כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. yohai@mapa.co.il







הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
מאה תעשיינים בכירים בשירות התעמולה הערבית
הפלישה הערבית לארץ-ישראל וההתיישבות היהודית
לאן נעלמות 20,000 נשים מוסלמיות מידי שנה
מפלגת העבודה: כלכלה, שקרים ועיוותים מוסריים
נשיאותו של ברק חוסיין אובמה - הפרק הבא
מצרים של מובארק
העימות בין ארה"ב לצפון-קוריאה - משחקים באש?
הוד מעלתו האספסוף – האמנם דמוקרטיה ישראלית?
לבנון האומללה והלקח הישראלי
נוני דרוויש – ערבים למען ישראל
הייפא והבי - דיוקנה של זמרת לבנונית
חוכמת הטיפש – השיח הציבורי במדינת-ישראל
ח"כ זחאלקה והאימפריאליזם הערבי
ד"ר וואפה סולטן - קול אמיץ בים של עוינות אסלאמית
טרור אסלאמי - כמה בני-אדם נהרגו בשנת 2014
חיסולו של המטיף הסורי מחמוד אל-קאקה
תפקידה של ממשלת הבעת´ הסורית במלחמת ששת-הימים
וג´יהה אל-חוידר - דיוקנה של ליברלית סעודית
אל-ג´זירה משרתת את האינטרס הישראלי

הר-הבית בידינו – לקחים היסטוריים אקטואליים

מאת: סא"ל (בדימוס) שמעון מנדס

30.07.2015


 

 

 

השבוע התייחד עם ישראל עם זיכרון "חורבן הבית השני" ביום תשעה באב. במסגרת זו יזמו המוסלמים מהומות בהר-הבית וברחבת הכותל. הרקע: הרצון של העם היהודי לגזול מהמוסלמים את המקום הקדוש להם - את הר-הבית. ולמרבה הצער, כל העיתונאים שטיפלו בנושא עסקו בו כמתנצלים; כמי שמבקשים בסך-הכל להתפלל במקום קדוש לא להם. איש מהם לא טרח ללמוד את הסוגיה, בטרם שניגש לטפל בה - והבורות בצדנו חגגה. איש מהם לא טרח לראיין את הפרופסור נסים דנה, מזרחן, שחקר את הסוגיה וחיבר את הספר "למי שייכת הארץ הזאת?" בקיצור, הפקרנו את נושא הר-הבית בידי השיח'ים המוסלמים, שידעו לצטט רבנים יהודים: שיש הלכה שקובעת כי אסור לעלות על הר-הבית עד בוא המשיח. ואחר מהם אף אמר: כשהמשיח יבוא אני מוכן למסור את הר-הבית ליהודים.

 

בצהרי יום רביעי ה-7 ביוני 1967, הכריז משחרר ירושלים מח"ט הצנחנים אל"מ מוטה גור (1995-1930): "הר-הבית בידינו". עוד באותו היום הגיע אלוף פקוד המרכז, האלוף עוזי נרקיס (1997-1930), לסמטת הכותל ונחרד. המקום הקדוש ביותר לעם היהודי מסתכם כולו בסמטה קטנה 25 מ' אורכה ו-4 מטרים רוחבה. "אלוהים אדירים, אמר, מחר כל העולם היהודי ירצה לבוא ולבקר כאן. המקום לא יוכל להכיל אותם". הוא תפס יוזמה ופינה את כל התושבים המוסלמים שגרו ברובע הסמוך (שהיה חלק מן הרובע היהודי). הוא הורה להרוס את כל הרובע, וכך יצר את רחבת-הכותל הנודעת היום.

 

 

הר הבית במאה ה-19

הר הבית במאה ה-19

 

באותם ימים היו שני אנשים שהכירו את גודל השעה. הראשון היה מוטה גור, שהכריז על שחרור ירושלים, והודיע לשיח' האחראי על הבית מטעם הווקף המוסלמי: בכל הנוגע לירושלים - את  תפקידכם בהיסטוריה סיימתם. אנחנו חזרנו הביתה. והשיח' קבל את הדברים בהכנעה. האיש השני היה האלוף עוזי נרקיס שפינה את כל הרובע הסמוך לכותל מיושביו, כדי ליצור מרחב מתאים למבקרים היהודים, שירצו לבוא לכותל.

 

מוטה גור לא היה הראשון שאמר הר-הבית בידינו. קדם לו החליף השני שבא אחרי הנביא מוחמד, עומר בן אל-ח'טאב (644-586). ההבדל בין השניים הוא בזה, שהראשון היה כובש והשני היה משחרר. החליף המוסלמי כבש את ירושלים מידי הבזנטים בשנת 638. ועל-אף העובדה שהיהודים איבדו את ירושלים למעלה מ-500  שנים קודם לכן, עומר בן אל-ח'טאב התייחס בכובד-ראש לקדושת הר-הבית ליהודים. הוא העריך מאד את המקום הקדוש, ובמיוחד את אבן השתייה (עליה הושתת העולם) - עליה בנוי מסגד עומר. וכדי שקדושת האסלאם לא תתנגש עם הקדושה היהודית, הוא הורה לבנות את מסגד אל-אקצה בקצה הדרומי של מתחם הר-הבית, וזאת כדי שהמוסלמים יוכלו להתפלל עם פניהם דרומה לכיוון למכה. עומר בן אל-ח'טאב לא טען שהר-הבית שייך למוסלמים. להיפך: על אף עובדה שבאותם ימים האסלאם חשב שהוא היורש של הדת היהודית שאיבדה את עצמאותה הדתית, הוא אמר: "לא צֻוֵונוּ ביחס לסלע! אלא צֻוֵונוּ רק ביחס לכעבה!".

 

ואילו הכובש השני, היהודי, היה משחרר. הוא החזיר את ירושלים לבעליה. לכן הוא אמר לשיח' המוסלמי: "אתם את תפקידכם בהיסטוריה סיימתם. אנחנו חזרנו הביתה".

--

ספר חדש - מאת סא"ל (בדימוס) שמעון מנדס: מלחמת יום הכיפורים - "הג'יהאד של סאדאת".

==

מאת: סא"ל (בדימוס) שמעון מנדס, "הר-הבית בידינו - לקחים היסטוריים אקטואליים", מגזין המזרח התיכון, 30 ביולי 2015.

 

 

 

 

פייסבוק


   
הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר

  • ומה עם הוואקף?
    • (כבר לא בתחום הזמן שהמאמר מתייחס)
  • מיניפולציה חד משמעית




גלריית המגזין

 

21 בספטמבר 2017

 

 

טורקיה - מדוע אי-אפשר לסמוך על מדינה מוסלמית

ההתיישבות היהודית בארץ-ישראל לאורך הדורות

 

הפלישה הערבית לארץ-ישראל וההתיישבות היהודית

 

כפרים ערבים על אדמה יהודית

 

קריאת ספרים בעולם-המוסלמי - בערות בשם אללה

 

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

 

הרביעייה הפותחת - ארבעת פרשי האפוקליפסה

על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים

על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית

חוכמת הטיפש - השיח הציבורי בישראל

 

 

 תקשורת ישראלית

 

כשהיסטריה מוסרית משבשת את דמוקרטיה הישראלית

תקשורת פוליטית בישראל - הקשרים של השקרים

עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל

התקשורת צריכה לבקש סליחה מבנימין נתניהו

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

מגזין המזרח התיכון

2017-2006