כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. yohai@mapa.co.il







הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
טרור אסלאמי – ילדים כטרוריסטים מתאבדים – מרץ 2017
אחמד שוקיירי וכישלונה של הלאומיות הפלסטינית
טורקיה – מדוע אי-אפשר לסמוך על מדינה מוסלמית
עולם חדש: ארה"ב אחרי טראמפ - מאמר שני בסדרה
יחסי קופטים ומוסלמים במצרים - תמונת מצב
טרור, אסלאם ושיטפון של פליטים מאפריקה השחורה
צרפתים בני דת מוחמד – חורף 2015
הפלישה הערבית לארץ-ישראל וההתיישבות היהודית
ממלחמת ששת-הימים למלחמת יום הכיפורים – האירועים המרכזיים: חלק א
The Yom Kippur War - Historical Justice for Golda Meir
טרור אסלאמי – הלקח הטורקי והגרמני – דצמבר 2016
ספר חדש: מלחמה כבדת דמים: טראומה, זיכרון ומיתוס
פוגרומים, רפובליקת ויימאר ומשבר מנהיגותי בגרמניה
בעולמו של דונאלד טראמפ - מאמר ראשון מתוך שניים
שמיות ואנטישמיות בתקשורת הישראלית
סוריה בין מזרח למערב: 1958-1954
ועידת אנאפוליס תסתמן כהצלחה מסחררת
אדם מובס אינו מייצר אלא אידיאולוגיה תבוסתנית
הייפא והבי - דיוקנה של זמרת לבנונית

והיה אם – ארה"ב אחרי הבחירות של נובמבר 2016

מאת: ד"ר ישראל בר-ניר

13.10.2016


 

 

 

זהו המאמר השלישי בסדרת המאמרים על המאבק לנשיאות ארה"ב, לא עוסק בתחזיות. הנושא הוא דמותה של ארה"ב עם הנשיא החדש שייבחר. טראמפ צמצם את הפער באופן משמעותי ברמה הלאומית, אבל סיכוייה של הילארי לנצח עדיין יותר טובים מאלה של טראמפ בגלל היתרון שיש לה כרגע במספר האלקטורים.

 

1מבוא - ארצות-הברית והעולם

האמריקאים מצטיינים בחוסר הבנה למתרחש מחוץ לגבולות ארצם. הם חיים בתוך בועה ומצפים שהעולם יתנהג לפי הנורמות שלהם. הגישה הזאת מאפיינת את כל המגעים שלהם עם ארצות אחרות, לא רק עם ארצות העולם השלישי אתן יש הבדלים תרבותיים תהומיים, אלא גם עם ארצות אירופה אתן השוני התרבותי איננו כל כך גדול. התוצאה היא שכמעט בכל מו"מ בינלאומי שהאמריקאים מעורבים בו הם יוצאים כשידם על התחתונה. אחד המאפיינים של האמריקאים הוא חוסר שליטה בשפות זרות. מעט אמריקאים שולטים בשפה זרה כל שהיא במידה המאפשרת יותר מניהול שיחה ברמה אלמנטארית. ידיעת שפה כשלעצמה איננה מבטיחה יכולת להבין עם אחר, אבל זה תנאי הכרחי.

 

אפיזודה מהימים האחרונים תמחיש את רמת הפרובינציאליות של האמריקאים וחוסר הידע שלהם על הנעשה בעולם. במהלך ראיון טלוויזיוני של המועמד לנשיאות מטעם ה"בלתי תלויים", האיש נשאל מה דעתו על המתרחש ב-Aleppo (השם האנגלי של העיר חאלב בסוריה). תגובת המועמד, שכיהן בעבר כסנאטור, הייתה "מה זה Aleppo?". המראיין שאל אותו "אתה רציני?" אחרי שהמועמד שכנע את המראיין שהוא באמת לא יודע, הסבירו לו במה מדובר. התקשורת כמובן חגגה. אבל זה לא סוף הסיפור. "הניו יורק טיימס" פרסם מאמר שלם בו הוא עושה צחוק מהמועמד. כמה שעות לאחר פרסום המאמר, "הניו יורק טיימס" פרסם תיקון למאמר "אנו מצטערים על הטעות שנפלה בדיווח הקודם, חאלב איננה בירת המדינה-האסלאמית (דעאש). בירת המדינה האסלאמית היא אל-ראקה. חאלב היא בירת סוריה". עברו עוד כמה שעות ו"הניו יורק טיימס" פרסם הודעת תיקון לתיקון "אנו מצטערים על הטעות שנפלה בתיקון הקודם, חאלב איננה בירת סוריה. בירת סוריה היא דמשק". נו, אם בארזים נפלה שלהבת. "הניו יורק טיימס" הוא מהמובילים בהוקעת טראמפ על חוסר ההתמצאות שלו בזירה הבינלאומית.

 

חשוב לציין שחוסר-ההבנה הוא הדדי. אנשים שאינם חיים בארה"ב מתקשים להבין את מהות הדמוקרטיה האמריקאית. התוצאה היא דו-שיח של חרשים.  

 

"הישגיו" של אובמה בזירה הבינלאומית הביאו להידרדרות במעמדה הבינלאומי של ארה"ב במהלך שמונה שנות כהונתו של אובמה. ממשל אובמה מסרב להכיר בכך, אבל מעטים בלבד עדיין רואים בארה"ב מעצמת על של ממש. ההתגרויות היומיומיות, לסירוגין, של ספינות טילים איראניות באניות הצי האמריקאי מדברות בעד עצמן.

 

אובמה איננו "יחיד בדורו". היקף הנזק שאובמה גרם בזירה הבינלאומית עולה על זה של קודמיו, אבל אף אחד מהנשיאים שקדמו לו לא היה סיפור הצלחה. סדרה בת ששה פרקים, מאת הסופרת אליזבט רימיני, סוקרת את ביצועיהם של כל נשיאי ארה"ב, החל מהנשיא ווילסון במלחמת-העולם הראשונה ועד ימינו. הסדרה, שכותרתה מצעד האיוולת של נשיאי ארה"ב, התפרסמה ב"חדשות מחלקה ראשונה". המחברת עוסקת בזירה הבינלאומית בלבד, ובוחנת את התנהלותם של הנשיאים השונים במשברים אתם הם נאלצו להתמודד. אסתפק כאן בהערת הסיכום של המחברת:

 

פעולתם של הנשיאים האמריקנים (להוציא את הנשיא רייגן בנקודה מסוימת) מאז תחילת המאה העשרים, הביאה ברובה סבל ואסונות לאנושות בכללותה, ובמיוחד דווקא לארצות החופשיות ולידידותיה ובעלות-בריתה של ארצות-הברית. האם זה מקרי? האם ארצות-הברית יכולה לבחור כעת נשיא שיהפוך את המגמה? האם העולם החופשי לא ייטיב לעשות אם יבסס את עוצמתו על מנהיגותה של אומה אחרת? ימים יגידו. אבל דבר אחד בטוח - כשאנו מקבלים עצות מנשיאי ארצות הברית, כדאי לבדוק היטב לפני שפועלים לפיהן. כנראה שבדרך כלל כדאי לעשות בדיוק את ההפך הגמור.

 

ונקודה למחשבה: כמה יותר גרוע כבר יכול להיות אם לנשיאות ייבחר דונלד טראמפ? 

 

2. מורשת אובמה

הנשיא שייבחר בנובמבר 2016 יצטרך להתמודד עם מורשת אובמה. זאת תהיה משימה לא קלה. הוא ימצא את עצמו במצב של אדם שהוזמן לארוחת שחיתות במסעדה יוקרתית מפוארת, ובתום הארוחה גילה שהמארח הסתלק והשאיר לו לשלם את החשבון.

 

בזירה הבינלאומית אובמה מותיר אחריו תוהו ובוהו פנומנאלי. זה בולט במיוחד במזרח התיכון. ספק אם הוועדה שהעניקה לאובמה פרס נובל לשלום "על החשבון", בראשית כהונתו, צפתה לתוצאות האלו - מאות אלפי קורבנות בקרב האוכלוסיה האזרחית ומיליוני פליטים שנותרו בחוסר כל המציפים את ארצות אירופה.

 

אולי הוא לא התכוון לזה, אבל תיאור הולם לסדר העולמי החדש שאובמה יצר, נמצא בשורות הבאות מתוך הסיפור לילדים של לואיס קרול, "אליס בארץ הפלאות":

 

הַמְפְּטִי-דַמְפְּטִי יָשַׁב עַל חוֹמָהַ

מְפְּטִי-דַמְפְּטִי נָפַל וְנֶחְבַּל וְחוֹלֵל מְהוּמָה                                  

וְכָל אַנְשֵׁי הַמֶּלֶך, וְכָל פָּרָשָׁיו                        

חוֹבְשִׁים עַכְשָׁיו אֶת שְׁבָרָיו, אַךְ לַשָׁוְא

(תרגום לעברית --- יורם שובל)

 

המצב איננו שונה בהרבה בזירה הפנימית. במהלך כהונתו של אובמה החוב-הלאומי תפח לממדים מפלצתיים. "תרומתו" של אובמה לגידול החוב עולה על זו של כל הנשיאים שקדמו לו ביחד - וזה כולל את מלחמת האזרחים ושתי מלחמות עולם. ביחסי הגזעים חלה החמרה משמעותית למרות שבחירת נשיא כושי הייתה צפויה להביא לשיפור. רמת ההכנסות של המעמד הבינוני (רוב האוכלוסייה) ירדה או, במקרה הטוב, קפאה. רפורמת הבריאות, שהייתה אמורה להביא לאובמה תהילת נצח, על סף פשיטת רגל. שיעור הצמיחה הכלכלית הוא הנמוך ביותר מאז תום מלחמת-העולם השנייה. קיצוצים דרסטיים בגודל הכוחות המזיינים מעמידים בסימן שאלה את יכולתה של ארה"ב להתמודד עם אתגרים של ממש ממעצמות כמו סין או רוסיה.

 

במאמר מוסגר, ביקורת חריפה מכל הצדדים נמתחה על טראמפ בעקבות הערתו שאם הוא ייבחר הוא לא מתחייב להגן על המדינות שהיו בעבר חלק מהגוש הקומוניסטי בפני התקפה רוסית. המבקרים מתעלמים מהשאלה אם במצבם הנוכחי של הכוחות המזוינים של ארה"ב יהיה כיסוי להתחייבות כזאת.

 

לאחרונה נוספו אתגרים פוטנציאליים מאיראן ומצפון קוריאה גרעיניות. לדייר החדש בבית הלבן ממתין סדר יום עמוס ביותר מהרגע הראשון.  

 

בחודשים שנותרו עד שאובמה יפנה את הבית הלבן ליורשו/תו, הוא יוכל לעשות "השלמות". בשני החודשים האחרונים, תקופת המעבר מיום הבחירות בראשית נובמבר ועד למועד חילופי המשמרות ב-20 בינואר 2017, הוא יהיה משוחרר מכל מגבלות ויוכל לעשות כמעט כל מה שהוא רוצה בלי להתחשב בקונגרס. זאת מסורת שנשיא בתקופת המעבר איננו נוקט ביוזמות כל שהן למעט מקרי חרום, אבל אצל אובמה אי אפשר לדעת. מסורת איננה הצד החזק שלו.

 

לסיום הפרק, מספר מלים על ההיבט הישראלי:

 

לדברי ג'ו ביידן, בבית-הלבן שוררת אווירת תחושה של "תסכול משווע". הסיבה? ניחשתם נכון - נתניהו. סגן הנשיא אמר את הדברים האלה במהלך הופעה בפני השדולה היהודית האנטי ישראלית J-Street, בחודש אפריל האחרון. לתסכול הזה יש סיבה טובה - עקב סירובו העיקש של נתניהו להתקפל תחת לחציו של אובמה - מדינת-ישראל היא המקום היחיד בו הוא נכשל. מדינת-ישראל היא המדינה היחידה באזור בה אובמה לא הצליח לערער את המשטר והיא נותרה אי של יציבות יחסית בתוך התוהו ובוהו שמדיניות אובמה יצרה במזרח-התיכון. יתרה מזאת, נתניהו ממשיך לכהן כראש ממשלה בלי שיהיה איום ממשי על המשך שלטונו. שני אלה הם פצע פתוח במורשת אובמה. בהופעתו בבנייני האומה, בעת ביקורו בישראל במרץ 2013, אובמה קרא לקהל "לקחת דוגמא" מההתרחשויות בכיכר תחריר. במהלך הבחירות של 2015, ממשל אובמה מימן פעילויות של מתנגדי נתניהו.

 

מה שבמיוחד מביא לאובמה את הסעיף, הוא כישלונו להביא לעזתיזציה של יהודה ושומרון, יעד אליו הוא חתר מיום כניסתו לבית הלבן. בהופעתו הראשונה בפני עצרת האו"ם, בסתיו 2009, אובמה הצהיר חגיגית "בשנה הבאה תשב כאן מדינה חברה נוספת - מדינת פלשתין".  

 

אובמה לא שוכח ולא סולח והוא אף פעם לא אומר נואש. בהזדמנות הראשונה שבאה לו אחרי שהוא נכשל במה שהוא, הוא מנסה ל"תקן" את ה"עוול" שנגרם לו והוא אינו בוחל באמצעים על מנת להשיג את מטרתו. איך ומה הוא יעשה לתיקון כישלונו ל"כופף" את נתניהו, אינני יודע. דבר אחד בטוח - המורשת שהוא יותיר למדינת ישראל תיזכר לרע.

   

3. היום שלמחרת

פריירים, תודה שהצבעתם עבורי, להתראות בעוד ארבע שנים. את המשפט הזה לא תשמעו אף פעם מפיו של מועמד שניצח בבחירות, אפילו לא אחרי שספירת הקולות הסתיימה. אבל זה מה שחושב בליבו כל פוליטיקאי אחרי שניצח בבחירות.

 

למען הדיוק, הילארי אמרה דברים ברוח דומה למרות שמסע הבחירות עדיין לא הסתיים. הדברים לא נועדו לפרסום, אבל ע"פ מסמכים שהודלפו מהפגישות הסגורות שהיא קיימה עם איילי ההון המממנים את מסע הבחירות שלה היא אמרה להם "לא להתרגש" ממה שהיא מבטיחה באספות הבחירות הפתוחות, אלה רק דברים שנועדו לפריירים ואין כל כוונה לקיים אותם.  

 

במהלך מערכת הבחירות כל אחד מהמתחרים מציג לציבור הבוחרים סופרמרקט של אשליות. עם תום ספירת הקולות, כשדלתות הסופרמרקט נפתחות, הציבור מגלה שמכל ההבטחות שמילאו את חלונות הראוה מה שנותר על המדפים זו סחורה ממוחזרת - סחורה שבמרבית המקרים כבר מזמן סיימה את חיי המדף שלה. יתרה מזאת, המבחר רחוק מלענות על הציפיות. אין זה משנה מי יכנס לבית הלבן בינואר 2017, כל דמיון בין מה שהובטח לבין מה שיבוצע בפועל יהיה מקרי בלבד.

 

להלן ננסה לתאר מה מצפה לבוחרים בארבע השנים הבאות בסופר מרקט אותו הם יבחרו בנובמבר 2016. כמו כל תחזית, זו ספקולציה. אבל בפוליטיקה, בהשאלה מדברי החכם מכל אדם, מַה שֶּׁהָיָה, הוּא שֶׁיִּהְיֶה - זו אקסיומה ולא ספקולציה.

 

לפני שנמשיך, למרות שלא התכוונתי לעסוק בתחזיות, אי אפשר לא להתייחס למצב המרוץ לנשיאות. הסקרים מורים על תזוזה משמעותית במעמדו של טראמפ, אבל להילארי יש עדיין יתרון בולט שקשה לראות איך טראמפ יוכל לסגור אותו. תוצאות הבחירות אינן נקבעות ע"פ מספר הקולות שמועמד מקבל אלא ע"פ מספר האלקטורים שנשלחים מהמדינות השונות. לכל מדינה מוקצב מספר אלקטורים הנקבע ע"פ גודלה. מספר הקסם המבטיח את הניצחון הוא 270 אלקטורים. להילארי יש יתרון משמעותי כי ברוב המדינות הגדולות היא מובילה. ללא אירוע דרסטי במיוחד, שיגרום לשינוי בתוצאות הבחירות בתוך המדינות, קשה לראות איך ניתן יהיה למנוע את ניצחונה של הילארי. אבל גם אירוע כזה אם אכן יתרחש, לא ישפיע בהכרח על התוצאות הסופיות. חלק ניכר מהציבור מצביע לפני מועד הבחירות בנובמבר - בדואר או בקלפיות שנפתחות במועד מוקדם (במספר מדינות ההצבעה המוקדמת כבר החלה). ב-2012 כ-20% מהבוחרים הצביעו לפני יום הבחירות. הצפי הוא שהשנה מספר הבוחרים שיצביע לפני יום הבחירות יהיה הרבה יותר גבוה - אולי כפול. את ההצבעות האלו לא ניתן לשנות אפילו אם מסיבה כלשהי מי שכבר הצביע משנה את דעתו. כך שגם אם ערב יום הבחירות יקרה מה שהוא דרסטי, הקולות של אלה שהקדימו להצביע יישארו בעינם.

   

4. הֲיַהֲפֹךְ כּוּשִׁי עוֹרוֹ וְנָמֵר חֲבַרְבֻּרֹתָיו?

שאלת המפתח היא אם ובמה אמריקה של הילארי תהיה שונה מזו של אובמה. לא כאן המקום לדון בפרטים ספציפיים לכן הדיון יתרכז במגמות או, למען הדיוק, בשאלה הכללית לאן פניה של ארה"ב מועדות.

 

ב-2008 אובמה הבטיח לבוחריו שינוי (Change). מאחר והוא לא התחייב אף פעם במה בדיוק השינוי יתבטא, אפשר לקבוע שהוא קיים את הבטחתו במלואה. ארה"ב שאובמה מותיר אחריו שונה מאוד מזאת שהוא קבל ב-2009. ספק אם זה מה שהבוחרים ציפו לו.

 

האם הילארי בבית הלבן תהיה כהונה שלישית של אובמה או, למען הדיוק, כהונה שלישית של מדיניות אובמה? הפסוק מספר ירמיהו שבכותרת הפרק נותן תשובה חד משמעית - לא יהיה שינוי של ממש. מי שמאמין שפוליטיקאי עם עבר של 30 שנה יכול "להתגלות מחדש" צפוי לאכזבה גדולה.

 

תוצאות הבחירות תהיינה למעשה הצבעת אמון או אי אמון על מדיניותו של אובמה.

הילארי מייצגת המשכיות. המשך הקיים, המשך מדיניות אובמה, זה המוטיב המרכזי בתעמולת הבחירות שלה. לתקווה שהיא תתגלה כמי שהיא שונה ממה שהיא הייתה לאורך כל החיים הפוליטיים שלה אין כל בסיס.

 

אין ספק שבגדול ארה"ב של הילארי לא תהיה שונה בהרבה מזו של אובמה. יהיו שינויים מינוריים בשל השוני באישיותם של השניים, אבל המגמה הכללית תישאר בעינה - אולי אפילו תואץ (בנושא ההגירה הבלתי חוקית למשל).

 

הבעיה היא שמדיניותו של אובמה העלתה את ארה"ב על דרך חתחתים שסופה מי ישורנו. זה נושא שאף אחד לא מתייחס אליו בערכת הבחירות הנוכחית, אבל אובמה חתר ובמידה לא מעטה אף הצליח, לשנות את מהות הדמוקרטיה האמריקאית בכך שהוא עקף את הקונגרס ולקח לעצמו סמכויות שהחוקה בפרוש העניקה אותן לקונגרס ולא לנשיא. אינני בטוח שהילארי מתוחכמת כמו אובמה ושהיא תצליח לתעתע בקונגרס באותה מידה, אבל אם התהליך הזה לא ייבלם עתידה של הדמוקרטיה בארה"ב בסכנה.

 

ומילה אחרונה לסיום. כל אחד יכול לחשוב מה שהוא רוצה על טראמפ - על אופיו ועל מידת כשירותו להיות נשיא. אבל עם הילארי בבית הלבן בפעם הראשונה בהיסטוריה של ארה"ב על כס הנשיא יישב פושע שהסיבה היחידה שהוא לא בבית הסוהר היא שלא הוגשה נגדו תביעה (An unindicted criminal).  

==

מאת: ד"ר ישראל בר-ניר, "והיה אם - ארה"ב אחרי הבחירות של נובמבר 2016", מגזין המזרח התיכון, 13 באוקטובר 2016.

 

 

פייסבוק


   
הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר

  • תקופת המעבר
  • מיותר
    • מה רע במילה "כושי"?
  • שחיקת הדמוקרטיה
  • התרגום העברי הנהדר




גלריית המגזין

 

טרור אסלאמי - 24 אפריל 2017

 

85 הרוגים בסוריה; 70 הרוגים בעיראק; 28 טרוריסטים מוסלמים מארגון "המדינה האסלאמית" נהרגו באפגניסטן; 15 הרוגים בתימן; 13 מאנשי המחתרת הכורדית נהרגו בטורקיה; 8 חיילים נהרגו בסומליה מפיצוץ של מטען-חבלה; 2 טרוריסטים מוסלמים נהרגו בקשמיר ההודית;

 

חדשות המזרח-התיכון

 

בעולמו של דונאלד טראמפ - חלק ראשון

 

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

 

מגזין המזרח התיכון

2017-2006