כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. yohai@mapa.co.il







הנקראים ביותר השבוע
עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל
שרה שמא - דיוקנה של ציירת סורית
התקשורת צריכה לבקש סליחה בנימין נתניהו
וג´יהה אל-חוידר - דיוקנה של ליברלית סעודית
הייפא והבי - דיוקנה של זמרת לבנונית
ד"ר וואפה סולטן - קול אמיץ בים של עוינות אסלאמית
פאדימה סהינדל – רצח ידוע מראש
מגמות רדיקליות במחשבה המדינית הגרמנית
מאי שידיאק - "אותי אף אחד לא ישתיק"
אחמד סעיד ומצרים במלחמת ששת-הימים, יוני 1967
בריג´יט גבריאל – לבנונית למען ישראל
מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן
מוחמד חסנין הייכל - העורך המיתולוגי של העיתון המצרי אל-אהראם
הטרגדיה העיראקית במספרים
כשהיסטריה מוסרית משבשת את הדמוקרטיה הישראלית
תקשורת פוליטית בישראל – הקשרים של השקרים
פסיכוזה ישראלית של מפלה וכישלון
סובחי אל-טופיילי נגד חסן נסראללה
חוכמת הטיפש – השיח הציבורי במדינת-ישראל
אחמד שוקיירי וכישלונה של הלאומיות הפלסטינית

הבחירות לנשיאות ארה"ב - סקירת מצב, אפריל 2016

מאת: ד"ר ישראל בר-ניר

21.04.2016


 

 

 

המערכה לקביעת המועמדים לנשיאות ארה"ב נכנסה להילוך גבוה, והתמונה מתחילה להתבהר. בניגוד לתחזיות, עדיין לא הושגה הכרעה סופית לגבי המועמדים, לפחות לא בצד הרפובליקני. המאמר הנוכחי יעסוק בעיקר בצד הדמוקרטי וכן בכמה היבטים כלליים של הבחירות המקדימות. מאמר המשך יתאר את הצד הרפובליקני, וכן ידון בהשפעתה של "מורשת אובמה" על הבחירות.

 

1. מבוא - בחירות וכסף

במערכת הבחירות הנוכחית נשברו כמה מוסכמות שייתכן שיביאו לשינוי מהותי בהליך הדמוקרטי בארה"ב. ניהול מערכת בחירות הוא עסק יקר. מי שאין לו אמצעים מספיקים לא יגיע רחוק - בהשאלה מהמחזמר "כנר על הגג": זאת לא בושה להיות עני, אבל זה גם לא כבוד גדול. עם זאת, בניגוד לנאמר במקרא (קוהלת י', י"ט), הכסף לא יענה את הכל. ג'ב בוש, "מועמד הבית" של המפלגה הרפובליקנית בתחילת המערכה, הוציא בתקופה שבין ה-1 בפברואר וה-22 בפברואר 2016 (היום בו הוא הודיע על פרישתו מהמרוץ) 155,600,000$ (!) על תעמולת בחירות. רק הילארי קלינטון עברה אותו (היא הוציאה באותה תקופה 163,500,000$). אלה סכומי עתק, מעבר לכל דמיון. בודדים בלבד מסוגלים לעמוד בהוצאות כאלו בכוחות עצמם.

 

כישלונו של בוש מפריך את ההנחה המקובלת, שכסף זה כל מה שצריך כדי לנצח בבחירות. 

 

בוש הצליח לזכות בתמיכתם של ארבעה נציגים לוועידת המפלגה, כלומר כל נציג "עלה" לו כ-38 מיליון דולר. בוש ייכנס להיסטוריה כמועמד הכי כושל שהיה אי פעם במערכות הבחירות של ארה"ב.

 

לעומת הסכום הזה (וכן הסכומים שהוציאו הדמוקרטים כפי שנראה להלן), הוצאותיו של טראמפ היו הרבה יותר צנועות - כ-50 מיליון דולר מיום שהחל המרוץ בשנה שעברה ועד היום. מאחר והוא כל הזמן בכותרות בגלל התנהגותו השערורייתית והצהרותיו הבוטות הוא לא זקוק לפרסומת. השווי הכספי של הכיסוי התקשורתי שטראמפ זוכה לו, אם הוא היה צריך להשיג אותו באמצעות מודעות ושידורי פרסומת, מוערך בקרוב לשני מיליארד דולר (!) - זה בסדר גודל יותר ממה שהוצא אי פעם במערכת בחירות. טראמפ מאמין בכלל "לא חשוב מה כותבים עליך, כל עוד מאייתים את שמך נכון".

 

שני המתחרים הדמוקרטים הוציאו במהלך פברואר 2016, קצת יותר מרבע מיליארד דולר, סכום מכובד לכל הדעות. מקור הכספים של הילארי הן תרומות של עתירי ממון מוולסטריט ואילי הון אחרים פחות ידועים. סנדרס נעזר בפטנט של אובמה ממערכת הבחירות של 2008. הוא גייס כספים באמצעות האינטרנט ממספר גדול של תורמים "קטנים".

 

המועמדים הדמוקרטיים תוקפים באופן עקבי את "השפעת ההון על הפוליטיקה", ונשבעים ל"שים קץ לתופעה" ("קשרי הון שלטון"). הם לא מפרטים איך בדיוק הם מתכוונים לבצע את זה. מעניין לדעת אם הנושא הזה עלה במהלכן של ההרצאות שהילארי נתנה לתורמים ב"וול סטריט" תמורת תשלום של חצי מיליון דולר לשעה. מיותר לציין ש"הביקורת" של הדמוקרטים בנושא השפעת ההון מכוונת כל כולה אל תורמי המפלגה הרפובליקנית.

    

2. המפלגה הדמוקרטית - האם אפשר כבר להכתיר את הילארי?

הילארי קלינטון ביססה את מעמדה כמובילה במרוץ למועמדות. הפער בינה לבין המתחרה היחיד שלה הוא גדול ואינו מותיר סיכוי משמעותי לסגירתו ע"י סנדרס. למעט אירוע בלתי צפוי, זכייתה במועמדות המפלגה הדמוקרטית בבחירות לנשיאות היא בחזקת וודאות.

 

בדרך כלל זה טרוף להתנבא על תוצאות של בחירות שעומדות להתקיים בעוד שמונה חודשים. הפעם זה קצת שונה. נכון לעכשיו, זכייתה של הילארי בבחירות הכלליות מובטחת. ניצחונה מובטח לא מפני שהיא מוצלחת, או מפני שיש בפיה בשורה מיוחדת לציבור, או מפני שהיא יודעת לנהל מערכת בחירות. בכל אחד מהנושאים האלה הילארי זכאית במקרה הטוב לציון E for Effort. ניצחונה יבוא מפני שהרפובליקנים יגישו לה את הנשיאות על מגש של כסף.

 

למרות כישלונותיו ב-2008 וב-2012, הממסד הרפובליקני המסורתי עדיין לא הפנים שסדר הפעולות הנכון הוא קודם לנצח בבחירות ואח"כ ליישם את העקרונות. בבחירות לא מנצחים עם עקרונות. על מנת לנצח בבחירות דרושים קולות. על מנת להשיג את הקולות, יותר מתמיד צריך להתגמש ולהתפשר על העקרונות. על המפסיד בבחירות חל הכלל שהיה מקובל ברומא בעת העתיקה אבוי למנוצחים. הפסד בבחירות, גם אם הוא נובע מהעקרונות הנעלים ביותר, הוא עדיין הפסד.

 

ללא שינוי מהותי בגישתם של הרפובליקנים יחזור המצב שהיה בשנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת - רצף של חמש תקופות כהונה של המפלגה הדמוקרטית בבית הלבן. בהתחשב בשינויים הדמוגרפיים שחלו מאז, הפעם הרצף יהיה קרוב לוודאי יותר ארוך.

 

במאה הקודמת הרצף הדמוקרטי בבית הלבן נקטע בזכותו של אייזנהאואר שנישא אל הנשיאות ב-1952 על גלי התהילה של הניצחון במלחמת העולם השנייה. אייזנהאואר חדש לא מחכה מעבר לפינה.  

 

3. הבחירות המקדימות, האם זה רציני?

לכאורה הבחירות המקדימות נועדו לאפשר לכל חברי המפלגה לקחת חלק בקביעת המועמדים שייצגו אותה במוסדות השלטון. זה נשמע הגיוני ועונה על ההגדרה שבדמוקרטיה השלטון הוא בידי "העם" (by the people). המציאות היא קצת שונה. הממסד הפוליטי רואה במסירת ההכרעה לציבור הבוחרים (זה יכול להיות כלל האוכלוסייה, כלל חברי המפלגה, כלל התושבים במדינה מסוימת או במחוז בחירה כלשהו וכו') סיכון. הציבור הרחב לא יודע מה טוב לו, ואין כל ביטחון שהוא יבחר את המועמד "הנכון".

 

השקפת העולם הזאת היא נחלתן של האליטות האינטלקטואליות בכל המשטרים הדמוקרטיים בימינו (על משטרים טוטליטאריים אין צורך להרחיב את הדיבור, שם זה נובע מעצם ההגדרה). סימוכין לכך שאלה הם פני הדברים אפשר למצוא דווקא במדינת ישראל. הגאון המשפטי (יש המעדיפים לכנותו אותו מגלומן משפטי), נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרון ברק, טען ש"רק אנשים שבאו ממדינות שאינן בעלות מסורת דמוקרטית, כמו יוצאי עדות המזרח או העולים מרוסיה, מאמינים שדמוקרטיה פרושה 'שילטון הרוב', אבל הם טועים." מומחה אחר לדמוקרטיה, יוסי ביילין, בתקופה שכיהן כשר המשפטים בממשלתו הכושלת של אהוד ברק, טען ש"בחירה ישירה של ראש הממשלה על ידי הציבור זה מעשה אנטי דמוקרטי". כל כך למה? כי "לציבור הרחב אין שיקול דעת". בישראל הדברים נאמרו במפורש, אבל דפוסי החשיבה האלה מאפיינים את מערכות השלטון בכל מדינות העולם החופשי.

   

ובחזרה לארה"ב. הדבר האחרון שהממסד הפוליטי כאן מוכן לבלוע זה שציבור הבוחרים יכתיב לו את מי לבחור. זה נכון בשתי המפלגות. בבחירות הכלליות הכללים נקבעו בחוקה וכן בחוקים ברמה הפדראלית וברמה של המדינות השונות. שם קצת קשה לעוות את רצון הבוחר אם כי לא חסרים ניסיונות לעשות זאת. הבחירות המקדימות, לעומת זאת, הן שטח הפקר. אין שום חוק, לא ברמה הפדראלית, ולא ברמה של המדינות, שקובע את "כללי המשחק." מבחינה משפטית מפלגה היא ארגון פרטי, והיא קובעת את הכללים שאותם היא יכולה לשנות בכל עת בהתאם לנסיבות. מי שזה לא מוצא חן בעיניו, יכול לצעוק חי וקיים מכאן ועד להודעה חדשה. זה יעזור לו כמו כוסות רוח למת.

 

הבחירות המקדימות משופעות בטריקים ושטיקים שנועדו להבטיח שהמועמד "הנכון" יבחר. לכל אחת מהמפלגות יש שיטות משלה להבטיח את נצחונו של "מועמד הבית", אם כי לא תמיד זה מצליח - ראה מקרה ג'ב בוש שהוזכר למעלה.

 

הבחירות המקדימות מותירות אחריהן תחושת תסכול אצל אלה שנכשלו. משקעים שנותרו מהתעמולה השלילית באמצעותה המתחרים ניסו לשפר את סיכוייהם לא נשכחים. בתחום הזה יש לדמוקרטים יתרון משמעותי. המפלגה הדמוקרטית היא מפלגה עם ייצר שלטוני בריא ולכן אחרי וועידת המפלגה, סנדרס ותומכיו, למעט מיעוט קטן של עקשנים להכעיס, ייבלעו את האגו שלהם ויתלכדו מאחורי הילארי בבחירות הכלליות. ספק רב אם התופעה הזאת תהיה גם אצל הרפובליקנים, מי שלא יזכה במועמדות. המשך יבוא במאמר הבא.

==

מאת: ד"ר ישראל בר-ניר, "הבחירות לנשיאות ארה"ב - סקירת מצב, אפריל 2016", מגזין המזרח התיכון, 21 באפריל 2016.

 

 

 

פייסבוק


   
הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר





גלריית המגזין

 

17 באוקטובר 2017

 

 

מגמות רדיקאליות במחשבה המדינית הגרמנית

 

 

 

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

 

הרביעייה הפותחת - ארבעת פרשי האפוקליפסה

על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים

על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית

חוכמת הטיפש - השיח הציבורי בישראל

 

 

 תקשורת ישראלית

 

כשהיסטריה מוסרית משבשת את דמוקרטיה הישראלית

תקשורת פוליטית בישראל - הקשרים של השקרים

עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל

התקשורת צריכה לבקש סליחה מבנימין נתניהו

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

מגזין המזרח התיכון

2017-2006