם ולנשים - וכן לכל הנושאים המשיקים להם. מאידך, קשה מאוד לגייס תקציב שנועד לספק צלחת-אורז אחת ליום לרעבים בסומליה בשל הבצורת הקשה והקטלנית שהייתה בשנת 2017.

 

 

בבנגלדש מתגוררים כ-160 מיליון בני-אדם והיא נחשבת למדינה הצפופה בעולם עם שיעורי-הגירה מהגבוהים בעולם. כ-90 אחוזים מהתושבים הם מוסלמים-סונים. על-פי הערכות אחדות לשנת 2019, התל"ג לנפש הגיע ל-4,500 דולר לשנה. במטרופולין של עיר הבירה דאקה (Dhaka) מתגוררים יותר מ-16 מיליון בני-אדם. גורמים מחקריים בבנגלדש טוענים שבשל הצמיחה הדמוגרפית המהירה של העיר, אוכלוסייתה תצמח ל-25 מיליון תושבים עד לשנת 2025. ברחבי-העיר התפתחו משכנות-עוני רבות בהן הבתים נבנו ברובם משאריות של פלסטיק, עץ ופח. בשל האופי הצפוף של השכונות האלה ולאור סגנון הבנייה המרושל, הצתה אקראית אחת מעלה באש אלפי בתים ולהריגתם של עשרות בני-אדם. במחצית הראשונה של שנת 2019, היו 3 הצתות כאלה שהפכו את חייהם של עשרות-אלפי בני-אדם לבלתי נסבלים בכל קנה-מידה. מאידך, בעיר קיימים מרכזים אורבניים גדולים ומפותחים מאוד המהווים מוקד משיכה לשדרה האינטלקטואלית של העיר ולהתפתחותו של מעמד-ביניים חזק ויציב. המרכזים האלה עומדים בניגוד בולט לשאר חלקיה של העיר ולאזורים רבים נוספים ברחבי-המדינה. כל הצלחה בנגלדשית, נתפסת בעיני התושבים גם כהצלחה לאומית מול פקיסטן - ממנה היא קיבלה את עצמאותה בדצמבר 1971 לאחר מלחמה עקובה-מדם.

 

 

לאור הנתונים הדמוגרפיים האלה, לממשלה המרכזית קשה מאוד להתמודד עם אתגרים רבים כמו תשתיות, חינוך, מגורים, טיפול רפואי ופיתוח אנושי ותרבותי של האוכלוסייה. השילוב של תשתיות רעועות ואוכלוסייה מסורתית מהווה מכשול בפני רשויות המדינה ובעיקר בפני ארגונים חברתיים המעוניינים ליצור דפוסים חברתיים וכלכליים מתקדמים יותר כמו חינוך לילדים ושיפור מעמדן האישי של הנשים. כך למשל, כמעט ואין פתרון פוליטי או משפטי המאפשר לבטל את החוק המטיל מאסר-עולם על הומוסקסואלים, או ליצור מערכת שתפקח באופן הולם על מקומות-עבודה המעסיקים ילדים מתחת לגיל 15. כך, גם בנוגע לתפיסה החברתית בנוגע לנערות ולנשים - נושא הגורם באופן תדיר לסערת-רגשות עצומה בשל החשש משינויים במעמדן החברתי, אך גם בשל הפגיעה בהן הנתפסת כעניין של "כבוד" בעיני משפחותיהן. בשל המילכוד הכפול הזה, ארגונים חברתיים בבנגלדש מזהים תופעה של הגירת נשים למדינות ליברליות יותר, במטרה לשפר את מעמדן האישי, החברתי והכלכלי. אך, האם באמת מדובר על "תופעה"? האם באמת נשים בנגלדשיות מהגרות באופן עצמאי למדינות ליברליות יותר? התשובה לכך הרבה יותר מורכבת ממה שהופיע בכותרת של המאמר שהתפרסם באחד בכלי-התקשורת הבינלאומיים באוגוסט 2019.

 

 

ארגוני-נשים בבנגלדש מציינים באופן תדיר שהמידע על אלימות נגד נשים המתרחשת ברחבי המדינה, הוא רק קצה-הקרחון על היקף האמיתי של התופעה. גם במדינות ליברליות יותר, שבהן מעודדים נשים להתלונן על כל פגיעה בהן, קיימים מחסומים פסיכולוגיים וחברתיים המונעים מהן לדרוש דין-צדק. במדינות מסורתיות, כמו בנגלדש, איסוף המידע לצד הטיפול בנפגעות, הופך את המשימה לקשה במיוחד גם בשל הגדרות "משפטיות" העוסקות בנושאים האלה - החל מהגדרת המושג "אונס" וכלה בשאלה מהי "אלימות בתוך המשפחה". התקשורת בבנגלדש מתייחסת לאירועים האלה בכובד-ראש בדרך-כלל. במקרים של אונס, התקשורת תפרסם את שמם של הנאשמים ושל הקורבנות, תוך-כדי תיאור כמעט מלא של המעשה ותוצאותיו. לעיתים, התקשורת הלא-ממסדית תפרסם את תמונותיהן של הנרצחות כפי שהן נמצאו בזירה הפלילית, במטרה לזעזע ולעורר דיון ציבורי במדינה שבה האונס-הקבוצתי הפך לתופעה שכיחה מאוד. מתוך המידע החלקי שהגיע לארגונים החברתיים בבנגלדש במהלך חודש יולי 2019 בלבד, עולה התמונה הבאה: בכל יום נאנסו לפחות 6 נשים וילדות; יותר מ-170 נשים וילדות התלוננו על אונס; 10 נשים נרצחו לאחר האונס; אישה אחת התאבדה לאחר המעשה; מתוך כ-450 נשים וילדות שסבלו מהתעללות פיזית במהלך החודש כולו, 59 מהן מתו כתוצאה מההתעללות הקשה הזו. הארגונים החברתיים בבנגלדש מציינים בתוקף שהתרבות המסורתית הנוקשה הקיימת במדינה, גורמת לאווירה של הכחשה והסתרה עמוקה בשל החשש מסטיגמה חברתית שאין ממנה מוצא.

 

 

ובכן, מה באמת עומד מאחורי היקף תופעת הגירת נשים מבנגלדש? באירופה קיימים שני מרכזים גדולים של מהגרים מבנגלדש: האחד נמצא בבריטניה שהיקפו עומד על מאות-אלפי בנגלדשים, והשני נמצא באיטליה שהיקפו נאמד על-פי נתונים של משרד-הפנים האיטלקי על כ-140,000 מהגרים חוקיים. גורמים המעורבים בקהילה טוענים שהאוכלוסייה מונה יותר מ-200,000 בנגלדשים משום שרבים מהם הגיעו לאיטליה ללא אישורים תקפים. רובם של בנגלדשים מתגוררים בעיר רומא ובסביבותיה, כך שמצד אחד קיימים לכאורה קשרי-גומלין הדוקים בין בני הקהילה, ומצד שני הריכוז הזה יכול להוות כר-נוח למחקרים העוסקים בתופעת המהגרים באיטליה. הינה כי כן, התופעה הזו משכה את עיניהן של שתי חוקרות איטלקיות, קטיושיה קארנה ושרה רוזטי, שפרסמו ספר בשנת 2018 בשם: "סיפור - נשים בנגלדשיות ברומא המשתנה" (Kotha - Donne bangladesi nella Roma che cambia). המילה "Kotha", מקורה בשפה הבנגלית, שפתה של בנגלדש, שמשמעותה "סיפור" או "משהו שמדברים עליו".

 

 

העיר רומא היא עיר רב-אתנית עם שלל ריחות, צבעים, מאכלים וסגנונות חיים, ועם זאת לא התפתח בה באופן מובהק "גטו אתני" בדומה למה שקורה למשל בפריז בירת צרפת. הנגישות החברתית הזו, בין קבוצה אחת לרעותה, יש בכוחה לעמעם מתחים אתניים למרות השוני העמוק בין האוכלוסיות השונות המאכלסות את העיר. כך למשל, בשעות אחרי-הצהרים, נשים בנגלדשיות בלבוש מסורתי מציפות את הכיכרות ברומא יחד עם ילדיהן, וזאת לאחר עוד יום של טיפול מסור במשפחותיהן. סביר להניח שאלה הם הרגעים היחידים בהם הן יכולות לחלוק חוויות עם נשים אחרות ולהחליף מידע חשוב על החיים באיטליה ועל מצב משפחותיהן שנותרו מאחור בבנגלדש. ובכן, מה לא בסדר "בתמונה" הזו? מסתבר שבניגוד לכותרת האופטימית שהובאה בכתבה שהתפרסם באוגוסט 2019, עיון מעמיק יותר בספר מעלה תמונה הרבה יותר מורכבת שבה המסורת הנוקשה כלפי הנשים מועתקת כמעט במלואה - לעיתים באופן נוקשה יותר - גם במדינות אליהן הן הגיעו זה מכבר. מסתבר, שנשים רבות הגיעו לאיטליה באמצעות נישואי-נוחות לאחד מקרוביהן. השאיפה של הנשים אכן הייתה לשפר את מצבן האישי, אך הנוקשות המסורתית של הגברים עדיין מכתיבה את סגנון חייהן למרות היותן משכילות, בדרך-כלל, יותר מבעליהן. החרדה מפני "שיפוט קהילתי", מכתיב לגברים את התנהגותם כלפי נשותיהם - לא פחות משהיא מכתיבה לנשים עצמן את סגנון חייהן המסורתי. כך למשל, אישה בנגלדשית לא תעז לפנות לרשויות באיטליה במקרה של אלימות כלפיה מצד בעלה. לעיתים, בנות הדור הראשון להגירה, מאמצות סגנון-חיים מסורתי דווקא כשהן נמצאות הרחק ממולדתן, וזאת כחלק מהצורך הנפשי לשמור על קשר כלשהו עם בנגלדש. ויחד עם זאת, קשה שלא להתרשם שדרישה כזו באה באופן מופרש מצד בעליהן כחלק מההתמודדות שלהם עם סגנון-החיים האיטלקי.

 

 

האופי הליברלי של איטליה, גורם לחששות כבדים בעיני הבעלים, כך שמעטות מהן מורשות לצאת לעבוד, וזאת למרות הסיכוי הגדול לשפר את מצבה הכלכלי של המשפחה ואף להעניק סיוע גדול יותר למשפחותיהן המתגוררות עדיין בבנגלדש. על-פי הערכות אחדות שהתפרסמו בשנת 2018, רק כ-10 אחוזים מהנשים הבנגלדשיות הנמצאות באיטליה עובדות בעבודה כלשהי - גם אם זו משרה של שעות ספורות בלבד. להיבטים האלה מתלווים שתי תופעות חשובות: האחת מתבטאת בהקמתם של ארגונים קטנים המסייעים לנשים בנגלדשיות וביוזמתן של הנשים עצמן, והתופעה השנייה מתבטאת בתחושות קשות של מרירות על מצבן האישי לעומת הנשים האיטלקיות המייצגות בעיניהן דוגמא נאותה לחיים קצת יותר נורמליים ממה שמצפה להן אם הן יחזרו לבנגלדש יחד עם בעליהן. אין תימה איפה, שהנשים הבנגלשיות באיטליה מדברות בכמיהה על הפוטנציאל הגלום בחייהם של ילדיהן - כל עוד הם ישארו באיטליה. קל-וחומר, כאשר מדובר על בנותיהן. במקרה הזה, בנות הדור השני והשלישי שגדל באיטליה, מהוות מקור של השראה החודרת בהדרגה גם לבנגלדש עצמה.

 

==

 

 

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "תופעה של הגירת נשים מבנגלדש האסלאמית", מגזין המזרח התיכון, 23 באוגוסט 2019.

 

 

 

שיתוף בפייסבוק

 

 

 

 

 




   
הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר





גלריית המגזין

 

13 בנובמבר 2019

 

 

טרור אסלאמי: 178 בני-אדם נהרגו ביממה האחרונה;

 

 

הטרגדיה הכפולה של הנשים היזידיות בעיראק

 

מגדל דוד

 

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

 

הרביעייה הפותחת - ארבעת פרשי האפוקליפסה

על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים

על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית

חוכמת הטיפש - השיח הציבורי בישראל

 

 

 תקשורת ישראלית

 

כשהיסטריה מוסרית משבשת את דמוקרטיה הישראלית

תקשורת פוליטית בישראל - הקשרים של השקרים

עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל

התקשורת צריכה לבקש סליחה מבנימין נתניהו

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

מגזין המזרח התיכון

2019-2006