כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. sellayohai@gmail.com







הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
ממלחמת ששת-הימים למלחמת יום הכיפורים – האירועים המרכזיים: חלק א
תרבות פוליטית בישראל לקראת שנת 2048
אקורדים צורמים בפרשת המלחין ריכרד ואגנר
הפלישה הערבית לארץ-ישראל וההתיישבות היהודית
טורקיה מסוכנת למדינת ישראל
אחמד שוקיירי וכישלונה של הלאומיות הפלסטינית
התבוסה והתבוסות שלאחריה, יוני 1967
פשעי-מלחמה - את מי מעניינת ילדה יזידית בת 5
אחמד סעיד ומצרים במלחמת ששת-הימים, יוני 1967
ירידה דרסטית בגודל האוכלוסייה בתקופה הממלוכית - חלק א´
רעיון הטלאי הצהוב מקורו באסלאם הקדום
צעירים באירופה – האם הדמוקרטיה מתחזקת או נחלשת
The Yom Kippur War - Historical Justice for Golda Meir
טרור אסלאמי - המספרים המדהימים של חודש יוני 2014
טרור אסלאמי - כמה בני-אדם נהרגו בחודשים יולי-ספטמבר 2011
חוכמת הטיפש – השיח הציבורי במדינת-ישראל
אחמד טיבי והתרמית הערבית הגדולה
העדה השיעית בלבנון עייפה מנסראללה
גרמניה והבחירות לפרלמנט האירופאי של 2019

בנימין נתניהו שוב ניצח את התקשורת הממוסדת

מאת: ד"ר יוחאי סלע

10.04.2019


 

 

שוב התקשורת הישראלית שיחקה תפקיד חשוב בבחירות האחרונות שנערכו בישראל באפריל 2019. כרגיל, גם הפעם התקשורת הישראלית לא הצליחה להיגמל מההרגלים-הרעים כפי שהם באו לידי ביטוי אלים בבחירות הקודמות שנערכו ב-2015, ואף כתבנו על כך מאמר שהתפרסם ימים אחדים לאחר הבחירות ההן. ובכן, איך אנחנו יכולים להסביר את ניצחונו של בנימין נתניהו למרות מסע-השיסוי האלים שהתנהל נגדו ונגד מפלגת-הליכוד - הן בידי מרבית אמצעי-התקשורת בישראל והן בידי החונטה המיליטריסטית של מפלגת-גנץ? איזה הסבר מניח את הדעת אנחנו יכולים לציין בנוגע לבחירה המפתיעה של הציבור הישראלי? האם "האידיאולוגיה של השינאה" נגד בנימין נתניהו היא המנצחת האמיתית בבחירות של 2019?

 

 

להערכתנו, מפלגת-הליכוד צריכה לשלוח זר-פרחים ענק לרונן ברגמן ולעיתון "ידיעות אחרונות" שלא הצליחו לעמוד בפיתוי ופרסמו "תחקיר" מטורלל ב-1 באפריל 2019 שבמסגרתו הועלו טענות קשות נגד המפלגה שהיא מפעילה רשת של "פרופילים מזוייפים" ו"בוטים" בטוויטר, וכי המפלגה הזרימה כספים כדי לממן את הרשת המדומיינת הזו. התחקיר החד-צדדי הזה, שהתבסס על ממצאים שנאספו בידי ארגון שמאלני הזוי, חשף פעם נוסף את התפקיד התעמולתי של התקשורת הישראלית המנסה לצייר את חברי מפלגת-הליכוד ואוהדיה כ"יצורים נחותים המופעלים כחומר ביד היוצר" באמצעות בנימין נתניהו ושליחיו. מייד לאחר פרסום התחקיר ההוזי בידיעות-אחרונות, הזדרז בני גנץ להכריז ש"נתניהו מוביל טרור תודעתי". הצהרה זו באה כחלק אינטגרלי ממסע הדה-לגיטימציה של נתניהו באופן מכוןן שהתבצע בידי החונטה-הצבאית של המפלגה. באופן דומה, אפשר לציין את המסע התעמולתי של מפלגת-העבודה שניסתה להתחזות ל"מפלגה מזרחית" בראשותו של אבי גבאי שניסה להאשים את נתניהו ב"גזענות". גבאי נטל על עצמו את תפקיד של "המזרחי התורן" כפלקט עדתי שטוח שאין מאחוריו מאומה. זה היה עוד ניסיון כושל של מפלגת-העבודה לקושש קולות נוספים במסגרת "ייצוג" מזויף המנוגד לקו אמיתי של המפלגה שאינה רואה ב"מזרחיים" ככאלה שיש להם אידיאולוגיה פוליטית מובחנת - שאיתה ורק איתה צריך להתמודד, ולא עם "המוצא" של מצביעי-הליכוד, או חלקים ממנו, או אפילו בנוגע לסגנון חייהם התרבותי.

 

 

גם "מפלגת-העבודה" וגם עיתון "ידיעות אחרונות" התגלו פעם נוספת כאנטי-ליבראליים שאינם מסוגלים לראות קבוצה-פוליטית-שונה כלגיטימית בשיח-הפוליטי הישראלי. ההתנשאות הזו, הגובלת בבולשביזם מהסוג הנחות ביותר, היא שמרחיקה את את שני המוסדות האלה מהזרם-המרכזי של "הישראליות המתחדשת" שהתגבשה כאן בעשרות השנים האחרונות. עצם זה שהם העניקו את תמיכתם לחונטה מיליטריסטית (מפלגת-גנץ), המתהדרת רק בהרג של ערבים, מראה בעליל על חוסר-היכולת של השמאל הישראלי לגבש לעצמו אידיאולוגיה נהירה היכולה ללכד את הציבור לקו-פוליטי מודרני וליבראלי שיהא מותאם למציאות. מעצם העובדה שלא רבים ביקרו את תשדרי ה"אני הרגתי" של מפלגת-גנץ, זו פשיטת-רגל ערכית - הן מצד התקשורת והן מצד כל אלה שהעניקו תמיכה למפלגה זו. כך, התקשורת לקחה על עצמה להיות עוד "שחקן-פוליטי" במערכת הבחירות של 2019, בדומה למה שאירע בבחירות של 2015.

 

 

התנשאות והיהירות של המפלגה הזו גם באו לידי ביטוי ביום הבאתו לקבורה של זכריה באומל, ב-4 באפריל 2019, שקיבל ציביון של "ספין פוליטי" מפיו של בני גנץ. זו הייתה שערוריה הצהרתית מופקרת ובלתי-נסבלת מצד מי שמתיימר להנהיג את מדינת-ישראל ואת חייליה. רק על בסיס ההצהרה, בני גנץ היה צריך להיות מודח מכל פעילות פוליטית בישראל, אלא שהחונטה-המיליטריסטית של מפלגת-גנץ בחרה להתנהג כמו "מקהלת-מעודדות" בסגנון מוזר. במאמר מוסגר, אפשר לציין שגם התחקיר של רונן ברגמן על "סגירת תיק הנעדרים מסולטאן יעקוב" (תיק "רכס-הרים") שהתפרסם בידיעות-אחרונות ב-11 באוקטובר 2018, לא היה נכון, ואף גרם לכעס רב בצוות שעסק - ללא ליאות - באיתור הנעדרים, כפי שהדבר בא לידי ביטוי מרגש ב-4 באפריל 2019, ביום בו הובא זכריה באומל לקבורה.   

 

 

חילופי המסרים הפוליטיים בין מפלגת-גנץ לבין מפלגת-הליכוד לאורך מערכת-הבחירות קיבלו צביון נחות משום שמפלגת-גנץ לא ידעה להציב ערכים שיש בהם סוג של הצבת אתגר אידיאולוגי מול מפלגת-הליכוד. לשמאל הישראלי אין הרבה כלים בהם הוא יכול להתמודד עם הניסיון ועם ההצלחות של בנימין נתניהו. לפיכך, הגלישה המהירה לעבר הכפשות ו"תחקירים" הזוים, הפכו לאידיאולוגיה העיקרית של השמאל הישראלי של שנת 2019. יתרה מזאת, הקמתה של מפלגת-גנץ העצימה את התעמולה המתלהמת נגד מפלגת-הליכוד, נגד בוחריה ונגד העומד בראשה - עד לרמה של דה-לגיטימציה שקיבלה חיזוק במהלך "השימוע" שהתקיים בוועדת-הבחירות בעקבות התחקיר ההוזי של ידיעות-אחרונות. וכך, "משטרת המחשבות" של השמאל הישראלי פעלה לכאורה בכלים משפטיים באמצעות ועדת-הבחירות בראשותו של השופט חנן מלצר. עצם הדיון על התחקיר ההוזי של ידיעות-אחרונות, מראה בעליל שגם השופט המכובד אינו מסוגל להבין אינטלקטואלית שיש אזרחים ישראלים המצביעים לימין ויש להם דעות עצמאיות לחלוטין, וזאת בניגוד לבולשביזם המתנשא של השמאל הישראלי. זה היה בלתי-נתפס המופע המקארתיסטי הזה שנוהל בעזרתו של השופט חנן מלצר. לצד זה, התקשורת הישראלית הממסדית יצרה שיח-אלים ומהתלהם נגד בנימין נתניהו מתוך כוונה, המודעת-לעצמה, לקדם את השמאל הקיצוני שלא בחל בהפצת שקרים ובהדגשתם של ביטויים המשרתים את התעמולה שלו ברמה התקשורתית. יתרה מזאת, התקשורת בחרה להתעלם באופן-מכוון מביטויים אלימים ובזויים נגד המחנה השמרני בישראל. באופן הזה, התקשורת הממסדית יצרה במו-ידיה את "קמפיין הבחירות" של השמאל הישראלי, ובמיוחד את זה של מפלגת-גנץ. לפיכך, במקרה הזה, התנהלותה של התקשורת הממסדית זיהמה את ההליך-הדמוקרטי הישראלי.

 

 

מדוע השיח הפוליטי הזה הדרדר לחלוטין בבחירות האחרונות לכנסת ה-21? ובכן, עם הקמתה של מפלגת-גץ, רבים בשמאל הישראלי ראו בכך הזדמנות פנטסטית להציב "מועמד ראוי" מול בנימין נתניהו. למרות היותה של מפלגת-גנץ מבולגנת לחלוטין מבחינה רעיונית, אידאולוגית ופרסונאלית, מעצם העובדה שהתגלה מישהו שיכול "לאתגר" את נתניהו, עורר מרבצם גם את השמאלנים הקיצוניים ביותר שראו בבני גנץ כמי שיכול להוביל את "מחנה השמאל כולו", וזאת למרות שגנץ התהדר ב"אני הרגתי ערבים יותר מכולם". הצביון המיליטרסיטי הבוטה של "שלושת הגנרלים", לא הפריע להם כלל, רק בגלל שהם הציבו אתגר פוליטי מדומה לבנימין נתניהו הנהנה מיוקרה בינלאומית רבה. יתרה מזאת, גם לא הפריע להם שמפלגת-גנץ נראתה לאורך מסע-הבחירות לכנסת ה-21, כ"מפלגת סידור-עבודה לאלה שלא מצאו את מקומם בתחום העסקי בישראל".

 

 

על הבסיס הזה אפשר להסביר את כישלונה של התקשורת הישראלית להציב אתגר פולטי, רעיוני ואישי, כלפי ראשי המפלגה ודרכה האידיאולוגית. יתרה מזאת, דומה היה שערוצים 12 ו-13 פתחו ג'ימבורי לילדים עם "פינת-ליטוף" יחידה ומיוחדת. אחרת, אי-אפשר להסביר את הראיונות המוזרים שנערכו עם גנץ בשבוע האחרון של מערכת-הבחירות. כך למשל, עודד בן-עמי שבר שיאים של חנפנות עיתונאית במהלך הראיון ההוזי עם בני גנץ שנערך כ-4 באפריל 2019. אין ספק שהתקשורת הישראלית הממסדית יכולה לרשום לזכותה את הדימוי הרווח של הציבור הישראלי בכל הנוגע לסיקור התקשורתי והעיתונאי התנהל כאן בעשורים האחרונים. אין תימה איפה, שישראלים רבים, רבים מידי, מחפשים תקשורת אלטרנטיבית, תוססת ומאתגרת אינטלקטואלית, במטרה להציב מראה מול אלה המתיימרים להגיד להם "מה עליהם לחשוב כל רגע נתון". לצערנו הרב, קיימת מגמה אנטי-ליבראלית במדינות דמוקרטיות רבות, וכן במדינות הנמצאות על הספקטרום הדמוקרטי. לתופעה הזאת יש הרבה הסברים מלומדים - חלקם בשל נסיבות גלובאליות וחלקם בשל נסיבות מקומיות. אולם, ברגע שאזרחים חשים שנשבר "האיזון המקודש" בין ערכים מנוגדים, הם יחפשו מקורות אלטרנטיביים להביע את דעותיהם ואת מחשבותיהם. לפיכך, הרשתות-החברתיות הופכות לתוססות יותר וליבראליות יותר בעיקר במדינה בה מתנהלת תקשורת חד-ממדית, לתחושתם - וזאת, לתשומת-ליבה של התקשורת הישראלית על גווניה השונים.

 

==   

 

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "בנימין נתניהו שוב ניצח את התקשורת הממוסדת", מגזין המזרח התיכון, 10 באפריל 2019.

 

 sellayohai@gmail.com

 

שתפו את המאמר בפייסבוק


   

הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר





גלריית המגזין

 

26 ביוני 2019

 

 

טרור אסלאמי: 131 בני-אדם נהרגו ביממה האחרונה;

 

 

את מי מעניינת ילדה יזידית בת 5

 

 

 

 

 


 

מגדל דוד

 

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

 

הרביעייה הפותחת - ארבעת פרשי האפוקליפסה

על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים

על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית

חוכמת הטיפש - השיח הציבורי בישראל

 

 

 תקשורת ישראלית

 

כשהיסטריה מוסרית משבשת את דמוקרטיה הישראלית

תקשורת פוליטית בישראל - הקשרים של השקרים

עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל

התקשורת צריכה לבקש סליחה מבנימין נתניהו

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

מגזין המזרח התיכון

2019-2006