כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. yohai@mapa.co.il







הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
אחמד שוקיירי וכישלונה של הלאומיות הפלסטינית
הלוגיקה הפאשיסטית של חברי-הכנסת הערבים
הייפא והבי - דיוקנה של זמרת לבנונית
הפיכה צבאית בטורקיה
משרד-החוץ הישראלי ייחשף לחומר מודיעיני גולמי
כלכלת סוריה - אופטימיות זהירה
טרור אסלאמי – אנגלה מרקל בסעודיה - אפריל 2017
המפלט הגרמני בחיק התעמולה הערבית והפלסטינית
24 שנים מאז הטבח באל-חמה והקמת הברית הלאומית לשחרור סוריה
משבר הפליטים באירופה – הזהב השחור של טורקיה
Islamic Terror – How Many People Were Killed During May 2010
מדינה ללא מולדת בארץ-ישראל
כשהיסטריה מוסרית משבשת את הדמוקרטיה הישראלית
הוד מעלתו האספסוף – האמנם דמוקרטיה ישראלית?
ספר חדש: "קיצור תולדות דגל ישראל", מאת דני בירן
הרביעייה הפותחת - או ארבעת פרשי האפוקליפסה
The Yom Kippur War - Historical Justice for Golda Meir
פרספקטיבה היסטורית: שוב אופנסיבה רוסית מלוּוה באולטימטום
טרור, אסלאם ושיטפון של פליטים מאפריקה השחורה

עם טיפ-טיפת מזל - אובמה וביטחון מדינת-ישראל

מאת: ד"ר ישראל בר-ניר

26.07.2015


 

 

 

לכל מי שמעוניין לקבל תשובות לשאלות שיש לו ולא העיז לשאול על הסכם הגרעין שנחתם בין המעצמות ואיראן, אני ממליץ ללכת לארכיון לקרוא את המאמרים שהופיעו בניו יורק טיימס בראשית אוקטובר 1938, בעקבות הצהרתו ההיסטורית של נוויל צ'מברליין אודות "שלום בזמננו", בשובו מחתימת הסכם מינכן.

 

נושא המאמר הוא אובמה ומחויבותו לביטחונה של מדינת ישראל. מי שהאזין לנאומיו של אובמה היה מקבל את הרושם שלאובמה אין נושא יותר חשוב מאשר שמירה על ביטחונה של מדינת ישראל. למדינת ישראל אין ממה לחשוש, כך אובמה, כי הוא תמיד "יהיה בסביבה" על מנת לבוא לעזרתה אם האיראנים ינסו להתנכל לה.

 

זה מזכיר את הקטע מתוך השיר במחזמר "גברתי הנאווה", בו אביה של אליזה דוליטל מסביר שהוא תמיד יהיה מוכן לבוא לעזרת השכן ביום פקודה, אבל עם טיפ-טיפת מזל, כשהשכן ידפוק בדלת הוא לא יהיה בבית. 

 

הקשקשנים והפרשנים בארץ ובעולם דנים בכובד ראש בשאלה מה יהיה אחרי שתחלופנה עשר שנים, או אחרי שתחלופנה חמש שנים. אבל ללא יוצא מן הכלל, כולם מתעלמים מהעובדה שבעוד שנה וחצי בערך, אובמה לא יהיה כאן. משום מה, אף אחד לא שואל מה יהיה אחרי שאובמה יפנה את הבית הלבן.

 

לא צריך להיות מבין גדול בפוליטיקה האמריקאית כדי לדעת שלנשיא לשעבר אין שום סמכויות ויכולת לאכוף את הביצוע של הבטחותיו - גם אם הוא היה רוצה. ללא כל קשר לשאלה אם מחליפו של אובמה יהיה דמוקרטי או רפובליקני, מחויבותו של נשיא אמריקאי להבטחות של קודמיו היא במקרה הטוב בעירבון מוגבל. למדינת ישראל יש ניסיון עשיר בתחום הזה. לא מעט מדינות אחרות שסמכו על הבטחות של נשיאים אמריקאיים, גילו גם הן שבעת פורענות זו הייתה משענת קנה רצוץ.

 

טיפ-טיפת המזל לה אובמה מייחל עכשיו, אחרי חתימת ההסכם, היא שבשנה וחצי הבאות לא תתרחש שום קטסטרופה רצינית. מה יהיה אח"כ? אלוהים גדול. את החשבון ישלם מי שהוא אחר.

 

המזל קשור כמובן לשאלה היכן בדיוק נמצאת תוכנית הגרעין האיראנית. כל הניחושים וההשערות הנשמעים על משך הזמן לו האיראנים יזדקקו על מנת לייצר פצצה גרעינית, הם ניחושים והשערות. אין להם שום בסיס עובדתי. אף אחד, אני מדגיש - אף אחד, לא יודע מה באמת הוא מצבה של תוכנית הגרעין האיראנית. לא תהיה זאת הפתעה אם יתברר שכבר יש להם פצצה, או אולי אפילו יותר מאחת, המוכנות לשימוש. אבל גם זו השערה בלבד. לאמריקאים יש עבר עשיר של פספוסים בהערכת יכולתן הגרעינית של מדינות אחרות - רוסיה בתקופת המלחמה הקרה, פקיסטאן, צפון קוריאה. הערכות היכולת הגרעינית של עיראק בתקופת סאדאם חוסיין גם הן לא היו מה שהוא שהאמריקאים יכולים להתפאר בו. מאיפה הביטחון שזה שונה עם האיראנים?

 

שיא הגיחוך הם הדיונים, הפרשנויות והוויכוחים המתנהלים בישראל על הנושא. בייחוד אלה הקוראים לנתניהו להתפטר בגלל "כישלונו" במניעת ההסכם. מהרעש והמהומה התקשורתית מתקבל הרושם שראשי ממשלה ישראליים יכולים לאכוף על נשיא אמריקאי לנהל את מדיניותו ע"פ דרישותיה של מדינת ישראל. יש לי חדשות לציבור הקוראים - זה לא היה ככה אף פעם, גם כאשר בבית הלבן ישבו נשיאים יותר ידידותיים מאובמה.

 

לא חסרים מאמינים במיתוס על יכולתם של ראשי ממשלה ישראליים "לכופף" נשיאים אמריקאיים. זה כולל בין השאר פרופסורים אמריקאיים המכהנים במיטב המוסדות האקדמאיים של ארה"ב שהפיצו גרסא מודרנית של הפרוטוקולים של זקני-ציון תחת הכותרת הלובי הישראלי, וסיפורים על כך ששרון "הכריח" את בוש לתקוף את עיראק ב-2003 על מנת שהוא יוכל לבצע טיהור אתני בפלשתינאים בחסות המלחמה - הסיפור האחרון היה כולו מתוצרת כחול לבן (150 אקדמאים ישראלים חתמו על העצומה הזאת, בראשם פרופ' צימרמן מהאוניברסיטה העברית).

 

כל הדיבורים על "איפה ישראל שגתה", "מה ישראל הייתה יכולה/צריכה לעשות אחרת", "מדוע נתניהו היה צריך 'להרגיז' את אובמה בהופעה בלתי מתואמת לפני הקונגרס" הם לפיכך, כמו שהיינו אומרים כשהיינו ילדים קטנים, קשקוש מחבוש. אבל כמו עם כל אובססיה, גם מתסמונת "רק לא ביבי" קשה להשתחרר.

 

התקשורת בארץ לא תודה בכך אף פעם, אבל הופעתו של נתניהו בפני הקונגרס הייתה סיפור הצלחה. את חתימת ההסכם הוא לא הצליח למנוע (לזה כפי שכתבתי לעיל לא היה מלכתחילה שום סיכוי), אבל הוא יצר מודעות בקרב חברי בית הנבחרים והסנאטורים לעובדה שאובמה עובד עליהם. העימות הנוכחי של אובמה עם הקונגרס קשור למאמציו של אובמה להפוך את הקונגרס לבלתי רלוונטי ולנהל את המדינה כשליט יחיד. חברי הקונגרס לא אוהבים את זה, גם הדמוקרטים. בעקבות נאומו של נתניהו חברי הקונגרס תפסו שגם בנושא ההסכם הגרעיני עם איראן אובמה מנסה לעקוף אותם. גם עכשיו, אחרי שהוא נאלץ התחייב להביא את ההסכם לעיון הקונגרס לפני אישורו הסופי, אובמה חוזר על "התרגיל" בכך שהביא את ההסכם להצבעה במועצת הביטחון של האו"ם לפני שהדיון בקונגרס אפילו החל. במלים פשוטות, הוא העמיד את הקונגרס בפני עובדה מוגמרת. יהיה קשה מאוד להצביע נגד, ועוד לגייס רוב של שני שלישים, נגד הסכם "היסטורי" שאושר ע"י מועצת הביטחון. יש לפיכך להשלים עם העובדה שנכון לרגע זה, אובמה הצליח לעבוד על כולם, ושההסכם יאושר.

 

ממשלת ישראל צריכה עכשיו להחליט איך "לאכול" את "מחויבותו" של אובמה לביטחונה. האם אפשר להמר על כך שמילותיו של אובמה הן יותר מאשר מס שפתיים, או שצריך להתכונן למציאות בה ביום פקודה מדינת ישראל תמצא את עצמה בודדה מול אויב מצויד בנשק גרעיני. הניסיון שהצטבר במהלך שש וחצי השנים האחרונות מלמד שלסמוך על מילה של אובמה זה הימור מפוקפק ביותר. זה אפילו לא קזינו - למהמר בקזינו יש סיכוי לזכות מדי פעם. פרשת הקווים האדומים של השימוש בגז בסוריה צריכה להיות מול עיניהם של מקבלי ההחלטות במדינת ישראל.

 

בהסכם הגרעין עם איראן ישנם סעיפים סודיים שלא הובאו לידיעת הציבור - כך אמר קרי בתשובה לשאלות בתחילת הדיון בהסכם בסנאט. מעבר לשאלה מדוע בכלל יש צורך בסעיפים סודיים - מה יש להם להסתיר? מה ההיגיון בדרישה מחברי הקונגרס לאשר הסכם המכיל סעיפים אותם הם לא ראו?

 

אחד מסעיפי ההסכם (סעיף המופיע בחלק הגלוי של ההסכם), קובע שארה"ב והמעצמות מתחייבות להגן על איראן מפני תאונות ו/או חבלות בתוכנית הגרעין שלה. תאונות מילא, אבל חבלות? נגד מי מכוון הסעיף הזה? מי בדיוק לדעתן של ארה"ב והמעצמות יהיה מעוניין לחבל בפיתוח הגרעין באיראן? אחד הסנאטורים שאל את קרי אם מטרת הסעיף הזה היא למנוע מישראל לפגוע בתוכנית הגרעינית כאשר היא תראה את עצמה מאוימת. להלן תשובתו של קרי במקורה:

 

"I don't see any way possible that we would be in conflict with Israel with respect to what we might want to do there and we just have to wait until we get until that point,"

 

אני אפילו לא מנסה לתרגם את זה לעברית. אם מי שהוא ששולט באנגלית יותר טוב ממני יצליח להבין מה בדיוק קרי אמר אשמח לקבל ממנו הסבר.

 

השורה התחתונה היא שכנראה מה שאובמה מכנה "מחויבות לשמור על ביטחונה של ישראל" לא נועד אלא למנוע ממנה נקיטת צעדים חד צדדיים להגן על עצמה. במלים פשוטות, להגן על איראן מפני ישראל.

 

מהיום הראשון לכניסתו לבית הלבן, אובמה חתר באופן עקבי לעצב מחדש את מעמדה של ארה"ב בעולם השלישי ולשקם את יחסיה עם ארצות האסלאם. חלק בלתי נמנע מהמדיניות הזאת היה הערכה מחדש (reassessment) של יחסיה של ארה"ב עם בת בריתה ישראל. לדור של היום המושג הזה אולי לא אומר הרבה, אבל לוותיקים שבינינו המושג "הערכה מחדש" מעלה זיכרונות לא נעימים מתקופתו של קיסינג'ר כמזכיר המדינה והלחצים שהוא הפעיל על ישראל במהלך מלחמת יום כיפור ובתקופה שלאחריה. שיבתו של המושג הזה למערכת יחסי ישראל ארה"ב בימינו, גם אם הוא לא נאמר ע"י אובמה עצמו אלא יצא מפיו של "מקור אנונימי" בבית הלבן, אינו מבשר טובות, כי בעגה הדיפלומטית בוושינגטון, "הערכה מחדש" היא מילה נרדפת (Synonym) למושג "הרעה".

 

זה שופך אור חדש על סדרת הפיצוצים והמשברים שאפיינו את יחסי ישראל ארה"ב לאורך כל תקופת כהונתו של אובמה. הספר בעלת ברית (Ally), שכתב שגריר ישראל בארה"ב לשעבר, מיכאל אורן, ממחיש עד כמה, בניגוד לנאמר בתקשורת, זה לא היה תמיד באשמתו של נתניהו. ספרו של אורן כתוב בשפה דיפלומטית והתיאורים המובאים בו על התנהלות ממשל אובמה הם מאופקים. אבל התמונה העולה היא חד משמעית - רוב המשברים היו מלאכותיים ופוברקו ע"י הבית הלבן.

 

הבעיה האמיתית היא שהמזרח התיכון החדש אליו אובמה חותר איננו המזרח התיכון עליו חלם שמעון פרס. במזרח התיכון של אובמה, מדינת ישראל היא גורם מיותר ומפריע. בין אם הוא מתבסס על ארגון האחים המוסלמים, כפי שזה היה לפני שסיסי במצרים טרף לו את הקלפים, או על איראן כמעצמה אזורית שתבטיח את היציבות באזור או אפילו על טורקיה - האג'נדה של אובמה נקבעה ע"פ משנתו של הפרופ' אדוארד סעיד, לה הוא נחשף במהלך לימודיו באוניברסיטת קולומביה. המשנה הזאת גורסת שהגאולה תבוא לעולם אך ורק כאשר ימחקו כל השרידים של הקולוניאליזם. מדינת ישראל, לפי דעתו של סעיד, היא שריד ארכאי של הקולוניאליזם ובתור שכזה היא הגורם לאי היציבות ולכל הצרות הפוקדות את המזרח התיכון - למרבה הצער גם בישראל יש מיעוט לא מבוטל וקולני שאימץ את הגישה הזאת.

 

למעשה זאת הייתה עמדתה של מחלקת המדינה אחרי שהתקבלה החלטת החלוקה באו"ם ב-1947, כשהם לחצו על הנשיא טרומן לא לאפשר את הקמתה של מדינת ישראל. עד היום יש במחלקת המדינה אנשים הדוגלים בגישה הזאת.  החידוש של אובמה הוא בכך שהוא שדרג את הגישה הזאת לרמה הנשיאותית.

 

זה יכול להסביר את הדבקות האובססיבית של אובמה ברעיון של הקמת מדינה פלשתינאית נוספת (שתיים קיימות כבר - בעזה ובירדן), בלבה של ארץ ישראל. החזרתה של מדינת ישראל ל"גודלה הטבעי" (קווי שביתת הנשק של 1949, או "גבולות 1967" כפי שנהוג לכנותם) ועזתיזציה של יהודה ושומרון הן מתכון בטוח לסילוק המטרד ששמו מדינת ישראל.  

==

מאת: ד"ר ישראל בר-ניר, "עם טיפ-טיפת מזל - אובמה וביטחון מדינת ישראל", מגזין המזרח התיכון, 26 ביולי 2015.

 

 

 

פייסבוק


  
הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר

  • מאמר טוב
  • אין כאן שום חדש
  • תודה




גלריית המגזין

 

 

טרור אסלאמי וקטסטרופה אנושית באזור אגם צ'אד 

 

 

צ'אד

 

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

 

הרביעייה הפותחת - ארבעת פרשי האפוקליפסה

על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים

על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית

חוכמת הטיפש - השיח הציבורי בישראל

 

 

 תקשורת ישראלית

 

כשהיסטריה מוסרית משבשת את דמוקרטיה הישראלית

תקשורת פוליטית בישראל - הקשרים של השקרים

עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל

התקשורת צריכה לבקש סליחה מבנימין נתניהו

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

מגזין המזרח התיכון

2017-2006