כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. yohai@mapa.co.il







הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
הפוליטיקה הבינלאומית הצבועה מאחורי המספרים המדהימים
טרור, אסלאם ושיטפון של פליטים מאפריקה השחורה
The Yom Kippur War - Historical Justice for Golda Meir
טרור אסלאמי - כמה בני-אדם נהרגו בחודש מאי 2014
טרור אסלאמי - כמה בני-אדם נהרגו בשנת 2015
השמאל הישראלי "מגלה מחדש" את רוזה לוקסמבורג
השלום שכמעט הגיע – מגרש משחקים לחובבנים
טרור אסלאמי – אנגלה מרקל בסעודיה - אפריל 2017
צעירים באירופה – האם הדמוקרטיה מתחזקת או נחלשת
האם צפויה שואה שנייה?
טרור אסלאמי - מפריז ועד לניגריה - ינואר 2015
ספר חדש: "קיצור תולדות דגל ישראל", מאת דני בירן
המנהיגות האירופאית הפקירה את אזרחי אירופה
הייפא והבי - דיוקנה של זמרת לבנונית
נוני דרוויש – ערבים למען ישראל
טרור אסלאמי – הלקח הטורקי והגרמני – דצמבר 2016
תפקידה של ממשלת הבעת´ הסורית במלחמת ששת-הימים
המפלט הגרמני בחיק התעמולה הערבית והפלסטינית
טרור אסלאמי - כמה בני-אדם נהרגו בחודש דצמבר 2010

צרפתים בני דת מוחמד – חורף 2015

מאת: ד"ר ישראל בר-ניר

15.02.2015


 

 

 

פיגועי הטרור בצרפת העלו אל פני השטח בעיה שהשלטונות נטו עד היום, בעיקר מסיבות של פוליטיקה תקינה, להתעלם ממנה, או לפחות להמעיט מחשיבותה - מעמדה של הקהילה המוסלמית בצרפת. בהקשר הזה כדאי להשוות את ההיסטוריה של יחסה של ממשלת צרפת לקהילה היהודית. הרבה מהנאמר חל גם על ארצות מערב אירופה האחרות, אבל הדיון כאן יעסוק בעיקר בצרפת.

 

הקהילה המוסלמית בצרפת מונה קרוב לעשרה אחוזים מכלל האוכלוסייה, והיא גדלה בקצב מסחרר. במקורה הקהילה הזאת הייתה מורכבת בעיקרה מיוצאי ארצות צפון אפריקה, שהיגרו לצרפת בתקופה שהן היו נתונות לשלטון צרפתי - מהמחצית הראשונה של המאה ה-19 עד להתפוררות האימפריה הצרפתית במחצית השנייה של המאה ה-20. כתוצאה ממדיניות הגבולות הפתוחים של האיחוד האירופי החלה זרימה המונית של מהגרים מארצות שלא היו חלק ממעגל ההשפעה הצרפתי. המבנה הדמוגרפי של הקהילה המוסלמית בצרפת השתנה בשל תוספת של מיליוני מהגרים שהביאו עמם נחשלות כלכלית ותרבותית. למהגרים החדשים לא הייתה כל זיקה לתרבות ולמורשת הצרפתית, ובודדים בלבד מביניהם שלטו בשפה הצרפתית. המעטים שהצליחו למצוא תעסוקה נאלצו להסתפק בעבודות כמו פינוי אשפה וטאטוא רחובות. הניגוד הקוטבי בין הערכים הבסיסיים של המורשת הצרפתית, בעיקר הפרדת הדת מהמדינה - מנכסי צאן וברזל של המשטר בצרפת מאז ימי המהפכה - ומעמדה של האישה בחברה, לבין אורח החיים שהמהגרים החדשים הביאו מארצותיהם, היה מכשול בלתי עביר לשילובם של המהגרים החדשים בחברה הצרפתית.

 

המצב הזה היה קרקע פורייה לקליטת תעמולת ההסתה האנטי מערבית של האסלאם המודרני.

 

ממשלת צרפת ניסתה לעצור את התפשטות האסלאם הרדיקאלי על מנת למנוע את ההקצנה והאלימות המאפיינות אותו. בתחילת המאה התקבלה החלטה לארגן מועצה מוסלמית ארצית - גוף אליו ייבחרו ב"אופן דמוקרטי" נציגים מכל הקהילות המוסלמיות המקומיות בצרפת. היעד היה לפתח "אסלאם צרפתי", אותו השלטונות ראו כמפתח לשילובו של המיעוט המוסלמי בחברה הצרפתית. על מנת למנוע "הפתעות" נבחר לעמוד בראש הארגון החדש מוסלמי מתון ממוצא אלג'ירי שאינו איש דת ברקע שלו. רעיונות נוספים היו ארגון של "סמינרים להכשרת אימאמים דוברי צרפתית שיכירו ויכבדו את אורח החיים הצרפתי", וכן מערכת הסברה ש"חוקי האסלאם אינם ברי יישום בצרפת בשל היותם נוגדים את החוק הצרפתי". התלבושת האחידה הנהוגה בבתי הספר מנעה מבנות לבוא ללימודים בכיסוי ראש, וגם המורות חויבו להתלבש בסגנון מערבי.

 

היוזמה הזאת נכשלה. מצד אחד, המוסלמים לא "נדלקו" על הרעיון של אימוץ אורח החיים החילוני של החברה בצרפת. מצד שני, למרות היותה מדינה חילונית עם הפרדה מלאה בין הדת והמדינה, צרפת היא עדיין מדינה קתולית. סובלנותם של הצרפתים למשוגות של מיעוטים דתיים איננה בלי גבול.

 

לשם השוואה כדאי להסתכל על מעמדם של היהודים בצרפת. יש לנו, ובצדק, הרבה טענות כלפי הצרפתים באשר להתייחסותם ליהודים בכלל ולמדינת ישראל בפרט. אבל צריך לזכור שצרפת הייתה המדינה הראשונה באירופה שהעניקה ליהודים זכויות אזרחיות מלאות והחזירה אותם למעמד שהיה להם לפני שהנצרות השתלטה על האימפריה הרומית במאה הרביעית לספירה. יהודים נהנו מחופש דתי בכמה מארצות אירופה כבר במהלך המאה ה-17 (באנגליה ובהולנד למשל). אבל המדינה הראשונה באירופה בה היהודים קיבלו מעמד חוקי של אזרחים מן המניין הייתה צרפת. זה התחיל בהצהרת זכויות האדם של המהפכה, שבין השאר שיחררה את צרפת מכבלי הכנסייה הקתולית, וקבל תנופה בזמן נפוליון אחרי שהוא הפך להיות שליטה הבלעדי של צרפת בסוף המאה ה-18. לנפוליון היו הרבה תוכניות גרנדיוזיות שכללו בין השאר חידוש מוסד הסנהדרין. במאמר מוסגר כדאי לציין שאלמלא השמדת הצי הצרפתי ע"י האנגלים בקרב אבו קיר ב 1798, ובלימת מסעו של נפוליון לכיבוש המזרח התיכון, ייתכן שחזון שיבת ציון היה מתגשם כבר בתחילת המאה ה-19, הרבה לפני הופעתו של הרצל על הבמה. ההיסטוריה הייתה נראית קצת אחרת.

 

הגישה הצרפתית למיעוט היהודי התמצתה במושג צרפתים בני דת משה. הרעיון היה שהיהודים ייהנו מחופש דת מלא, אבל לא יוכרו כמיעוט לאומי. אחרי דורות של קיפוח ורדיפות, היהודים קפצו על המציאה. זה החזיק מעמד קרוב ל-100 שנים בהן היהודים חיו בשלווה בצרפת, בתחושה שהם הגיעו אל המנוחה ואל הנחלה. אבל הרעיון של "צרפתים בני דת משה" לא חלחל לעומק, ובקרב שכבות רחבות של החברה הצרפתית הוא נשאר בחזקת מס שפתיים בלבד. ביסודם הצרפתים הם שונאי זרים מכל המינים, הצבעים והדתות. היהודים למדו את זה על בשרם בגלי האנטישמיות שהתפרצו בעקבות פרשת דרייפוס בסוף המאה ה 19. אבל זה נושא לדיון אחר.

 

במבט שטחי, מדיניותה של ממשלת צרפת כלפי הקהילה המוסלמית נראית כניסיון להציע למוסלמים החיים בצרפת מה שהוא דומה, מעין מעמד של "צרפתים בני דת מוחמד", למרות שהמושג הזה לא מוזכר במפורש.

 

היוזמה הצרפתית הזאת מתעלמת מהבדלים מהותיים בין מצבם של המוסלמים בצרפת היום לבין מצבם של היהודים בתקופת נפוליון. בראש ובראשונה עומד ההבדל הכמותי. הקהילה היהודית הייתה ונותרה מיעוט שולי - קצת יותר מחצי אחוז מהאוכלוסייה. כמו כן זו לא הייתה קהילת מהגרים. יהודים חיו בצרפת מאות שנים - חלק לא מבוטל מהם עוד מתקופת האימפריה הרומית. הקהילה המוסלמית בצרפת מונה קרוב ל 10% מהאוכלוסייה. המוסלמים חיים בצרפת זמן קצר בלבד - אפילו הגרעין ה"וותיק" - יוצאי צפון אפריקה, נמצא בצרפת פחות ממאתיים שנה. כמו כן, בעולם יש כחמישים ארצות מוסלמיות. עבור היהודים ההשתלבות בחברה הצרפתית הייתה משום יציאה מעבדות לחרות. עבור המוסלמים זו לא מציאה גדולה. ומה שחשוב במיוחד, ליהודים מעולם לא עלה בראש הרעיון לכפות את דתם ומנהגיהם על האוכלוסייה בקרבה הם חיו.

 

השתלבות בחברה הצרפתית מחייבת אימוץ של ערכי היסוד של תרבות המערב, שבמהותם הם אנטי תזה של תרבות האסלאם. המוסלמים לא מוכנים להשלים עם זה. הם לא מסתפקים בהתנגדות פאסיבית למדיניות הצרפתית שדורשת מהם לציית לחוקי המדינה. הופעת המהגרים החדשים הביאה להחמרה במצב. למרות החינוך הצרפתי לו נחשפו בני הדור הצעיר של קהילת המוסלמים הוותיקים בצרפת, הם "נדלקו" על ה"בשורה" המוסלמית אותה הביאו עמם המהגרים החדשים. במקום שהמהגרים החדשים יושפעו ע"י הקהילה הקיימת, גל של "חזרה בתשובה" התעורר בקרב בני הדור השני והשלישי של הציבור המוסלמי. אנשים אלה, שלכאורה "התמערבו", שינו לפתע את עורם, החלו לדקדק בקיום מצוות הדת, ואימצו את הגרסא הקנאית ביותר של האסלאם. אירועי הימים האחרונים מלמדים שעל מנת לשמור על מעמדם הייחודי הם לא יהססו לעבור לפסים של אלימות קטלנית.

 

השלטונות והציבור בצרפת נטו להמעיט מחשיבותה של האלימות המוסלמית. העובדה שרבים מהפיגועים, בעיקר אלה ש"עשו" כותרות, כוונו נגד יהודים ומוסדות יהודיים, אפשרה לשלטונות לעצום עיניים ולהתייחס אליהם כאל "תופעה נורמאלית" - תוצאה "טבעית" של הסכסוך הערבי-ישראלי, ולא כאל בעיה שנוגעת ישירות לצרפתים. הגישה הזאת אופיינית למרבית ארצות אירופה.

 

האם בעקבות רצח העיתונאים תבוא התפקחות? מסופקני.

 

התמיכה לה המוסלמים זוכים מחוגי האינטלקטואלים הליבראלים בצרפת היא אבסורד שלא ניתן למצוא בו כל היגיון. קשה להבין איזה מכנה משותף יכול להיות לאנשים הדוגלים בערכי החופש והשוויון של המהפכה הצרפתית ולקנאי דת שעדיין שקועים בחשכת ימי הביניים, אבל זאת עובדה שהם מצליחים למצוא שפה משותפת.

 

הרגשות האנטי אמריקאיים המאפיינים את האינטלקטואליה בצרפת וההזדהות של השמאל הליבראלי הצרפתי עם האנטי מערביות של המוסלמים משפיעים על תמיכתם באסלאם הרדיקאלי. במאמר מוסגר, מעניין לציין שמכל ארצות אירופה המערבית, צרפת היא הארץ היחידה שארה"ב מעולם לא הייתה במלחמה אתה. אדרבא, פעמיים - בשתי מלחמות העולם במאה הקודמת, ארה"ב הצילה את צרפת במחיר של מאות אלפי קורבנות. בכל זאת, למעט תקופה קצרה במהלך מלחמת העצמאות האמריקאית, רמת השנאה לארה"ב בצרפת היא הגבוהה ביותר באירופה. זה היה כך כמעט מהיום שארה"ב זכתה לעצמאותה.

 

הנהירה ההמונית של מוסלמים - ערבים בעיקר, לעולם של ערכים ואורח חיים המנוגדים באופן מהותי לאמונתם ולאורח חייהם, מעוררת את השאלה מה בדיוק הם מחפשים באירופה. אם כל כך חשוב להם להמשיך ולקיים את אורח החיים והמסורת של האסלאם אז למה הם באים לאירופה? אם היה מדובר בהגירה של "מחפשי עבודה" הרוצים לשפר את מצבם הכלכלי, הם היו מתאמצים לעשות את המקסימום שיקל עליהם להשיג את המטרה הזאת. אבל זה לא מה שקורה. רובם ככולם מבזבזים את על ישיבה במסגדים והאזנה לדברי ההסתה של המולות. 

 

קשה שלא לשאול אם אין כאן במודע או שלא במודע ניסיון לשנות את ההיסטוריה ולהחזיר את השעון אחורה. עם הופעתו על הבמה המאה השביעית, האסלאם התפשט כמו שריפה בשדה קוצים. תוך פחות ממאה שנים האסלאם השתלט על כל ארצות המזרח התיכון, צפון אפריקה וספרד. התפשטותו ליתר חלקי אירופה נמנעה רק אחרי שהערבים הובסו ע"י קרל מרטל בקרב פואטייה בשנת 732 לספירה (The battle of Tours). אירופה, למעט ספרד, נשארה נוצרית רק בזכות אותה מפלה. צרפת עדיין לא הייתה קיימת אז, לא כמדינה ולא כאומה (הצרפתים מתחילים את מניין האוכלוסין שלהם מקרל הגדול, נכדו של קרל מרטל). בקצב בו הדברים מתנהלים היום, מבנה האוכלוסייה בצרפת ישתנה תוך עשרות מעטות של שנים באופן מהותי מבלי להזדקק ל"זכות השיבה".

 

קרוב לוודאי שאם יהיו בעתיד "צרפתים בני דת מוחמד", הם יהיו יותר בני דת מוחמד מאשר צרפתים. אני לא בטוח שכך ממשלת צרפת רואה את עתיד הקהילה המוסלמית בארצה.

 

אחרי כישלונם של הערבים לכבוש את צרפת, החל התהליך ההפוך כיבושה מחדש של ספרד ע"י הנוצרים. תהליך הרקונקוויסטה (Reconquista) כפי שזה נקרא בספרדית, נמשך יותר משבע מאות שנה עד לגרושם הסופי של הערבים מספרד בסוף המאה ה-15 (גרוש היהודים מספרד התרחש מספר חודשים אחרי סילוקם של הערבים). העולם הנוצרי ראה בשחרור ספרד מהכיבוש הערבי משימה בעלת חשיבות עליונה, והאפיפיורים העניקו לאצילי ספרד פטור מהשתתפות במסעי הצלב על מנת להתמסר למשימה.

 

לסיום - הקהילה המוסלמית בספרד מונה היום כ-2.5% מהאוכלוסייה. זה עדיין רחוק מהמצב בצרפת, אבל גם להם יש דרישות. בשנת 2003 ממשלת ספרד נענתה ללחצים של הקהילה המוסלמית, והתירה להם לבנות מסגד ענק מול ארמון אלהמברה בגרנדה, מקום שהיה נקודת האחיזה האחרונה של הערבים לפני גרושם הסופי מספרד ב-1492. ממשלת ספרד התעלמה מהצד הסמלי של מיקום האתר. האימאם המקומי לעומת זאת, בטקס הפתיחה, אליו באו מאות אנשי דת מארצות ערב, נשא נאום חוצב להבות על תחילת "השיבה" והחזרת העטרה ליושנה.

==

מאת: ד"ר ישראל בר-ניר, "צרפתים בני דת מוחמד - חורף 2015", מגזין המזרח התיכון, 15 בפברואר 2015.

 

 

פייסבוק


   
הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר

  • הרומן בין השמאל לאסלאם
  • כיום זהו הנסיון השלישי לכבוש את אירופה




גלריית המגזין

 

שנאת יהודים באירופה - הסרט

 

המפלט הגרמני בחיק התעמולה הערבית

 

שער ברנדנבורג

 

 גרמניה החדשה

 

גרמניה עוברת טרנספורמציה היסטורית תודעתית

התרבות הגרמנית משכתבת את ההיסטוריה הגרמנית 

תפקידה של התקשורת הגרמנית בעיצוב התודעה הלאומית

התקשורת הגרמנית והפוליטיקה של הזיכרון הגרמני

השילוש-הקדוש הגרמני - גרמנים, ישראלים ופלסטינים

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

משמאל תפתח הרעה - חלק ראשון

משמאל תפתח הרעה - חלק שני

השואה לא הייתה פשע נגד האנושות

איך אומרים דמוקרטיה בערבית?

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

 

מגזין המזרח התיכון

2017-2006