הכרזת העצמאות הישראלית בשנת 1948, לאחר שנים ארוכות של מאבק הירואי נגד האימפריה העות´מאנית, נגד האימפריה הבריטית ונגד האימפריה הערבית, העניקה פתח רחב, וענק, להנחת תשתית אידיאולוגית נוספת במסגרת התעמולה המתנהלת נגד עצם הקיום היהודי העצמאי.

העם היושב בציון התברך בשפע של אנשים חכמים, מלומדים ועתירי ידע. ערב רב של אנשי אקדמיה, עם תעודות ובלעדיהן, פרופסורים, דוקטורים, מרצים בכירים וזוטרים, עוזרי הוראה ותלמידי מחקר, אנשי הגות ורוח, סופרים ומשוררים, אמנים יוצרים ושאינם יוצרים, ועוד ועוד.

אחרי למעלה משישים שנות קיום כמדינה עצמאית, בישראל עדיין משקשקים בנוסח "מה יגידו". זה לא אומר שצריך להתעלם מדעת-הקהל, ובוודאי לא צריך לעשות מעשים פרובוקטיביים. לפעמים אפילו צריך לבלוע את הכבוד העצמי ולהתכופף, אבל יש גבול.

מאז עלייתו לאוויר של ערוץ "פוקס ניוז" בשנת 1996, הוא זוכה לקהל צופים הולך וגדל ולאהדה בלתי-מסויגת בקרב הציבור השמרני בארה"ב. כך למשל, בבחירות האמצע שנערכו ב-3 בנובמבר 2010, הערוץ זכה לרייטינג של כ-7 מיליון צופים.

במשך ימים אחדים התקשורת הבינלאומית שוב התרגשה מפרסום המסמכים המודלפים שהופיעו באתר וויקיליקס בנוגע למלחמה המתנהלת בעיראק מאז הפלישה האמריקאית שהחלה במרץ 2003. כאשר הצביעות התקשורתית חוגגת, אז גם אפשר להיות "מופתעים" ממספר ההרוגים במלחמה.

התקשורת הישראלית והעולמית רעשו מאוד באמצע חודש אוגוסט 2010, לא בגלל הידיעות המרעישות של כך שהצבא הטורקי השתמש בנשק כימי נגד המורדים הכורדים, או בגלל המסע הרצחני המתחולל בעיראק דווקא בתקופת חודש הרמדאן שבמהלכו נרצחו כמעט 160 עיראקים חפים-מפשע.

רוח המשט עדיין מפעמת בלב העולם הערבי. לפני 4 ימים הודיעה עוד ספינת עם 2,000 טון של מזון ותרופות על כוונתה להפליג מיוון לחופי עזה. הפעם, היוזמה באה מבנו של שליט לוב מועמר אל-קדאפי, סיף אל-אסלאם, אך בשם אגודת-צדקה שכביכול איננה קשורה ללוב הרשמית.

It is very easy to live in Irland, far away from Hamas rockets,read newspapers, watch television and decide for the citizens of Israel what they should do, because accepting price noble for peace in Irland makes you an expert to know better ..

אירופה המערבית כולה הפכה בשנים האחרונות לסוג של "רפובליקת וימאר" העומדת ליפול ברעש גדול בכל רגע. כאשר רואים שיתוף פעולה אידיאולוגי בין פמיניסטית שוודית לבין פעילי טרור אסלאמיים, ניתן להבין שמשהו רע מאוד מתחולל במחשבה האירופאית של שנת 2010.

אם סגן-הנשיא האמריקאי, ג´ו ביידן, מצהיר כי הפעולה הישראלית היא לגיטימית לחלוטין, עליכם להפיץ את הדבר בכל מקום אפשרי. בניגוד למה שהתקשורת הישראלית רוצה שתחשבו, יש הרבה תומכים בישראל ויש לא מעט הפגנות למען ישראל.

הפער בין "התפישה העצמאית" של ה"אינטלקטואל", לבין יכולתו המוגבלת להשפיע על החברה, גורם ל"אינטלקטואל המתוסכל" להפוך לעיתים קרובות ל"אינטלקטואל המטורלל", כדוגמת הבלשן האמריקאי נועם חומסקי.

בשנים האחרונות חל שינוי תרבותי בישראל בעידודה של התקשורת הישראלית על שלל מרכיביה וחלקיה. הביטוי ההולם שבו ניתן לתאר את השינוי הזה מתבטא במושג "אופטיקה הפוכה": דהיינו, אמצעי התקשורת בישראל מנסים לגמד את הישגיה של המדינה ואזרחיה.

בתחילת פברואר 2010, נודע לתקשורת הישראלית על חיסולו של הטרוריסט - שיש לו קשר ישיר לחטיפתם ולרציחתם של שני חיילים ישראלים. או אז, החל פסטיבל תקשורתי של הילולה-רבתי בנוגע ל"ידה הארוכה של ישראל".

לישראל יש יתרונות יחסיים רבים. לעיתים קרובות, מדינת-ישראל ממקדת את תשומת-הלב הבינלאומית גם בשל סקרנות אובססיבית הנובעת מהיסטוריה של ארץ-ישראל ומההיסטוריה של עם-ישראל. הסקרנות הזו אינה נובעת רק מרגשות של רוע ומשטמה.

פרסום המאמר הביקורתי של תום פרידמן, על גורלו של תהליך השלום בין ישראל לפלסטינים, דווקא במועד הזה אינו מקרי, שכן המאמר נועד להפעיל לחץ עקיף על בנימין נתניהו לקראת הפגישה עם הנשיא אובמה - פגישה שנערכה בסופו של דבר ב-10 בנובמבר 2009.

במאמר שהופיע במדור "דעות אחרונות" בעיתון היומי "ידיעות אחרונות" ב-28 באוקטובר 2009, מפי הכתב הכלכלי המוערך סבר פלוצקר, הובעה דעה פסימיסטית ודאגנית בשאלת מעמדה הבינלאומי של מדינת-ישראל בדעת-הקהל העולמית.

לצד הפעילות המדעית והכלכלית התוססת שיש במדינת-ישראל, רוחשת בה גם פעילות תרבותית מרשימה, המקיפה אלפי אירועים הנערכים מידי יום והמתקיימים גם בישובים קטנים ומרוחקים. מתחוור לנו פעם נוספת ש"עם-הספר" הוא בעיקר עם סקרן באופן יוצא-דופן מבחינה תרבותית.

אבירי הצביעות באקדמיה הישראלית, המטיפים לשנאת ישראל על בסיסן של טענות שונות ומשונות, חשפו פעם נוספת את פרצופם האמיתי, הבוטה, האלים והאנטי-דמוקרטי, שנועד לשרת את המטרות הגזעניות של הלאומנות הערבית הרצחנית.

אחת מהמטרות המוצהרות של התחנה הייתה "לפתח את השיח הליברלי בעולם-הערבי", ואולי בשל כך היא נהפכה עם הזמן גם ל"מדורת השבט" של העולם-הערבי. באמצעות אל-ג´זירה התפרסמו דבריה הנוקבים של ד"ר וואפה סולטן שעוררו הדים עזים בעולם-הערבי.

אם עיתונאים ישראלים מתקיפים דוברים ישראלים בשידור-חי בעת מלחמה, ומאידך הם מתייחסים לנציגי החמאס והפלסטינים בטון חייכני ומתחנף, אין להתפלא על-כך שישנם אזרחים ישראלים המפיצים עצומה ציבורית כנגד יונית לוי מערוץ 2.

התקשורת הישראלית אינה מסתדרת היטב עם ידיעות וחדשות טובות. לכן, היא מצפה מהמנהיגים הנבחרים שיצהירו כל בוקר מחדש שהמיתון בפתח, ושהחינוך בישראל כושל ביותר ושקיימים איומים רבים על מדינת-ישראל.

בעולם שבו משלמים 250 ש"ח לכתבה, יש צורך למשוך את העין כמה שיותר מהר כדי לשרוד, גם אם זה בא על חשבון הדיוק, האמת, המוסר וההגינות הבסיסית הנוגעת להלבנת פנים ברבים במתכונת של בית-דין-שדה אלים חם ומיוזע.

חלק מהכתבות שהתפרסמו על הטרוריסט הרוצח, חרגו מן הטעם הטוב. דומה היה, שאחדים מהעיתונאים שכחו, או רצו להשכיח, שמאחורי כל אירוע טרגי ישנם גם בני-אדם ומשפחות שלמות הנושאות את הצלקות למרות הזמן הרב שעבר מאז.

בתקשורת הישראלית מתנהל כבר שנים רבות "שיח אנטישמי" בכל הנוגע לישראל ולחברה הישראלית על שלל היבטיה. בשל הביטוי הטעון והבעייתי הזה, הוא ראוי להבהרה קלה...

מאות מוזמנים מרחבי-העולם באו לחגוג עם מדינת-ישראל ותושביה - מדינה המייצגת בעיניהם חברה עם עומק תרבותי והיסטורי לצד הישגים טכנולוגיים ומדעיים יוצאים מן-הכלל המעוררים התפעלות רבה בעולם-הרחב

מאז פרשת פולארד, האמריקאים טוענים שהמקרה אינו חד-פעמי, וכי ישראל הפעילה מרגלים נוספים על אדמתם. בארה"ב ישנה התנגדות עקבית ועיקשת לשחרורו של פולארד טרם זמנו

התקשורת הישראלית שכחה שהיא נמצאת כאן למעננו, ולא אנחנו נמצאים כאן למענה. היא שוכחת את כללי הנימוס המקובלים, והיא נוטה לעסוק באגו של עצמה במקום להעניק דיווח ראוי לציבור כולו.

בטרור הזה אין הרוגים; אין מטעני חבלה שמתפוצצים ברעש גדול בכל פינה; אין ארגוני טרור מאורגנים; אולם, בטרור התקשורתי המתנהל כיום בישראל ישנם נפגעים רבים – שהם בעצם כל אחד ואחת מאיתנו...

שתי הידיעות, שהתפרסמו כמעט בו זמנית, האחת מקורה מדמשק והשניה מארה"ב, מדגימות יפה את "המשחק" המודיעיני-פוליטי המזרח-תיכוני המתנהל בעוצמה חריגה בהיקפה, מאז ה-6 בספטמבר 2007

לתקשורת הישראלית יש תמונה מעוות על החיים בישראל, שכן כל התנהגות, מעשה ואמירה - גם אם הם נעשים באורח תמים - נועדו לחזק את התדמית המעוות שהתקשורת יצרה לאזרחי-ישראל במשך שנים רבות

סביר להניח שלא רבים בעולם שמעו על רצח-העם בדארפור או על אזור דארפור שמערב-סודאן. סביר להניח שמעט מאוד אנשים בעולם התעניינו בנעשה בדארפור בהשוואה, למשל, להתעניינות העולמית בפלסטינים וביחסיהם עם מדינת-ישראל.

בשנים האחרונות התקשורת הישראלית, על שלל גווניה, מוצפת במאמרים הדנים על האיומים האסטרטגיים, לכאורה, על מדינת ישראל. ההצפה הזו גברה עם הניצחון של החמאס בבחירות לרשות הפלסטינית,

מיומה הראשון של תחנת הטלוויזיה הלוויינית "אל-ג´זירה", היא לא חדלה מלהרגיז מדינות ערביות ומערביות סביב הגלובוס, וזאת בשל הסיקור החופשי שהיא נטלה על עצמה ללא כל מגבלה - מוסרית ותקציבית כאחד