כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. yohai@mapa.co.il







הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
כישלונה של קלינטון: הבוקר שלמחרת – היקיצה המרה
עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל
טרור אסלאמי – כמה בני-אדם נהרגו בחודש אפריל 2012
הדמוקרטיה המערבית בעידן התקינות פוליטית
אנגלה מרקל מול דונלד טראמפ – דו-שיח של חרשים
ועידת מינכן – התרפיה הקבוצתית של מדינות המערב
האם עדיין מישהו חושב שיש סיכוי שדונלד טראמפ ינצח
דמוקרטולוגיה - הדמוקרטיה הישראלית ללא כחל ושרק - חלק ראשון
משבר פוליטי באוסטריה ועוני אסלאמי עמוק בגרמניה
מגמות חדשות בדעת-הקהל הגרמנית בשאלת הפליטים
הבחירות לנשיאות ארה"ב - סקירת מצב, אפריל 2016 חלק שני
הלוגיקה הפאשיסטית של חברי-הכנסת הערבים
תקשורת פוליטית בישראל – הקשרים של השקרים
אנגלה מרקל – בין משבר הפליטים לאיומי הטרור האסלאמי
התקשורת צריכה לבקש סליחה בנימין נתניהו
מכון גתה – ללמד גרמנית את הישראלי הברברי
תפקידה של התקשורת הגרמנית בעיצוב התודעה הלאומית
פוליטיקה ישראלית - דמוקרטיה בארץ הקודש
ObamaCare - מאיגרא רמא לבירא עמיקתא

עיתון הארץ הוא דונלד טראמפ של התקשורת הישראלית

מאת: ד"ר יוחאי סלע

27.10.2016


 

 

 

המאמר הזה אינו על עיתון הארץ, אלא על דונלד טראמפ בעיקר. אולם, בעקבות כמה כותרות מטרללות לחלוטין של עיתון הארץ שהתפרסמו לאחרונה בעניין טראמפ (בהקשרים אחדים), לנו לא נותר אלא להכריז שיש קווי דמיון משותפים בין עיתון הארץ לבין טראמפ: כך למשל, שניהם חיים ביקום מקבילי המנותק לחלוטין מהמציאות; שניהם עסוקים בהסתה יומיומית במדינותיהם; שניהם עוסקים בדה-לגיטימציה של יריביהם; שניהם מדברנים גורמים זרים ועוינים להתערב במדינותיהם; שניהם מציירים תמונה שחורה-משחור בנוגע למציאות בה שרויה מדינתם; שניהם מעניקים כלי-נשק הסברתי לאלה החותרים נגד מדינותיהם; שניהם מטיפים בעיקר לגרעין קשה ואלים של אוהדים המעניק להם תמיכה מוסרית או כספית; שניהם רואים ברעיון הדמוקרטי כלי לגיטימי רק אם האידיאולוגיה שלהם מנצחת; ושניהם שרויים במצב כלכלי ממש לא מזהיר. הינה כי כן, אם נערוך השוואה בין השיח המיליטנטי של עיתון הארץ לשיח המיליטנטי של טראמפ, יהיה אפשר לראות שבסך-הכל עיתון הארץ הוא דונלד טראמפ של התקשורת הישראלית. מאוד קל לייצר כותרות פרובוקטיביות, אלא שמאחורי הכותרת הזו יש איזו אמת בסיסית היכולה לקלוע לטעמו של קהל גדול המכיר את דרכו של העיתון. יכול להיות שהשוואה כזו עם עיתון הארץ מעליבה את דונלד טראמפ, ובצדק. וכעת נעבור לנושא המרכזי:

 

מערכת הבחירות בארה"ב עומדת להסתיים ב-8 בנובמבר 2016 בניצחונה של הילארי קלינטון עם סיכוי סביר מאוד להשגת רוב דמוקרטי בסנאט ואולי גם בקונגרס האמריקאי (זה קצת יותר מסובך מאשר השגת רוב סנאט). וכעת נשאלת השאלה, "האם הכתובת הייתה על הקיר" בנוגע לתבוסתו של טראמפ? אנחנו יכולים להרחיב את השאלה הזו קצת יותר לעומק: האם לאור מה שאנו יודעים על מערכת-הבחירות בארה"ב, האם אנחנו יכולים לציין בוודאות שטראמפ רצה באמת לנצח את הילרי קלינטון? קרוב לוודאי שמעבר לאלפי המאמרים שהתפרסמו במהלך השנה אחרונה בנוגע לשתי השאלות האלה, סביר להניח שלאחר הבחירות בארה"ב יתפרסמו עשרות ספרים שיעסקו בהרחבה בתופעה המכונה "דונלד טראמפ".

 

אני יכול לציין נקודה-זמן אחת בה היה לי ברור שטראמפ אינו יכול לנצח בבחירות של ה-8 בנובמבר 2016. נקודת-הזמן הזו קשורה לעימות הראשון שנערך ב-7 באוגוסט 2015 בין המועמדים הרפובליקניים שביקשו להוביל את המפלגה לכס הנשיאות. במהלך העימות, דונאלד טראמפ נשאל על-ידי מייגן קלי, שהנחתה את העימות מטעם רשת "פוקס ניוז", בנוגע להתבטאויותיו הגסות כלפי נשים. טראמפ, לא רק שלא נתן תשובה הולמת כיאה למי שרוצה להשיג את תמיכתן של הנשים האמריקאיות ואת תמיכתו של המחנה השפוי במפלגה הרפובליקאנית, אלא הוא פתח בהתקפה אישית נגד מייגן קלי שבאה לידי ביטוי גם חודשים רבים לאחר העימות המתוקשר. טראמפ, יליד 1946, לא היסס לבטא את דעתו המפורשת לגביה מיד לאחר העימות במילים האלה: "היה אפשר לראות את הדם יוצא לה מהעיניים. הדם יצא ממנה מכל מקום". אחדים מאוהדיו של טראמפ - כולל הוא עצמו - רמזו שהתנהגותה של קלי כלפי טראמפ נבעה בשל היותה במחזור. בעקבות העימות בין השניים, מייגן קלי טענה שהיא קיבלה איומים על חייה מצד אוהדיו של טראמפ, וכך נוצר נתק שנמשך חודשים ארוכים, אך את הנזק שטראמפ גרם לעצמו בתודעה האמריקאית היה קשה מאוד לתקן.

 

מייגן קלי, 1970, נחשבת לכוכבת המוכשרת והאינטליגנטית ביותר של ערוץ החדשות האמריקאי "פוקס ניוז" - בה היא עובדת מאז שנת 2004. מעבר להיותה עורכת-דין בהשכלתה ובמקצועה, היא זוכה להוקרה כאחת מהנשים ומהאנשים המשפיעים ביותר בארה"ב. היא ושפרד סמית', 1964, נחשבים לכוכבים האינטליגנטים של הרשת המביעים עמדות העומדות בסתירה מוחלטת ל"קו-הרשמי" לכאורה של רשת "פוקס ניוז". כך למשל, בעקבות ההרס הרב שנגרם מסופת-ההוריקן "קטרינה", שפרד סמית' לא הפסיק להלום בממשל בוש על אוזלת-ידו בהגשת סיוע לתושבי ניו אורלינס שהיו שרויים במצוקה קשה במשך שבועות ארוכים. במהלך מלחמת לבנון השנייה (2006), שפרד סיקר מטעם הרשת את האירועים מישראל באור אוהד שנעדר לחלוטין באותה-עת בתקשורת הישראלית. מאידך, שפרד לא היסס למתוח ביקורת על הזמנתו של ראש-הממשלה בנימין נתניהו לנאום בקונגרס האמריקאי בחודש מרס 2015, והוא כינה זאת כ"אקט פוליטי שערורייתי" בשל הבחירות שהיו אמורות להתקיים בישראל שבועיים לאחר מכן.

 

במהלך החודשים האחרונים, בעיקר מאז שנחשפו פרשיות ההטרדות המיניות של טראמפ, מייגן קלי לא היססה לסקר את הפרשיות האלה באופן בולט לא רק בשל העימות המתוקשר בין השניים, אלא בשום שהמעשים האלה בחלקם הם לא רק "הטרדות מיניות" אלא הם יכולים להיכנס להגדרה די ברורה של "התקפות מיניות" - לא רק לפי עדויותיהן של הנשים המותקפות, אלא אפילו על-פי דבריו של טראמפ עצמו. לנוכח הסיקור הזה של מייגן קלי בתוכניתה היומית ברשת, שדרנים שמרנים מאוד ב"פוקס ניוז", כמו שון האניטי, הטיחו בקלי שהיא "תומכת באופן ברור בהילארי קלינטון". מסתבר שטראמפ לא רק הצליח לפלג את המפלגה הרפובליקנית, אלא הוא גם הצליח לפלג את הרשת השמרנית הזוכה לרייטינג יוצא מן הכלל. עד כה, נכון לסוף אוקטובר 2016, כ-11 נשים טענו שטראמפ הטריד אותן מינית - מספר כזה של טענות מראות בעליל על התנהגותו של מטריד-סידרתי המתיימר לייצג את הדמוקרטיה הגדולה של העולם-המערבי. הזלזול המופגן של איראן ורוסיה כלפי מערכת-הבחירות האמריקאית וכלפי הדמוקרטיה האמריקאית הוא פרי-תוצר של דונלד טראמפ עצמו, ולא של אובמה או של הילארי קלינטון - עם כל ביקורת המוצדקת שיש כלפי שניהם.

 

בשמונה השנים האחרונות, מאז שאובמה החל את כהונתו בבית-הלבן, המפלגה הרפובליקנית חיכתה לרגע הזה בו תובס המפלגה הדמוקרטית. שמונה שנים ארוכות שנראו בעיני בכירי המפלגה כ"נצח". מאות מיליוני דולרים הושקעו בהטפה יומיומית נגד מדיניות של אובמה בשלל נושאים ועניינים החשובים לציבור האמריקאי, כמו ביטוח-רפואי, נשק, הפלות, הגירה, משפט, מהגרים, פליטים, אבטלה, מצב כלכלי, ביטחון-לאומי והזירה הבינלאומית. כמעט ולא היה נושא אחד בו הייתה הסכמה בין אובמה לבין המפלגה הרפובליקנית עד כדי שיתוק של המערכת הפוליטית האמריקאית. בחלק מהנושאים מדובר על עניינים מהותיים. בנושאים אחרים זו הייתה נקמנות לשמה כדי לגרום לשיתוקה של המערכת הפוליטית האמריקאית מתוך כוונת זדון. לאור המאמץ האדיר הזה, מן הראוי היה שהמפלגה הרפובליקנית הייתה מתאמצת להעמיד מועמד ראוי שסביבו יתגבש קונסנסוס ציבורי המגובה בעזרתם של מנהיגיה הבכירים של המפלגה. אלא, שלמציאות הרפובליקנית הייתה דינמיקה משלה, והיא נסחפה אחרי שובל של התלהמות פומבית חסרת-רסן שדיברה בעיקר לגרעין הקשה של המפלגה, תוך כדי נידוי של קהלים חדשים המייצגים את הציבור האמריקאי כולו. טראמפ הצליח לא רק להפוך את המפלגה הרפובליקנית למושא של זלזול, אלא הוא גם הצליח להפוך את ארה"ב לבדיחה החורגת הרבה מעבר לגבולותיה של ארה"ב. יכול להיות שלתדמית הזו תהייה השפעה מרחיקת-לכת על ארה"ב זירה הבינלאומית, וזאת ללא שום קשר לזהותו המפלגתית של הנשיא הבא של ארה"ב.

 

במהלך החודשים האחרונים הודיעו יותר מ-50 בכירים במפלגה הרפובליקנית, או כאלה המזוהים עמה, שהם לא יתמכו בטראמפ. יתרה מזאת, היו כאלה שהצהירו באופן-מפורש שהם יצביעו עבור הילארי קלינטון לאור התנהגותו חסרת-הרסן של טראמפ. כך למשך, קולין פאוול, מי שיכהן כמזכיר-המדינה תחת ממשלו של ג'ורג' ווקר בוש בין השנים 2005-2001, ערך לאחרונה מסיבת-עיתונאים עם הילארי קלינטון שבמהלכה הוא הביע תמיכה מלאה במועמדותה לנשיאות האמריקאית, כפי שתמך במועמדותו של אובמה בשנת 2008 ובשנת 2011. הודעת התמיכה של פאוול בקלינטון באה למרות האשמותיו של פאוול שקלינטון מנסה לסבך אותו בפרשת "המיילים" - כמי שיעץ לה להשתמש בשרת פרטי, לטענה של קלינטון. בכירים אמריקאים נוספים כמו ג'ון מקיין, מי שהתמודד נגד אובמה בקרב על הנשיאות בשנת 2008, הודיע שהוא לא יתמוך בטראמפ, ובכך נפתחה מסכת שלמה של העלבות קשות מצד טראמפ כלפיו. אל הקלחת הזו נכנסה גם בתו של ג'ון מקיין, מייגן מקיין, 1984, הידועה כפעילה פוליטית נמרצת מטעם המפלגה הרפובליקנית באוניברסיטאות האמריקאיות וכמשתתפת קבועה בערוץ "פוקס ניוז". באחת מהתוכניות ששודרו בערוץ בתחילת חודש אוקטובר 2016, היא הודיעה שאין כל סיכוי שהיא תצביע עבור טראמפ, לא רק בשל התנהגותו הגסה כלפי אביה, אלא גם בשל השערוריות המלוות את טראמפ כל יום מחדש. גם קונדוליסה רייס, שכיהנה כמזכירת המדינה תחת ממשלו של בוש בשנים 2009-2005, פרסמה הודעה בתחילת אוקטובר 2016, בה היא קראה לטראמפ לפרוש לאלתר מהמרוץ לנשיאות משום שהיא מקווה "לתמוך במישהו שיש לו כבוד והוא בעל שיעור קומה היכול למלא את התפקיד הכי חשוב בדמוקרטיה הגדולה ביותר בעולם". סביר להניח שקונדוליסה רייס לא הייתה לבד בקריאתה הברורה שנשלחה לעבר טראמפ. רבים בבכירי המפלגה, אלה שהתמודדו לסנאט ולקונגרס, ייחלו לרגע בו טראמפ יעלם כדי להציל את המפלגה הרפובליקנית מתבוסה כפולה ואולי אף משולשת.

 

אומרים שארה"ב השתנתה מאוד לאור ההתפתחויות הדמוגרפיות שהתחוללו במדינה זו בעשורים האחרונים. עם כל הביקורת שיש כלפי אובמה, אי-אפשר לבטל את הרעיון שבחירתו חוללה שינוי תודעתי בקרב קהלים רבים שחשו שהם נמצאים בשוליים של מרכזי ההשפעה בארה"ב. בשל כהונתו של אובמה בשמונה השנים האחרונות, סביר להניח שנוצקו יסודות נוספים לאתוס האמריקאי המכתיב את רצונם של בני-מיעוטים להשפיע על המערכות הפוליטיות במדינה. לאפקט המצטבר הזה, תהייה השפעה גדולה גם לאור התנהגותו השערורייתית של טראמפ, לא רק על המפלגה הדמוקרטית אלא גם על המפלגה הרפובליקנית הזקוקה להתאמות אידיאולוגית לנוכח שינויי-העיתים בהם מתמודדת החברה האמריקאית כולה.

 

כמובן שאי-אפשר בלי הנקודה הישראלית: אם טראמפ יצליח לזכות בבחירות של ה-8 בנובמבר 2016, הדבר עלול לגרום להלם רב - לא רק בארה"ב אלא גם ברחבי-העולם. ההלם הזה ידרבן את הנשיא אובמה לנקוט בצעדים רדיקליים ולהחליט החלטות חשובות שימלכדו לחלוטין את טראמפ. מתוך נקמנות לשמה, אובמה עלול לקבל החלטות גם בעניין הפלסטיני מתון רצון ברור וגלוי לעין להכתיב לטראמפ מדיניות שתהיה לה השפעה עמוקה ולטווח-ארוך על ישראל ועל יחסיה עם הרשות-הפלסטינית בכל הנוגע להסדר-מדיני עתידי.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "עיתון הארץ הוא דונלד טראמפ של התקשורת הישראלית", מגזין המזרח התיכון, 27 באוקטובר 2016,

 

 

פייסבוק


   
הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר

  • תופעת טראמפ
    • סקרים=שקרים




גלריית המגזין

 

 

טרור אסלאמי וקטסטרופה אנושית באזור אגם צ'אד 

 

 

צ'אד

 

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

 

הרביעייה הפותחת - ארבעת פרשי האפוקליפסה

על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים

על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית

חוכמת הטיפש - השיח הציבורי בישראל

 

 

 תקשורת ישראלית

 

כשהיסטריה מוסרית משבשת את דמוקרטיה הישראלית

תקשורת פוליטית בישראל - הקשרים של השקרים

עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל

התקשורת צריכה לבקש סליחה מבנימין נתניהו

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

מגזין המזרח התיכון

2017-2006