כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. yohai@mapa.co.il







הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים
המנהיגות הפלסטינית אינה רוצה להקים מדינה עצמאית
הלגיטימיות של המשטרים הרודניים
בעולמו של דונאלד טראמפ - מאמר ראשון מתוך שניים
כשהיסטריה מוסרית משבשת את הדמוקרטיה הישראלית
מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן
הדמוקרטיה המערבית בעידן התקינות פוליטית
הממשל החדש של טראמפ - מלחמת 100 הימים
השלום שכמעט הגיע – מגרש משחקים לחובבנים
הכלכלה הישראלית – האם התל"ג הוא חזות-הכל
מגמות רדיקליות במחשבה המדינית הגרמנית
גרמניה ומשבר הפליטים – דינמיקה של אלימות פוליטית
להבקיע את חומת האטימות האנטי-ישראלית
סתיו 2014 – הרהורים לאחר מעשה
על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית
מלחמת יום הכיפורים: "1973 - הדרך למלחמה"
בחירות 2012 בארה"ב - זה יכול לקרות רק באמריקה
טרור אסלאמי - כמה בני-אדם נהרגו בחודש יוני 2010
ישראל במלכודת ההונאה התעמולתית האנטי-ישראלית

הליברליזם המערבי מטפח את האסלאם הרדיקלי

מאת: ד"ר יוחאי סלע

25.06.2015


 

 

 

חג הרמדאן של שנת 2015 התחיל ב-18 ביוני והוא יסתיים ב-20 ביולי לאחר עיד אל-פיטר - שהוא חג סיום צום הרמדאן. בשבעת הימים הראשונים של החג, נהרגו יותר מ-3,000 בני-אדם במאות פיגועי טרור קטלניים, בהפצצות ובקרבות שהיו בכל המרחב האסלאמי כולל דרום-הפיליפינים ובמחוז שינצ'יאנג שבסין. אחדים מארגוני טרור אסלאמיים הפועלים במרחב האסלאמי מסרו שחג הרמדאן לא ימנע מהם להגביר את התקפותיהם נגד יעדים אזרחיים וצבאיים כאחד. אין ספק, שהמוסלמים יודעים היטב איך לחגוג את חגיהם המקודשים. החודש הנוכחי למעשה אינו שונה בהרבה מחודשים אחרים - לאורך כל השנים האחרונות - מבחינת מספר ההרוגים המגיע לעיתים לכדי כ-10,000 הרוגים בחודש ויותר. מאז תחילת שנת 2015 נהרגו במרחב האסלאמי יותר מ-80,000 בני-אדם באלפי פיגועי טרור קטלניים ובקרבות בין כוחות-הביטחון לבין טרוריסטים מוסלמים מעשרות ארגוני טרור הפועלים במרחב כולו.

 

גם העדה המוסלמית במדינת-ישראל מקיימת את חג הרמדאן. על-מנת לקרב בין האוכלוסייה היהודית לאוכלוסייה המוסלמית בישראל, נערכים ביקורים מאורגנים של יהודים ביישובים ערביים על-מנת לקבל הסברים על החג עצמו ועל מנהגי המוסלמים לאורך החג כולו. הביקורים הללו כוללים ביקור בבתים פרטיים, הגשת מאכלים מסורתיים לאחר שבירת הצום, ביקור במסגדים וכן שיחות עם אנשי-דת מוסלמים על עיקרי האמונה האסלאמית. מפגשים כאלה מתקיימים לעשרותיהם ביישובים ערביים רבים. ודומה הוא, שהציבור היהודי והציבור הערבי מנסים למצוא נתיבי-גישור עקיפים, זה כלפי זה, באמצעות מפגשים בלתי-פורמאליים כאלה. הצימאון של הציבור המוסלמי "להסביר את עצמו" לציבור היהודי, עולה משנה לשנה - וזאת, הרחק מעיני חברי-הכנסת הערביים שהפרובוקציה הלאומנית הפשיסטית שלהם שוברת שיאים של ציניות, של התלהמות ושל טרור אידיאולוגי על-פי המתווה של תנועת החמאס בעזה. הגיע הזמן לטפל בזה גם באמצעות צעדים משפטיים לטובת האוכלוסייה המוסלמית המתגוררת בישראל.

 

באחד מהביקורים הללו שנערכו עם תחילתו של החג הנוכחי, התקיים ביקור באחד מהיישובים הערביים באזור נחל עירון. בשיחה שנערכה עם כהן-דת מוסלמי ביישוב, הוא התאמץ לציין ש"חשוב לו לתאר את האסלאם האמיתי", ולא כפי שהאסלאם הנוכחי משתקף מבעד לרצחנות האסלאמית המתחוללת במזרח-התיכון כולו. אכן נשמע מעניין. ועם זאת, השאלה היא כמובן, "מהו האסלאם האמיתי"? מתי התחיל "האסלאם האמיתי" והיכן הוא מסתיים? מהי הכוונה הלטנטית כשמדברים על "אסלאם אמיתי"? יתרה מזאת, האם שיחה נינוחה כזו (ליבראלית לכאורה) הייתה יכולה להיערך בכל אחת מהמדינות הערביות בראש-חוצות, ללא חשש, עם קבוצה של יהודים? בוודאי שלא.

 

אז בעצם, מהו "האסלאם האמיתי" עליו מדברים מטיפים אסלאמיסטים בבלגיה, בבריטניה, בארה"ב, בצרפת, בגרמניה, בהולנד, באוסטרליה, בישראל, בקנדה ובמדינות דמוקרטיות נוספות? איך ההטפה הזו מתיישבת עם הטענה של ארגון "המדינה האסלאמית" שהוא "האסלאם אמיתי" של ימי הנביא מוחמד בחצי-האי ערב של המאה ה-7? האם כיבושה של ארץ-ישראל בידי הערבים עם נפילתה של ירושלים בשנת 638 לערך, גם היא חלק מ"האסלאם האמיתי"? הבעיה עם "האסלאם האמיתי" היא, שהליברליזם המערבי אינו מציב מראה-אמיתית מול האסלאם כולו כמערכת תרבותית המשקפת את הכישלון הקולוסאלי של 57 ישויות אסלאמיות (שהן לכאורה מדינות) הנמצאות במשבר כרוני כסדר-גדול כזה או אחר.

 

סוג כזה של שיח נורמאלי - כפי שאירע באזור נחל עירון - יכול להתקיים רק במסגרת בה מערכות ליברליות-דמוקרטיות הן עמודי-היסוד התרבותיים של החברה כולה. סוג כזה של שיח נורמאלי יכול להתקיים רק במקום בו הליברליזם-הדמוקרטי יודע להציב גבולות ברורים של חוק, סדר, משמעת אזרחית המלווים ברשויות אכיפה חזקות של משטרה וכוחות-הביטחון. לצערנו הרב, במצב הנוכחי, רק כאשר מתקיים סוג כזה של "כפייה דמוקרטית" אפשר לנהל שיח "נורמאלי" בין-דתי - בו האסלאם יכול ליטול חלק בדיון הציבורי ללא אווירה של טרור ואלימות.

 

אולם, בשנים האחרונות משהו השתנה ברוח הליברלית של רבות מהמדינות הדמוקרטיות: הן מחפשות שקט אזרחי בין הקבוצות השונות, המרכיבות את החברה, על חשבון היסוד התרבותי הליברלי. באופן פרדוקסאלי, בשם "הליברליות המערבית" נוצרה דינמיקה של אלימות אסלאמית משום שהמערב עסוק ב"מכבסת מילים" המשרתת את האסלאם הרדיקלי. במסגרת "מכבסת המילים" הזו, ישנו בידול מלאכותי בין "האסלאם האמיתי" המדומיין לבין "האסלאם השגוי" המהווה אחד מסימני-ההיכר של המדינה האסלאמית המודרנית. כך למשל, היחס לנשים, לילדים, לזכויות-הפרט, לחופש-הבחירה, להומוסקסואלים, ללסביות, ללבוש, למוסיקה, לקולנוע, לציור, לפיסול, להשכלה, לחופש-הביטוי ולציות לרשויות החוק באופן וולונטרי כחלק מהמערך התרבותי-הדמוקרטי הנוגע לטובת-הכלל.

 

בשנים האחרונות אנו מוצאים מילים וביטויים בשיח-הציבורי האירופאי המתבטא ב"שיח" מיליטנטי ובלתי-מתפשר מצד גורמים אסלאמיסטים הנהנים מהסכמה מלאה מצד אבירי הליברליזם המערבי. כך למשל, ביטויים כמו "דיכוי", "כפייה", "אפליה", "אימפריאליזם מערבי", "האדם הלבן" נאמרים בכפיפה אחת עם ביטויים הלקוחים מהלכסיקון האסלאמי כמו "ג'יהאד", "כופרים", "אסלאם", "אללה", "מוחמד", "שריעה" ועוד. דהיינו, התרבות האירופאית הפכה למצע ממנה ניזונים מטיפי האסלאם הרדיקלי בהצלחה גדולה מאוד. האתניות האירופאית נתקלת בתרבות דתית רדיקלית על-לאומית שאינה בוחלת בנקיטת צעדים אלימים על-פי המתווה האסלאמי הישן נושן - וזה רק עניין של זמן עד היא תהפוך למסה-קריטית אלימה.

 

במילים אחרות, במקום שהרוח הדמוקרטית תנוע בעוצמה לעבר המדינות המוסלמיות, הרוח האסלאמיסטית נעה לכיוונן של מדינות הדמוקרטיות בעוצמות הולכות וגוברות בעזרת הליברליזם המערבי המחפש שקט ושלווה מדומיינים. גלי ההגירה העצומים הנעים לעבר אירופה הנוצרית נובעים בשל קריסתן של מדינות רבות באפריקה, במזרח התיכון ובאסיה האסלאמית. מהגרים אלה, אינם יכולים לקיים את חייהם בשל המערכת התרבותית המקיפה אותם בארצותיהם המקוריות. אולם ברגע שהם נוחתים על אדמת אירופה, הם מנסים ליישם בכוח את אותה מערכת תרבותית ממנה הם ברחו. זהו פרדוקס שאינו נהיר לחלוטין לאבירי הליברליזם המערבי המטפחים באופן ישיר דווקא את האסלאם שיש לו נטייה אינהרנטית לפעול בשם רעיון הג'יהאד הן על-פי המתווה של "האסלאם האמיתי" לכאורה והן על-המתווה של "האסלאם השגוי" לכאורה. במילים אחרות, זה אותו צד של אותו מטבע.

--

דה-אסלאמיזציה של העולם-הערבי.

אסלאם באירופה - פרויקט של אישה אחת.

לגרמניה אין תשובות נגד האסלאם הרדיקלי.

תרבות ופוליטיקה - איך אומרים דמוקרטיה בערבית.

ח"כ זחאלקה והאימפריאליזם הערבי.

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל.

המנהיגות האירופאית הפקירה את אזרחי אירופה.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "הליברליזם המערבי מטפח את האסלאם הרדיקלי", מגזין המזרח התיכון, 25 ביוני 2015.

 

 




   
הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר

  • ועל האבחנות המצויינות
  • האסימון




גלריית המגזין

 

20 באוקטובר 2017

 

 

מגמות רדיקאליות במחשבה המדינית הגרמנית

 

 

 

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

 

הרביעייה הפותחת - ארבעת פרשי האפוקליפסה

על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים

על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית

חוכמת הטיפש - השיח הציבורי בישראל

 

 

 תקשורת ישראלית

 

כשהיסטריה מוסרית משבשת את דמוקרטיה הישראלית

תקשורת פוליטית בישראל - הקשרים של השקרים

עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל

התקשורת צריכה לבקש סליחה מבנימין נתניהו

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

מגזין המזרח התיכון

2017-2006