העולם-הערבי, כהרגלו, סובל משפע רב של שסעים ופיצולים שיש להם רקע היסטורי עתיק יומין. השילוב בין פלגנות לשם פלגנות לבין העדפה תרבותית של פתרון אלים בנוגע לכול מחלוקת, מניב אין-ספור טרגדיות מבית-היוצר של הלאומנות הערבית על פלגיה ועדותיה השונים. אחד מהשסעים הללו, המתבטא גם בתקשורת הערבית ובשיח האינטלקטואלי המתקיים לעיתים בעולם-הערבי, נוגע להבדל המנטאלי "התהומי" בין "ערביי-המדבר" לבין "ערביי הערים". לעיתים השיח הזה גולש לאלימות מילולית קשה בכל עת שמתגלעת מחלוקת בין מדינות-המפרץ (סעודיה, למשל) לבין מדינות ערביות אחרות כדוגמת סוריה, עיראק, לבנון ומצרים. התדמית הזו של "ערביי-המדבר" והערכים שהם הפיצו ברחבי המזרח-התיכון, התבטא היטב גם בדבריו של ההיסטוריוגרף הערבי אבן-ח'לדון (1406-1332) שהובאו בספרו הידוע "מוקדימה" (אקדמות למדע ההיסטוריה). הספר תורגם לעברית ויצא-לאור בשנת 1966 בהוצאת מוסד ביאליק.

וכך כתב אבן ח'לדון: "ערביי-המדבר (הבדואים) הם אומה פראית, שמִנְהָגֵי הפראות וסיבותיה טבועים בנפשם עד כדי כך שהפראות נעשתה להם טבע ותכונת אופי. חיי הפראות נעימים להם, מפני שיש עימהם פריקת-עול-השלטון ואי-ציות למנהיגות מדינית. טבע זה עומד בסתירה עם התרבות ומונע אותה. טבעם של ערביי-המדבר הוא לשדוד מה שיש בידי האנשים, ופרנסתם בצל רומחיהם (כלי נשקם). אין הם יודעים גבול ומעצור בביזת רכושם של הבריות. כל רכוש, חפץ, או מכשיר שהם רואים בעיניהם - מיד הם גוזלים אותו לעצמם; ואם הם בני-חורין לעשות כך, משום התגברותם ושלטונם, הרי בטלה המנהיגות המדינית, אין עוד הגנה על רכושם של בני אדם, והתרבות נחרבת. ערביי-המדבר, מחמת טבעם הפראי, הם אנשי שוד והשחתה, השודדים מה שהם יכולים לשדוד מבלי להלחם ולהסתכן, ובורחים אל מקומות המרעה שלהם שבשממה, ואינם יוצאים למערכה ולמלחמה אלא אם כן הדבר דרוש להם לשם התגוננות. אבל כל מקום מבוצר או שקשה להם להגיע אליו - אין הם מנסים לכבשו. אבל המישור הוא לחם שלל וטרף כל שעה שהם יכולים להשתלט עליו, אם מפני שאין בו חיל-משמר ואם מפני שהממשלה השלטת בו חלשה. הם חוזרים ופושטים עליו, עולים עליו בצבאם ולוקחים בו שלל, מפני שזה קל להם - עד שהתושבים נכנעים להם" (פרק 23 ו-25).

למעשה, אבן ח'לדון העניק תוקף אידיאולוגי למשטמה שחשו תושבי המזרח-התיכון - שאימצו את דת האסלאם בעקבות הכיבושים האסלאמיים של המאה ה-7 וה-8 לספירה - בעיקר בנוגע לתחושת העליונות האתנית של ערביי חצי-האי ערב. מיהו "ערבי" ומהי "ערביוּת" עדין עומדות כשאלות פתוחות הנתונות לפרשנות ואף מהוות רקע למתחים האידיאולוגיים הקטלניים השוררים במזרח-התיכון "הערבי". במילים אחרות, לדעת רבים, התרבות הזו יחד עם הדת שהיא כפתה על האזור כולו, זרים למקום הזה - ובמיוחד בארץ-ישראל.

הגישה הזו של אבן ח'לדון תפסה חזקה גם בכתביהם של אינטלקטואלים ערביים שביקשו לפרש את הכישלון הקולוסאלי של החברה הערבית מול חברות אחרות כדוגמת זו המערבית או אפילו בהשוואה למדינות אסיאתיות כמו יפן, קוריאה, סין, סינגפור הונג-קונג ומדינות נוספות. אחד מהם הוא ד"ר מחמד עבד אל-מוטלב אל-הוני, אזרח לובי המתגורר כיום באיטליה. אל-הוני פרסם ספר, בשנת 2004, בשם "הדילמה הערבית - הערבים בהתמודדות עם האסטרטגיה האמריקאית", בו הוא ניסה להסביר, בין היתר, את הכישלון הדמוקרטי בעולם-הערבי. זהו כישלון שיש לו רקע היסטורי-מנטאלי עמוק הקשור גם לטענות שאבן ח'לדון העלה 600 שנה לפניו. וכך מתאר אל-הוני את החברה הערבית כיום: "רוב הבדואים עברו אומנם להתגורר בערים", מסביר אל-הוני, "אולם הם נשארו בארגוניהם השבטיים". לדעתו, "העיר לא שינתה את ערכיהם של הבדואים, במידה שבה הם שינו את דמותן של הערים שהפכו להיות ערים בדואיות". "עובדה זו עומדת למכשול בפני הדמוקרטיה", מסביר אל-הוני, "משום שדמוקרטיה יכולה לקום רק בחברה אזרחית, שבה הקשרים הרציונאליים בין בני אדם הם חזקים יותר מקשרי דם. חברה פטריאכלית שבה שולט בשרירותיות השיח' של השבט, לא יכולה בשום-אופן לקבל את הרעיון של מפלגה פוליטית. אם הרעיון נכפה עליה (על-ידי גורם חיצוני), נמצא שלכל שבט או עדה יש מפלגה. כאשר המפלגות-השבטיות הללו יעלו לשלטון, הן לא יכבדו את כללי חילופי-השלטון וירכיבו ממשלה עם השבטים המפלגתיים בעלי בריתם ובסופו של דבר יחלקו את אוצרות המולדת ביניהם - ולאט לאט יחליפו את מקום המדינה" (ציטוט באדיבות ממרי).

האם לאור מה שאנחנו יודעים כיום (2016) על מה שמתחולל בעולם-הערבי במגוון רחב של נושאים ועניינים, האם ההיבטים התרבותיים-מנטאליים האלה, כפי שציינו אל-הוני ואבן ח'לדון, עדיין מכתיבים את ההתנהגות הכללית של החברה הערבית על שלל עדותיה ושבטיה? ובכן, לא צריך ללכת רחוק כדי להסיק למסקנות מתבקשות רק ממה שמתחולל בסוריה, בעיראק, במצרים, בלבנון, בירדן, בעזה, בסומליה, בתימן, בלוב בסעודיה, בקטאר ובמדינות ערביות נוספות. אנחנו יכולים להגיע למסקנות מתבקשות - עגומות - על מה שמתחולל אצלנו בבית, במדינת-ישראל, בכל הנוגע לפערים המנטאליים והתרבותיים בין החברה הערבית לבין החברה היהודית. לא רק מדובר על פערי השכלה, שכר, הישגים, טכנולוגיה וכו', אלא מדובר על פערים משמעותיים מאוד המתבטאים גם בהבדלים המנטאליים הקשורים למחויבות של האזרח כלפי סביבתו, לעבודתו, למשפחתו ולמדינתו. מהבחינה הזו, אין הרבה הבדל בין ערביי-ישראל לבין ערביי-האזור, משום שהתחושה "הלאומית" הייתה ועודנה מזויפת, מאחר והיא מתנגשת עם התרבות המנטאלית ההיסטורית של הערבים בדיוק כפי שהסבירו אבן ח'לדון ואל-הוני.

כולנו יודעים היטב מה התרחש בישראל בשבוע האחרון של חודש נובמבר 2016: מאות מוקדים של הצתות היו ברחבי ישראל. רבות מהן היו הצתות מכוונות שנועדו לייצר סדרה ארוכה של פיגועים-המוניים - אולם, רק גבורתם העילאית של כוחות-הביטחון ושל תושבי-המדינה מנעה אסון כבד יותר. אין דרך אחרת להסביר את התופעה הזו, משום שהיא נוגעת לתודעה-הקולקטיבית-הערבית המקדשת אלימות והרס, ואף ניצול הזדמנויות כדי לממש יעדים של הרס וחורבן כפי שקורה בכל המדינות הערביות במזרח-התיכון. אנו מקווים שנשיא מדינת-ישראל הנוכחי, לא יחליט לכנות את המעשים האלה "הצתות על רקע רומנטי", משום שעדיין מהדהדת באוזננו אמירתו הגזענית כלפי תושבי-המדינה היהודים, ב-31 ביולי 2015, לאחר הפיגוע בכפר דומא. אולם ראו איזה פלא, התקשורת הישראלית והשמאל הישראלי לא דרשו ועדת-חקירה שתבדוק את התנהלותם של הגורמים הרשמיים לאור שהתחולל בשבוע האחרון של חודש נובמבר 2016. אם הייתה עולה דרישה כזו, סביר להניח שוועדת-חקירה כזו הייתה חושפת את תרומתם של ערביי ארץ-ישראל ואת תרומתם של מנהיגיהם המטורללים ביצירת אווירה מנטאלית המקדשת פגיעה מכוונת בישראל - שבטעות מכונה בישראל מעשים "פליליים". ההתנהגות הזו, מראה בעליל שלמרות דברי מנהיגיהם על "שייכות עמוקה" לכאורה למקום הזה, למעשה התנהגותם חושפת פעם נוספת שהם לא היו שייכים למקום הזה, הם גם אינם שייכים למקום הזה והם לא יהיו שייכים למקום הזה. ארץ-ישראל היא בסך-הכל עוד מקום בו הקלגס הערבי-אסלאמי יכול לבצע הרס וחורבן כעניין אידיאולוגי מכוון.

תמונת הטרור אסלאמי ואלימות האסלאמית לחודש נובמבר 2016, אינה שונה בהרבה ממה שהתחולל לאורך כל שנה האחרונה. בסיכומו של דבר, במהלך חודש נובמבר 2016 נהרגו 10,972 בני-אדם; בחודש אוקטובר נהרגו 14,043 בני-אדם; בחודש ספטמבר נהרגו 8,953 בני-אדם; בחודש אוגוסט נהרגו 12,380 בני-אדם; בחודש יולי נהרגו 11,218 בני-אדם; בחודש יוני נהרגו 15,015 בני-אדם; בחודש מאי נהרגו 11,857 בני-אדם; בחודש אפריל נהרגו 10,691; בחודש מרס נהרגו 10,705; בחודש פברואר נהרגו 12,559 בני-אדם ובחודש ינואר נהרגו 12,261 בני-אדם. בחודשים ינואר-נובמבר 2016 נהרגו 132,959 בני-אדם בעשרות-אלפי פעולות טרור, באלימות דתית-אסלאמית, בקרבות ובמלחמות-אזרחים המתנהלות במדינות רבות במרחב הערבי והאסלאמי.

טרור אסלאמי ואלימות אסלאמית - נובמבר 2016

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "טרור אסלאמי - טרור של הצתות - נובמבר 2016", מגזין המזרח התיכון, 8 בדצמבר 2016.