כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. sellayohai@gmail.com







הנקראים ביותר השבוע
צרפתים בני דת מוחמד – חורף 2015
עבריינות לאומנית בקרב ערביי-ישראל – ג´יהאד בשם אללה
טרור אסלאמי – כמה בני-אדם נהרגו בחודשים נובמבר-דצמבר 2013
דן שכטמן – אמירות מסוכנות בדרך לבית הנשיא
סומליה - סופה הטרגי של העיתונאית הודאן נלאיה
המאבק נגד המיעוטים האתניים במלזיה האסלאמית
עילה למלחמה - כמה מים ראויים לשתייה יש בעולם
אמין אל-חאפז, נשיא סוריה לשעבר - 2009-1921
המערכת המשפטית בישראל - חוק הברזל של האוליגרכיה
טרור אסלאמי – האיום האיראני ותימן – מרס 2015
חוסני מובארק חוגג יום הולדת 80
ממלחמת ששת-הימים למלחמת יום הכיפורים – האירועים המרכזיים: חלק א
תרבות פוליטית בישראל לקראת שנת 2048
ניגריה - מלחמת-דת קטלנית נגד מיעוט השיעי
הלקח הישראלי מהצהרת טראמפ בנוגע לרמת-הגולן
השילוש-הקדוש הגרמני – גרמנים, ישראלים ופלסטינים
פרשת אביגדור ליברמן: למי, למי יש יותר קלון
דו"ח גולדסטון משרת את האינטרסים הישראלים
אחמד שוקיירי וכישלונה של הלאומיות הפלסטינית
יום השואה והגבורה 2010 – מבחר מאמרים

המדיניות ´המוזרה´ של בנימין נתניהו בנוגע לעזה

מאת: ד"ר יוחאי סלע

05.04.2019


 

 

המדיניות הישראלית כלפי רצועת-עזה נראית מבולבלת מאוד במהלך השנה האחרונה, בעיקר מאז שהחלו, במרץ 2018, ההפגנות האלימות לאורך הגבול המשותף עם ישראל. מחודש מרץ 2018 ועד לחודש מרץ 2019 נורו לעבר ישראל יותר מ-1,250 רקטות ופצצות מרגמה. אלפי מטעני-נפץ ורימוני-יד הושלכו לעבר הגדר המפרידה בין רצועת-עזה לישראל. במהלך התקופה הנדונה נהרגו יותר מ-270 בני-אדם - רובם טרוריסטים מוסלמים מארגונים שונים הפועלים ברצועת-עזה. היום הקטלני ביותר היה ב-14 במאי 2018, ביום בו הועברה השגרירות אמריקאית לירושלים, שהסתיים עם 61 הרוגים ומאות פצועים.

 

 

לאור האירועים האלה ולאור שיגורם של הרקטות לעבר מרכז-ישראל במרץ 2019, דומה היה, שצה"ל וממשלת ישראל אינם מצליחים למצוא פתרונות הולמים - לא רק בנוגע לאתגר הביטחוני, אלא גם בגיבוש שורה של צעדים מדיניים וכלכליים שיש ביכולתם לעצב את המציאות האזרחית והביטחונית ברצועת-עזה. התחושה הזו, גרמה לציבור הישראלי, ובעיקר לתושבי הדרום, לבטא תחושות קשות כלפי הדרג המדיני לנוכח מה שנראה כאוזלת-יד והפקרות מוחלטת בשל הפעילות הטרוריסטית של כל ארגוני הטרור הפועלים ברצועת-עזה. ובכן, איך אפשר להסביר את המדינות הזו, וזאת בהשוואה למדיניות הישראלית הקשוחה כלפי הפעילות האיראנית בסוריה? האם יש היגיון מדיני ומבצעי בתפיסה הטקטית של ישראל כלפי רצועת-עזה שממנה אפשר לגבש תפיסה אסטרטגית ארוכת-טווח מול האתגר הזה?

 

 

קיימת הערכה שמי שגיבש את תפיסת-הביטחון הישראלית כלפי רצועת-עזה, בעיקר לאורך השנה האחרונה, היה בנימין נתניהו. תפיסה זו הקרינה על הפעולות של הצבא שניסה להתמודד אם האתגר הביטחוני בכלים שנראו ככלים פאסיביים בעיקר. דהיינו, הגנה על הגבול מפני חדירות בלבד, וכן הפצצות אוויריות על יעדי-טרור במקרים בהם נורו רקטות לעבר ישראל שחרגו מאזור עוטף-עזה. הזהירות הביטחונית (הגלויה) שהופגנה ברצועת-עזה, עמדה בניגוד גמור ליוזמה המבצעית שהפגין הצבא מול סוריה, איראן וחיזבאללה שהתגבשה בהתאם למדיניות של בנימין נתניהו כלפי איראן וגרורותיה באזור. החשיבה האזורית של ממשלת-ישראל התבטאה בכך שהיא ראתה את רצועת-עזה דרך הפריזמה האזרחית-הומניטארית ברוב המקרים, בעוד שבנוגע לאתגר האיראני הממשלה התבוננה בו דרך הפריזמה הביטחונית-צבאית בעיקר.

 

 

במילים אחרות, בעזה אפשר לטפל בכלים צבאיים מינוריים המשולבים בהקלות הומניטריות, בעוד שנגד איראן וחיזבאללה צריך לטפל בכל האמצעים העומדים לרשותה של מדינת-ישראל. האיום העזתי הוא איום נסבל, בעוד שהאיום האיראני הוא אקוטי ומיידי - באופן שקשה להסביר אותו אך-ורק באמצעות כמויות הנשק המועברות לחיזבאללה דרך סוריה. זו מערכה מסובכת, ככול שאיראן מצליחה ליצור מרכזי-כובד שיעים בלבנון, בסוריה, בעיראק ובתימן. עצם העובדה שישראל משקיעה מאמץ רב בניטור היכולת האיראנית בעיראק, מראה בעליל על חשיבותה של הזירה השיעית כמכלול מאיים, ומגובש אידיאולוגית, הפועל נגד ישראל. החשיבה האסטרטגית כלפי האתגר השיעי, היא חשיבה היסטורית ארוכת-טווח בשל הפוטנציאל הגלום באיום הזה על ישראל. כך למשל, באופן דומה, נתניהו קידם את בניית הגדר הביטחונית בגבול עם מצרים, וזאת בניגוד גמור לעמדותיהם של קצינים בכירים. בכך נמנעה למעשה חדירה מסיבית לישראל של מאות-אלפי מסתננים אפרקאים. החלטה אחת כזו, מנעה מאיתנו משבר עמוק מאוד שעלול היה להעיב במידה רבה על החיים בישראל.

 

 

האתגר האמיתי בעיני בנימין נתניהו נמצא בצפון - מול סוריה, איראן וחיזבאללה - ולא נגד ארגון החמאס בעזה, יהא האתגר אשר יהא. ישראל מתמרנת די בהצלחה בין כל האיומים והאתגרים האלה, גם בשל חדירה מודיעינת מרשימה של ישראל ברחבי המזרח-התיכון. התפיסה הזו מקבלת חיזוק גם מהצבא ומהמערכות-הביטחוניות הנוספות הקיימות בישראל. כפועל יוצא מכך, ממשלת ישראל ניסתה ליצור תדמית של "מכות קשות" כלפי החמאס בעקבות ירי של רקטות לעבר ישראל - בעיקר לאחר ירי הרקטה לעבר היישוב משמרת ב-25 במרץ 2019, שאילץ את בנימין נתניהו לשוב ישראל מייד לאחר החתימה ההיסטורית של הנשיא טראמפ בנוגע להכרה אמריקאית בריבונות הישראלית על רמת-הגולן. (במאמר מוסגר, אפשר לשאול, לאיזה צורך מדיני או צבאי בנימין נתניהו חזר לישראל בבהילות כבר בתחילתה של השליחות המדינית שלו בארה"ב שהחלה ב-23 במרץ 2019? מדוע רקטה אחת שנורתה לעבר היישוב משמרות הטריפה לחלוטין את המערכת הפוליטית בישראל ואת התקשורת הישראלית?).

 

 

המדיניות של נתניהו כלפי עזה השתלבה היטב עם המדיניות של הצבא שאימץ גישה ששמה דגש על מינימום נפגעים ישראלים בכל עימות עם החמאס או עם הרשות-הפלסטינית ביו"ש. כך למשל, הצבא מתנגד לפרסם באופן-מלא את כל האירועים בהם נגרם נזק לציוד צבאי ולמתקנים צבאיים בשל התקפות אלימות של כנופיות-טרור ערביות הפועלות ביו"ש. מצד אחד, הצבא רוצה להפגין שליטה מלאה ביו"ש, ומאידך פרסום אירועים כאלה עלול לדרבן גורמים נוספים להצטרף לכנופיות-טרור בשל יוקרה מבצעית-טרוריסטית. החרדה מנפגעים בקרב הצבא, הפכה לסוג של מדיניות המכתיבה את המהלכים האופרטיביים והפוליטיים הננקטים כלפי ארגוני הטרור בעזה וביו"ש - הן מצד הממשלה והן מצד הצבא ומפקדיו. החשש לחיי-אדם, הפך לחזות-הכל - גם אם נורו לעבר ישראל יותר מ-1,250 רקטות במשך שנה אחת בלבד, וגם אם מאות-אלפי ישראלים בדרום-הארץ שרויים במתח ביטחוני בלתי-נסבל ואינם יוכלים לנהל אורח-חיים תקין.

 

 

בהתאם לכך, קריאות המצוקה העולות בישראל שעליה לממש את יכולותיה המבצעיות והמרשימות כלפי ארגוני הטרור, אינם רלוונטיים כלל. גם הטענה ש"איך יכול להיות שארגון קטן מהתל במעצמה אזורית" איננה רלוונטית כלל על-פי התפיסה המדינית-ביטחונית של ישראל בשנים האחרונות. ספק רב, אם הגישה הכללית הזו תשתנה ללא-היכר לאחר הבחירות של ה-9 באפריל 2019. כדי להבין את הכיוון הכללי של ממשלת-ישראל ושל הצבא הישראלי גם לאחר הבחירות, צריך לשים-לב היטב לאמירות שיצאו מישראל במהלך המשא-ומתן על "הסדרה" בעזה במהלך המשבר של סוף מרץ 2019. כך למשל, גורם ביטחוני בכיר מסר ב-29 במרץ 2019, ש"המפתח לרגיעה בעזה הוא כלכלי בעיקרו". הצהרה זו עמדה בניגוד גמור לריכוז הכוחות הגדול של הצבא הישראלי שהתכנס באזור הגבול לקראת עימות אפשרי עם ארגוני הטרור בעזה. אם כך הוא המצב, מדוע לא ננקטו צעדים כלכליים כאלה לפני פרוץ המשבר של 2019-2018?

 

 

ובכן, להרבה מאוד ישראלים יש אשליה גדולה מאוד בנוגע לפיתוח כלכלי מואץ של רצועת-עזה תחת משטרו של ארגון החמאס בעזה. יש גם כאלה הטוענים שאפשר לגייס את הקהיליה הבינלאומית למען פיתוחה של רצועת-עזה ולהפיכתה למקום פורח מבחינה כלכלית ואנושית. לצערנו הרב, לארגון החמאס יש תוכניות אחרות לחלוטין שאינן משתלבות עם האשליות שלנו או עם אשליותיהם הכלכליות של אחרים. יתרה מזאת, אין שום גורם בינלאומי שיירתום את עצמו לקדם פיתוח כלכלי מואץ תחת הנהגתו של ארגון החמאס בשל טבעו של הארגון, ומתוך ידיעה ברורה שההשקעות האלה יופנו כדי לקדם מטרות טרוריסטיות בשילוב של דוקטרינה איראנית ובהשפעתה הישירה של איראן. כל המערכות הפוליטיות והביטחוניות בישראל יודעות היטב את המשוואה הזו. גם אלה המתנגדים לנתניהו ברמה הפוליטית, יודעים היטב מה באמת מניע את ארגון החמאס בעזה - שהוא מנותק ממה שישראל תעשה או לא תעשה ברצועת-עזה. האם אפשר לסכם במשפטים קצרים את המדיניות של ארגון החמאס?

 

 

ובכן, החמאס רוצה לשמר את שלטונו בעזה בכל מחיר. הוא גם רוצה להנהיג את הציבור הפלסטיני כולו כחלק מהאידיאולוגיה היסודית שלו המדברת על חיסול והשמדה של ישראל. הארגון מנסה לתמרן בין הרצון שלו לשמור על כוחו, לבין הגעה להישגים כלכליים - החשובים מאוד לשרידותו - באמצעות משא-ומתן עם ישראל. לכאורה יש בכך סתירה, אך סתירה זו משרתת את הארגון, כפי שהיא משרתת את ישראל כחלק מ"ניהול הסכסוך" שהתגבש מתוך הבנה ברורה שאי-אפשר לפתור את הבעיה בכללותה - הן בעזה והן ביו"ש. כתוצאה מכך, הן ישראל והן ארגון החמאס נעים בקווים מקבילים של "עימות אלים" ו"הסדרה" עד שישתנו התנאים בעיני אחד מהצדדים. יתרה מזאת, בכל ארגון טרור טמון גם מנגנון להשמדה-עצמית ב-DNA האידיאולוגי שלו - לפיכך, גם ארגון החמאס אינו חסין מהמנגנון הזה. אם בכל זאת ישראל תצטרך לצאת למבצע צבאי נרחב בעזה, זה יהיה רק לאחר שמוצו כל האלטרנטיבות האחרות תוך-כדי שיכנוע עצמי עמוק של החברה הישראלית כולה, שהיא אכן מוכנה לשלם את המחיר.

 

 

סביר להניח, שאחדים מאלה המתיימרים להוביל את ישראל ברמה הפוליטית, אינם רואים את התמונה הגדולה, הכללית, שיש בה היבטים מקומיים, אזוריים, בינלאומיים, כלכליים, תדמיתיים ועוד. לפיכך, נשאלת השאלה, אם ראש-הממשלה מצליח להשיג הסכם זמני עם החמאס ללא ירייה אחת מיותרת מצד ישראל, מדוע זה רע? מאידך, סביר להניח ש"הסדרה" כזו אינה מעניינת את תושבי הדרום, אך במקביל לכך צריך לברר היטב מהי האלטרנטיבה העומדת בפני ישראל ללא גלישה מהירה לעבר שליטה צבאית ישירה ברצועת-עזה. זאת ועוד, אף ממשלה אחרת לא הייתה נוהגת באופן שונה בתכלית מהממשלה הנוכחית, משום שאותם רעיונות המנחים את ראש-הממשלה הנוכחי של מדינת-ישראל, ינחו גם את ראש-הממשלה הבא - למרות ההצהרות הפוליטיות המיליטנטיות שהתפרסמו במהלך מערכת-הבחירות של 2019 בנוגע לעזה ולארגון החמאס. לעיתים, צריך לתת לתהליכים הפנימיים לעשות את שלהם, כפי שאירע במקומות רבים ברחבי העולם-הערבי בעשור האחרון. במילים אחרות, ארגון החמאס לא ישלוט לנצח ברצועת-עזה, גם משום שנוצר אפקט מצטבר של טינה אזרחית כלפי הארגון - שאינה קשורה בהכרח רק למדיניותה של ישראל ושל העומד בראשה.

 

== 

 

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "המדיניות 'המוזרה' של בנימין נתניהו בנוגע לעזה", מגזין המזרח התיכון, 5 באפריל 2019.

 

 sellayohai@gmail.com

 

שתפו את המאמר בפייסבוק



   

הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר

  • מעניין




גלריית המגזין

 

14 באוקטובר 2019

 

 

טרור אסלאמי: 193 בני-אדם נהרגו ביממה האחרונה;

 

 

מי רוצה מדינה כורדית עצמאית במזרח-התיכון

 

מגדל דוד

 

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

 

הרביעייה הפותחת - ארבעת פרשי האפוקליפסה

על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים

על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית

חוכמת הטיפש - השיח הציבורי בישראל

 

 

 תקשורת ישראלית

 

כשהיסטריה מוסרית משבשת את דמוקרטיה הישראלית

תקשורת פוליטית בישראל - הקשרים של השקרים

עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל

התקשורת צריכה לבקש סליחה מבנימין נתניהו

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

מגזין המזרח התיכון

2019-2006