כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. sellayohai@gmail.com







הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
אובמה ומדיניות הסיכולים הממוקדים
סדאם חוסיין - מותו של דיקטטור
ניגריה - מלחמת-דת קטלנית נגד מיעוט השיעי
כישלונה של קלינטון: הבוקר שלמחרת – היקיצה המרה
The Yom Kippur War - Historical Justice for Golda Meir
הליברליזם המערבי מטפח את האסלאם הרדיקלי
ספר חדש: מלחמה כבדת דמים: טראומה, זיכרון ומיתוס
ישראלים בברלין - אלברט איינשטיין לא אכל חומוס בברלין
טרור אסלאמי - כמה בני-אדם נהרגו בחודש פברואר 2012
אחמד טיבי והתרמית הערבית הגדולה
אינדונזיה האסלאמית נגד הבדלנות של פפואה-המערבית
תופעה של הגירת נשים מבנגלדש האסלאמית
טרור אסלאמי, פליטים ומלחמת-אזרחים בקמרון
סומליה - סופה הטרגי של העיתונאית הודאן נלאיה
פרספקטיבה היסטורית: שוב אופנסיבה רוסית מלוּוה באולטימטום
אובמה נפל למלכודת הערבית למרות הזהרתו מפניה
טרור אסלאמי – כמה בני-אדם נהרגו בחודש מרס 2011
אחמד שוקיירי וכישלונה של הלאומיות הפלסטינית
הציונות כתנועה לאומית מעוררת השראה

עילה למלחמה - כמה מים ראויים לשתייה יש בעולם

מאת: ד"ר יוחאי סלע

28.06.2019


 

 

הפערים בין מדינות רבות ברחבי העולם הולכים ומתרחבים. מצד אחד, ישנן מדינות המצליחות לנהל אורח-חיים סביר ונוח, אך מאידך קיימות מדינות רבות בעולם שאינן מצליחות לספק תנאי-חיים בסיסיים ביותר לתושביהן, כמו מגורים, מזון, שתייה, השכלה ובריאות. בשל שינויים רבים המתרחשים בעולם בקצב מהיר, גם מדינות מבוססות אינן מצליחות לעמוד בדרישות של התושבים הקשורים לתנאי קיום בסיסיים כמו דיור בר-השגה, עבודה, שכר הוגן וגישה למוקדי השפעה כמו השכלה אפקטיבית והיכולת לצבור הון בסיסי לקראת פרישה. למרות העושר הרב המופגן במדינות ליברליות רבות, סריקה רחבה של ערוצי הטלוויזיה ברחבי-העולם, מעלה תמונה נוגה מעט לנוכח תנאי-הקיום של מאות מליוני בני-אדם החיים בשוליים של החברה אפילו במדינות המוגדרות "עשירות" המתהדרות בתל"ג (תוצר לאומי גולמי) גבוה מאוד - העובר את סף ה-40,000 דולר לנפש בחישוב שנתי.

 

 

לצד עושר בלתי-נתפס ומגדלים מפוארים המאפיינים את המדינות הקפיטליסטיות, בקלות אפשר לזהות את הקריסה של התשתיות בשל הזנחה קשה ותכנון לקוי מהיסוד, לצד כשלים תרבותיים הנובעים מגישה של אינדבידואליזם קיצוני, צר ומנוכר. כך למשל, חברות עסקיות רבות טורחות להתהדר בבניינים הבנויים לתלפיות, בעוד שהשכר לעובדיהן אינו עובר את מה שהחוק מגדיר ששכר-מינימום - אם בכלל קיים חוק כזה. הפער בשכר החודשי המוענק למנהלים לעומת עובדים זוטרים, הוא פער העומד לעיתים קרובות מידי על מאות אחוזים ואף על אלפי אחוזים. כשחברות כאלה קורסות בשל ניהול לקוי, הפער מתגלה במלוא הדרו משום שלעובדים הזוטרים לא הייתה הזדמנות לייצר רשת-הביטחון כלכלית נאותה בשל שכרם הנמוך.

 

 

מתוך כ-200 מדינות הקיימות ברחבי העולם, רק מעטות מהן מצליחות להעניק לתושביהן אפשרות קיום סבירות המותאמות לצרכים של המאה ה-21. מדינות אחרות נעות בין בין עושר מופלג לעוני יחסי, שקשה להתגבר עליו למרות ההשכלה ולמרות הגישה החופשית לכאורה למוקדי-כוח העומדים לרשותם של האזרחים. לצד כל אלה, קיימות מדינות רבות מאוד שאינן מצליחות לספק לתושביהן אפילו אמצעי קיום בסיסיים, קל וחומר כאשר מדובר על אמצעים מודרניים הדרושים לקיום סביר ונוח. המשמעות של המצב הזה מתבטאת בכך שמיליוני בני-אדם מצטרפים יחדיו למליארדי בני-אדם החיים בשולי הקיום האנושי, ובשל כך הזעם האזרחי צובר תאוצה גם במדינות המתהדרות בתואר "מתוקנות" הנהנות מתל"ג מרשים, לכאורה. המירוץ הבין-מדינתי על גובהו של התל"ג והלחץ הבינלאומי לשמור על יחס סביר בין "חוב" ל"תוצר", גורם לדרג הפוליטי לנקוט בצעדים כלכליים קשים המותירים מאחור מליוני בני-אדם שאינם יוכלים ליהנות מהעושר המדומה של מדינותיהם.

 

 

איזה הסבר הגיוני אפשר לספק לתושבים המתגוררים במדינות "מתוקנות" כאשר הרשויות מספקות להם ביודעין מים עכורים, מצרכי-מזון מקולקלים, בתים רעועים או השכלה המבוססת רק על-פי מוצא ומיגדר? איך אפשר להסביר לאזרחים רבים שלמרות עושרן של המדינות בהן הם מתגוררים, המדינה הריבונית עדיין מתקשה לספק להם טיפול רפואי ראוי בעלות סבירה? מדוע יש כל-כך הרבה הומלסים במדינות קפיטליסטיות רבות, בה בשעה שנבנים מגדלים מפוארים בעלות של מיליוני דולרים לכל דירת 3-2 חדרים בלבד? האם החברה האנושית יוצרת מנגנונים סמויים שתפקידם לנפות בין "מקובלים" ל"בלתי-מקובלים" במטרה למקסם את הרווחים האישיים של יחידי-סגולה למרות עושרם הרב? האם המנגנון הסמוי הזה עובד גם ביחס של מדינה אחת כלפי חברתה?

 

 

סרטונים המתפרסמים למכביר באינטרנט במגוון רחב של נושאים, חושפים מציאות בלתי-נסבלת -למרות שלא זאת הייתה הכוונה מלכתחילה. כך למשל, ארגון המסייע לכלבים נטושים במדינה מערבית מבוססת מאוד, חושף את השכונות העלובות והמזוהמות הנמצאות בשוליים של הערים הגדולות שגם הן סובלות מתשתיות רעועות. סרטונים על מוסיקאים ייחודיים המשמרים מוסיקה מסורתית באירופה ובארה"ב, חושפים את תנאי החיים העלובים של רבים מהם, עד שמתקשים להאמין שהם מתגוררים במדינה בה התל"ג השנתי מתקרב ל-50,000 דולר לנפש. סרטונים על בנייה מהירה או על בתים זעירים, חושפים את המציאות העגומה בה אזרחים רבים מאוד אינם מסוגלים לרכוש בית כהלכה בשל מחירי-הדיור המאמירים משנה לשנה. סרטונים על ההומלסים החדשים במערב, חושפים שלרבים מהם יש שיניים פגומות למרות שהם עבדו במקום-עבודה מסודר רק לפני זמן קצר. מסתבר שהשכלה אקדמית ועבודה במשרה-מלאה אינם מבטיחים קיום נורמלי וסביר.

 

 

השוק-החופשי הפרוע יוצר עיוותים כלכליים לצד עיוותים מוסריים חסרי-היגיון כלכלי. כך למשל, הממשלות מעדיפות לספק תלושי-מזון למשפחות עניות במקום לספק להורים הכשרה מקצועית המותאמת למציאות הכלכלית של ימנו עם שכר הוגן. כך נוצר מעגל של עוני העובר מדור לדור בשל החסכנות הזמנית של הממשלה ושל הרשויות הממלכתיות. ביקור קצר בבית-תמחוי הנמצא במרכז העושר התל-אביבי החדש (דירת 2 חדרים עלובה עולה 2 מיליון שקלים), מעלה תמונה עגומה מאוד על מצבם של הנצרכים - והם דומים להפליא לנצרכים אחרים במדינות מערביות רבות. אכן, הרשויות הממלכתיות יחד עם ארגונים חברתיים טורחים לספק להם ארוחה בסיסית פעם ביום. אך רבים מהם סובלים מבעיות רפואיות קשות מאוד. רבים מהם חסרי-שיניים. רבים מהם לבושים בבגדים מרופטים. רבים מהם מתגוררים בשוליים הקשים החשוכים של העיר הגדולה. בשל מצבם האישי ולאור התסכול הרב המלווה את חייהם, כל מגע איתם גורם לחשדנות רבה למרות הכוונות הטובות. האם המדינה הליברלית והקפיטליסטית איננה מסוגלת לייצר מעגל שלם של טיפול הולם - החל מדיור וכלה בטיפול רפואי ראוי - עבור האזרחים האלה? בוודאי שכן. וזה גם לא צריך לעלות ממון רב למרות אזהרותיהם של פקידים בכירים במשרדים הכלכליים. הכל עניין של סדר-עדיפויות, אך בשל המאבק הגלוי והסמוי להישרדותה של המדינה הריבונית, מנהיגים רבים ברחבי-העולם נוטים להקדיש מיליארדי דולרים מידי שנה המיועדים לרכישת נשק, במקום לשפר את אספקת המים - שהפכה למשימה כמעט בלתי-אפשרית במדינות רבות ברחבי-העולם.

 

 

על-פי אומדנים אחדים, אוכלוסיית העולם מנתה בשנת 1900 כ-1.65 מליארד נפש. לפי האומדנים של האו"ם, אוכלוסיית העולם בשנת 2019 מונה כבר מ-7.7 מליארד נפש. זו עלייה דרמטית הנובעת ממספר גורמים חשובים כמו שיפור ניכר בטיפול הרפואי והשבחת תנאי-הקיום הבסיסיים שהביאו לעלייה בתוחלת-החיים של תושבים רבים מאוד ברחבי-העולם. העלייה הדרמטית הזו התרחשה למרות ירידה בשיעור-הפיריון-העולמי שנחתך בחצי בהשוואה לשנות ה-50 של המאה ה-20 - העומד על כ-2.5 ילדים בממוצע למשפחה בשנת 2019. המשמעות של כל המספרים האלה מתבטאת בכך שיותר ויותר אנשים צריכים להתמודד עם משאבים מדולדלים - הן בשל תכנון לקוי ורשלני והן בשל נסיבות הקשורות לתופעות טבע כמו בצורת, שטפונות וסערות קשות. המאבק על משאבים מדולדלים אינו מתחולל רק בתוך המדינה עצמה, אלא הוא גורם למתח בין מדינות שכנות העלול לפרוץ, בכל רגע נתון, לעימות צבאי שהשלכותיו הן ארוכות טווח. המאבק על מקורות המים, הוא אחד מהמאבקים הקריטיים ביותר הקשורים להישרדותה של המדינה הריבונית.

 

 

ובכן, כמה מים ראויים לשתייה יש בעולם? כשני-שליש מכדור-הארץ מכוסים במים. התמונה המרהיבה הזו של "הכדור הכחול" מטעה מאוד. גם התמונות המרגשות של מפלים שוצפים ונהרות גועשים המוצגים למכביר בסרטי-טבע יוצרים אווירה מדומה של שפע בלתי-נדלה. אך על-פי הערכות של גורמים בינלאומיים, העולם הולך המתייבש בקצב מהיר עד כדי נדידה של מליוני בני-אדם מאזור לאזור מידי שנה בהתאם לעוצמתו של המשבר. מדינות רבות בעולם נאבקות על המשאב הנדיר הזה עד כדי איום במלחמה. עשרות-אלפי אנשים נרצחים מידי שנה ברחבי-העולם בשל המאבק על מקורות המים המדולדלים - בעיקר באסיה ובאפריקה. מאות-אלפי בני-אדם מתים מידי שנה בשל שתיית מים מזוהמים. גם מדינות מערביות "מתוקנות" אינן מצליחות להעניק אספקה סדירה של מים, והן קוראות לאזרחיהן לצמצם מאוד את צריכת המים הפרטית והציבורית - בדומה למה שקרה בארה"ב ובאוסטרליה. רק בשנים 2019-2018 יצאו מיליוני תושבים להפגנות נגד הממשלה המקומית בשל אספקת מים לקויה מאוד. גם במדינות שיש בהן נהרות שוצפים, הממשלות המקומיות אינן מצליחות להעניק לאזרחיהן מים ראויים לשתייה. זאת ועוד, העימות הגלוי בין הודו, פקיסטן, בנגלדש, סין, איראן ואפגניסטן נובע בשל סכסוך מתמשך על השליטה על מקורות המים המשותפים למדינות הללו. מאבקים דומים וקשים יותר מתחוללים גם במזרח-התיכון ובחלקים רחבים מהיבשת האפרקאית. ההרס האנושי הזה מתחולל בשל המאבק העתיק יומין על כ-0.25 אחוזים של "מים זמינים" הראויים לשתייה מכלל המים המצויים על פני כדור-הארץ. זה הכל.

 

 

לפי הנתונים של האו"ם, עד שנת 2025, כ-2 מיליארד בני-אדם צפויים לחיות באזורים הסובלים ממחסור חמור במים הראויים לשתייה - המתגוררים ברובם ב-40 מדינות הסבולות ממחסור ממושך של מים בשל תכנון לקוי ופגעי-טבע הרסניים. גם בנושא הזה, בדומה לנושאים רבים אחרים, היוהרה האגואיסטית של מדינות רבות ברחבי-העולם, מונעות מהן לשתף-פעולה על-מנת לקדם את רווחתם של מאות-מליוני בני-אדם. יתרה מזאת, המאבק בין המעצמות הגדולות על השליטה בקוטב-הצפוני כמאגר אחרון של משאבים קריטיים החשובים לקיום האנושי, מראה בעליל על עוצמתם של משברים אקוטיים מגוונים העלולים להיווצר בעתיד הקרוב. אך מאידך, בישראל הקטנה פועלות מאות חברות העוסקות בטכנולוגיית מים - מה שהפך אותה למדינה המובילה בעולם בתחום החשוב הזה. כשרוצים, אפשר להגיע להישגים יוצאי-דופן גם כשיש אמצעים מוגבלים.

 

==   

 

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "עילה למלחמה - כמה מים ראויים לשתייה יש בעולם", מגזין המזרח התיכון, 28 ביוני 2019.

 

שיתוף בפייסבוק

 

 

 

   

הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר





גלריית המגזין

 

21 בנובמבר 2019

 

 

טרור אסלאמי: 165 בני-אדם נהרגו ביממה האחרונה;

 

 

הלקח הישראלי מהצהרת טראמפ בנוגע לרמת-הגולן

 

מגדל דוד

 

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

 

הרביעייה הפותחת - ארבעת פרשי האפוקליפסה

על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים

על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית

חוכמת הטיפש - השיח הציבורי בישראל

 

 

 תקשורת ישראלית

 

כשהיסטריה מוסרית משבשת את דמוקרטיה הישראלית

תקשורת פוליטית בישראל - הקשרים של השקרים

עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל

התקשורת צריכה לבקש סליחה מבנימין נתניהו

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

מגזין המזרח התיכון

2019-2006