כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. sellayohai@gmail.com







הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
The Yom Kippur War - Historical Justice for Golda Meir
אחמד שוקיירי וכישלונה של הלאומיות הפלסטינית
ראאד סלאח והאסלאם הפאשיסטי
המאבק נגד המיעוטים האתניים במלזיה האסלאמית
מלחמה ללא סוף בטרור האסלאמי באפגניסטן
תקשורת, טרור וסיוע צבאי למדינות כושלות
האיום האסלאמי כלפי הנוצרים בבורקינה-פאסו
אקורדים צורמים בפרשת המלחין ריכרד ואגנר
מפלגת העבודה - לוליינות אידיאולוגית אטומה
דרישת שלום - מדמשק
וג´יהה אל-חוידר - דיוקנה של ליברלית סעודית
אינדונזיה האסלאמית נגד הבדלנות של פפואה-המערבית
תופעה של הגירת נשים מבנגלדש האסלאמית
גרמניה והבחירות לפרלמנט האירופאי של 2019
מועמר קדאפי - פסיכופט בחסות מדינות המערב
ירידה דרסטית בגודל האוכלוסייה בתקופה הממלוכית - חלק א´
מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן
סומליה - סופה הטרגי של העיתונאית הודאן נלאיה
אנטומיה של טרור אסלאמי קטלני במוזמביק

הלקח הישראלי מהצהרת טראמפ בנוגע לרמת-הגולן

מאת: ד"ר יוחאי סלע

29.03.2019


 

 

עם פרסום הידיעה על הצהרת טראמפ בנוגע לרמת-הגולן, דומה היה שאחדים מכלי-התקשורת בישראל הגיבו בהיסטריה-חרדתית כאילו השמיים עומדים ליפול על ישראל. החרדה ההיסטרית הזו ליוותה את התקשורת הישראלית גם כשהנשיא האמריקאי הכריז על העברת השגרירות אמריקאית לירושלים. ראוי לציין, שאחד מהישגיה הגדולים של התעמולה-הערבית שהתנהלה נגד מדינת-ישראל במהלך 100 השנים האחרונות, היה בהחדרת "מוטיב הפחד מפני התגובה הערבית הבלתי-צפויה" בנוגע לכל החלטה או פעולה המשרתים את האינטרס הישראלי העליון. אפילו בעניינים פשוטים כמו הריסת-בתים בלתי-חוקיים או הצבת אמצעי-ביטחון מיוחדים במקומות אסטרטגיים, החשש הישראלי מפני "התגובה הערבית הבלתי-צפויה" משתק כמעט לחלוטין את היכולת לקדם מטרות חשובות המשרתות מהלכים פוליטיים, מדיניים, משפטיים, כלכליים וביטחוניים. השילוב של תקשורת ישראלית היסטרית ו"אזהרות" של גורמים בינלאומיים בעלי-עניין בכל נושא הקשור ליחסי מדינת-ישראל עם שכנותיה, גורמים לפוליטיקאים בכירים ולמוסדות ביטחוניים לפעול לעיתים באופן ש"מקדש את הדקה הנוכחית" מבלי לקחת בחשבון תהליכים היסטוריים עמוקים ורחבים היכולים לשרת את מדינת-ישראל לעשרות השנים הבאות ואפילו למאות השנים הבאות.

 

 

המוזר הוא, שהאומה היהודית שיש לה היסטוריה כתובה של כ-5,000 שנה, לעיתים מתנהגת בהססנות מופקרת - לא רק בנוגע לנכסיה האסטרטגיים, אלא גם לעצם הנכסים ההיסטוריים שלה, הנטועים היטב בכל אחת מפינותיה של ארץ-ישראל. אני מעדיף לראות מנהיג ישראלי שחותר לפשרה מדינית כלשהי מתוך הכרה והבנה תודעתית שהנכסים ההיסטוריים שלנו שייכים לעם היהודי בלבד, וזאת בניגוד לפוליטיקאים אחדים הרואים בהיסטוריה היהודית כסוג של "נטל" על כתפיהם. כל מי שחושב שאפשר לבסס את הלגיטמיות שלנו רק על בסיס "הצהרת בלפור", או רק על "החלטת החלוקה של שנת 1947", משמיט את הבסיס המוסרי-ההיסטורי של עם-ישראל הנמתח על-פני אלפי שנים. מתמיה הוא, שיש בכירים אחדים בישראל הרואים בנכסים ההיסטוריים האלה סוג של אקססוריז שאפשר לוותר עליהם בנקל תמורת נייר הנחתם עם משטרים מפוקפקים מן-היסוד ובלתי לגיטימיים בעליל. התפיסה האידיאולוגית כלפי הנכסים ההיסטוריים שלנו איננה "גישה לאומנית" כפי שאחדים בשמאל הישראלי הקיצוני מנפנפים בדגל המרוט הזה, אלא זו גישה המבוססת הן על מוסר-היסטורי והן על צדק-היסטורי. באופן מוזר, אחדים בישראל רואים את "הלאומנות-הערבית-הפשיסטית" או זו בצורתה "הפלסטינית" כעניין אותנטי, שבטעות הם מנכסים את הלאומנות-הגזענית הזאת למחנה השמאל. כאילו, הלאומנות-הערבית היא עניין "מתקדם" לעומת הלאומנות-היהודית, לתפיסתם, שהיא עניין שעבר-זמנו ומנוגד לרוח המנשבת בעולם המודרני לכאורה. מה שלערבים מותר, ליהודים אסור - גם בנושא המעניין והמרתק הקשור ל"חוק הלאום" ובנוגע לשליטה ב"הר-הבית".

 

 

התפיסה האידיאולוגית הזו, שהפכה לסוג נוסף של תעמולה בשירות הלאומנות-הערבית, גרמה לרבים בישראל לשגות בהנחות-היסוד הנוגעות ל"חוק הלאום" שנבעו בדרך-כלל מבורות קשה ועצלנות אינטלקטואלית מטעמי נוחות. הבערות הזאת, האופיינית כל-כך לחסידי השמאל הישראלי הקיצוני, גרמה לאחדים בישראל לפרסם הודעות מעוררות-מחלוקת שנבעו בעיקר בשל חוסר-הבנה בסיסי - הן בנוגע לחוק-הלאום והן בנוגע לתפיסה הלאומנית אותה מייצגים המפלגות הערביות הפשסטיות הפועלות בישראל בשנת 2019. יתרה מזאת, הסגידה התקשורתית לעניינים מעוררי-מחלוקת, הוסיפה שמן נוסף למדורת הבערות השמאלנית השוררת בישראל בקרב חלקים אחדים בציבור הישראלי. מגילת העצמאות של 1948 הגדירה למעשה את מדינת-ישראל כ"מדינה יהודית של כל אזרחיה". חוק-הלאום, העניק להנחת-היסוד הזאת תוקף-חוקי ברור, כדי למנוע את הפיכתה של הדמוקרטיה הישראלית לכלי החותר תחת היסודות של המדינה, תוך-כדי שמירה על זכויות-הפרט של כל אחד ואחת מאיתנו, כולל מיעוטים החיים בתוכנו. דווקא הימין הליברלי, מתוך הכרה והבנה היסטורית, מעניק חשיבות גדולה מאוד לשמירה על זכויות-הפרט ללא יוצא-מהכלל. כשהשמאל מדבר על "זכויות-הפרט", זה בדרך-כלל נשמע מאולץ, במיוחד כשהוא כורך את המושג עם פעילותן של המפלגות הערביות הקיצוניות. את הסתירה הזו קשה ליישב - אלא אם כן נוקטים בלוליינות מילולית.

 

 

לעיתים, גם אחדים משופטי בג"צ לוקים בשיפוט מוטעה בנוגע לאידיאולוגיה הקיצונית המניעה את המפלגות הערביות בכל-הקשור ליחסן על היותה של מדינת-ישראל מדינת-לאום יהודית, ויהודית בלבד. המיעוט הערבי-מוסלמי בישראל אינו באמת מיעוט, משום שיש לו מאגר אין-סופי של תמיכה אתנית-דתית ברדיוס של מאות ואלפי קילומטרים. למדינת-ישראל אין את הפריבילגיה האתנית הזו. לפיכך, ההחלטות השיפוטיות של המערכות שלנו היו צריכות לקחת בחשבון את הנתון הזה - במיוחד לאור העובדה שללאומיות-היהודית אין אידיאולוגיה של חיסול והשמדה, אפילו לא ברמז, בנוגע ללאומיות הערבית על גווניה השונים. יוצא מכך, שהרדידות האינטלקטואלית, הנובעת ברוב המקרים מבערות קשה, מדרדרת את השיח-הציבורי להתלהמות חסרת-רסן כפי שאנו עדים לה במערכת הבחירות של 2019 - לא רק בקשר לחוק-הלאום, אלא גם בנושאים נוספים המשיקים למארג החברתי-פוליטי בישראל. במקרה הזה, בדומה למקרים נוספים, דרושה סבלנות ישראלית מתוך ראיה ארוכת-טווח, כפי שהתרחש בהחלטתו של הנשיא טראמפ להכיר בריבונות הישראלית על רמת-הגולן לאחר 52 שנים של מאמץ כלכלי, פוליטי, מדיני, התיישבותי ובינלאומי.

 

 

לפיכך, הנאמנות לערכים שלנו ולאינטרסים האסטרטגיים שלנו, ללא פשרות, איננה רק מכתיבה את התנהגותם של אזרחי-ישראל, אלא היא מעוררת רושם עז גם על יריביה וידידותיה של מדינת-ישראל. האם הסבלנות משתלמת? בהחלט כן, לא רק בנושא הקשור לרמת-הגולן, אלא גם בתחומים נוספים הקשורים לביטחונה של ישראל ולערכיה ההיסטוריים. הלקח הוא, שאנחנו צריכים להיות קצת יותר סבלניים ברמה הציבורית בכל הקשור לעזה משום שארגון החמאס לא בהכרח ימשיך להתקיים בעתיד הרחוק. באופן דומה אפשר לייחס את האמירה הזו גם בנוגע למי שמנהל כיום את "הרשות הפלסטינית" או מי שולט כיום באיראן השיעית ובארגון חיזבאללה. בתוך העולם-הערבי, הקרוב והרחוק, מתחוללים תהליכים עמוקים של שינויים חברתיים ופוליטיים. אלה תהליכים שיימשכו לאורך עשרות השנים הבאות, עם הרבה מאוד עליות ומורדות, שבמהלכם נצטרך להתבונן בסבלנות אין-קץ למרות הפיתוי שיוצב מולנו להתערב עבור אחד מהצדדים. לא רבים מאיתנו ציפו את מה שהתחולל בעולם-הערבי מאז שנת 2011, וזאת לאור פריצתן של מלחמות-אזרחים עקובות-מדם בסוריה, בעיראק, בתימן, בלוב ובמקומות נוספים. תודעה-היסטורית ארוכת-טווח כגישה אסטרטגית מכתיבה את התנהגות המדינית היומיומית, גם אם נראות באופק חומות-בצורות שלכאורה הן בלתי-עבירות. כך למשל, איך המערכות הממסדיות שלנו רואות את מדינת-ישראל בשנת 2048? בעוד 29 שנים בלבד, מדינת-ישראל תחגוג את עצמאותה ה-100. זה לא הרבה זמן. אולם, האם יש לנו מושג איך אנחנו רוצים לראות את מדינת-ישראל בשנת 2048?

 

 

הינה כי כן, ההכרזה של טראמפ היא הכרה מדינית במציאות הטריטוריאלית שישראל עיצבה בהתמדה במשך 52 שנים למרות כל הקשיים שניצבו לאורך הדרך, כולל מלחמה קשה שפרצה בשנת 1973 בין סוריה לישראל, ולמרות "הערכותיהם" של פקידים וקצינים בכירים שעודדו את מדינת-ישראל לוותר על-רמת-הגולן. ועם זאת, מרבית הציבור הישראלי קיבל בקורת-רוח את ההצהרה הנשיאותית. אולם גם במקרה הזה היו כאלה שניסו, כרגיל, לגמד את ההכרזה ואף לטעת בציבור הישראלי חרדה גדולה מפני הבאות. שלוש דוגמאות לכך, בהחלט יספיקו. שימו לב לרמת הניסוח ולטיעונים השזורים בהצהרות האלה:

 

 

באחד מאתרי החדשות בישראל התפרסמה כותרת ב-24 במרץ 2019, כי על רקע הצהרת טראמפ, שבה נכתב "בצה"ל חוששים שהמתיחות בסוריה תבעיר את הגבול". בכתבה עצמה לא נכתב ש"צה"ל חושש", אלא דווקא שהצבא נערך לקראת הבאות - הן על רקע ההצהרה של טראמפ והן על רקע יום-האדמה, אך עורך האתר החליט דווקא להבליט את "החשש" ולא את ההיערכות. בשנה האחרונה התפרסמו כותרות רבות באמצעי-התקשורת בהן הופיע הביטוי "הצבא חושש" - פעם זה בנוגע לחמאס, פעם זה בנוגע לחיזבאללה, פעם זה בנוגע לאיראן ופעם זה בנוגע לרשות-הפלסיטינית. כותרות כאלה עם הביטוי זה, התפרסמו חדשות לבקרים גם בנושאים שאינם קשורים בהכרח לאיזה מתח ביטחוני אקוטי. כשמופיע הביטויה זה כל-כך הרבה פעמים בתקשורת הישראלית, אין תימה איפה כשאנחנו שומעים את חסן נסראללה מצהיר ש"הצבא הישראלי חושש ממלחמה עם חיזבאללה". הצבא הישראלי אינו צריך לחשוש, אלא להיערך לקראת האתגר ולנצח בו.

 

 

גם השמאל הישראלי הקיצוני חיווה את דעתו על הצהרתו של טראמפ בנוגע לרמת-הגולן. שימו לב איזה ניסוח לולייני הצליחה להוציא מפיה יו"ר מר"צ, ח"כ תמר זנדברג, ב-22 במרץ 2019: "דווקא כשברור לכולם שאין כל סיכוי נראה לעין לירידה מהגולן וכשבסוריה שולט רודן שטבח בבני עמו, ההתערבות הזרה של טראמפ והנסיון לחלץ את נתניהו מהצרות הפוליטיות והפליליות יגרמו לערעור הקונצנסוס השקט הזה. בשלב הנוכחי אין בהכרה הזו השפעה ממשית, פרט לתרגיל בחירות של טראמפ ונתניהו". אם, לדבריה, "בשלב הנוכחי אין בהכרה הזו השפעה ממשית", מדוע ההכרה הזו תגרום "לערעור הקונצנסוס השקט הזה"? האם ח"כ זנדברג תופסת את רמת-הגולן כחלק מהקונצנסוס הישראלי על-פי האידיאולוגיה הרשמית של המפלגה? זאת אומרת, האם רמת-הגולן היא כבר לא שטח "כבוש" בעיני המפלגה?

 

 

הדוגמא השלישית היא המעניינת ביותר. כאן אין "חשש" או "ערעור הקונצנסוס השקט הזה", אלא אזהרה מפורשת לקראת מלחמה עם סוריה בעקבות הכרזת טראמפ. אתר וואלה ואמיר אורן, הפרשן צבאי של האתר, החליטו לפרסם, ב-22 במרץ 2019, כותרת מטורללת בזו הלשון: "הגחמה של טראמפ ונתניהו: נפתחה הרשמה למלחמת שלום הגולן". ככה התקשורת הישראלית מנסה ליצור חרדה ציבורית בשל מה שקראתי לו בתחילת המאמר, "מוטיב הפחד מפני התגובה הערבית הבלתי-צפויה". כעת שימו לב לכותרת-המשנה של אמיר אורן, המייתרת לחלוטין את קריאתו של המאמר כולו משום שברור וגלוי-לעין מה אמיר אורן רוצה לטעת בציבור בנוגע להכרזתו של טראמפ. וכך כתב אורן: "רה"מ הבין כי חקירת מעורבותו בפרשת הצוללות היא עניין של "מתי", ולא "אם", ולכן תולה את יהבו בידידו מהבית הלבן שיסייע לו. כדי להינצל מתבוסה בעוד שבועיים וחצי, מוכן נתניהו לעשות הכול, כולל לדחוף את הגולן לראש סדר היום ולערער משמעותית את המצב בגבול הצפון". שימו-לב למשפט האחרון המתייחס לראש-הממשלה שמוכן לעשות הכל כדי לערער משמעותית את המצב בגבול הצפון. במקרה הזה, אין לנו ברירה, אלא לציין באופן מפורש, שאין הבדל גדול בין קריאותיהם של בכירי מפלגת-גנץ בנוגע לבגידתו של ראש-הממשלה, לבין המשפט המטורלל לחלוטין של אמיר אורן. הסיכוי שחזונו של אמיר אורן יתממש, אינו גדול. אולם, אם בכל-זאת יפרוץ עימות בין סוריה לישראל על רקע ההכרה הנשיאותית האמריקאית, סביר להניח שאנחנו נצטרך להרחיב את המרחב הישראלי ברמת-הגולן הנמצאת בסך-הכל 55 קילומטר מהבירה הסורית. אולי בכל-זאת יש משמעות מעשית ל"כיבוש" שטח במלחמת-מגן כפי שאירע ברמת-הגולן בשנת 1967. אם כך הוא הדבר, הכלל הזה צריך להילקח בחשבון גם ביהודה ושומרון.

 

==

 

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "הלקח הישראלי מהצהרת טראמפ בנוגע לרמת-הגולן", מגזין המזרח התיכון, 29 במרץ 2019.

 

 sellayohai@gmail.com

 

שתפו את המאמר בפייסבוק


   

הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר





גלריית המגזין

 

8 בדצמבר 2019

 

 

טרור אסלאמי: 143 בני-אדם נהרגו ביממה האחרונה;

 

 

האיום האסלאמי כלפי הנוצרים בבורקינה-פאסו

 

מגדל דוד

 

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

 

הרביעייה הפותחת - ארבעת פרשי האפוקליפסה

על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים

על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית

חוכמת הטיפש - השיח הציבורי בישראל

 

 

 תקשורת ישראלית

 

כשהיסטריה מוסרית משבשת את דמוקרטיה הישראלית

תקשורת פוליטית בישראל - הקשרים של השקרים

עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל

התקשורת צריכה לבקש סליחה מבנימין נתניהו

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

מגזין המזרח התיכון

2019-2006