כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. yohai@mapa.co.il







הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
מאה תעשיינים בכירים בשירות התעמולה הערבית
הפלישה הערבית לארץ-ישראל וההתיישבות היהודית
לאן נעלמות 20,000 נשים מוסלמיות מידי שנה
מפלגת העבודה: כלכלה, שקרים ועיוותים מוסריים
נשיאותו של ברק חוסיין אובמה - הפרק הבא
מצרים של מובארק
העימות בין ארה"ב לצפון-קוריאה - משחקים באש?
הוד מעלתו האספסוף – האמנם דמוקרטיה ישראלית?
לבנון האומללה והלקח הישראלי
נוני דרוויש – ערבים למען ישראל
הייפא והבי - דיוקנה של זמרת לבנונית
חוכמת הטיפש – השיח הציבורי במדינת-ישראל
ח"כ זחאלקה והאימפריאליזם הערבי
ד"ר וואפה סולטן - קול אמיץ בים של עוינות אסלאמית
טרור אסלאמי - כמה בני-אדם נהרגו בשנת 2014
חיסולו של המטיף הסורי מחמוד אל-קאקה
תפקידה של ממשלת הבעת´ הסורית במלחמת ששת-הימים
וג´יהה אל-חוידר - דיוקנה של ליברלית סעודית
אל-ג´זירה משרתת את האינטרס הישראלי

בנימין נתניהו מול אובמה – אנגלה מרקל מול ארדואן

מאת: ד"ר יוחאי סלע

12.11.2015


 

 

 

ראשית, כמה מילים על המפגש שהיה ב-9 בנובמבר 2015 בין ראש-ממשלת ישראל בנימין נתניהו לבין הנשיא האמריקאי ברק חוסיין אובמה: בכל פעם שהשניים נפגשים, התמונה הנשקפת מבעד למסכי הטלוויזיה אינה מצליחה להסתיר את ההבדל הגדול והבלתי-נתפס בין שני המנהיגים. מצד אחד, נתניהו נראה כמו מנהיג בינלאומי המייצג אומה הבוטחת בעצמה, ומאידך אובמה נראה ונשמע כמו מנהיג פוליטי זוטר המנסה להתגבר על הססנותו בעזרת ביטויים עם מבנה חשיבה פילוסופי שלא קשור באופן ממשי למציאות. איכשהו, נתניהו מצליח לגנוב את ההצגה כמעט בכל מפגש הנערך עם מנהיגים זרים. ואולי, כאן בעצם טמונה הבעיה המרכזית בתפיסה הכללית - התקשורתית -  המלווה את נתניהו בשנים האחרונות, וזאת ללא שום קשר לדעותיו הפוליטיות ולאופן בו מגשים נתניהו את האידיאולוגיה שלו.

 

אם אנחנו מדברים על המימד התקשורתי, סביר להניח שיש כאן גם מימד פסיכולוגי הקשור לליווי התקשורתי הנעשה בישראל לאור המפגש המתוקשר בין השנים. סביר להניח שגם "מיטב הפרשנים" הישראלים מבחינים בהבדל הגדול בין שני האישים הללו, בעיקר לאור הציפיות הגדולות שהיו מאובמה בחודשים הראשונים לכהונתו. לפיכך, רבים מהם מרגישים צורך נפשי עז לפאר ולהלל כל אמירה שטותית של אובמה, ובמקביל לכך, ליצור דימוי תקשורתי שלילי לבנימין נתניהו - הגולש לעיתים קרובות ליצירת פנטזיות תקשורתיות המשוללות כל יסוד עובדתי. אם אנחנו סוקרים את המאמרים שהתפרסמו בתקשורת הישראלית לאורך 7 השנים האחרונות, ניתן לזהות מאמץ עליון להפוך את יחסי ישראל-ארה"ב לזירה של עימות אלים ומתמשך כמעט בכל נושא שעלה על הפרק במהלך השנים שעברו מאז שאובמה תפס את מקומו בבית-הלבן בינואר 2009.

 

לאובמה נותרה עוד שנה אחת בבית-הלבן, אולם חלקים רבים בתקשורת הישראלית עדיין מייחלים לאיזה תכתיב אמריקאי נוקשה כלפי ישראל במטרה להגיע לאיזה הסדר מדיני כלשהו עם הרשות-הפלסטינית רק כדי להצדיק עמדה פוליטית מסוימת. לאורך כל השנים האחרונות יכולנו למצוא בתקשורת הישראלית ביטויים אלימים כמו "מכה", "סטירה", "בעיטה" ו"מהלומה" כאשר מישהו בממשל האמריקאי ביטא איזושהי ביקורת כלפי המדיניות הישראלית. הכל תמיד היה מלווה בכותרות צעקניות שביטאו סוג מסוים של משאלת-לב אלימה - יותר מאשר ביסוס על הנחות מציאותיות הקשורות ליחסים בין ארה"ב לישראל. האופי האלים של הביטויים האלה, והאופי האלים של הסיקור התקשורתי, העלה את החשש שהשמאל הישראלי רוצה להגיע להסדר מהיר עם הפלסטינים כדי שתהיה לו עילה מוסרית להיפרע מהם בהזדמנות הראשונה - אם וכאשר יפרוץ עימות בין הישות הפלסטינית העצמאית לבין מדינת-ישראל. סוג כזה של שיח-אלים היה גם לפני היציאה מרצועת-עזה בעת שנשמעה טענה שלישראל תהיה עילה מוסרית "לחסל", להרוס" ו"להשמיד" את הרצועה, אם זו תפתח בעימות מזוין נגד ישראל.

 

הרבה דברים השתנו במזרח-התיכון במהלך כהונתו הארוכה של אובמה. רובם השתנו לרעה. רבים מהשינויים הפכו לקטסטרופה אנושית בלתי-נסבלת שיש בה קווים דומים לאירועים הקטסטרופליים שהתרחשו במהלך מלחמת-העולם השנייה. "תרבות המוות" הפכה לשיח-התרבותי העיקרי של המזרח-התיכון. "התרבות" הזו, הגיעה גם לאירופה במהלך השנה האחרונה בשל קריסתן של מרבית המדינות המוסלמיות במזרח-התיכון. במילים אחרות, מפרספקטיבה של 7 שנים, ההבחנות האזוריות של בנימין נתניהו התגלו כמוצדקות לחלוטין, בעוד שההבחנות האזוריות של אובמה התגלו כשגויות מן היסוד. לאור מה שמתחולל באירופה בחודשים האחרונים בכל מה שנוגע לזרם הפליטים הנוהר אליה מהמזרח-התיכון ומאפריקה, מדינת-ישראל נראית כאי של שפיות לא רק בהשוואה למזרח-התיכון, אלא גם בהשוואה למה שמתחולל באירופה.

 

הפרשנים הישראלים ציפו לעימות כלשהו במפגש בין אובמה לנתניהו שהתקיים ב-9 בנובמבר 2015. אחדים מכלי-התקשורת הישראלים יצרו מצע-נוח לעימות כזה בעזרת פרסום פרשות מביכות, לכאורה, כמו במקרה של ד"ר רן ברץ שהתמנה לתפקיד ראש-מערך ההסברה הלאומי של ישראל. זו הייתה שאיפה ילדותית מאוד לחשוב שהמינוי הזה יהיה חלק מרשימת הנושאים עליהם ידברו אובמה ונתניהו. זו הייתה גישה מטורללת מאוד לחשוב שמינוי של אדם אחד יעמוד במרכז השיחות בשעה שהמזרח-התיכון כולו נמצא בסבך של בעיות כמו מהאיום האסלאמי, הטרור האסלאמי, מעורבותה של איראן, קריסתן של המדינות הערביות ומעורבותה של רוסיה במדינה הסורית המתפוררת.

 

כאשר הפגישה בין השניים עברה בהצלחה, מיהרו הפרשנים הישראלים להצהיר ש"אובמה משאיר את העבודה השחורה לקרי". דהיינו, שוב משאלות-הלב שיחקו תפקיד מכריע בדיווח התקשורתי שלא היה לא שום בסיס עובדתי. מסתבר, שרבים מאמצעי-התקשורת בישראל (ערוץ 2, ידיעות-אחרונות ועיתון הארץ) אינם מבינים את הפוליטיקה האמריקאית. יתרה מזאת, הם אינם מבינים את המזרח-התיכון, והם בוודאי אינם מבינים את הזירה-הבינלאומית על כל הניואנסים שבה, משום שהכול מוסבר דרך הפריזמה הפוליטית שיש לה הטיה אידיאולוגית ברורה וגלויה לעין. רק למען הרקורד, גם הפגישה המדינית עם ג'ון קרי עבר בהצלחה.

 

למזלה הגדול של ישראל, לנתניהו אין נטייה ליטול סיכונים מותרים בתחום המדיני או הביטחוני. הרפתקנות - מדינית או ביטחונית - היא לא תחום עיסוק רצוי למדינאי המנהל מדינה הנמצאת בצומת של אין-ספור אינטרסים מנוגדים שבה כל מדינה באזור נמצאת בעימות מלחמתי אלים - פנימי או חיצוני. במילים אחרות, מה שרואים מכאן, לא רואים בארה"ב המוגנת כולה בין שני אוקיאנוסים גדולים.

 

אנגלה מרקל - החברה החדשה של ארדואן

ב-18 באוקטובר 2015, קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל מיהרה להגיע לביקור רשמי בטורקיה מתוך ידיעה ברורה שהביקור יזכה לביקורת כלשהי לאור העובדה שבחירות חדשות אמורות להתקיים בטורקיה ב-1 בנובמבר 2015. ובכן, מה בעצם גרם למרקל למהר ולהגיע לטורקיה כדי להיפגש עם ארדואן? מדוע מרקל טרחה להגיע למדינה הנמצאת במערכת בחירות אלימה עם סבב נוסף של מתקפות טרור יומיומיות - הן מצד המחתרת הכורדית (ה-PKK) והן מצד טרוריסטים מוסלמים המזוהים עם ארגון "המדינה האסלאמית"?

 

אנגלה מרקל, הבינה באיחור רב שמדיניות "הדלת הפתוחה" בנוגע לקליטת הפליטים הסורים תופסת תאוצה שלילית החורגת הרבה מעבר לציפיותיה ולציפיותיהם של הפוליטיקאים הגרמנים ושל מרבית הציבור הגרמני. בתחילת 2015, הממשלה הגרמנית העריכה שבמהלך השנה ייקלטו לא יותר מ-400,000 פליטים, וזאת לעומת כ-250,000 פליטים שהגיעו לגרמניה בשנת 2014. כמובן שהמספרים לשנת 2014 היו גבוהים יותר משום שלא נערכה קליטה מסודרת של כל אלה שהגיעו לגרמניה באופן עצמאי וללא התערבותן של הרשויות המוסמכות בגרמניה.

 

לקראת סוף שנת 2015, הערכות בגרמניה מדברות על יותר ממיליון פליטים -  ויש גורמי הערכה נוספים המדברים על כ-1,5 מיליון פליטים שיגיעו לגרמניה עד לתחילת 2016. המספרים האלה מעוררים דאגה עמוקה בגרמניה משום שעל כל פליט שהצליח להגיע לגרמניה, ישנם לפחות 4 בני-משפחה הממתינים לקראת קליטתם בגרמניה במסגרת "איחוד משפחות". על-פי הערכות נוספות שהתפרסמו לאחרונה, העלות הכוללת לשנת 2016 של קליטת כמיליון פליטים בלבד עלולה להגיע ל-21 מיליארד אירו לפחות.

 

מעבר למעמסה הכלכלית, זרם הפליטים המגיע לגרמניה מעורר מתחים חברתיים ופוליטיים עצומים: הימין פורח בחודשים האחרונים; האסלאם הרדיקלי פורח בגרמניה בעוצמות מעוררות דאגה; המתח בין הפוליטיקאים גובר מיום ליום; וכ-50 אחוזים מהגרמנים חוששים משינויים רדיקליים באופייה הלאומי והתרבותי של גרמניה. החשש הזה מתבטא גם בגילויי אלימות קשים יומיומיים הן כלפי הפליטים עצמם והן כלפי המעונות והמרכזים בהם נקלים הפליטים. מעבר לכל זה, בעקבות המדיניות של מרקל, מדינות אירופה החלו להסתכסך בינן לבין עצמן על רקע ההגירה הגוברת לאירופה.

 

מרקל הבינה שהמפתח לעצירת זרם הפליטים נמצא בטורקיה. לפיכך, במהלך הפגישה עם ארדואן היא הגישה לו הצעה מרחיקת-לכת בתמורה לשיתוף-הפעולה של טורקיה: 1) שלושה מיליארד אירו סיוע כספי. 2) ביטול הוויזה לאזרחים טורקים בכניסה לשטחי האיחוד. 3) קידום השיחות להצטרפותה של טורקיה ל"איחוד האירופאי". אנגלה מרקל הבינה שארדואן יסכים לקלוט את הפליטים שנדחו על-ידי גרמניה או נדחו על-ידי "האיחוד האירופאי". למעשה, גרמניה הציעה שוחד לארדואן כדי להציל את גרמניה מפני המדיניות ההגירה הרשלנית של מרקל. אלא, שלארדואן יש תוכניות אחרות שאינן בהכרח משתלבות היטב עם המדיניות הגרמנית או עם זו האירופאית. לאחר הפגישה בין מרקל לארדואן, מישהו בתקשורת הגרמנית תיאר את ארדואן כ"אגוז קשה". ובכן, על זה נאמר, ברוכים הבאים לבזאר מזרח-התיכוני.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "בנימין נתניהו מול אובמה - אנגלה מרקל מול ארדואן ", מגזין המזרח התיכון, 12 בנובמבר 2015.

 

 

פייסבוק


   
הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר





גלריית המגזין

 

21 בספטמבר 2017

 

 

טורקיה - מדוע אי-אפשר לסמוך על מדינה מוסלמית

ההתיישבות היהודית בארץ-ישראל לאורך הדורות

 

הפלישה הערבית לארץ-ישראל וההתיישבות היהודית

 

כפרים ערבים על אדמה יהודית

 

קריאת ספרים בעולם-המוסלמי - בערות בשם אללה

 

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

 

הרביעייה הפותחת - ארבעת פרשי האפוקליפסה

על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים

על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית

חוכמת הטיפש - השיח הציבורי בישראל

 

 

 תקשורת ישראלית

 

כשהיסטריה מוסרית משבשת את דמוקרטיה הישראלית

תקשורת פוליטית בישראל - הקשרים של השקרים

עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל

התקשורת צריכה לבקש סליחה מבנימין נתניהו

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

מגזין המזרח התיכון

2017-2006