כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. sellayohai@gmail.com







הנקראים ביותר השבוע
סומליה - סופה הטרגי של העיתונאית הודאן נלאיה
חדשות המזרח התיכון
המערכת המשפטית בישראל - חוק הברזל של האוליגרכיה
כפרים ערביים על אדמה יהודית
בחירות בארה"ב – הערות על המצב עם פתיחת המרוץ
עליבותה של האקדמיה הבריטית, בורמה וסוריה
ראאד סלאח והאסלאם הפאשיסטי
מאי שידיאק - "אותי אף אחד לא ישתיק"
הטרגדיה הכפולה של הנשים היזידיות בעיראק
טרור אסלאמי - המספרים המדהימים של חודש יוני 2014
בחירות 2012 בארה"ב - זה יכול לקרות רק באמריקה
טרור אסלאמי - כמה בני-אדם נהרגו בחודש אפריל 2011
ממלחמת ששת-הימים למלחמת יום הכיפורים – האירועים המרכזיים: חלק ב
ממלחמת ששת-הימים למלחמת יום הכיפורים – האירועים המרכזיים: חלק א
מלחמה ללא סוף בטרור האסלאמי באפגניסטן
התקשורת הישראלית והמעורבות הרוסית בסוריה
ענת וקסמן היא הקול האותנטי של השמאל הישראלי
המלחמה התחדשה - נאומו של אבא אבן, יולי 1948 - חלק ראשון
משפט ותקשורת - פסיקת בג"צ עושה צחוק מהחוק
דו"ח גולדסטון: קריאת השכמה לציבור הישראלי

מפלצת ימנית התגלתה ביפו - בחירות בישראל 2019

מאת: ד"ר יוחאי סלע

01.03.2019


 

 

לקראת הבחירות האמורות להתקיים ב-9 אפריל 2019, אנו עתידים להיחשף לאלפי כתבות, מאמרים, ראיונות וסרטונים שיעסקו בהיבטים רבים ומגוונים של המפלגות המציגות את מרכולתן למען אזרחי ישראל. לכולן יש כוונות טובות - בעיקר כאשר מדובר במפלגות הציוניות. חלקן צודקות, ואחרות קצת טועות. כמובן שהכל בעיני המתבונן. המאמר הזה נכתב גם לאור מערכת הבחירות האלימה והמפתיעה שנערכה בשנת 2015. למי שלא זוכר, רוב הסקרים ניבאו יתרון למפלגת-העבודה (המחנה הציוני), אך בסופו של יום, מפלגת הליכוד בראשותו של בנימין נתניהו השיגה ניצחון מרשים ומפתיע למרות המסע התעמולתי האכזרי שנערך נגד המפלגה ובעיקר נגד מצביעיה הנאמנים. מסע השיסוי היה כל כך עקבי ורב-גוני, עד שהיה קשה להישאר אדיש מול הכותרות האלימות שהתחלפו מידי שעה. זה היה בלתי נסלח. גם היום.

 

 

אם אתם קוראים את המאמר הזה, אתם צריכים לשאול את עצמכם מדוע טרחתם ללחוץ על הלינק? או מדוע הפצתם אותו לקוראים פוטנציאליים נוספים? סביר להניח ש"הכותרת" של המאמר גורמת לאנשים לגבש דעה עוד לפני שהם קראו אפילו מילה אחת מהכתוב. זה התפקיד של הכותרת, דהיינו "לעורר משהו" עוד לפני שקראתם אפילו מילה אחת מהתוכן. בתקופה בה מתקיימת מערכת בחירות, הדיון הפוליטי-ציבורי מתנהל לרוב רק בעזרת כותרות מעוררות-מחלוקת מתוך כוונת מכוון.

 

 

כאן אני רוצה לציין שהכותרת "מפלצת ימנית התגלתה ביפו" אינה נכונה. אלא, שהכותרת הנכונה היא ש"מפלצת ימית התגלתה ביפן". כן כן, "מפלצת ימית התגלתה ביפן". במילים אחרות, זאת המשמעות האמיתית של ההסתה המניפולטיבית היכולה להיעשות בכל אחד מאמצעי-התקשורת הקיימים לרשותכם - כולל ברשתות החברתיות. המניפולציה הזו תופסת תאוצה רבה לאור החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה לפרסם את כתבי-האישום נגד נתניהו זמן קצר לפני מועד הבחירות.

 

 

ימים אחרים לאחר שהוכרזו הבחירות בישראל, התפרסמה (באחד מהעיתונים הכלכליים) כתבה עם "כותרת רעשנית" שזו הולכת להיות אחת ממערכות הבחירות האלימות והגסות ביותר שנערכו בישראל. באופן הזה, התקשורת מייד התחילה "לצרוב" בתודעה של הישראלים שזה "בסדר" להתנהג באופן הזה משום שממילא זה מה שצפוי לנו. לדעתי, מערכת הבחירות שנערכה בשנת 1981, הייתה שיא של השיאים עד כה. כל מי שזוכר את הימים ההם, נחרד מהאפשרות לגלישה לאלימות בנוסח של אותה שנה. לא כדאי לכם.

 

 

אני רוצה להביא לכם דוגמא נוספת של אלימות תקשורתית שקשורה ולא-קשורה למערכת הבחירות המתקיימת בישראל. הדוגמא הזו מהווה סימן נוסף ל"יצירת אווירה של אלימות" דווקא ברגעים שהיא אינה נחוצה כלל וחוטאת כנגד ציבור שלם של ישראלים. ביום מותו של הסופר הנערץ עמוס עוז ב-28 בדצמבר 2018, אתר האינטרנט של עיתון "הארץ" טרח לפרסם את מאמרו של בני ציפר תחת הכותרת "מת הנשיא של השבט הלבן". מעבר לתוכן המפוקפק של המאמר עצמו, בכותרת המשנה נכתב כך: "הישראליות האולטימטיבית לכאורה שעמוס עוז תיאר בספריו, שהקוראים כה אהבו לחבקה, גוועה. עם מותו, אין מי שימשיך את דברי התוכחה המפתים והמכשפים שלו, שמעטים עוד מאמינים בהם".

 

 

כשם שהביטויים "מזרחי" ו"ליכודניק" הפכו למילות-גנאי מפי גורמים בעלי-עניין בציבור הישראלי, כך הביטויים "השבט הלבן" ו"אשכנזי" הפכו למילים גסות ומבזות מפי גורמים שלכאורה מייצגים אינטלקטואליזים מדומה ומתנשא. רוצים הוכחה? ביום מותו של עמוס עוז (יום שישי), כל ערוצי הטלוויזיה בישראל עסקו גם בהחלטה על פיזור הכנסת ובהחלטה ללכת לבחירות ב-9 באפריל 2019. במהלך המשדרים המיוחדים שנערכו באותו יום, כחלק מסיכום-השבוע החולף, הביטוי "אשכנזי" הושמע פעמים אחדות בקונוטציות לא-מחמיאות. עצוב ומיותר, כפי שמאמרו של בני ציפר היה מיותר לחלוטין, לא רק משום שהוא אינו נכון בעליל, אלא בעיקר בשל מועד פרסומו שעלה לאתר העיתון שעות אחדות בלבד לאחר שנודע דבר מותו של עמוס עוז. כאשר תתפרסם "תוכנית המאה" של הנשיא טראמפ, אולי ניווכח שאין פער גדול בין בנימין נתניהו לבין עמוס עוז. ללא ספק הם חלוקים על "הדרך" לפתרון, אך לא על "התוצאה" של הפתרון עם שינויים אחדים. יותר משצריך להקשיב לעמוס עוז, צריך להקשיב היטב היטב לבנימין נתניהו ולציבור בוחריו - שברובו מתון מאוד. אלא, שציבור זה אינו סומך על נציגי השמאל שהם אכן יצליחו להשיג את ההסכם הטוב ביותר במינימום סיכונים עתידיים למדינה ולחברה הישראלית.

 

 

האלימות התקשורתית בישראל הפכה לחלק בלתי-נפרד מההוויה הישראלית. כל מי שמתנתק לתקופה ארוכה מהתקשורת הישראלית, מגלה שיש פער ענק ובלתי-נתפס בין האווירה האלימה הקיימת בתקשורת לבין האווירה האמיתית הקיימת ברחוב הישראלי, וגם במגע היומיומי בין הישראלים לבין עצמם. מאידך, האלימות התקשורתית הזו יוצרת לגיטימציה בקרב גורמים מפוקפקים לפעול באופן אלים וגס בתחום הפוליטי, בתחום המשפטי, בתחום של יחסי עובד-מעביד, בתחום התעסוקה שבה מעסיקים מנצלים את כוחם כדי לפגוע באופן בלתי-נסלח בזכויותיהם של עובדים חלשים, וביחס של מוסדות ממשלתיים וציבוריים המנצלים את כוחם כדי לסחוט עוד קצת את כספם של החלשים הבלתי-מקושרים לגורמי כוח והשפעה. לא צריך להיות "שמאלני" או "ימני" כדי להבין שמדינת-ישראל הפכה לגן-עדן של נוכלים המצליחים להפוך את חייהם של ישראלים רבים לקשים יותר בשל תאוות-בצע בלתי-נשלטת. אלה הגורמים האמיתיים המשפיעים על חייהם של רבים מהישראלים - ולא רק מי שעומד בראש המערכת הפוליטית בישראל או מה הפתרון הרצוי בגבול הדרומי או הצפוני. "סוציאליזם", שיש בו ערך נעלה של "צדק חברתי", מעולם לא היה זר לתנועה-הציונית. בדרך הקשה והמייסרת להפיכתה של מדינת-ישראל למדינה חזקה ועשירה, הושלכו לצד-הדרך ערכים שהיוו את המסד האידיאולוגי של התנועה הלאומית שלנו.

 

 

כשחברי הכנסת שלנו עסוקים "בחירוף-נפש" בחקיקת חוקים מיותרים, למשל כמו חוק-הזנות, חוק-הפורנו וחוק איסור פרסום מוצרי-טבק, הנעשה כחלק מהניסיון של הפוליטיקאים לשלוט על ציבור בכפייה, הזעם הציבורי עלול להתפרץ דווקא בשל עניין אחר לאור תחושת-המחנק בה שרויים חלקים אחדים מהציבור הישראלי. כך למשל, הגדלת קצבת-הזקנה הזעומה הקיימת בישראל, אינה נחשבת לעיסוק סקסי כמו חוק-הזנות וחוק-הפורנו. הרבה יותר קל לעסוק "בהנדסה חברתית טהרנית" מאשר לעסוק במהות האמיתית של איכות-החיים הקיימת בישראל הדורשת וויתור מסוים מצד גורמים אינטרסנטיים בעלי-כוח ועוצמה חריגים. אנחנו יוכלים להיות אלימים מאוד כלפי "חוק הלאום", שאין לו שום השפעה ישירה על מרבית הישראלים, אך אנו מגלים אדישות אילמת כלפי ערכים בסיסיים הקשורים באופן ישיר ל"איכות-החיים" הדרושה לנו כמו אווירה לנשימה.

 

 

בחוק-הזנות ובחוק איסור פרסום מוצרי-טבק, מטילים קנסות על הציבור משום שזה קל ופשוט. אולם, העלאת קצבת-הזקנה היא משימה בלתי-אפשרית משום שצריך לשרת את הציבור ולהעניק לו קיום נאות. נשים וגברים העוסקים בזנות ואנשים מעשנים עושים זאת מתוך בחירה אישית המודעת לעצמה. בעוד, שזקנים אינם מזדקנים מתוך בחירה. את ההבדל הפשוט הזה גם חבר-הכנסת האינטלגנטי ביותר אינו מסוגל להבין עד הסוף. ומכאן, הנטיה של הפוליטיקאים לעסוק בטפל ולא במהות האמיתית של החיים עצמם ואיכותם. השילוב של חוקים טהרניים ביחד עם נוקשות הלכתית-דתית-אורתודוכסית גם בנושאים הקשורים לנישואין וגירושין, הופכים את מדינת-ישראל למדינה העסוקה באורח-כפייתי בחדירה מוחלטת לרשות הפרט. הדמוקרטיה הישראלית הליבראלית מותקפת גם בידי אלה הנמצאים, לכאורה, בצד "הנכון" של המפה הפוליטית הישראלית. זאת ועוד, ההתנגדות לנשות-הכותל וההתנגדות לחוק-הפונדקאות לגברים נובעות בעיקר בשל הפחד מאיבוד "השליטה" המצויה בידי מנגנונים אורתודוקסים שפונקו בידי גורמים "מתונים" במהלך עשרות השנים האחרונות בגלל שיקולים קואליציוניים בני-חלוף. כשאנחנו מדברים על "הדמוקרטיה הישראלית הליבראלית", אנו לא מדברים על אוטופיה ליבראלית רדיקלית בנוסח של השמאל הקיצוני.

 

 

כל מערכת-בחירות נוטה להיות לוהטת, וזאת ללא שום קשר באיזו מדינה היא מתקיימת או עד כמה המצביעים חלוקים בשאלות מהותיות הנוגעות לחייהם במסגרת מדינית משותפת - כזו או אחרת. בישראל, לביטויים "ביטחוני" או "מדיני", יש הילה החורגת הרבה מעבר לשאר הנושאים החשובים והאמיתיים המקיפים את חייהם של מרבית הישראלים. בהכללה, אפשר לציין שמרבית הציבור הישראלי מתנגד לחלוטין להרפתקנות מדינית או צבאית. אין תימה איפה, שהתמיכה הבסיסית בבנימין נתניהו לא נפגעה למרות הודעתו על הפסקת-אש בעזה ב-14 בנובמבר 2018, וזאת למרות שנורו לעבר ישראל יותר מ-500 רקטות ופצצות-מרגמה במשך ימים אחדים בלבד. למזלה של מדינת-ישראל, בנימין נתניהו מעדיף פעולות חשאיות ודיפלומטיה אקטיבית ממושכת בעניינים המסעירים את הציבור הישראלי מתוך עמדה של עוצמה ולא בשל חולשת-הדעת המתקבלת בעקבות סערת-רגשות ציבורית חולפת.

 

 

שימו לב למרדף המטורף של המפלגות שלנו אחרי "דמות ביטחונית" שתחזק את התדמית של המפלגות מימין ומשמאל, כאילו זו הערובה היחידה להצלחה של המפלגה לקושש קולות נוספים עד למועד הבחירות. לפוליטיקה יש דנמיקה משלה הפועלת לעיתים מתוך כורח קואליציוני זמני. לפיכך, אין הלימה בין יוקרה-צבאית או יוקרה-עסקית לבין הצלחה בחיים הפוליטיים, משום שהפוליטיקה פועלת לרוב במסגרת כללים דמוקרטיים ואילוצים תחוקתיים ולא במסגרת של היררכיה נוקשה כמו בעולם הצבאי או העסקי.

 

 

ברוב המערכות הישראליות המעצבות את חיינו כיום, שורר מתח מובנה שחלקו נובע בשל נסיבות היסטוריות הנטועות היטב עוד מראשית גיבושה של התנועה הציונית. המתח הזה יוצר רעש בלתי-נסבל בשנים האחרונות, עד כדי מעבר מהיר מאוד מחופש-הביטוי לחופש-השיסוי השורר ברוב המערכות התקשורתיות המגוונות הקיימות בישראל של 2019. מערכת-הבחירות שהתקיימה בישראל בשנת 2015, היוותה דוגמא מאלפת למעבר המהיר הזה, ומכאן גם ההפתעה הגדולה שנגרמה לאור התוצאות האמיתיות שנודעו לאחר ספירת הקולות. ההפתעה הזו נבעה, בין היתר, בשל התמקדות בתעמולה נגטיבית אלימה ומתלהמת של מחנה פוליטי אחד נגד מחנה פוליטי שני.

 

 

מה הם הנושאים המרכזיים המעסיקים את המפלגות ואת הבוחרים לקראת ההצבעה באפריל 2019? לצערנו הרב, מרבית המערכות שלנו עסוקות בעתידו של בנימין נתניהו לפני הבחירות ולאחר הבחירות, כאילו עתידה של כל מדינת-ישראל תלויה בגורלו של אדם אחד בלבד. עצוב מאוד. המוזר הוא, שמרבית המפלגות, כולל מפלגת הליכוד, מתמקדות בגורלו של בנימין נתניהו מטעמי-נוחות, והן אינן מתמקדות בנושאים החשובים המעסיקים את אזרחי המדינה, משום שהנושאים הללו דורשים תשובות בהירות עם תכנון לטווח ארוך שיש בו השפעה ישירה על עתידם של אזרחי ישראל בשלל תחומים - החל ממחירי הדיור המעיקים וכלה בקצבת הזקנה העלובה.

 

 

אולי בשל כך, הבחירות הללו נושאים בחובן סוג של הצבעת-מחאה שתלך ותגבר עם הזמן במטרה להשתחרר ממלכודת הפתאים המחניקה שמציבים לנו הפוליטיקאים הטהרניים והפוליטיקאים דתיים בתחומים הקשורים לחיי-הפרט כמו מין, מגדר, כסף, גיל, עבודה, נישואין, גירושין, גיור ועוד. פוליטיקאים רבים, רבים מידי, מתבלבלים בין המושג "נתין" לבין המושג "אזרח" המכיל בתוכו עולם-ערכים מקיף ושלם - החל מדיור הוגן וזול ועד לחיי זקנה מכובדים. לידיעתכם, בכנסת ה-20 הוצעו 6,643 הצעות חוק. אולם, התחושה הציבורית היא שזו אינפלציה של חקיקה שנועדה בעיקר לשם האדרה עצמית. ובכן, היכן טמונה הבעיה? זאת ועוד, האם חקירות נתניהו הן שצריכות להיות הנושא המרכזי של מערכת-הבחירות לכנסת ה-21? או אולי זו התחמקות מדיון עמוק והכרחי בנוגע לבעיותיה האמיתיות של החברה הישראלית?

==

 

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "מפלצת ימנית התגלתה ביפו - בחירות בישראל 2019", מגזין המזרח התיכון, 1 במרץ 2019.

 sellayohai@gmail.com

 

שתפו את המאמר בפייסבוק


   

הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר





גלריית המגזין

 

20 ביולי 2019

 

 

טרור אסלאמי: 127 בני-אדם נהרגו ביממה האחרונה;

 

 

הטרגדיה הכפולה של הנשים היזידיות בעיראק

 

 

 

 

 


 

מגדל דוד

 

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

 

הרביעייה הפותחת - ארבעת פרשי האפוקליפסה

על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים

על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית

חוכמת הטיפש - השיח הציבורי בישראל

 

 

 תקשורת ישראלית

 

כשהיסטריה מוסרית משבשת את דמוקרטיה הישראלית

תקשורת פוליטית בישראל - הקשרים של השקרים

עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל

התקשורת צריכה לבקש סליחה מבנימין נתניהו

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

מגזין המזרח התיכון

2019-2006