חקירות ראש הממשלה פרק ב´ – בית ממכר עדויות - מגזין המזרח התיכון


כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. sellayohai@gmail.com







הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
רעידת אדמה בסין - תמונות מהאסון
פוליטיקה אמריקאית: שנה עברה, לקראת בחירות הביניים
טרור אסלאמי – ילדים כטרוריסטים מתאבדים – מרץ 2017
עולם חדש: ארה"ב אחרי טראמפ - מאמר שני בסדרה
הרביעייה הפותחת - או ארבעת פרשי האפוקליפסה
חוכמת הטיפש – השיח הציבורי במדינת-ישראל
מוחמד חסנין הייכל - העורך המיתולוגי של העיתון המצרי אל-אהראם
תפקידה של ממשלת הבעת´ הסורית במלחמת ששת-הימים
בריג´יט גבריאל – לבנונית למען ישראל
הדמוקרטיה המערבית בעידן התקינות פוליטית
הוד מעלתו האספסוף – האמנם דמוקרטיה ישראלית?
העימות בין ארה"ב לצפון-קוריאה - משחקים באש?
הממשל החדש של טראמפ - מלחמת 100 הימים
השלום שכמעט הגיע – מגרש משחקים לחובבנים
בעולמו של דונאלד טראמפ - מאמר ראשון מתוך שניים
ביקור נתניהו - בין נוקשות אידיאולוגית לגמישות דיפלומטית
טרור אסלאמי – הלקח הטורקי והגרמני – דצמבר 2016
הפילוסוף הסורי צאדק ג´לאל אל-עזם מת בברלין בגיל 82
טרור אסלאמי – ארה"ב מודאגת מאוד – אוגוסט 2016

חקירות ראש הממשלה פרק ב´ – בית ממכר עדויות

מאת: ד"ר ישראל בר-ניר

21.03.2018


 

 

מאמר משלים למאמר הראשון בסדרת מאמרים על תפקודה של מערכת אכיפת החוק מנקודת מבטו של אדם שאיננו משפטן. המאמר הקודם סקר את מעמדה ותפקודה של המשטרה. ההתפתחויות האחרונות בחקירות ראש הממשלה, מראות שהתמונה שהוצגה שם לא הייתה מלאה, שנותרו היבטים חמורים ביותר אותם המאמר הקודם לא כיסה. הפרק הנוכחי נועד להשלים את החסר. הפרקים הבאים בסדרה יסקרו את הזרועות האחרות של מערכת אכיפת החוק – הפרקליטות והתביעה, ובתי המשפט.

 

א. החקירה הפכה לאובססיה

"פול גז בנאוטרל" זה קצב ההתקדמות של חקירות נתניהו. ה"התפתחויות דרמטיות" עליהן מבשרת התקשורת חדשות לבקרים מסתיימות פעם אחר פעם בקול ענות חלושה מבלי שחלה תזוזה כלשהי. הנחישות של חוקרי המשטרה להביא להרשעתו של ראש הממשלה, או לפחות להעמידו לדין, הפכה לאובססיה. אובססיה, הינה הפרעה נפשית המאופיינת ע"י קיומם של מחשבות טורדניות ודחפים הגורמים למי שנגוע בה לפעול באופן כפייתי. המונח הרפואי הוא הפרעה אובססיבית כפייתית (Obsessive Compulsive Disorder - OCD). בהשאלה, במקרה של חקירת ראש הממשלה אפשר לדבר על חָקִירָה אוֹבְּסֶסִיבִית כְּפִייָתִית (Obsessive Compulsive Investigation - OCI). נתניהו איננו "יחיד בדורו". מרדפים חקירתיים התנהלו בעבר נגד שורה של אישים. יעקב נאמן, רפול, אביגדור קהלני, ראובן ריבלין ודרור חוטר ישי הם מהידועים שבהם, שלא לדבר על הסאגה החקירתית של אביגדור ליברמן שנמשכה קרוב ל-17 שנים והסתיימה בלא כלום.

 

אף אחד מאלה איננו מגיע לעוצמתו של מסע הצלב המתנהל בימים אלה נגד ראש-הממשלה, אבל העקרונות והנסיבות אינם שונים. על מסע הרדיפה שהתנהל נגד רפול כתב בספרו "הארנק והחרב", חתן פרס ישראל למשפטים, פרופסור דניאל פרידמן שר המשפטים לשעבר: העמדתו [של רפול] לדין, על מה שניתן בהחלט לומר כי היה פחות משום דבר, היא אחת השערוריות המשפטיות הבוטות שהתרחשו בארץ. שורש הבעיה הוא הרבה יותר עמוק. היום זה נתניהו, אבל מחר זה יכול להיות מי שהוא אחר - למעשה כל אחד יכול להיות מטרה פוטנציאלית. באווירה של ימינו ה"זכות" הזאת תמשיך קרוב לוודאי להיות נחלתם הבלעדית של אישים השייכים למחנה הלאומי, אבל זה נושא לדיון אחר. הבעיה מתחילה בכך שחוקרי המשטרה אינם מגיעים לחקירה ב"ידיים נקיות". מושג החפות הוא לא מובן מאליו עבורם. לאפשרות שהנחקר חף מפשע הם לא מייחסים חשיבות רבה, אם בכלל. אחרי ככלות הכל, חפים מפשע אינם מגיעים לחדר החקירות . . . מלכתחילה הנחקר הוא בחזקת אשם ומשימתם היא למצוא ראיות לאשמתו. מנקודת מבטו של החוקר, חקירה המסתיימת ללא הרשעה או, לחילופין, בלי הגשת כתב אישום, היא כישלון. אף אחד לא אוהב להיכשל. תחושת הכישלון צורבת שבעתיים כאשר נשוא החקירה הוא דמות ציבורית והחקירה מתנהלת מול זרקורי התקשורת. ככל שמעמדו של הנחקר רם יותר האתגר ל"הצליח" – קרי להביא להרשעה או לפחות להגשת כתב אישום, גדול יותר. מי לא חולם על כך שברזומה שלו תופיע השורה "גרם להדחת ראש ממשלה"? עד היום המודל לחיקוי (role model) הוא אהרון ברק, נשיא בית המשפט העליון לשעבר, שהביא להדחת ראש-ממשלה מכהן בגין עבירה טכנית מינורית שניתן היה לפטור אותה ללא כל קושי בברירת קנס.

 

ב. עֵד הָמְדִינָה – זֹאת אוּלָי כְּבָר לֹא בּוּשָׁה, אָבַל זֶה גַם לֹא כָּבוֹד גָדוֹל

פרקליט המדינה, שי ניצן, יצא לאחרונה בקריאה לציבור להצטרף לכוח משימה חדש שהוא מארגן - יחידת עדי מדינה. לא ברור אם יש כוונה להקים במשרד המשפטים לשכת גיוס שתדאג לתנאי השרות ולהכשרת עדי המדינה החדשים. האם עדי המדינה החדשים יוכשרו בהפעלת מכשירי הקלטה, ציתות לשיחות טלפון ורישום מדויק של שיחות בין אזרחים שונים, וכן פיצוח מסרונים מוצפנים? על עד המדינה הפוטנציאלי יהיה לתייק ולשמור כל פרור מידע שיגיע אליו כדי שהחוקרים יוכלו להשתמש בו בעת הצורך על מנת להפליל אישיות כזאת או אחרת. ניצן ניסח את דבריו בצורה קצת אחרת, אבל זאת בדיוק המשמעות של דבריו. הוא לא המציא את זה. המודל המוצע על ידו תפור לפי נורמה שהייתה המקובלת במשטרים הטוטליטאריים של מזרח-אירופה לפני התמוטטות האימפריה הסובייטית. שם, כל אזרח היה במעמד של עד מדינה לשעת הצורך.

 

ילדים שימשו עדי מדינה נגד הוריהם, תלמידים שמשו עדי מדינה נגד מוריהם, עובדים שימשו עדי מדינה נגד חבריהם לעבודה, אנשים שימשו עדי מדינה נגד הממונים עליהם על מנת לתפוס את מקומם ואנשים שסתם רצו לחסל חשבונות עם יריבים התנדבו לשמש עדי-מדינה נגד יריביהם. כמו בספרו המונומנטאלי של ג'ורג' אורוול, 1984, האזרח הפשוט חי בידיעה שתמיד האח הגדול עינו פקוחה. אני מסופק אם כל אלה המוחאים היום כפיים למראה מצעד עדי המדינה המגויסים ע"י רשויות אכיפת החוק נגד נתניהו, מבינים את משמעות התופעה ואם הם באמת היו רוצים לחיות במשטר כזה. לשי ניצן מצטרף מפכ"ל המשטרה. איך הוא מנמק את השימוש בעדי מדינה? עבירות צווארון לבן הן עבירות מסובכות, ולחוקרי המשטרה קשה למצוא להן ראיות. האם מטרת החוקים היא להבטיח לחוקרי המשטרה חיים קלים? החוקים נועדו להגן על הציבור מפני שרירות ליבן של הרשויות. אם זה מקשה על חוקרי המשטרה, זו בדיוק מטרתם של החוקים. אפשר להבין מדוע למפכ"ל המשטרה יש רעיונות כאלה. הוא בא מעולם בו לנחקרים אין שום זכויות. הם מבודדים מהעולם החיצון, לא מאפשרים להם להתייעץ עם עו"ד, חוקרים אותם מסביב לשעון ומונעים מהם לישון, ולא פעם נעזרים גם ב"אמצעי שכנוע" יותר ברוטאליים. בשב"כ - העולם ממנו המפכ"ל בא - כל האמצעים כשרים על מנת לשבור את הנחקר ולסחוט ממנו הודאה. ואכן, בעולם ממנו המפכ"ל בא חקירות מסתיימות תמיד בהודאה. לשב"כ יש עבר של הרשעות חפים מפשע על סמך הודאות שנסחטו בעינויים. שני מקרים – עיזאת נאפסו וכנופיית מע"ץ, זכו לכותרות כשהקורבנות זוכו אחרי ש"בילו" שנים בבית הסוהר. מפכ"ל המשטרה מכיר היטב את המקרים האלה מתקופת שירותו בשב"כ, לא תהיה זאת הפתעה אם יתגלה שיש מקרים נוספים שלא זכו לפרסום. לשי ניצן יש גם-כן "עבר". לפני שהוא מונה לתפקידו הנוכחי, הוא עמד בראש "המחלקה לתפקידים מיוחדים" בפרקליטות. זאת מחלקה שתפקידה העיקרי הוא להטריד ולטרטר פעילים של המחנה הלאומי, מתנחלים בעיקר, בתביעות חסרות שחר.

 

אחד מה"לקוחות" של שי ניצן בתפקידו הקודם, איתמר בן גביר, צבר למעלה מ-80 תביעות סרק שכולן, ללא יוצא מן הכלל, נזרקו לפח ע"י בתי המשפט. עם דפוסי חשיבה כאלה קל להבין מדוע האנשים האלה רואים את השימוש בעדי מדינה כאמצעי לגיטימי ל"השלמת החסר" בהעדר הוכחות של ממש. המושג "עד-מדינה" כשלעצמו הוא מילת כיסוי. מילה שנועדה להקנות גוון חיובי למושג שהוא שלילי במהותו. כביכול, זהו אדם המסייע למדינה בעת מצוקתה. למשמע דברי ההלל של שי ניצן, לא נותר אלא להזמין עד מדינה לקחת חלק בטכס הדלקת המשואות ביום העצמאות. אבל המושג "המכובד" עד מדינה, וכן דברי ההלל הנלווים הם, ככתוב בספר משלי, נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר. החזיר נשאר חזיר, ועמו נשאר גם הסירחון. ב"חדשות מחלקה ראשונה" יש הגדרה קולעת: עדי מדינה הם אדי מדמנה. בניגוד לתדמית אותה מנסה להציג שי ניצן, עד המדינה איננו הַגִּבּוֹר גּוֹאֵל הָעָם. עד המדינה הוא בסך הכל אדם המוסר עדות תמורת תשלום, תשלום שאינו בהכרח כסף. התשלום יכול להיות בכל מיני צורות של טובות הנאה. איך שלא מסתכלים על זה, השורה התחתונה היא שמתן תמורה לעד עבור עדותו זה שוחד לכל דבר. בספר החוקים מופיעה עבירה פלילית חמורה שנקראת "הדחת עד". לא אכנס כאן לפרטים, כי זה לא התחום שלי, אבל מי שרוצה, יכול למצוא הרבה חומר באינטרנט. העונש הקצוב בחוק על הדחת עד הוא חמש שנות מאסר. עבור הדחת עד באמצעות מתן טובת הנאה, העונש הוא יותר חמור - שבע שנות מאסר! שיפור תנאי המעצר, קיצור תקופת המאסר או, לחילופין, וויתור מלא על עונש מאסר – כל אחד מאלה הוא טובת הנאה שערכה לא יסולא בפז. אז מה נעשה עם שי ניצן? נשלח אותו לכלא לשבע שנים? אם אחד מפרקליטיו של ראש-הממשלה יציע לעד שוחד על מנת שיספר בשבחו של נתניהו הוא ימצא את עצמו מאחורי סוגר ובריח ויאבד את הרישיון לעסוק בעריכת דין. התוצאה היא, שבמאבק למען הפללתו של נתניהו, התביעה נהנית מיתרון עצום בעוד שההגנה נאלצת לנהל את המאבק על חפותו של נתניהו כשידיה קשורות מאחור. פרקליטיו של חשוד מוגבלים באמצעים בהם הם רשאים לנקוט.

 

הפרקליטות והמשטרה חופשיות לעשות כעולה על רוחן. למעשה יש להן רישיון לייצר עדויות ככל הנדרש. בעבור תמורה הולמת, מתנדבים יעמדו בתור על מנת לספק את כל מה שחסר כדי להפליל את החשוד. השורה התחתונה היא שמה שמותר לשי ניצן אסור לאזרח מהשורה. חכמי חוק וודאי ימציאו הנמקה משפטולוגית להצדקת משחק עדי המדינה הזה. ועל כך כבר אמרו חז"ל: יֵש ק"ן טְעָמִים לְטָהֵר אֶת הַשֶּׁרֶץ, ק"ן בגימטריא – 150. בהופעתו בפני המכון הישראלי לדמוקרטיה ב-11 במרץ 2018, שי ניצן הצהיר קבל עם ועדה לעולם לא נגייס עד מדינה ונאמר לו לשקר כדי להפליל אדם אחר. נו, באמת. עד המדינה צריך שיאמרו לו לשקר? הוא יודע מה מצפים לשמוע ממנו. אם זה לא ברור לו, לילה אחד בחברתם של פשפשים וקרציות בתא המעצר יספיק כדי להסיר כל ספק מלבו. בכל מקרה, כאשר מציעים לנחקר לשמש עד מדינה זו מה שמכונה בעגה של העולם התחתון הצעה לה הוא לא יכול לסרב. על יחסו של שי ניצן לאמת ולצדק אפשר ללמוד מעבודתו עם המכון הפתולוגי. הוא נהג להתערב לעתים קרובות בהחלטות של הרופאים ודרש מהם ל"התאים" את הממצאים הפתולוגיים לחשדות שהיו לו כלפי נחקרים שונים. כאשר בקרו אותו על כך, הוא טען שיש לו הסמכות להורות לפתולוגים מה עליהם למצוא. על הרקע הזה הוא הסתכסך עם השופטת הילה גרסטל, שהייתה מבקרת הפרקליטות. הוא מירר לה את החיים עד שנמאס לה והיא החליטה לפרוש. במקרה אחר הוא ניסה להביא להדחה של רופאה שסירבה לציית לו. בעיה אחרת היא טיב עדותו של עד המדינה. שופט מקבל את החלטותיו על סמך העדויות שהוא שומע. לשופט אין שום אמצעי לקבוע אם העדים אותם הוא שמע דברו אמת או לא. אמינותו של עד שמקבל תמורה עבור עדותו היא מפוקפקת. הסתמכות על עד מדינה כבסיס להגשת תביעה, שלא לדבר על הרשעה, מנוגדת לכל היגיון בריא. בתקשורת התפרסם שאחרי שהסכים להיות עד מדינה, ניר חפץ, ה"כוכב" התורן במצעד עדי המדינה נגד נתניהו, מסר לחוקרים "עדות ניקיון". מה זו "עדות ניקיון"? ממה צריך "לנקות" את העדות? האם זה נועד להפחית את הסירחון? אולי זה תדרוך בנוסח "דע מה שתשיב" כהכנה להופעתו של חפץ בבית המשפט?

 

ג. מָצָא חֵפֶץ, מָצָא טוֹב

הלהיטות להרשיע, או לפחות להביא להגשת כתב אישום נגד נתניהו, גרמה לטרוף מערכות בקרב "שומרי" החוק. זה לא מפליא. הם "תקועים" עם התיק הזה כבר למעלה משנה. הם השקיעו בתיק הזה כמות אין סופית של מאמצים ומשאבים, וכן מאות, אולי אלפי, שעות עבודה של מיטב המוחות באגף החקירות. זה היה על חשבון משימות אחרות, לא פחות חשובות. איזה פרצוף יהיה להם אם אחרי כל זה, הם יצטרכו לומר שכל ההשקעה הייתה לריק. שלמרות של המאמצים להוכיח את ההיפך, נתניהו צדק, ואכן לא היה כלום. מי שהוא מאמין שבצמרת המשטרה יימצא אחד שתהיה לו גדלות הנפש לקום ולקחת על עצמו את האחריות על פאשלה כזאת? חוקרי המשטרה אינם יכולים להרשות לעצמם בושה כזאת, והם ינקטו בכל האמצעים, ובשעת הצורך הם גם לא יירתעו מהפרת החוק, על מנת להבטיח שזה לא יקרה. מצבו של מפכ"ל המשטרה הוא ייחודי. הוא עומד לסיים שנה שלישית לכהונתו, ועדיין אין לו הישג ממשי אחד עליו הוא יכול להצביע. הביאו אותו למשטרה על מנת להכניס סדר בברדק בו קציני משטרה בכירים היו נוהגים למצוא פורקן לתאוותיהם המיניות על גבן של הכפופות להם. הרבה לא השתנה בתחום הזה מאז בואו (זה בלשון המעטה). אדרבא, הוא לא היסס לצאת להגנתו על אחד מהחוקרים הבכירים שנתפס בקלקלתו, ונדרשה התערבות של בית המשפט העליון כדי שהקצין בו מדובר יועבר לתפקיד אחר (לא יודח חס וחלילה!) במה התבטאה ההגנה הזאת? בטענה שזו עלילה שראש הממשלה העליל על החוקר. זה כשלעצמו מצביע על מה שהמפכ"ל חושב על חפותו או אשמתו של ראש הממשלה.

 

בנסיבות נורמאליות המפכ"ל היה חייב להתפטר או לפחות להדיר את עצמו מכל מגע, ישיר או עקיף, עם החקירה. במדינת ישראל? עסקים כרגיל. התקשורת אפילו נותנת צל"ש למפכ"ל. החלטת מפכ"ל להתערב באופן אישי בחקירות נתניהו – כפי שהדבר בא לידי ביטוי בהגנה על החוקר שסרח, הפכה אותו מחוקר אובייקטיבי לצד מעוניין. אם בסופו של דבר לא תוגש תביעה נגד ראש הממשלה, יוקרתו האישית תפגע. בכך הוא הופך להיות חלק מצוות החוקרים, שאינם יכולים להרשות לעצמם שהחקירה תסתיים בלי שראש הממשלה יואשם במשהו. זה שופך אור חדש על החשיבות שהמשטרה והמפכ"ל ייחסו ל"זכות" לפרסם את "המלצותיהם". בנוסף ללחץ שזה יצר על היועץ המשפטי, זה נועד לשמש "אליבי" למקרה שלא תוגש תביעה - הם תמיד יוכלו לטעון אנחנו את שלנו עשינו. אם נתניהו יצא זכאי – זה לא באשמתנו. ממה שהתפרסם בתקשורת על החומר שהמשטרה העבירה לפרקליטות, אלו לא היו המלצות אלא רק קביעה שרירותית - ישנה תשתית ראייתית להגשת תביעה נגד ראש הממשלה.

 

מהפרקליטות, בה אין הרבה אוהדים לנתניהו, נמסר שהחומר שנאסף ע"י המשטרה אינו "מחזיק מים" ושהוא רחוק מלהוות בסיס להגשת תביעה. תידרשנה עוד הרבה חקירות נוספות להשלמת התמונה (כמה "הרבה" זה הרבה?). לאור עמדת הפרקליטות, נשאלת השאלה מה בער למשטרה לפרסם את "ממצאיה" כבר עכשיו? המשטרה נמצאת במצוקה. עם תשתית ראייתית הבנויה מעשן סיגרים וניחוח שמפניה, מנדלבליט, במידה והוא יחליט לתבוע לדין את ראש הממשלה, לא יגיע רחוק בבית המשפט. מנדלבליט הוא עו"ד עם הרבה ניסיון וסביר להניח שהוא מבין קצת יותר טוב מחוקרי המשטרה מה קביל בבית המשפט. גם הוא לא רואה כבוד גדול בהגשת תביעה שתסתיים בזיכוי. יש לפיכך סכנה ממשית שהוא יעשה את מלאכתו נאמנה, ויחליט לסגור את התיק בשל העדר ראיות של ממש. אם זה יקרה, חוקרי המשטרה ייראו כחבורת שלומיאלים שלא מסוגלת אפילו לתפור תיק כהלכה. בצר להם, חוקרי המשטרה מנסים ל"תגבר" את מכלול הראיות שהם ספקו למנדלבליט באמצעות חומר נוסף. דא עקא, מקורו של החומר החדש הוא עדויות של עדי מדינה, עדויות שערכן הראייתי אינו שווה יותר מהכותרות בתקשורת המדווחת עליהן. עד עכשיו, חקירות נתניהו הניבו כחצי תריסר עדי מדינה, ועוד היד נטויה. ההשלכות החמורות של הגשת תביעה נגד אדם המכהן במשרה ציבורית מחייבות משנה זהירות מהיועץ המשפטי בקבלת ההחלטה אם להעמיד או לא להעמיד לדין את החשוד. כפי שמנדלבליט עצמו טען, יש מקום להגשת תביעה רק כאשר הסיכוי להרשעה הוא ברמה של כמעט וודאות. בזירה הציבורית, משפט, אפילו כזה שמסתיים בזיכויו של הנאשם, פוגע קשה באדם ולמעשה מביא לסיום הקריירה הציבורית שלו. כאשר מדובר בראש ממשלה הנזק למדינה הוא הרבה יותר גדול.

 

את האספסוף המפגין בשד' רוטשילד כל זה לא מעניין. עבורו, אם המשטרה אמרה "האיש אשם", אז הוא אשם. יותר מזה הם לא צריכים. אם מנדלבליט יחליט לסגור את התיק בשל חוסר ראיות של ממש, האספסוף משד' רוטשילד ידרוש את דמו, תרתי משמע. מצד שני, אם מנדלבליט ייכנע ללחצים ויגיש תביעה נגד ראש הממשלה עם תשתית ראייתית מפוקפקת, זה יוביל למשבר חוקתי חסר תקדים. התפטרותו של ראש הממשלה גוררת בעקבותיה את התפטרות הממשלה כולה. על מנת למנוע מצב בו כל תביעה נגד ראש ממשלה, גם כזאת המורכבת כולה מעשן ורוח, תחייב את התפטרותו, נקבע בחוק במפורש שהגשת כתב אישום נגד ראש ממשלה כשלעצמה איננה מחייבת את התפטרותו. רק הרשעה מחייבת את זה. נתניהו מתכוון להשתמש בסעיף הזה במקרה שבכל זאת יוחלט להעמידו לדין. לאור זה, כבר עכשיו, לפני שהתקבלה החלטה כל שהיא, מתחילות להישמע השגות מפיהם של כל מיני "ברי סמכא" על ה"הלכה" הזאת. ממרום מושבו באולימפוס ה"לשעברים", אהרון ברק, נשיא בית המשפט העליון לשעבר, קובע "יש דברים שהם מעל לחוק", וממשרד היועץ המשפטי עצמו מודלפות ידיעות על כך שהיועץ "מתלבט" בשאלה אם החוק הזה ראוי שיצייתו לו. לא צריך לנחש מה חושבים על כך בפרקליטות ו/או במשטרה, שלא לדבר על האספסוף בשדרות רוטשילד.

==

מאת: ד"ר ישראל בר-ניר, "חקירות ראש הממשלה פרק ב' – בית ממכר עדויות", מגזין המזרח התיכון, 20 במרץ 2018.

 

 

הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר

  • אתה מתעלם מהודאה מפורשת
    • אתה טועה לאורך כל הדרך
  • לגבי הלוגיקה שלך
    • פתולוגיה חשוכת מרפא
    • אתה אולי מצפה לתגובה?
    • שוק
    • השמצות
  • התנהלות נתניהו
    • כדאי שתשאל את עצמך




גלריית המגזין

 

 

22 באוגוסט 2018

 

הרהורים על הצעת חוק הלאום

 

 

מגדל דוד

 

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

 

הרביעייה הפותחת - ארבעת פרשי האפוקליפסה

על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים

על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית

חוכמת הטיפש - השיח הציבורי בישראל

 

 

 תקשורת ישראלית

 

כשהיסטריה מוסרית משבשת את דמוקרטיה הישראלית

תקשורת פוליטית בישראל - הקשרים של השקרים

עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל

התקשורת צריכה לבקש סליחה מבנימין נתניהו

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

מגזין המזרח התיכון

2018-2006