unitext left not loaded






הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
סתיו 2017 - על תחזיות פוליטיות ועל חזיונות (שווא)
הפלישה הערבית לארץ-ישראל וההתיישבות היהודית
טיהור אתני של המיעוט ההאזרי בפקיסטן המוסלמית
The Yom Kippur War - Historical Justice for Golda Meir
פוליטיקה ותקשורת בזירה הבינלאומית - נתניהו כמשל
לאן נעלמות 20,000 נשים מוסלמיות מידי שנה
ממלחמת ששת-הימים למלחמת יום הכיפורים – האירועים המרכזיים: חלק ב
50 שנים לתבוסה הגדולה של הלאומיות הערבית – יוני 1967
תפקידה של התקשורת הגרמנית בעיצוב התודעה הלאומית
ObamaCare - מאיגרא רמא לבירא עמיקתא
טרור אסלאמי - כמה בני-אדם נהרגו בחודש ינואר ‏2010
כפרים ערביים על אדמה יהודית
משפט רמון, והצדקנות הפתטית של המערכת המשפטית
התגובות בתקשורת הבינלאומית לפירוק האיחוד בין מצרים לסוריה
בעולמו של דונאלד טראמפ - מאמר ראשון מתוך שניים
האם עדיין מישהו חושב שיש סיכוי שדונלד טראמפ ינצח
משבר הפליטים באירופה – הזהב השחור של טורקיה
טורקיה – מדוע אי-אפשר לסמוך על מדינה מוסלמית
מותר הסופר על הבסטיונר - אין

בחירות ארה"ב 2016 – שעתה של הילארי, כשר אבל מסריח

מאת: ד"ר ישראל בר-ניר

30.08.2016


 

 

 

זהו מאמר שני בסדרת מאמרים שיתפרסמו לעתים מזומנות במהלך הזמן שנותר עד למועד הבחירות ויעסקו במאבק על נשיאות ארה"ב. המאבק נמשך ועולה להילוך גבוה. המאמר הנוכחי יעסוק בשאלה האם הוא כבר הוכרע וכן במספר נקודות פחות ידועות העשויות להשפיע על תוצאות הבחירות.

 

1. מבוא

נכון לעכשיו, מערכת הבחירות המנוהלת ע"י הדמוקרטים נושאת פירות, והילארי ממשיכה להוביל בסקרי דעת הקהל. מה שיותר חשוב, בגלל שיטת הבחירות הנהוגה כאן, מספיק לנצח בכחצי תריסר מדינות "מפתח" על מנת להיבחר. להילארי יש כרגע יתרון. היא צריכה לנצח רק באחת או שתיים ממדינות המפתח על מנת לסתום את הגולל על סיכוייו של טראמפ. טראמפ, לעומתה, חייב לנצח בכולן כדי שיהיה לו סיכוי.  הפערים בסקרים הם כאלה שרבים רואים את זכייתה של הילארי כעובדה מוגמרת. בין מקורבי הילארי שוררת אווירת חג והם כבר מתחילים "לתפור חליפות". ע"פ המסופר בתקשורת, הילארי כבר עוסקת בהרכבת הקבינט שלה. למרות שהתמונה נראית עגומה מנקודת מבטו של טראמפ, הוא עדיין לא אומר נואש. כבר היו דברים מעולם - במערכת הבחירות של רייגן נגד קרטר, בשלב המקביל (אוגוסט 1980, אחרי תום הבחירות המקדימות) קרטר הוביל בסקרים בפער יותר גדול מזה שיש להילארי היום, ובכל זאת רייגן ניצח בסופו של דבר. ואם נלך יותר קרוב - במדינת ישראל יש לנו את שמעון פרס שכל חייו ניצח בכל הסקרים ומעולם לא ניצח בבחירות, ורק לפני קצת יותר משנה את בוז'י הרצוג שהלך לישון ראש-ממשלה וקם למחרת בבוקר כשהוא ראש-ממשלה לשעבר. האם תרחיש כזה ייתכן כאן הפעם? ימים יגידו. את צפונות לבו של הבוחר רק האל (אם ישנו) יודע.

 

הילארי קלינטון

 

המסר של הילארי לבוחר הוא שגרתי ואינו שונה מזה של פוליטיקאים אחרים - לפני הבחירות כולם מבטיחים הרים וגבעות. את אותו הדבר אפשר לומר גם על טראמפ. על הבוחר להחליט לבד למי מהשניים להאמין. כשבודקים לעומק את תוכן נאומי הבחירות של שני המועמדים, אחרי שמנקים את ההשמצות ההדדיות ואת הרטוריקה חסרת המשמעות, המסר של הילארי הוא התחייבות להמשיך את המדיניות הנוכחית, בפועל - כהונה שלישית של אובמה. המסר של טראמפ הוא הבטחה לשינוי מגמה שמשמעותו בלימת השינויים שאובמה יזם. זה היפוך תפקידים. ב-2008 אובמה נישא אל הבית הלבן על גלי ההתלהבות שעוררה קריאתו לשינוי. יריבו, מקקיין, הצטייר כממשיכו של בוש, תדמית שפגעה קשות בסיכוייו. לכאורה הבחירה היא פשוטה. מי שרואה את שמונה שנות כהונתו של אובמה כסיפור הצלחה יצביע עבור הילארי. מי שמודאג מהדרך עליה אובמה העלה את ארה"ב יצביע עבור טראמפ. בחיים הדברים אף פעם אינם פשוטים, במיוחד לא בפוליטיקה. אישיותם של המועמדים תהיה גורם מכריע בהחלטתו של הבוחר.

 

מה שבכל זאת שונה אצל הילארי זה מה שאין במסר שלה. כל ההבטחות שלה הן בלשון עתיד "אני אעשה", "אני אביא", "אני אבנה" וכו'. אף לא מילה אחת על העבר - ה"הישגים" שהיו לה במהלך הקריירה הפוליטית שלה. עם רקורד של למעלה מ-30 שנה בזירה הפוליטית החסר הזה צורם. בהעדר הישגים להתפאר בהם, הילארי ממלאת את החסר בגידופים והשמצות אישיות של יריבה.

 

הבטחות הבחירות של הילארי למיעוטים הכושים וההיספאנים, מזכירות את הקטע מהסרט "סאלח שבאתי", בו שני עסקנים לוקחים את טופול, מצביעים על בניינים של שיכון הנמצאים בשלב מתקדם ואומרים לו "הנה מה שמחכה לך אם תצביע עבורנו". שוב, אפשר לומר את אותו הדבר על טראמפ. להאשים אותו שלהבטחותיו אין כיסוי. ההבדל הוא שלהילארי יש עבר - את כל מה שהיא מבטיחה היום היא הבטיחה בעבר יותר מפעם, ואף פעם היא לא עמדה בדיבורה. במבחן התוצאה היא לא קיבלה אפילו את הציון E for Effort. הבטחותיו של טראמפ עדיין לא עמדו למבחן.

 

2. דונאלד טראמפ - היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו?

מאבקו של דונאלד טראמפ ממשיך להיות מאבק של דויד מול גוליית. גיוס הכספים שלו השתפר ולאור העובדה שמרבית התרומות באות מתורמים "קטנים", הסכומים בהחלט מרשימים, אבל זה רק פסיק לעומת סכומי העתק שגויסו וממשיכים להיות מגויסים ע"י הילארי. הבעיה העיקרית של טראמפ ממשיכה להיות חוסר התמיכה ממפלגתו, במיוחד חוסר הנכונות של התורמים הגדולים של הרפובליקנים (ביניהם שלדון אדלסון, ידידו של נתניהו) שבעבר תרמו בנדיבות למועמדים הרפובליקניים לנשיאות, לתמוך בטראמפ. כתבת "תחקיר" של הניו יורק טיימס מספרת על כך שעסקיו של טראמפ שקועים בחובות של כשש מאות אלף דולר. את מערכת הבחירות שלו טראמפ מנהל בעיקר במימון עצמי. מאחר והונו מוערך ביותר מחמישה מיליארד דולר, לא נראה לי שזו תהיה בעיה אמיתית עבורו.

 

יחסה של התקשורת לטראמפ ממשיך להיות שלילי ביותר, כפי שניתן ללמוד מהדוגמא הבא. כל מיני חכמולוגים מבין מתנגדי טראמפ הציגו במקומות ציבוריים שונים פסלי ערום של טראמפ. התקשורת לא התייחסה לכך, למעט פה ושם תגובות שראו בזה "חוש הומור". לא צריך דמיון עשיר כדי לתאר את הצונאמי התקשורתי שהיה מתעורר אם פסלים דומים של הילארי היו מוצגים בפומבי.

 

בעקבות פיגורו בסקרים, טראמפ עשה שידוד מערכות בניהול הבחירות ושינה באופן מהותי את התנהגותו בהופעותיו הפומביות. שני הצעדים זכו לתגובות חיוביות בציבור אבל זה עדיין לא הביא למהפך של ממש בסקרים. התקשורת לא מקבלת את השינויים כדבר רציני. הם מתייחסים לשינוי בהתנהגותו של טראמפ כאל מסכה, והנושא היחיד בו הם דנים הוא "מתי נראה שוב את טראמפ האמיתי". אף לא מילה על המסכה של הילארי. השאלה הרווחת היא האם השינויים של טראמפ לא באו מאוחר מדי ואם זה לא מעט מדי

.

המאבק יעלה רמה ויגיע לשיאו למחרת "יום העבודה" (Labor Day) החל ב 5 לספטמבר. יוותרו חודשיים עד למועד הבחירות, והאירועים המרכזיים שיתקיימו בשלב הזה יהיו העימותים הטלוויזיוניים (debates) בין המועמדים. זה יהיה מעין קרב בין מתאגרפים בו מתאגרף אחד (הילארי) חותר לניצחון בנקודות והשני (טראמפ) מנסה לנצח בנוק-אאוט. הרבה תלוי במנחים ובשאלות שתוצגנה למתמודדים.

 

בעימותים של 2012 בין רומני ואובמה, אובמה הגיע לסיבוב הראשון כשהוא לא מוכן. זה נבע מהזלזול של התקשורת ביכולתו של רומני. רומני יצא מהעימות הראשון כשידו על העליונה. בעימות השני אובמה כבר היה יותר מוכן, אבל נחסך לו כישלון נוסף רק בזכות המנחה ש"שכחה" שהיא אמורה להיות ניטראלית והתערבה בדיון בנקודה קריטית. רומני, שלא ציפה לזה, עבר על כך בשתיקה. קשה לי לראות את טראמפ עובר בלי תגובה על תרגיל דומה, גם אם זה לא יעלה בקנה אחד עם התדמית החדשה שלו.

 

המערכה נגד טראמפ מתנהלת בשני מישורים. במישור האחד, זה של התקשורת, מתרכזים הסילופים, ההשמצות ושורה ארוכה של האשמות. רובם ככולם של הדברים הם חסרי כל בסיס עובדתי. מאחר ולטראמפ אין עבר של עשייה בפוליטיקה, כל מה שנאמר עליו, לרע ולטוב, הן ספקולציות בלבד.

 

במישור האחר ה"ביקורת" על טראמפ היא לכאורה יותר "רציונאלית". מקורה של זו האחרונה הוא בפוליטיקאים, בעיקר הדמוקרטים אבל גם כמה מהרפובליקנים. המוטיב המרכזי בביקורות האלו היא "אי התאמתו" של טראמפ למלא את תפקיד הנשיא בשל "חוסר ניסיון" ו/או "אי הבנת הזירה הבינלאומית". הילארי חוזרת השכם והערב על הטעון הזה. אבל אין פה כל חידוש כי זה בסה"כ מחזור של מה שהיא אמרה על אובמה, לפני שמונה שנים, במהלך ההתמודדות שלה מולו בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית. טענה אחרת שהילארי מפנה נגד טראמפ היא שהוא "בלתי אחראי וחסר שיקול דעת" ולכן אסור למסור לידיו את האחריות לביטחונה ארה"ב. דרושה מידה לא מעטה של חוצפה ממי שלדברי ראש ה FBI נהג ברשלנות קיצונית בטיפול בחומר מסווג (extreme carelessness) ,להעלות את הטענה הזאת. במהלך עדותו בפני הקונגרס, ראש ה FBI אמר בתשובה לשאלה, שהתנהגות כמו זו של הילארי הייתה פוסלת מועמד מקבלת תפקיד כל שהוא ב FBI. לדעתו של אובמה, הילארי קלינטון היא האדם הכי מתאים בעולם כולו לכהן כנשיא ארה"ב - לדבריו היא מתאימה לתפקיד אפילו יותר ממנו. לתפקיד ב FBI היא לא מתאימה, אבל לכהן כנשיא ארה"ב אין מי שמתאים יותר ממנה. נו, באמת.

 

כאשר אובמה מבקר את טראמפ על חוסר ניסיונו ואי הבנתו את המתרחש בעולם, הביקורת הזאת היא למעשה מה שמכונה בעגה של ימינו Selfie. אובמה מתאר כאן את עצמו טרם קבלתו את תפקיד הנשיא. למותר לציין כאן שגם היום, אחרי יותר משבע וחצי שנים בבית הלבן, אובמה עדיין זקוק למקצה שיפורים בהבנת המתרחש בזירה הבינלאומית.

 

3. ק"ן טעמים לטהר את השרץ

Oh what a tangled web we weave

When first we practice to deceive

--- Sir Walter Scott, Marmion

 

בתרגום חופשי "הוי איזה פלונטר אנו יוצרים כאשר על דרך השקר לראשונה אנו עולים". השורות האלו, שנכתבו ע"י הסופר האנגלי וולטר סקוט (לקורא העברי הוא מוכר כמי שחבר את הרומן ההיסטורי "אייבנהו") במאה ה-19, היו עוזרות להילארי להבין את עומק התסבוכת בו היא נמצאת. היא מעמידה פנים כאילו זה לא מטריד אותה - הנושא מתחיל לשעמם אותי, היא אומרת למראיין ידידותי בטלוויזיה. אותה, מסיבות מובנות, זה "משעמם", אבל בניגוד לציפיותיה, הציבור לא משתעמם. התקשורת, כולל כמה מתומכיה הראשיים, גם היא מתחילה להתעורר מתרדמתה. מאמר מערכת של הניו יורק טיימס מה-23 באוגוסט 2016 מותח ביקורת חריפה על התנהגותה של הילארי ודורש ממנה במפגיע לחשוף את הקשרים בין "קרן הצדקה" של משפחתה לבין טובות הנאה שחולקו ביד נדיבה לתורמים ע"י משרד החוץ בתקופה שהיא עמדה בראשו. זה עדיין רחוק מהרמה של הביקורות על טראמפ, אבל זו סטייה רצינית ממקהלת התשבחות המורעפת עליה בדרך כלל.

 

מסכת השקרים של הילארי הולכת ומסתבכת. בכל פעם שהיא מצליחה להתחמק איך שהוא מתסבוכת אחת, היא מסתבכת עם סיפור חדש. ה"תרומה" האחרונה - קולין פאואל, מי שהיה מזכיר המדינה תחת הנשיא ג'ורג' בוש, הוא זה שהנחה אותה להשתמש במחשב הפרטי שלה במקום במערכת המחשבים של מחלקת המדינה. בתקשורת זה זכה לכינוי שקר אחד יותר מדי (One Lie Too Far - בהשאלה משמו של סרט מצליח על מלחמת העולם השנייה One Bridge Too Far).

 

תנאי הכרחי להצלחה, כאשר עולים על מסלול השקרים, הוא זיכרון טוב. על השקרן לזכור מה בדיוק הוא אמר וכן מתי ולמי הוא אמר את השקר, על מנת שלא להתבלבל בין הגרסאות השונות שהוא שולף חדשות לבקרים. זה לא הצד החזק של הילארי. אימרה ידועה היא השקר אין לו רגליים. לשקרים של הילארי יש רגליים, אפילו יותר משתיים, אלא שכולן שמאליות. לכן היא כושלת מחדש בכל פעם שהיא ממציאה גרסא חדשה.

 

אפשר להבין מדוע היא נמנעת מקיום מסיבות עיתונאים. כבר עברו למעלה מתשעה חודשים מאז שהילארי קיימה מסיבת עיתונאים, וכרגע לא נראה שהיא מתכוונת לקיים מסיבה כזאת בעתיד הנראה לעין. מנהלי מערכת הבחירות שלה, שומרים עליה מכל משמר ומונעים את חשיפתה לציבור. הם מבינים, שזו נקודת התורפה שלה. מסיבת עיתונאים רגילה, בה למרואיין אין שליטה על השאלות המוצגות היא מוקש שהילארי תתקשה לעבור אותו. העדיפות של הילארי היא פגישות בפורמט של "אחד על אחד" עם עיתונאים אוהדים. אלה אינם ראיונות במובן המקובל אלא שיחות ידידותיות. כתחליף לראיונות עם עיתונאים הילארי מרבה לקחת חלק בתוכניות בידור המשודרות בשעות הלילה המאוחרות. שם היא מרגישה "בבית" - למעט חריג אחד או שניים, כל המנחים בתוכניות האלה נמנים על קהל המעריצים שלה. אספות הבחירות שלה מתנהלות לפי מתכון קבוע. הילארי נואמת, הקהל מריע, הילארי מודה לקהל ונוטשת. שאלות - הס מלהזכיר.

 

יהיה מעניין לראות איך הילארי תעבור את המוקש הגדול מכולם - העימותים בטלוויזיה עם טראמפ, עימותים בהם יצפו מיליונים. שם היא תהיה לבד. שם אף אחד לא יוכל להגן עליה. אפילו אם המנחים יתערבו בדיון על מנת לחלץ אותה מהסתבכות כפי שהם עזרו לאובמה לצאת מהבוץ כשהוא "נתקע" מול רומני, ספק אם זה יעבוד הפעם. חזקה על טראמפ שהוא ימצא את הדרך להגיד את מה שהילארי לא רוצה שהצופים ישמעו, ללא כל קשר לשאלות שתשאלנה. לאור הפער בסקרים שעדיין לא נסגר, לטראמפ לא יהיה מה להפסיד. בכל מקרה יאשימו אותו בגסות רוח.

בשלב הנוכחי אני נותן סבירות גבוהה לאפשרות שהדמוקרטים ימצאו סיבה לבטל את העימותים. הסיבה היחידה שזה עדיין לא קרה היא, לדעתי, שהם עדיין לא מצאו דרך לגלגל את האחריות לביטול על טראמפ.

 

כותרת הפרק, ק"ן טעמים לטהר את השרץ (ק"ן בגימטרייה - 150), מתארת את מי שממציא הרבה סיבות ותירוצים להצדיק את מעשיו הנלוזים. ייתכן שהילארי עדיין לא הגיעה ל-150, אבל היא לא רחוקה. כמעט בכל יום צצה שערורייה חדשה. בקצב הזה הילארי תעבור מהר את ה-150. המצאת סיבות להצדקת מעשי נבלה של לקוחותיהם (טיהור שרצים) היא עיסוקם העיקרי של עורכי דין. מזה הם מתפרנסים. זה כמו לשים חותמת כשר על בשר רקוב - הסירחון נשאר. לבוחר הדמוקרטי הסירחון לא מפריע.

 

בשלב הנוכחי הילארי יצאה בשלום מחקירת ה-FBI, אבל החקירה עדיין לא הסתיימה. עיקר תשומת הלב מופנית עכשיו להיבט הכלכלי - פרשת "קרן הצדקה" המשפחתית שנוהלה ע"י משפחת קלינטון בתקופה שהילארי כיהנה כמזכירת המדינה. בעת כניסתה לתפקיד מזכירת המדינה, הילארי חתמה על התחייבות בה היא הצהירה חומה עבה תחצוץ בין מחלקת המדינה ופעולות הקרן - זו הייתה דרישה שאובמה הציב לה כתנאי לקבלת התפקיד על מנת למנוע ניגודי אינטרסים. בדיעבד מתברר שבניית החומה המוצעת ע"י טראמפ למניעת הגירה בלתי חוקית, תושלם לפני שיתחילו ביציקת היסודות לחומה של הילארי. הילארי כמובן טוענת שהיא עמדה בהתחייבותה, ושהיא הקפידה לשמור על "הפרדה מוחלטת" בין פעילויות הקרן ואלו של מחלקת המדינה. כמו כן, לדבריה לפעילויות הקרן לא הייתה כל השפעה על החלטות שהיא קבלה כמזכירת המדינה. מי שהוא ציפה שהיא תטען מה שהוא אחר? במחלקת המדינה וכן במשרד המשפטים הנושא איננו נמצא בראש סולם העדיפויות, והם לא מתאמצים במיוחד לסיים את החקירות בהקדם. לא בוער להם.

 

הילארי הפכה לאומנות את ההתחמקות ממתן תשובות ישירות להאשמות העולות נגדה. מצבה של הילארי דומה לזה של מתעמלת אולימפית על קורה המבצעת תרגילי אקרובאטיקה מסובכים ביותר ובכל פעם שהיא מאבדת את שיווי המשקל ונופלת, השופט (קרי התקשורת) נותן לה ציון "עבר" ומאפשר לה להמשיך.

 

4. האובייקטיביות של הקלפי - האומנם?

טוהר הבחירות והאפשרות של זיוף התוצאות הוא נושא שהדיון בו עולה מחדש בכל פעם שמתקרב מועד בחירות בארה"ב. ארה"ב היא המדינה היחידה בעולם בה כל אחד יכול להצביע בבחירות בלי להזדהות באמצעות מסמך רשמי עם תמונה. נשמע מוזר, אבל זו המציאות. לא דרוש מאמץ מיוחד למי שאין לו זכות הצבעה - שב"חים או תושבים שאינם אזרחים - להצביע, או למי שיש לו זכות הצבעה להצביע מספר פעמים. העונש, אם מי שהוא נתפס הוא חמור ביותר, אבל הסיכוי להיתפס שואף לאפס. להרבה אנשים יש כתובת מגורים ביותר ממדינה אחת ואין כמעט שום אמצעי לוודא שהם הצביעו רק באחת מהמדינות בהן הם רשומים.

 

השיא היה בבחירות של 2012 כשתפסו בפלורידה אדם שהיה רשום בפנקס הבוחרים 23 פעמים בשמות שונים. משרד המשפטים החליט לסגור את התיק כי רישום כוזב כשלעצמו לא נחשב לעבירה כל עוד האיש לא הצביע בפועל . . .  מה שחמור במיוחד היא העובדה שמשרד המשפטים כלל לא מתאמץ לחקור את התופעה. הנימוק? "אין הוכחות שהיו זיופים בבחירות". איך יכולות להיות הוכחות אם לא מחפשים אותן, וכשיש חשד סוגרים את התיק בשל "חוסר עניין לציבור"?

 

על מנת להילחם בתופעה ולהקשות על הונאה בבחירות, בהרבה מדינות נחקקו חוקים המחייבים מצביעים להזדהות באמצעות מסמך רשמי עם תמונה (Voter ID). לחוקים האלה קמה התנגדות רבה. הוגשו תביעות לבתי המשפט לבטל את החוקים האלה בנימוק שהם מנוגדים לחוקה (?), וכמו כן הם מיותרים כי "לא הוכח שהיו זיופים בבחירות". למרבה הפלא משרד המשפטים, שהיה צריך להתייחס בחיוב לכוונה למנוע הונאות בבחירות, תומך בתביעות האלו. כדי להצדיק את הגישה הזאת הומצא הסיפור שהדרישה להזדהות נועדה למנוע מכושים, היספאנים ומעוטי יכולת אחרים, להצביע. מאחר וכל אלה אמורים להיות קהל המצביעים של המפלגה הדמוקרטית, הרי שהדרישה שבוחרים יזדהו היא מזימה של הרפובליקנים על מנת להרחיק את הבוחרים האלה מהקלפיות. לסיפור הזה אין כמובן כל בסיס. לכל ה"מקופחים" האלה שהצורך להצטייד במסמך רשמי עם תמונה הוא "מעמסה שהם אינם יכולים לעמוד בה", אין כל קושי להציג מסמך כזה כשהם באים לקבל קצבאות סעד ותלושי מזון. הדמוקרטים מנהלים מאבק עיקש נגד חוקי ה-Voter ID מאחר והם רואים בהונאות אמצעי לשיפור סיכויי הזכייה שלהם. במדינות בהן הפערים בין המפלגות הם גדולים - מאות אלפים או מיליונים, להונאות אין השפעה של ממש. אבל במדינות בהן הפערים קטנים - פחות מאלף, זה יכול להטות את התוצאות באופן מהותי.

 

להוסיף חטא על פשע, פסיקה של בתי המשפט קבעה לאחרונה שהדרישה שמצביע יוכיח שהוא אזרח ושיש לו זכות הצבעה מנוגדת לחוקה. חזקה על מי שמצהיר שהוא לא משקר . . .

 

חידוש אחרון בתחום הזה היא האפשרות של הצבעה מקוונת (on line) באמצעות האינטרנט. לאור הכישלונות החוזרים באבטחת מידע במערכות המחשוב בארה"ב, זו תהיה חגיגה לכל מיני האקרים ולממשלות זרות, המעסיקות פורצי מחשב מקצועיים, שתוכלנה להשפיע על תוצאות הבחירות.

   

5. מהימנותם של סקרי דעת הקהל

מאמן הבייסבול האגדי, יוגי ברה, היה נוהג לומר קשה מאוד לחזות, בייחוד את העתיד. המשפט הזה היה צריך להיות נר לרגליהם של כל המעורבים בתעשיית הסקרים, המנסים לקבוע מה תהיינה תוצאות הבחירות. אם לסקרי דעת הקהל היה ערך כל שהוא, אז אפשר היה לוותר על הבחירות. בשביל מה להטריד 200,000 מיליון בוחרים ולבזבז כל כך הרבה כסף אם אפשר להגיע לאותה תוצאה על סמך מדגם מקרי של 500 אנשים? במאמר מוסגר, קראתי פעם ספר מדע בדיוני המתאר איך בעתיד הרחוק, עקב שכלולים בשיטות המחקר והתפתחויות בטכנולוגיות המחשבים, ניתן יהיה לקבוע את תוצאות הבחירות על סמך מדגם של בן אדם אחד שייבחר באופן מקרי.

 

תעשיית הסקרים נכנסת להילוך גבוה לקראת כל מועד בחירות, ומספקת פרנסה לאלפי מומחים ויידעונים. בדרך כלל סקרי דעת הקהל אינם מיועדים לחזות את תוצאות הבחירות - עורכי הסקרים יודעים שזה בלתי אפשרי, אלא להשפיע עליהן. כשאנשים שומעים וקוראים יום אחר יום, בוקר וערב, שמפלגה א' עומדת לנצח, ושהצבעה עבור מפלגה ב' היא ברכה לבטלה, זה יכול להשפיע ולגרום למצביעים פוטנציאליים של מפלגה ב' להישאר בבית ביום הבחירות. זה בדיוק האפקט אותו עורכי הסקרים רוצים להשיג.

 

סוקר ממולח יכול להגיע לכל תוצאה העולה על רוחו באמצעות מניפולציה של בחירת המדגם וניסוח מתוחכם של השאלות המוצגות.

בחירת מדגם שיהיה באמת מקרי היא למעשה משימה בלתי אפשרית בגלל שמדובר בבני אדם ולא בעכברי מעבדה או בתוצאות של מדידות אובייקטיביות. אנשים אינם מקבלים החלטות על סמך שיקולים רציונאליים. התשובות שאנשים נותנים לסוקרים, באותם מקרים בהם הם מוכנים לשתף פעולה ולענות לאדם זר, אינן בהכרח מה שהם באמת חושבים. לעתים קרובות התשובות הן מה שהנסקרים חושבים שהסוקר רוצה לשמוע. כמו כן, התשובות של אותם נשאלים יכולות להשתנות מהיום למחר עקב התפתחויות שלא לסוקרים ולא לנסקרים יש שליטה עליהן.

 

ליקוי שחוזר על עצמו במרבית סקרי דעת הקהל היא הגישה של "מה שהיה הוא שיהיה". כך, במערכת הבחירות הנוכחית, נקודת המוצא היא שהמדינות שהצביעו בעבר עבור הדמוקרטים תצבענה עבורם גם הפעם. זה אולי נכון בחלק מהמדינות, אבל לראות כוודאות שזה יקרה בכל המדינות זאת הנחה שאין לה כל בסיס.

==

מאת: ד"ר ישראל בר-ניר, " בחירות ארה"ב 2016 - שעתה של הילארי, כשר אבל מסריח", מגזין המזרח התיכון, 30 באוגוסט 2016.

 

 

פייסבוק


   
הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר

  • שהזכרת הוא




גלריית המגזין

 

 

בעולמו של דונאלד טראמפ

 

 

טראמפ

 

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

 

הרביעייה הפותחת - ארבעת פרשי האפוקליפסה

על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים

על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית

חוכמת הטיפש - השיח הציבורי בישראל

 

 

 תקשורת ישראלית

 

כשהיסטריה מוסרית משבשת את דמוקרטיה הישראלית

תקשורת פוליטית בישראל - הקשרים של השקרים

עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל

התקשורת צריכה לבקש סליחה מבנימין נתניהו

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

מגזין המזרח התיכון

2017-2006