כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. yohai@mapa.co.il







הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
המדיניות הגרמנית במזרח-התיכון ובמרחב האסלאמי
העימות בין ארה"ב לצפון-קוריאה - משחקים באש?
חרם אקדמי על ישראל - ולקח היסטורי קטן בצידו
אשרף מרואן - המרגל שהפעיל את ראש ה"מוסד"
ההתיישבות היהודית בארץ-ישראל לאורך הדורות
ג´יהאדיסטים עם מקלדת בתקשורת הישראלית
טרור אסלאמי - כמה בני-אדם נהרגו בחודש פברואר 2012
התקשורת הישראלית מתרגשת מתום פרידמן
תרבות ישראלית בצל הטרור הערבי
מאי שידיאק - "אותי אף אחד לא ישתיק"
טרור אסלאמי – אנגלה מרקל בסעודיה - אפריל 2017
נְתַנְיָהוּ בְּגוֹב הָחָקִירוֹת - פוליטיקה ישראלית 2017
טרור אסלאמי – טרור של הצתות – נובמבר 2016
תגובה גרעינית של עוזי עילם בתקשורת הישראלית
על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית
מלחמת יום-הכיפורים: ההונאות המצריות שנעלמו מעינינו
דמותה של לילית במיתולוגיה היהודית מפרספקטיבה של ימנו
מחאה ציבורית: מלכודת-עכברים כדירת מגורים בישראל
המלחמה המלוכלכת באסיה - אבל במערב הצבוע אין כל חדש

בהמבורג ייסדתי את המדינה האסלאמית

מאת: ד"ר יוחאי סלע

29.01.2015


 

 

 

על-מנת להבין טוב יותר את היהירות והאטימות הגרמנית הטיפוסית בנוגע למה שמתחולל בגרמניה עצמה, גם הפעם, כרגיל, הדוגמא בנוגע להתייחסות הגרמנית כלפי ישראל יכולה לשפוך אור גם בנוגע להתחזקותו של הזרם הג'יהאדיסטי ברחבי גרמניה.

 

לאירופה, ובמיוחד לגרמניה, יש אובססיה בנוגע לישראל. בגרמניה האובססיה הזו הגיעה בשנים האחרונות לממדים מסוכנים, מסוכנים מידי. יש לכך סיבות רבות שהבהרנו אותן במהלך סדרת המאמרים בשם "גרמניה החדשה" שהתפרסמה לאורך שנת 2014 במגזין המזרח-התיכון. בשנה הנוכחית, 2015, גרמניה וישראל החליטו לערוך סדרת אירועים מיוחדים לציון 50 שנה מאז ששתי המדינות החלו לכונן יחסים דיפלומטיים, וזאת למרות העבר הגרמני האפל והרצחני שהביא לחיסולם של 6 מיליון יהודים ברחבי היבשת האירופאית. אולם, מאחורי הכוונות "הטובות" הללו, מסתתרת האטימות הגרמנית הנובעת במידה רבה מיהירות לאומנית גרמנית הקשורה לדימוי-העצמי הגרמני שנבנה לאורך כל השנים האחרונות. ובכן, במה הדברים אמורים?

 

ב-15 בינואר 2015 התקיים בברלין אירוע חגיגי מיוחד שהיווה אירוע פתיחה לציון 50 שנה לכינון היחסים בהשתתפותו ובחסותו של שר-החוץ הגרמני פרנק וולטר שטיינמאייר. האירוע התקיים ימים אחדים לאחר אירועי הטרור בפריס שבמהלכם נהרגו 17 בני-אדם, כולל 4 יהודים. לכאורה, האירוע נועד לציין את הפיוס ההיסטורי בין העם הגרמני לבין העם היהודי. אלא, שבמסגרת האטימות הגרמנית הטיפוסית, המארגנים "שכחו" להזמין נציגים רשמיים של מדינת-ישראל (אלדד בק, ידיעות אחרונות, 18 בינואר 2015). יתרה מזאת, הכנס שהיה אמור לדון ביחסי שתי המדינות, עסק בעיקר בניסיון להשחיר את פניה של מדינת-ישראל, וזאת בניגוד גמור לדברי ההלל שהגרמנים הרעיפו על עצמם ועל גרמניה "החדשה" פרי דמיונם. משהו ענק השתבש לחלוטין בחברה האזרחית הגרמנית ובפוליטיקה הגרמנית, למרות הניסיון להציג את גרמניה באור נאור יותר.

 

בתחילת ינואר 2015 התפרסמה ידיעה מעניינת באחד מהעיתונים החשובים של גרמניה, שלפיה ל-70 אחוזים מהישראלים יש דעה חיובית על גרמניה, וזאת על-פי סקר שנערך ביוזמתה של קרן קונרד אדנאאור (Konard Adenauer) הפועלת גם בישראל. כרגיל, גם במקרה הזה הגרמנים לא יכלו להיגמל מההרגל הרע להכניס את המימד "הפלסטיני" למשוואת היחסים בין גרמניה לישראל. שימו לב למה שנכתב באתר של הקרן בנוגע לסקר שנערך מטעמם, ועליו התבססה התקשורת הגרמנית. בכותרת הראשית נכתב כך: "The Holy Land and the Germans". לאחר מכן ניתנו דברי הסבר, לסקר שנערך, באופן הבאה:

 

2015 marks the 50th anniversary of the start of diplomatic relations between Germany and Israel. In order to provide a meaningful analysis of the quality of these relations after five decades and be in a position to predict how they will look in future, it is vital to take into account the opinions of the citizens of Israel. However, the people living in the Palestinian territories are also affected by these relations directly and at a number of levels, so it is also important to include their assessments in this kind of detailed analysis.

 

במסגרת התעמולה גרמנית - בה הושקעו מאות מיליוני דולרים - הפלסטינים "המסכנים" סובלים פעמיים לאור יחסי גרמניה-ישראל: א) מדינת-ישראל "הוקמה" בעקבות השואה על חשבון הפלסטינים המסכנים, כך על-פי הרטוריקה התעמולתית של גרמניה. ב) בשל היחסים "המיוחדים" בין גרמניה לישראל שנוצרו בעקבות השואה, שוב הפלסטינים "משלמים" את המחיר משום שהם אינם זוכים לתשומת-הלב הראויה מצד גרמניה. באופן הזה, התעמולה הגרמנית, (לה שותפים מוסדות גרמניים הפועלים בישראל), מסדרת לעצמה את תמונת-העולם המדומיינת כדי להצדיק את הרוח-הרעה הנושבת בגרמניה כלפי ישראל.

 

אולם, למען האמת, הפלסטינים לא ממש מעניינים את הגרמנים כשם שגורלם המר של תושבי דארפור או סומליה לא ממש מעניינים את גרמניה. מה שמעניין את הגרמנים הוא למצוא את נקודות-תורפה במעשיה ובמחדליה של מדינת-ישראל כדי להצדיק את היוהרה-העצמית-הגרמנית שנבנתה בעמל רב לאחר מלחמת העולם-השנייה. במילים אחרות, 70 אחוזים מהישראלים נפלו קורבן למכונת-התעמולה הגרמנית, בעוד שגרמניה נותרה אטומה כפי שהייתה מאז ומעולם. יתרה מזאת, למרות המאמץ הגרמני להפגין סובלנות מדומה, הרבה יותר בטוח להיות גרמני בישראל מאשר יהודי בגרמניה. כך למשל, על-פי סקר שנערך בינואר 2015 בנוגע לדעותיהם של הגרמנים על ישראל, התברר שכ-70 אחוזים מהגרמנים מחזיקים בדעה שלילית על ישראל. מסתבר שהגרמנים, כעם, אינם מסוגלים להיגמל מתרבות של שנאה בעניינים הקשורים ליהודים ולישראל.

 

מעצם העובדה שהישראלים אינם עסוקים בהפצת שנאה כלפי גרמניה, זו הצלחה הכבירה של מדינת-ישראל כמדינה יהודית, ריבונית, פלורליסטית, דמוקרטית וליבראלית אמיתית. גרמניה אינה רוצה להתפייס עם ישראל, אלא היא רוצה להתפייס עם עצמה על חשבון ישראל. כדאי מאוד שהפוליטיקאים הישראלים יתחילו להבין את התמונה כולה לפני שהם קופצים לשרשרת האירועים הצפויים להתקיים לאורך השנה הנוכחית לציון 50 שנה לכינון היחסים בין שתי המדינות.

 

העיסוק האובססיבי הגרמני בישראל, בערבים ובמזרח-התיכון (בהקשר לישראל), יצר מפלצת אסלאמית רדיקלית שצמחה לגרמנים מתחת לאף. הסימנים הרבים נראו כבר לפני שנים רבות. אלא, שהסימנים הללו הפכו לשיטפון מאיים בעיקר במהלך השנה האחרונה, וזאת בעקבות הפופולאריות הרבה לה זוכה ארגון "המדינה האסלאמית" לאור הצלחותיו בשדה-הקרב בסוריה ובעיראק ולאור הצלחתו לגייס לשורותיו אלפי אירופאים-מוסלמים. באמצע 2014 הארגון מנה כ-6,000 לוחמים. בתחילת 2015 הארגון מנה כבר יותר מ-100,000 לוחמים ופעילים בסוריה ובעיראק. זרם המתנדבים מאירופה וממקומות נוספים בעולם גובר מחודש לחודש.

 

בגרמניה מתגורר הציבור המוסלמי הגדול ביותר באירופה לאחר צרפת. גורמים לא-רשמיים בגרמניה מעריכים את מספרם של המוסלמים המתגוררים במדינה בכ-5 עד 6 מיליון בני-אדם. העיר המבורג מהווה את אחד מהריכוזים הגדולים ביותר של מוסלמים בגרמניה לא רק בשל מספרם, אלא בשל פעילותם הרדיקלית של גורמים אסלאמיים הפועלים באורח-חופשי בעיר זו. כך למשל, ב-7 באוקטובר 2014 התעמתו מאות ג'יהאדיסטים עם מאות כורדים על רקע הקרבות שהתחוללו באזור העיר קובאני שבצפון סוריה. הכורדים יצאו למחות נגד ההרג שהתבצע בידי טרוריסטים מוסלמים מארגון "המדינה האסלאמית". אולם, הג'יהאדיסטים תומכי הארגון הפועלים בעיר, הפכו את ההפגנה לזירת קרבות אלימה מאוד בעזרת מצ'טות, ברזלים, מחבטי בייסבול, סכינים, חרבות ושברי בקבוקים. האירועים האלימים הללו, שנמשכו לפחות שלושה ימים, דרשו את התערבותם של יותר מ-1,300 שוטרים כדי להשליט סדר בעיר. מוסדות ואנשים המזוהים עם העדה הכורדית והעדה היזידית הותקפו גם ימים רבים לאחר שההפגנות הסתיימו. תושבים מקומיים בהמבורג טענו באותה עת שהעיר הפכה ל"המבורגיסטן".

 

כבר יותר מ-20 שנה העיר המבורג הפכה למרכז אסלאמי רדיקלי המשפיע על כל גרמניה. כך למשל, בשנת 2012 מועצת-העיר החליטה להכיר באורח-רשמי בחגים מוסלמים, וכן הוחלט להרחיב את רשימת הקורסים העוסקים בדת האסלאם הנלמדים בכל בתי-הספר בעיר. הקורסים הללו נמצאים תחת השגחתה של מועצה אסלאמית מיוחדת הפועלת בהמבורג. גורמים אסלאמיים הפועלים בעיר טענו באותה עת שהם מקווים שהמודל הזה יופץ לכול רחבי גרמניה.

 

ברחבי גרמניה קיימות מובלעות מוסלמיות רבות הנמצאות מחוץ לפיקוח של הרשויות הממלכתיות במדינה - וזאת בדומה למדינות נוספות באירופה כמו שבדיה, בריטניה, צרפת, בלגיה והולנד. העיר המבורג אינה יוצאת-מהכלל הזה, גם משום גודלה של העיר וגם בשל ריכוזם הגדול של ג'יהאדיסטים המטילים את חתיתם על העדות המוסלמיות ועל בני-מיעוטים אחרים מהמזרח-התיכון. כדי להבין את המושג "מובלעות מוסלמיות", עלינו להסביר את התופעה במטרה לקבל מושג כלשהו בנוגע להתפתחויות עתידיות

.

המובלעות האסלאמיות ההלו פעולות מעצמן - ברוב המקרים אין לכך שום קשר להתנגשות עם הרשויות המקומיות. יתרה מזאת, במקרים רבים הרשויות מעדיפות ש"המובלעות" הללו יתנהלו ללא התערבותן מתוך הבנה שכל התערבות כזו רק תגביר את המתח הדתי עוד יותר. במילים אחרות, הרשויות מעדיפות "שקט" בכל מחיר, על חשבון שליטה ופיקוח על האזורים הללו. לפיכך, "המדינה" מקבלת על עצמה סוג מסוים של אורח-חיים המנוגד לחלוטין לאורחות-החיים להם מורגלים מרבית האירופאים. למעשה, ההשתלטות האסלאמית נעשית בחסות המדינה ולא תמיד בניגוד לדעתה. את הנקודה החשובה הזו אנחנו חייבים להבין הן בישראל, הן בארה"ב והן באירופה.

 

עם ההתעוררות האנטי-אסלאמית ברחבי גרמניה בעקבות הקמתו של ארגון "פגידה" (פטריוטים אירופאים נגד אסלאמיזציה של מדינות המערב), עשרות פוליטיקאים בכל רחבי גרמניה הצליחו להשחיל איזו הצהרה מתבקשת לנוכח ההפגנות ההמוניות שהארגון הצליח להוציא לפועל בחודשים האחרונים בעיר דרזדן בירת סקסוניה. גם אנגלה מרקל, קנצלרית גרמניה, נדרשה לסוגיה הבוערת הזו, והיא מהירה לשחרר הצהרה ש"האסלאם שייך לגרמניה". לעומת זאת, פוליטיקאים בכירים אחדים, כמו ראש-ממשלת סקסוניה, מיהרו לשחרר תגובת-נגד פומבית ש"האסלאם אינו שייך לסקסוניה". מאידך, באחדים מכלי התקשורת בגרמניה הועלתה השאלה הפרובוקטיבית "האם סקסוניה בכלל שייכת לגרמניה".

 

הבעיה היא שאנגלה מרקל צודקת. האסלאם, אכן כרגע, מאוד שייך לגרמניה. האסלאם בגרמניה פורח וצובר נכסים אידיאולוגיים רבים משום שנוצר שיתוף פעולה מוזר ובעייתי בין האסלאם הרדיקלי לבין השמאל הרדיקלי הגרמני. איכשהו, השמאל הרדיקלי הגרמני רואה באסלאם סוג של אידיאולוגיה העתידה להחליף את הריקנות האידיאולוגית של השמאל האירופאי מאז שנות ה-90 של המאה הקודמת. אובדן-הדרך של השמאל הגרמני, סולל את בדרך לאסלאם הרדיקלי להפוך לכוח עולה ועוצמתי ללא שפיכות-דמים מיותרת. במילים אחרות, השמאל למעשה נכנע ללא-קרב לחסידי האסלאם הרדיקלי הן בגרמניה והן במערב-אירופה כולה.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, בהמבורג ייסדתי את המדינה האסלאמית", מגזין המזרח התיכון, 29 בינואר 2015.

 

 

 

פייסבוק


   
הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר

  • לאופיר, לאייל, ולאביב
  • ההבדל בין אנטישמיות
  • כמה נוראה גרמניה. הייתה ונותרה




גלריית המגזין

 

18 באוגוסט 2017

 

התהליך המדיני - תרגילים פוליטיים ותודעה עצמית כוזבת

ההתיישבות היהודית בארץ-ישראל לאורך הדורות

 

הפלישה הערבית לארץ-ישראל וההתיישבות היהודית

 

כפרים ערבים על אדמה יהודית

 

ביקור נתניהו - בין נוקשות אידיאולוגית לגמישות דיפלומטית

 

צפון קוריאה

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

 

הרביעייה הפותחת - ארבעת פרשי האפוקליפסה

על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים

על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית

חוכמת הטיפש - השיח הציבורי בישראל

 

 

 תקשורת ישראלית

 

כשהיסטריה מוסרית משבשת את דמוקרטיה הישראלית

תקשורת פוליטית בישראל - הקשרים של השקרים

עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל

התקשורת צריכה לבקש סליחה מבנימין נתניהו

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

מגזין המזרח התיכון

2017-2006