כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. yohai@mapa.co.il







הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
כישלונה של קלינטון: הבוקר שלמחרת – היקיצה המרה
מכון גתה – ללמד גרמנית את הישראלי הברברי
האם עדיין מישהו חושב שיש סיכוי שדונלד טראמפ ינצח
עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל
פוליטיקה ישראלית - דמוקרטיה בארץ הקודש
טרור אסלאמי – כמה בני-אדם נהרגו בחודש אפריל 2012
הדמוקרטיה המערבית בעידן התקינות פוליטית
אנגלה מרקל מול דונלד טראמפ – דו-שיח של חרשים
ועידת מינכן – התרפיה הקבוצתית של מדינות המערב
עיתון הארץ הוא דונלד טראמפ של התקשורת הישראלית
בחירות ארה"ב 2016 – שעתה של הילארי
דמוקרטולוגיה - הדמוקרטיה הישראלית ללא כחל ושרק - חלק ראשון
משבר פוליטי באוסטריה ועוני אסלאמי עמוק בגרמניה
מגמות חדשות בדעת-הקהל הגרמנית בשאלת הפליטים
הבחירות לנשיאות ארה"ב - סקירת מצב, אפריל 2016 חלק שני
הלוגיקה הפאשיסטית של חברי-הכנסת הערבים
תקשורת פוליטית בישראל – הקשרים של השקרים
אנגלה מרקל – בין משבר הפליטים לאיומי הטרור האסלאמי
התקשורת צריכה לבקש סליחה בנימין נתניהו

איראן השיעית תהפוך לטרמפולינה של גרמניה במזרח-התיכון

מאת: ד"ר יוחאי סלע

23.07.2015


 

 

 

דקות אחדות לאחר שנודע על ההסכם שנחתם בין איראן לבין מעצמות, ב-14 ביולי 2015, נשמע קול של צהלה גדולה מאוד בקרב הקהילה העסקית של גרמניה. עוד באותו יום כתבנו במגזין זה ש"גדודים של אנשים עסקים גרמנים מוכנים להסתער בכל רגע לעבר איראן כדי לחתום עימה על עסקים שונים ומגוונים - חלקם מפוקפקים לחלוטין". שעות אחדות לאחר שכתבנו את הדברים, בשעות הבוקר המוקדמות של ה-15 ביולי, התפרסמה ידיעה באחד ממשדרי הרדיו מובילים של גרמניה על "משלחת של אנשי עסקים גדולה עומדת לצאת לאיראן לביקור רשמי" (רדיו בוואריה). כשהעולם כולו עוד היה עסוק בעיכול ההסכם שהתגבש בנוגע לתוכנית הגרעין האיראנית, משלחת גדולה בראשותו של השר לענייני כלכלה בממשלתה של אנגלה מרקל - זיגמאר גבריאל - נחתה באיראן 5 ימים לאחר שההסכם נחתם. זיגמאר גבריאל הוא יו"ר המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית, והוא גם מכהן כסגן-הקנצלרית מאז חודש פברואר 2014.

 

הביקור הזה לא היה מקרי. הוא גם לא תוכנן בחופזה. נסיעתו של זיגמאר גבריאל לאיראן נעשתה בעידודם הנמרץ של כל השדרה הפוליטית של גרמניה ובלחץ רב שהפעילו אנשי-עסקים גרמנים על ממשלת גרמניה בשנתיים האחרונות ואף לפני כן. על-מנת להבין טוב יותר את משמעותו של האירוע הגרמני באיראן, אנחנו יכולים לציין שזיגמאר גבריאל ביטל בתואנות שונות ומשונות פגישות מתוכננות עם שרים ישראלים במהלך החודשים האחרונים. גביראל, בדומה לפוליטיקאים גרמנים אחרים, נוטה לשחרר הצהרות אנטי-ישראליות כ"בלון ניסוי", ואם מתעוררת איזו סערה קלה, הוא משחרר "התנצלות" מאופקת - בדיוק כפי שרוב הפוליטיקאים הגרמנים נוהגים לעשות כאשר מדובר על ישראל. הגרמנים לא מיוחדים בזה באירופה - הם רק שכללו את זה לרמה מאוד גבוהה של צביעות מתחסדת. יתרה מזאת, מימון גרמני של תעמולה אנטי-ישראלית מתקיים גם במדינות נוספות ולא רק בישראל כפי שאחדים מהפוליטיקאים הישראלים נוטים לחשוב.

 

כבר כתבנו במגזין זה על "הרגישות" המדומיינת של הגרמנים בכל הקשור לזכויות-אדם. כן, נכון, אך זו רגישות מיוחדת הנוגעת רק לישראל ולא לאף מדינה אחרת בעולם. למה? ככה. מה כל כך מושך את הגרמנים לאיראן הגזענית והפשיסטית? מדוע מדינה דמוקרטית לכאורה ומערבית לכאורה צריכה להיות קשורה למשטר אסלאמי קיצוני המקדם טרור ואלימות ברחבי המזרח-התיכון? מדוע גרמניה הייתה צריכה להיות המדינה "המערבית" הראשונה הקופצת על העגלה השיעית עוד לפני שמישהו יודע לאן מופנות פניה האמיתיות של איראן? מעבר לעניין הכלכלי, ומעבר לעניין שגרמניה רוצה קשר הדוק עם מעצמה אזורית בהתהוות, יש לכך גם הסבר היסטורי עמוק שאינו זר לחלוטין לבכירי הצמרת העסקית והפוליטית של גרמניה. אולם ראשית, כמה מילים על עצמנו - על ישראל.

 

על-מנת להבין את גדלות-הנפש שלנו ואת אופייה המיוחד של מדינת-ישראל, הסיפור הבא יבהיר מעט את העניינים הקשורים ליחסים בין ישראל לגרמניה: בשנה זו, 2015, גרמניה וישראל מציינות 50 שנה לכינון היחסים בין שתי המדינות. במסגרת זו, נערכה בדיקה משותפת של חוקרים גרמנים וישראלים על הדימוי של גרמניה בספרי הלימוד בישראל ועל הדימוי של ישראל בספרי הלימוד של גרמניה. החוקרים מצאו שבספרים הישראלים "ההתייחסות לשואה מנוסחת באופן ענייני ובלתי-מתלהם שמובא תוך הקפדה על הצגת מידע עובדתי וכמעט נטול הבעת רגשות". אולם "הייצוג של גרמניה שלאחר מלחמת-העולם השנייה לוקה בחסר". (נו, ברור. גרמניה פיתחה רגישות-יתר לתדמית שלה ברחבי-העולם). כאשר החוקרים עשו השוואה עם ספרי הלימוד בגרמניה, התמונה נראית כך: "ישראל מוצגת כגוף מלחמתי וכמדינה במשבר במזרח-התיכון. המשך הכיבוש וההתנחלויות מוזכרים ברוב ספרי הלימוד כאחד מהמכשולים העיקריים לתהליך השלום. ספרי הלימוד בגרמניה מתקשים לכנות באופן חד-משמעי את האלימות הפלסטינית נגד אזרחים ישראלים כפעולות טרור". (הארץ, 24 ביוני 2015, עמוד 7). כמובן שלמחקר הזה יש מסקנות. וכמו תמיד, המסקנות האלה יישומו באופן מלא בישראל. אולם הגרמנים כמובן יתחמקו שוב ושוב בתואנות שונות ומשונות משום שהתעמולה הזו משרתת היטב את הרצון הגרמני (הלטנטי) להפוך את ישראל ל"יורשת החוקית" של גרמניה הנאצית. במסגרת הזו, הדברים מתקשרים גם לעניין ההיסטורי הנטוע היטב בקשרים בין גרמניה לאיראן.

 

איראן היא לא רק כוח כלכלי עולה במזרח-התיכון. אירן תהיה גם מעצמה גרעינית בבוא הזמן, והיא גם האויבת המרה של ישראל למרות שאין לכך כל סיבה הגיונית. באופן דומה, גם לגרמניה לא הייתה כל סיבה הגיונית להביא לחיסולם של היהודים שיהוו מיעוט זניח מאוד בקרב האוכלוסייה הגרמנית. בהיבט היסטורי, לגרמניה ולאיראן יש רקע משותף, כך שגרמניה מרגישה קירבה גדולה יותר לאיראן - יותר מאשר לכול מדינה מוסלמית אחרת במזרח. לרקע המשותף הזה יש הסבר היסטורי הנובע בחלקו גם מהפרשנות הנאצית של 1933 בנוגע למושג "הגזע הארי" ולביטוי "איראן" - שיש ביניהם קשר לשוני שפירושו "אדם אציל". אין תימה איפה, שאיראן זכתה למעמד מיוחד מאוד לאורך כל התקופה הנאצית, שכן על-פי תורת הגזע הגרמנית, האיראנים נחשבו לבני "הגזע הארי". בדרך כלל, באופן מסורתי, איראן רוכשת בוז כלפי סביבתה מטעמים אידיאולוגיים גזעיים ולא רק בשל מאבק על נוסח כזה או אחר של האסלאם. גם באיראן הייתה הערצה בלתי מסויגת לגרמניה של 1933 - הן לאידיאולוגיה הארית והן להיטלר עצמו שנתפס כמנהיג עליון עלי-אדמות. סביר להניח שבמסגרת ההערצה הזו לגרמניה, הוחלט בשנת 1935 לשנות את שם המדינה מ"פרס" ל"איראן". אולי כעת, אנחנו מבינים טוב יותר את השיר שחיבר בשנת 2012 הסופר הגרמני גינטר גראס, (2015-1927), בו הוא האשים את ישראל שהיא "מתכננת להשמיד את האיראנים", וכן ישראל מהווה "איום על שלום העולם". רבים מהישראלים לא שמים-לב לכך, שחלקים אחדים מהציבור הגרמני מנהלים למעשה מלחמת-התשה נגד ישראל שיש לה צבעים וגוונים רבים. באופן כללי אפשר לציין, שאירופה המערבית כולה מנהלת מלחמת-התשה נגד ישראל.

 

במאמר מוסגר אפשר לציין, שאם גרמניה והאיחוד האירופאי היו מקפידים על קשיחות מול איראן כפי שהם הפגינו קשיחות בלתי-מתפשרת מול יוון, סביר להניח שאולי היה סיכוי קטן להגיע להסכם קצת יותר טוב בעניין תוכנית הגרעין האיראנית. הרמיזות המפורשות של סעודיה לתקוף באיראן - יחד עם מדינות ערביות נוספות - מראות בעליל על הסכנה המוחשית הנובעת מאיראן עם פצצה גרעינית שיעית.

 

כאשר זיגמאר גבריאל היה באיראן, הוא שיחרר הצהרות אחדות בלתי-מחייבות על "זכויות הפרט", על "זכויותיהם של המיעוטים", וכן אמירה כללית בנוגע להכרה של איראן בישראל. זה היה בסך-הכל "דף מסרים" בלתי-מחייב שהוא קיבל ממשרד-החוץ הגרמני כדי להפיג את הביקורת על עצם קיומו של הביקור - אם ביקורת כזו תתעורר. גם איראן וגם גרמניה מבינות היטב את המשחק-הפוליטי הבינלאומי, ולכן דבריו לא עוררו תרעומת גדולה באיראן. מיד לאחר ההצהרות האלה, שני הצדדים יכלו לגשת במרץ לדון על עניינים כלכליים ואסטרטגיים חשובים באמת. כמובן ראוי להזכיר שלגרמנים לא היו שום עכבות מוסריות כשהם טיפחו את תעשיית הנשק הכימי של סדאם חוסיין.

 

במשדרי החדשות של גרמניה לא עסקו בהרחבה במשמעויות המוסריות של הביקור באיראן רק חמישה ימים לאחר חתימתו של ההסכם. כדי לעסוק במשהו שהוא מעט מעורר-מחלוקת, תמיד אפשר להפוך את הדיון למשהו "תרבותי". כך היה גם במקרה הזה: באחת מתוכניות התרבות המובילות בטלוויזיה הגרמנית עסקו בקצרה במהותו של הביקור מבחינה בינלאומית. במסגרת הדיון הקצר באולפן הועלתה השאלה, האם הביקור של שר-הכלכלה הגרמני באיראן עלול לקלקל את היחסים בין גרמניה לישראל. התשובה שניתנה מפי אחד מהמומחים הגרמנים לענייני המזרח-התיכון, הייתה ש"לא". וזאת, משום ש"היחסים כל כך חזקים", שאין סיכוי שהביקור עלול לפגוע ביחסים הקרובים בין שתי המדינות. אני בהחלט מסכים איתו. לא בגלל שהיחסים חזקים, אלא שגרמניה הצליחה בהתמדה (ובאופן מכוון) ליצור תלות "פסיכולוגית" של ישראל בגרמניה.

 

אפשר היה לסיים את המאמר בנימה הפסימית הזו כדי להדגיש את הרעיון הכללי העומד מאחורי היחסים בין גרמניה לאיראן גם בהקשר הישראלי. אלא, שלישראל יש פתרונות פנטסטיים היכולים להגביר את עוצמתה הכלכלית, הביטחונית והמדינית: א. פיתוח מהיר ומואץ של מאגרי הגז שלנו. ב. פיתוח שווקים חדשים ונוספים ברחבי-העולם. ג. לאמץ דיפלומטיה של "חיוכים" כלפי חוץ וקשיחות בחדרי-חדרים למרות הקושי בדבר. יש הרבה מאוד מדינות בעולם המעוניינות ורוצות לשמוע אותנו.

--

השילוש הקדוש הגרמני - גרמנים, ישראלים ופלסטינים

המפלט הגרמני בחיק התעמולה הערבית והפלסטינית

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "איראן השיעית תהפוך לטרמפולינה של גרמניה במזרח-התיכון", מגזין המזרח התיכון, 23 ביולי 2015.

 

 

 

פייסבוק


   
הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר

  • על האיראנים והגרמנים
  • המאמר המצוין




גלריית המגזין

 

 

טרור אסלאמי וקטסטרופה אנושית באזור אגם צ'אד 

 

 

צ'אד

 

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

 

הרביעייה הפותחת - ארבעת פרשי האפוקליפסה

על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים

על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית

חוכמת הטיפש - השיח הציבורי בישראל

 

 

 תקשורת ישראלית

 

כשהיסטריה מוסרית משבשת את דמוקרטיה הישראלית

תקשורת פוליטית בישראל - הקשרים של השקרים

עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל

התקשורת צריכה לבקש סליחה מבנימין נתניהו

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

מגזין המזרח התיכון

2017-2006