כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. sellayohai@gmail.com







הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
המאבק נגד המיעוטים האתניים במלזיה האסלאמית
אמין אל-חאפז, נשיא סוריה לשעבר - 2009-1921
סומליה - סופה הטרגי של העיתונאית הודאן נלאיה
טרור אסלאמי, פליטים ומלחמת-אזרחים בקמרון
העולם-הערבי בין דמוקרטיה לאנרכיה וטרור
יחסי קופטים ומוסלמים במצרים - תמונת מצב
The Yom Kippur War - Historical Justice for Golda Meir
ירדן ביקשה מארה"ב לתקוף את סוריה
אינדונזיה האסלאמית נגד הבדלנות של פפואה-המערבית
תופעה של הגירת נשים מבנגלדש האסלאמית
יהודים, אסלאם, עבדות ועונש-מוות במאוריטניה
טורקיה – מדוע אי-אפשר לסמוך על מדינה מוסלמית
גרמניה עוברת טרנספורמציה היסטורית תודעתית
פוליטיקה ישראלית - דמוקרטיה בארץ הקודש
דמוקרטיה, מריטוקרטיה, או אידיוקרטיה במדינת-ישראל
דיור בר-השגה והחיים בתל-אביב האפריקאית של ישראל 2011
טרור אסלאמי - כמה בני-אדם נהרגו בחודש פברואר 2011
עבריינות לאומנית בקרב ערביי-ישראל – ג´יהאד בשם אללה
המבצע בעזה הוא מבחן לבאות

תרבות פוליטית בישראל לקראת שנת 2048

מאת: ד"ר יוחאי סלע

21.06.2019


 

 

אחד מה"עופות" המוזרים ביותר של הפוליטיקה הישראלית בעשרות השנים האחרונות, גרם למדינת-ישראל לערוך שני סביבי בחירות בחצי שנה - שעלותם מסתכמת בכמיליארד שקלים המגיעים ישירות מתקציב המדינה. התקציב המוקדש לוועדת הבחירות המרכזית, מסתכם בסכום של כ-283,000,000 שקלים, והתקציב המוקדש למימון הבחירות למפלגות מסתכם בסכום של 190,000,000 שקלים. הסכום הכולל, הישיר, עומד על כ-473,000,000 שקלים המוקצבים למערכת-בחירות אחת בלבד. על הסכום הזה יש להוסיף את העלות הכלכלית למשק הישראלי בשל יום-השבתון ביום הבחירות עצמו, המסתכם בסכום של כ-1.5 מיליארד שקל. לפיכך, הסכום המינימלי של שתי מערכות בחירות בשנה אחת קצרה, מסתכם בסכום של כ-4 מיליארד שקל, ואף יותר.

 

 

מאידך, יש עוד שני נתונים חשובים שצריך לקחת אותם בחשבון: א) הגירעון התקציבי של ישראל העומד על כ-15-11 מיליארד שקל ביוני 2019. ב) חיסכון של מיליארדי שקלים שהיו מיועדים עבור ההסכמים הקואליציוניים אם הייתה קמה ממשלה חדשה עד ה-29 במאי 2019. מאידך, גורמים בליכוד טענו שאביגדור ליברמן דרש 3 מיליארד שקלים בדיונים שנערכו לקראת הקמתה של ממשלה חדשה, וזאת למרות הידיעות הרבות שהתפרסמו על הגירעון הצפוי לאורך שנת 2019. רק לשם המחשה, בשנה הנוכחית, מדינת-ישראל תשלם ריבית בסכום של 39 מיליארד שקל על חובותיה משנים עברו, וזאת בהשוואה לתקציב הביטחון עומד על כ-68 מיליארד שקלים.

 

 

כעת אנחנו צריכים להחליט האם "הבריון הפוליטי" הידוע של ישראל, ("המודיע", 31 במאי 2019), למעשה חסך למשק הישראלי מיליארדים רבים של שקלים, ואף יצר הזדמנות עבור הימין הישראלי לשפר את מצבו לאור איבוד של כ-7 מנדטים בבחירות של אפריל 2019, שנבעו משיקול-דעת מוטעה של שלוש מפלגות המשתייכות למחנה זה. אולם מאחורי כל זה מסתתרת האמת המרה על קריסתה של האידיאולוגיה הפוליטית הישראלית שהתפוגגה לה - בשל גודש של ציניות פוליטית ואגו חסר-תבונה ממלכתי. תחלופה גבוהה מידי של פוליטיקאים המשרתים בכנסת, יוצרת תדמית לא-מחמיאה של משרה חשובה מאוד הנתפסת כ"עבודה זמנית" של טרמפיסטים תעסוקתיים.

 

 

הפוליטיקה הישראלית אינה מסתכמת רק בעניינים מדיניים חובקי-עולם ובעניינים ביטחוניים מקומיים ואזוריים. לפוליטיקאים הישראלים יש השפעה פונצאילית עצומה של "יצרני תרבות" החורגת הרבה מעבר לעניינים מופשטים כמו מלחמה ושלום - בדומה לפוליטיקאים אחרים הפועלים במדינות דמוקרטיות וליברליות. בשנים האחרונות, המתח הפוליטי הקיים בין המפלגות השונות הפועלות בישראל אינו מורגש במיוחד במרחב הציבורי, וזאת בניגוד גמור למה שהתחולל בישראל עד לפני כעשור. הדיון הפוליטי הערני עבר לרשתות החברתיות המאפשר סוג של אנונימיות בשילוב של תגובות מהירות לכול התפתחות פוליטית זעירה המתחוללת בישראל. מחד גיסא, לפוליטיקאים נוצרה הזדמנות מעולה להגיב להתפתחויות האלה ללא תיווכה של התקשורת המסורתית. אך מאידך, "התגובה המילולית" הפכה לתחליף של "המעשה הפוליטי" שעל-פיו צריכה להימדד הצלחתו של פוליטיקאי כלשהו. כשאנחנו מדברים על פוליטיקאים כ"יצרני תרבות", אנו מדברים על היכולת הפוטנציאלית של פוליטיקאים לעצב את חייהם של אזרחים רבים במגוון רחב מאוד של תחומים - החל מהעיצוב של המרחב ציבורי ועד לקידומם של נושאים ערכיים חשובים הקשורים גם לסגנון חייהם של האזרחים. שוב, לא מדובר על עניינים אידאולוגיים בוערים, לכאורה, אלא על עיצוב "איכות חייהם" של האזרחים הממוצעים - היוצאים כל בוקר לעבודתם, ושבים בשעות הערב לביתם ולמשפחותיהם.

 

 

בעוד קצת יותר מ-28 שנים, מדינת-ישראל תחגוג מאה שנים להכרזת העצמאות של מאי 1948. התאריך העובדתי הזה קצת מטעה, משום שהיסודות לפיתוחה של המדינה הישראלית הונחו באופן הדרגתי מאז שראשוני היהודים יצאו, בשנת 1860, את חומות העיר ירושלים במטרה להקים שכונות חדשות שהיוו את האות הפתיחה להקמתן של המושבות הראשונות ברחבי ארץ-ישראל. במשך 88 שנים - שזו תקופה ארוכה לכל הדעות - המרחב הגאוגרפי של ארץ-ישראל עוצב בהתמדה לצד עיצובו של המרחב הציבורי. מהנקודה הזו, גם עוצבה התרבות הסביבתית בה אנו חיים כיום בישראל של שנת 2019. היצירה הפנומנלית האותנטית היחידה שנוצרה בארץ-ישראל, בתחילת המאה ה-20, מתבטאת בהקמתם של הקיבוצים שעיצבו באופן ישיר את המרחב הגיאוגרפי של ישראל לאורך עשרות רבות של שנים. היצירה המופלאה הזו, לא רק עיצבה את האידיאולוגיה הפוליטית של ארץ-ישראל, אלא היא גם הניחה יסודות חזקים שביססו את עיצובו של המרחב הציבורי הישראלי - גם הכפרי וגם העירוני.

 

 

לצד האידיאולוגיה שנלוותה ליצירה הזו, נוצרה תרבות של מינימליזם אסתטי שהמניע העיקרי שלה לא התבטא רבק אימוץ דפוסי-חיים פשוטים, לכאורה, אלא בניצול מקסימלי של האפשרויות לנוכח דלות האמצעים שעמדו לרשותם של התושבים. כך למשל, למרות המחסור במוצרים בסיסיים, התושבים השקיעו מאמץ אדיר בפיתוח סביבתי שכלל הקמתם של גני-נוי כמרחב ירוק שעמד בניגוד גמור לשממה שמסביב. יתרה מזאת, למרות המחסור, הקמתם של מרכזי-תרבות פעילים, מוזיאונים קטנים או גדולים, ספריות וארכיונים, היוו חלק חשוב מאוד ביצירה המקומית לצד עבודת-האדמה שהייתה קשה, מתישה ומאתגרת. ההצלחה הפנומנלית של הקיבוצים לא הצטמצמה לתחום מוגדר אחד, אלא היא התפרשה על מגוון רחב של תחומים כמו בפוליטיקה, במוסיקה, בספרות, בשירה, בלבוש ואף על השפה העברית. דוגמא אחת קטנה ולא-חשובה תבהיר על מה מדובר: בקיבוץ שאני גדלתי בו, באמצע שנות ה-70, סירבו לבקשתה של עולה-חדשה אמריקאית לשבץ אותה לעבודה כמטפלת לילדים קטנים, משום שהיה לה מבטא אמריקאי כבד מאוד. המשמעות היא, שהשפה העברית והמבטא הישראלי, היוו חלק חשוב מהמארג התרבותי שיש לשמור עליו כאחד מאבני היסוד המגדירים את זהותה של החברה כולה. כך למשל, במדינות אירופאיות רבות, ללא שליטה מלאה בשפה המקומית עם המבטא השכיח של אותה מדינה, קשה עד בלתי-אפשרי להשיג עבודה בתחומים מבוקשים.

 

 

ובכן, נשאלת השאלה, איך ישראל צריכה להיראות בעוד 28 שנים - דהיינו, בשנת המאה להכרזת העצמאות הישראלית? יתרה מזאת, האם הפוליטיקה הישראלית בכלל ערוכה מנטלית לעסוק בתחום החשוב הזה שיש לו השפעה, כבר כיום, על כל תחומי החיים שלנו? כמובן שאנחנו יוכלים לתת כמה מאפיינים שכיחים של ישראל 2019 שמטרתם להעניק הדגש נוסף לדיון שעל הפרק. כך למשל, איזה הסבר הגיוני אפשר לתת למחירים הגבוהים של הדירות בישראל לעומת הסביבה המוזנחת בה הן נמצאות? איזה הסבר הגיוני אנחנו יכולים לתת ליכולת הישראלית להציב באופן מדויק לוויין בחלל, אך בניגוד לכך אנחנו לא מסוגלים לבנות מדרכות פשוטות הבנויות כהלכה? איזה הסבר אנחנו יוכלים לתת לזקנים המתגוררים בישראל הזכאים לקצבה חודשית של 1,400 ש"ח בלבד, וזאת לעומת חברי-כנסת (יוצאי-צבא) הנהנים מפנסיה של עשרות-אלפי שקלים בחודש במשך שנים רבות וממושכות? איזה הסבר הגיוני אנחנו יוכלים לתת לזוג-צעיר שמתקשה לרכוש אפילו דירה פשוטה בכוחות-עצמו, בעוד שבישראל נבנות דירות-פנטהאוז שמחירן נע בין 20 מיליון ש"ח ל-50 מיליון ש"ח? איך אנחנו יוכלים להסביר לעצמנו את ההזנחה האופיינית כל-כך של שכונות רבות בתל-אביב, וזאת לעומת התדמית הזוהרת, כביכול, של העיר? תל-אביב לא לבד - בישראל יש עשרות ערים שנראות כמו השכונות המוזנחות והאפורות של רוסיה הסובייטית. השמש הישראלית החזקה רק מבליטה את הפגמים הרבים הנחשפים בשל תכנון לקוי, הזנחה והצבת סטנדרטים נמוכים הנובעים מכשל-תרבותי עמוק.

 

 

מחירי הדיור הגבוהים בישראל רק מבליטים את הפער העצום בין "המוצר" לבין "איכותו", דהיינו אין קשר הגיוני בין העלות האמיתית של הדירה לבין מחירה בפועל, וזאת לאור הסביבה המוזנחת בה היא נמצאת. ממשלת ישראל הקפיצה בכוונה את מחירי הקרקע הנמצאת בבעלות המדינה, ובכך היא הפכה את בעלי-דירות למליונרים על הנייר, כך שכל חורבה מעופשת הפכה ל"השקעה פוטנציאלית" המיועדת רק ל"מביני עניין" לכאורה. אלפי מחקרים פורסמו באקדמיה על הקשר בין סביבה מטופחת לבין מצב-רוחם ובריאותם של התושבים המקומיים. כמובן שאין לזה קשר לרמת-השכר של התושבים, אלא לאיכות-חייהם הקשורים לפרמטרים פשוטים כמו ניקיון, סדר, גינות-נוי, דרכי-גישה, ניטרול רעשים וסביבת עבודה רגועה ונוחה ברמה האנושית. כדי להגיע להישגים הפשוטים האלה בישראל, כנראה צריך לרכוש פנטהאוז בשווי של 20 מיליון ש"ח, הרחק מהסביבה האורבנית הרועשת והמוזנחת שיש בדרך-כלל בישראל - המאוכלסת ב-9 מיליון תושבים לפי נתונים לשנת 2019.

 

 

בשנת 2048 יחיו בישראל על-פי הערכות אחדות כ-17 מיליון נפש. ללא היערכות ממלכתית-מערכתית אינטנסיבית, ספק רב אם יהיה אפשר לנהל חיים תקינים עם מסה אנושית גדולה כזו המרוכזת בעיקר ברצועת-חוף צרה. לפיכך נשאלת השאלה, האם הפוליטיקה הישראלית - כפי שהיא נראית כיום - יכולה לייצר סטנדרטים גבוהים ומוקפדים של איכות-חיים במדינה שבה נדרשות 15 שנים להקמתה של שכונה אחת חדשה? מי שלא מבין איך ישראל תיראה בשנת 2048, שייערוך ביקור קצר בשכונות המוזנחות של בני-ברק - שם, באמת קשה לתפוס ברמה האינטלקטואלית את הפער העמוק בין ההקפדה על כל פסיק ונקודה בטקסט המקראי, לעומת הרשלנות הניהולית של הפוליטיקה המקומית.

 

 

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "תרבות פוליטית בישראל לקראת שנת 2048", מגזין המזרח התיכון, 21 ביוני 2019.

 

שיתוף בפייסבוק

 

 

 

 

   

הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר

  • נפוץ בישראל מנהג מפריע, לא חוקי ובלתי נסבל של זיהום רעש חמור: צפצופים בכבישים
  • מדינת ישראל היא רפובליקת בננות!




גלריית המגזין

 

15 בספטמבר 2019

 

 

טרור אסלאמי: 127 בני-אדם נהרגו ביממה האחרונה;

 

 

ניגריה - מלחמת-דת קטלנית נגד המיעוט השיעי

 

מגדל דוד

 

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

 

הרביעייה הפותחת - ארבעת פרשי האפוקליפסה

על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים

על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית

חוכמת הטיפש - השיח הציבורי בישראל

 

 

 תקשורת ישראלית

 

כשהיסטריה מוסרית משבשת את דמוקרטיה הישראלית

תקשורת פוליטית בישראל - הקשרים של השקרים

עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל

התקשורת צריכה לבקש סליחה מבנימין נתניהו

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

מגזין המזרח התיכון

2019-2006