כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. yohai@mapa.co.il







הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
הפלישה הערבית לארץ-ישראל וההתיישבות היהודית
תאונות דרכים בעולם-המוסלמי - רוצחים בשם אללה
חיילת ישראלית אחת אמיצה, מול צבא של פחדנים
La Nacionalidad Palestina como Movimiento Nacionalista de la Liga Árabe
על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים
התקשורת הישראלית והטרור האסלאמי בדרום-מזרח אסיה
נג´ם ואלי - מסע אל לב האויב
ממלחמת ששת-הימים למלחמת יום הכיפורים – האירועים המרכזיים: חלק ב
טורקיה – מדוע אי-אפשר לסמוך על מדינה מוסלמית
ביטחון, חברה ועצמאות כלכלית ישראלית 2015
לאן נעלמה התוכנית הכלכלית של יצחק הרצוג
מפלגת העבודה: כלכלה, שקרים ועיוותים מוסריים
צרפתים בני דת מוחמד – חורף 2015
המנהיגות האירופאית הפקירה את אזרחי אירופה
ג´יהאדיסטים עם מקלדת בתקשורת הישראלית
התקשורת צריכה לבקש סליחה מתושבי המדינה
על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית
שלטון יחיד מונוליטי מול אנרכיה דמוקרטית – סאדאת מול ישראל
עיתון מעריב נגד עיתון הארץ – מצב התקשורת בישראל

הייצוג התקשורתי של מנהיגי אויב בסכסוכים זהותיים

מאת: ד"ר הילה לוינשטיין-ברקאי

16.07.2015


 

 

 

הטוב, הרע והמכוער? הייצוג התקשורתי של מנהיגי אויב בסכסוכים זהותיים והקשר בינו לבין דעת-הקהל כלפי תהליך-השלום: הסכסוך הישראלי-פלסטיני 2006-1987 והסכסוך בצפון-אירלנד 2007-1995. האם לגיטימי להציג את האויב כאנושי? מהו תפקיד התקשורת בהפיכה שלו מ"אויב" ל"אוהב"? וכיצד משפיע הסיקור התקשורתי על דעת-הקהל כלפי המשא-ומתן? מחקר חדש, שנערך ע"י ד"ר הילה לוינשטיין-ברקאי מאוניברסיטת אריאל, מתמודד עם השאלות הללו ומגיע לתובנות מפתיעות. שימו-לב לקשר בין דעת-הקהל בישראל לבין התקשורת הישראלית. זו אחת מהנקודות החשובות במחקר המרשים הזה.

 

תקציר מורחב: כפי שהוכיחו הסערות הציבוריות סביב הסרט התיעודי על יגאל עמיר או ההצגה שכתב וואליד דקה, דימוי ה"אחר" הוא אחד הרכיבים המרכזיים בזהות הקולקטיבית, אשר מתעצבת באופן כפול-פנים: פנימי וחיצוני. כאשר זהויות מוגדרות (כלפי פנים) על דרך החיוב ומספקות מענה לשאלה "מי אנחנו", הן מתעצבות בו בזמן (כלפי חוץ) גם על דרך השלילה ומגדירות "מי איננו חלק מאיתנו". בדרך זו מטופח האגו של חברי הקבוצה ומתחזקת לכידותם החברתית. בזמני סכסוך זהותי, כאשר ה"אחר" נתפש כמאיים על עצמאותה של הקבוצה או על האותנטיות של זהותה הקולקטיבית, היא מקצינה את ההבדלים ביניהם. בתקופות אלו הופכים חברי הקבוצה את ה"אחר" לאויב, תופשים אותו כאיום קיומי ומתייחסים אליו כשורש כל רע.

 

תהליך זה מלובה על ידי אמצעי התקשורת אשר מעניקים לציבור ידע על השתלשלות האירועים בסכסוך וכן מספקים לו תחושת שייכות וצדקת-דרך, בעיקר בתקופות משבר. תפקיד זה של המדיה טומן בחובו גם פוטנציאל השפעה על הדינאמיקה של הסכסוך. ואכן, מחקרים שבחנו את תפקוד התקשורת בסכסוכים זהותיים הראו כי היא נוטה להחריף אותם. הסיבה המרכזית לכך היא המתאם הגבוה בין אופיים של סכסוכים לנטייתם של המדיה לסנסציה. בהיותם דרמטיים, שליליים ואלימים, מחזיקים סכסוכים זהותיים בערך חדשותי גבוה ומושכים קהלים רחבים. אמצעי התקשורת מתייחסים אליהם באופן רדוקטיבי המדגיש בעיקר מאבק ואלימות בין הנצים, ומספרים נרטיב לאומי של "טובים" ו"רעים". ספציפית בנוגע לדימוייו התקשורתיים של האויב נמצא כי אמצעי התקשורת נוטים לייצגו באמצעות סט בינארי של ניגודים, לייחס לו תכונות מפלצתיות ולהאשימו בנזקי האומה.

 

אולם מה קורה כאשר בין הנצים מתקיימים מגעים לשלום? האם דימוייו השליליים של האויב נותרים על כנם? ואם לא - כיצד מתרחש תהליך ההכשרה התקשורתי שלו? ומה מידת ההלימה בינו לבין דעת-הקהל כלפי הסכסוך/תהליך השלום? בה במידה שהמדיה עשויים להעצים את האיבה בין הצדדים היריבים, הם עשויים גם להגביר את הלגיטימציה שלהם ולגייס את דעת-הקהל לתמיכה בקידומם של מגעי שלום בין הצדדים.

 

המחקר הנוכחי ביקש לבחון האם פוטנציאל זה מתממש באמצעות ניתוח הייצוג התקשורתי של מנהיגי האויב בשתי זירות סכסוך זהותי: הסכסוך הישראלי-פלסטיני והסכסוך בצפון אירלנד, והשוואתם של ייצוגים אלו לדעת-הקהל כלפי משא ומתן עם האויב באותן חברות. סכסוכים אלו נבחרו לניתוח משום שהם דומים בבסיסם אך מצויים בשלבים שונים: בעוד בצפון אירלנד חתמו הצדדים היריבים על הסכם שלום אשר הוביל לרגיעה ביטחונית (גם אם לא מוחלטת), הרי שהישראלים והפלסטינים מצויים בקונפליקט מתמשך. עוד יצוין כי התקופות הנבחרות לניתוח בשני הסכסוכים התאפיינו הן באירועים אלימים והן במשא ומתן מדיני (לעתים במקביל זה לזה). בחירות אלו אפשרו השוואה כפולה: סינכרונית ודיאכרונית.

 

שאלות המחקר הן:

1. מהם דימוייהם התקשורתיים של מנהיגי האויב הלאומי בזמני עימות ובתקופות מגעים לשלום?

א. האם דימוייהם התקשורתיים של מנהיגי האויב הלאומי משתנים בתקופת מגעים לשלום בהשוואה לזמני עימות בהם אין מגעים מעין אלו (או שמתקיימים מגעים בעוצמה נמוכה)? באיזה אופן?

ב. האם יש הבדלים בין דימויים אלו בחברות המצויות בסכסוך זהותי בו הסכם השלום מיושם על ידי שני הצדדים במשך תקופה ממושכת לבין הדימויים בחברות בהן כשל מימושו של הסכם שלום?

2. האם יש הלימה בין הסיקור התקשורתי של מנהיגי האויב הלאומי לבין דעת-הקהל כלפי משא-ומתן עמם? דהיינו האם שינויים לטובה בדימוי התקשורתי של מנהיג האויב משתקפים גם במידת התמיכה של דעת-הקהל במשא-ומתן עמו ולהפך?

 

שיטת המחקר הורכבה משני חלקים: האחד, ניתוח תוכן של כתבות עיתונות, והשני, ניתוח של סקרי דעת-קהל. במסגרת ניתוח התוכן נותחו כ-2000 פריטים חדשותיים מהעיתונות הכתובה אשר סיקרו את מנהיגי האויב בארבע חברות: ישראלית ופלסטינית בסכסוך הישראלי-פלסטיני; לאומנית ויוניוניסטית בסכסוך בצפון אירלנד. בזירה הישראלית-פלסטינית נותחו פריטים בין השנים 1987-2006 (ראשית האינתיפאדה הראשונה עד סיום תקופת האינתיפאדה השנייה. בין תקופות אלו נחתמו מספר הסכמי שלום בין החברות) ובזירה הצפון-אירית נותחו פריטים בין השנים 1995-2007 (תקופת ה"צרות" שגבתה הרוגים משני הצדדים עד הקמתה של ממשלה משותפת ללויאליסטים וללאומנים בצפון אירלנד). המנהיגים שנבדקו הם: ראשי ממשלת ישראל יצחק רבין ואריאל שרון בעיתונות הפלסטינית; יו"ר הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת בעיתונות הישראלית; מנהיג מפלגת ה-Sinn Fein הלאומנית ג'רי אדאמס וסגנו מרטין מקגינס בעיתונות הפרו-יוניוניסטית; מנהיגי המפלגות היוניוניסטיות UUP ו-DUP דיוויד טרימבל ואיאן פייזלי בהתאמה בעיתונות הפרו-לאומנית.

 

במסגרת ניתוח סקרי דעת-הקהל נותחו נתוניהם של סקרי דעת הקהל המרכזיים בחברות הישראלית, הפלסטינית והצפון-אירית, אשר בחנו את עמדות הציבור כלפי משא ומתן לשלום בתקופות מקבילות לאירועים שנותחו במסגרת ניתוח התוכן. השינויים בעמדות הקהל הושוו לשינויים בדימוייהם התקשורתיים של מנהיגי האויב באותן תקופות במטרה לבדוק את ההלימה בין השניים.

 

סיכום ומסקנות: ממצאי המחקר מצביעים הן על דפוסי סיקור שונים של מנהיגי האויב בזירות הסכסוך הישראלית-פלסטינית לעומת הזירה הצפון-אירית והן על קשרים שונים בין דפוסי הסיקור למידת התמיכה הציבורית במשא ומתן עם האויב. מן הפן הראשון נמצא כי בעוד שבזירה הצפון אירית (על שני צדדיה) היה סיקורם של מנהיגי האויב ממוקד-שלום, הרי שבזירה הישראלית-פלסטינית הוא היה ממוקד-עימות. במלים אחרות, מוקד העניין בעיתונות בצפון אירלנד בעת סיקור מנהיגי האויב - גם בזמני עימות - היה כיצד פעולותיהם תורמות להשגת שלום בר-קיימא. מסגרת זו נמשכה בעקביות גם חודשים רבים לאחר החתימה על הסכם שלום, לרבות כאשר נמשכו העימותים האלימים בין הצדדים והחריפו הפערים ביניהם. במקרה הישראלי-פלסטיני, לעומת זאת, התמקדו העיתונים באינטרסים קצרי-טווח והרבו להאשים את המנהיגים היריבים בהעמקת הסכסוך.

 

מסגרות אלו נוצרו באמצעות ארבע תכונות מרכזיות של הסיקור אשר היו מנוגדות זו לזו בשתי זירות המחקר: מורכבות/בינאריות, עקביות/תנודתיות, הדרגתיות/חדות ואקטיביות/פאסיביות. העיתונות הצפון אירית התאפיינה בסיקור מורכב של מנהיגי האויב, אשר האיר אותם בהדרגתיות באור חיובי יותר ואף הביע לעתים אמפתיה לאילוציהם. כל זאת תוך התמקדות עקבית במטרת-העל של השגת שלום בין הצדדים ולעתים אף באמצעות קריאה אקטיבית לציבור לממשו. העיתונות הישראלית והפלסטינית, לעומת זאת, סיקרו את מנהיגי האויב בצורה שטחית יותר. גם כאשר חלו שינויים בדימויי המנהיגים הרי שהם היו חדים והתחלפו חזרה במהירות, והעיתונים לא עודדו את קוראיהם באופן אקטיבי לתמוך בתהליך השלום.

 

מן הפן השני נמצא כי מידת ההתאמה בין אופי הסיקור התקשורתי של מנהיגי האויב לבין מידת התמיכה הציבורית בהסכם שלום הייתה גדולה בזירה הלאומנית, היוניוניסטית והפלסטינית. דהיינו שבתקופות בהן דימויי המנהיגים בעיתונות היו שליליים יחסית, פחת גם שיעור התמיכה הציבורית בהסכם שלום, ולהפך. בצד הישראלי, לעומת זאת, הייתה מידת התמיכה הציבורית בהסכם שלום עם הפלסטינים יציבה וגבוהה יחסית, ואילו ייצוגיו התקשורתיים של ערפאת היו תנודתיים.

 

המסקנה העולה מכך הנה שהעיתונות בצפון אירלנד מילאה תפקיד חיובי בקידום תהליך השלום בין הצדדים, בניגוד לעיתונות הישראלית והפלסטינית. אף כי בצד הפלסטיני הייתה הלימה בין דעת-הקהל לבין הסיקור התקשורתי של שרון ושל רבין, הרי שזוהי הלימה בין סיקור שלילי ברובו של המנהיגים הישראלים לבין מידת תמיכה נמוכה יחסית בהסכם שלום. בצד הישראלי הייתה מידת ההלימה בין השניים נמוכה יותר והצביעה על כך שהסיקור החדשותי פיגר אחרי דעת הקהל בכל הנוגע לתמיכה במשא-ומתן עם הפלסטינים.

 

אמנם שאלת "הביצה והתרנגולת" בקשר בין תקשורת ודעת-קהל איננה מוכרעת, דהיינו שייתכן ודעת-הקהל באירלנד אהדה את הסכם השלום והעיתונות "רק" שיקפה אותה ולא יצרה אותה, אולם כך או כך סיפקו העיתונים רוח גבית להסכם וקידמו אקלים ציבורי אוהד-שלום באמצעות סיקור סובלני ואמפתי כלפי מנהיגי האויב. בהינתן שממצאים רבים מצביעים על התפקיד השלילי שממלאים אמצעי התקשורת בזמני סכסוך, אפילו חיזוק של עמדה תומכת-שלום הוא לא דבר של מה בכך. במקרה הישראלי-פלסטיני, לעומת זאת, גם תפקיד זה לא מומש.

==

מאת: ד"ר הילה לוינשטיין-ברקאי, "הטוב, הרע והמכוער? הייצוג התקשורתי של מנהיגי אויב בסכסוכים זהותיים והקשר בינו לבין דעת-הקהל כלפי תהליך-השלום: הסכסוך הישראלי-פלסטיני 2006-1987 והסכסוך בצפון-אירלנד 2007-1995", אוניברסיטת אריאל, יולי 2015.

 

 

פייסבוק


   
הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר

  • חשיבה עצמאית של הישראלים
  • זאת אומרת לתקשורת הפלסטינית יש אפקט שלילי
  • פשוט לא נכונות:




גלריית המגזין

 

 

טרור אסלאמי וקטסטרופה אנושית באזור אגם צ'אד 

 

 

צ'אד

 

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

 

הרביעייה הפותחת - ארבעת פרשי האפוקליפסה

על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים

על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית

חוכמת הטיפש - השיח הציבורי בישראל

 

 

 תקשורת ישראלית

 

כשהיסטריה מוסרית משבשת את דמוקרטיה הישראלית

תקשורת פוליטית בישראל - הקשרים של השקרים

עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל

התקשורת צריכה לבקש סליחה מבנימין נתניהו

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

מגזין המזרח התיכון

2017-2006