כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. yohai@mapa.co.il







הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
המדיניות הגרמנית במזרח-התיכון ובמרחב האסלאמי
העימות בין ארה"ב לצפון-קוריאה - משחקים באש?
חרם אקדמי על ישראל - ולקח היסטורי קטן בצידו
אשרף מרואן - המרגל שהפעיל את ראש ה"מוסד"
ההתיישבות היהודית בארץ-ישראל לאורך הדורות
ג´יהאדיסטים עם מקלדת בתקשורת הישראלית
טרור אסלאמי - כמה בני-אדם נהרגו בחודש פברואר 2012
תרבות ישראלית בצל הטרור הערבי
טרור אסלאמי – אנגלה מרקל בסעודיה - אפריל 2017
נְתַנְיָהוּ בְּגוֹב הָחָקִירוֹת - פוליטיקה ישראלית 2017
טרור אסלאמי – טרור של הצתות – נובמבר 2016
תגובה גרעינית של עוזי עילם בתקשורת הישראלית
על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית
מלחמת יום-הכיפורים: ההונאות המצריות שנעלמו מעינינו
דמותה של לילית במיתולוגיה היהודית מפרספקטיבה של ימנו
מחאה ציבורית: מלכודת-עכברים כדירת מגורים בישראל
המלחמה המלוכלכת באסיה - אבל במערב הצבוע אין כל חדש
דיפלומטיה ישראלית של תרבות, מדע וטכנולוגיה
תקשורת, טרור וחיסולים-ממוקדים באפגניסטן

חג חירות שמח - סדר פסח בבית הלבן

מאת: ד"ר ישראל בר-ניר

10.04.2014


 

 

 

לקראת חג האביב המשמש ובא, אני מביא כאן מאמר שכתבתי בתחילת כהונתו של אובמה. קצת הומור ומעט פוליטיקה. כמה מהנפשות המוזכרות התחלפו מאז, אבל אין לכך כל השפעה על תוכן המאמר. קול ששון וקול שמחה, עוד תשמע בהרי יהודה הבשורה, לשנה הבאה בירושלים הבנויה,

 

נשיא ארה"ב ערך סדר פסח בבית הלבן. כשלעצמו אין בכך הרבה חידוש מאחר וזאת מסורת בארה"ב שהנשיא מקיים טקסים וארועי הזדהות עם בני הדתות השונות והמיעוטים המרכיבים את אוכלוסיית ארה"ב. השנה, בשל המשבר ביחסי ארה"ב וישראל, האירוע קבל משמעות מיוחדת. היחצ"נים של הבית הלבן יצאו מגדרם כדי להציג את זה כמחווה, דוגמא למדיניות הושטת היד (outreach) של הנשיא. לאור העובדה הזאת יש עניין מיוחד במה שהתרחש שם, מי אמר מה ולמי. דא עקא, לא הזמינו אותי לשם. לא תאמינו, אבל אף אחד לא חשב עלי. כולם הלכו לסדר בבית הלבן ואותי השאירו לבד. איך הם לא מתביישים.

 

אבל אני לא אחד כזה שמוותר בקלות. אצלי זה לא ילך. אני כבר אמצא את הדרך לעקוב אחרי המתרחש ולספר לכם מה בדיוק הלך שם, איך זה התחיל ואיך זה נגמר, מי שאל את הקושיות ומי גנב את האפיקומן, וכמובן מה אובמה התחייב לשלם בתמורה להחזרת האפיקומן.

 

הפעלתי לפיכך את המאזינון שלי (למי שלא יודע, יש לי מין גיזמו - gadget, חידוש טכנולוגי מיוחד במינו שאפילו במוסד, שלא לדבר על ה-CIA ועל השרות החשאי, עוד לא שמעו עליו, מכשיר באמצעותו אני יכול לעקוב אחרי פרטי הפרטים של האירועים הסודיים ביותר - אפילו כאלה המתקיימים בחדרים חסיני האזנה במעמקי האדמה). מה שמיוחד בפטנט הזה הוא שאני אפילו לא צריך לעזוב את הבית. כל מה שעלי לעשות זה להתפרקד בכורסא, לעצום את העיניים, ללחוץ על כפתור, והופ - כבמטה קסם נגלה לי עולם חדש. בקשה אחת לי אל הקוראים. אנא במטותא, אל תגידו בגת ואל תספרו בחוצות אשקלון. אני לא מעוניין לזכות בביקור של ה-FBI. שמרו לכן בסוד את אשר אני עומד לספר, ואם במקרה תכשלו בלשונכם אל תגלו לאף אחד מאיפה זה הגיע.

 

האמת היא שזה היה די מרגש. עד היום ראיתי את הבפנוכו של הבית הלבן רק בסרטי הטלוויזיה ושם לא תמיד מראים את כל הפרטים. בין האנשים שכן הוזמנו ע"י אובמה היו רבים שעד היום רק שמעתי את השמות שלהם בשידורי החדשות. לא כל המשתתפים היו מבני בריתו של אברהם אבינו, אבל כולם הקפידו לשים מה שהוא על הראש. אני לא בטוח שזה היה מספק את הרב עובדיה כי לא היתה הפרדה בין המינים, וגברים ונשים ישבו ביחד. יתרה מזאת, מה שהנשים לבשו - רחמנא ליצלן. עכשיו אני מבין את המשמעות של "קול באישה ערווה" (אולי מי שהוא יסביר לי אחת ולתמיד למה זה "קול" כשמדובר במראה עיניים). אבל אני סוטה מהנושא.

 

הסדר התנהל פחות או יותר לפי הכללים שכל אחד מכיר. החבר'ה מ J-street שהיו שם עיקמו קצת את האף כי כנראה הסדר היה יותר מדי מסורתי לטעמם. הם היו אולי מעדיפים שישתמשו בהגדה בה משתמשים בקיבוצי השומר הצעיר או אולי אפילו בגירסא יותר מודרנית, אבל במהלך הערב הם שמרו שתיקה. אובמה היה במצב רוח טוב, גילה עניין במתרחש, הרבה לשאול שאלות על המנהגים השונים, וביקש שיסבירו לו את הטקסטים העבריים. הוא נהנה מאוד מהאוכל ולא נכשל בלשונו כמו קודמו בבית הלבן, שלפי השמועות, אחרי שטעם את הmatzo balls שאל אם אוכלים גם חלקים אחרים של ה-matzo (לקורא שאינו מתמצא, balls הוא הכינוי המקובל בארה"ב לאשכים). לרגע הייתה מבוכה קלה כשהסבירו לאובמה את המשמעות של כְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח: אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן והבהירו לו שלא תהיה לו ברירה אלא לתת מה שהוא בתמורה להחזרת האפיקומן אחרת זה לא ייגמר. הוא היה מודאג באשר לתמורה שתידרש, אבל הוא נרגע כאשר נאמר לו שגניבת האפיקומן מבוצעת בדרך כלל ע"י אחד הילדים שאותו, במקרה הגרוע, אפשר יהיה לקנות ב Ipad. מה שסיפק את מלכת בריטניה, וודאי יספק את הילדים.

 

כאשר הגיעו לקריאת הקושיות, ניכר היה שהקטע הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלָּנוּ מְסֻבִּין מוצא חן בעיניו של אובמה. הוא אימץ אותו כלשונו כשהוא מתפרקד בנינוחות בכורסא ומאותת בידיו לאורחים האחרים לקחת דוגמא. הקטע הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלּוֹ מָרוֹר ממש הדליק אותו. כשהוא מחייך מאוזן לאוזן הוא העיר בהתלהבות "זה בטח מה שנתניהו אמר לעצמו כל הדרך כאשר הוא טס בחזרה לישראל".

 

ככה זה נמשך עד השעות הקטנות. לא עד קריאת שמע של שחרית כפי שזה היה בבני ברק, אבל לא רחוק מזה. אכלו לשובעה ושתו ארבע כוסות, שרו שירי פסח וכנדרש ספרו ביציאת מצריים. על השמחה העיבה עננה קלה כאשר הגיעו למכות בהן לקו המצרים. כאשר הגיעו למכת בכורות אובמה סינן בין שיניו, נו, אתם רואים - כבר אז הם רצחו ילדים. מה שבאמת גרם להפתעה לא נעימה היה כאשר התברר לאובמה שלא מדובר בעשר מכות בלבד אלא במאתיים מכות ואולי אפילו במאתיים וחמישים. הוא הורה מייד לדוברו להתקשר לשגריר המצרי להתנצל ולהבהיר שהוא לא בעסק, אילו הוא היה שם זה לא היה קורה.

 

כשהגיעו אל הקטע "הַיָּם רָאָה, וַיָּנֹס; הַיַּרְדֵּן, יִסֹּב לְאָחוֹר. הֶהָרִים, רָקְדוּ כְאֵילִים; גְּבָעוֹת, כִּבְנֵי-צֹאן", אובמה זז באי נוחות, הטה את ראשו אל אוזנו של רם עמנואל ושאל בלחש "תגיד זה רציני? הם באמת מסוגלים לעשות את זה? אולי כדאי להזהיר את האיראנים?" עמנואל הרגיע אותו "תפסיק, אין לך מה לדאוג. זה קרה לפני שלושת אלפים שנה. היום כבר לא עושים דברים כאלה".

 

לפתע מתמוטט הכל. כשהקריין קורא בהטעמה "וּבְנֵה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ", אובמה קופץ ממקומו כנשוך נחש "מה זה? חשבתי שהיה לנו הסכם!". מנסים להרגיע אותו ואז מגיעים לברכת סיום החג "לְשָׁנָה הַבָּאָה בִּירוּשָלָיִם הַבְּנוּיָה". למשמע הברכה אובמה מחוויר ואינו מסוגל להוציא מילה. ראיתם פעם כושי חיוור? זה לבד היה שווה את כל הסיפור. עוזריו של אובמה טופחים לו על הגב ונותנים לו כוס מים, רק שלא יחטוף אפופלקסיה. אף אחד לא יודע מה עובר בלבו של ביידן ברגעים האלה, אבל זה לא שייך לנושא.

 

אובמה כולו אש להבה. הוא ממש רותח. "הממזר הזה שוב סדר אותי" הוא צועק, כשכוונתו היא לנתניהו, "אתי הוא גמר. עד עכשיו התנהגתי אליו בכפפות של משי. אני אראה לו מי כאן בעל הבית." למרות השעה המאוחרת, אובמה מזעיק את הכתבנית ומכתיב לה בזו הלשון "ביבי," (ככה סתם, בלי שום גינונים, לא מר נתניהו, לא ראש ממשלת ישראל, סתם "ביבי"), "הזהרתי אותך יותר מפעם, אתי לא משחקים. נמאס לי מהשטיקים שלך. אני דורש ממך למחוק, ומייד, מההגדה של פסח כל איזכור של ירושלים. אני מצפה לתשובה לפני תום החג, או ש . . ."

 

כאן עקב תקלה התמונה נעלמה והמאזינון נאלם דום. לעולם לא נדע מה היה אמור להיות כתוב במקום שלוש הנקודות.

 

למחרת, מזכיר העיתונות של הבית הלבן, רוברט גיבס (Robert Lane Gibbs), בהופעתו היומית בפני העיתונאים, מסר את ההודעה הבאה, עמדתו של הנשיא היא שהתפילה היהודית המסורתית 'לשנה הבאה בירושלים', אותה נהוג לאמר בסיומו של סדר הפסח 'איננה מועילה', והוא דורש מבנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, להימנע מלכלול אותה בטקסי חג הפסח (president Obama said that the traditional Jewish prayer "next year in Jerusalem," traditionally recited as the closing line of the Passover Seder meal, is "unhelpful" and demanded that the Israeli Prime Minister, Benjamin Netanyahu, refrains from including that line during the Seder meal)

 

טוב, לפני שאתם מתחילים באיפה, מה, מתי, זה [הקטע האחרון] לא קרה. זאת המצאה שלי.

==

מאת: ד"ר ישראל בר-ניר, "חג חירות שמח - סדר פסח בבית הלבן", מגזין המזרח התיכון, 10 באפריל 2014.

 

 

הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר





גלריית המגזין

 

18 באוגוסט 2017

 

התהליך המדיני - תרגילים פוליטיים ותודעה עצמית כוזבת

ההתיישבות היהודית בארץ-ישראל לאורך הדורות

 

הפלישה הערבית לארץ-ישראל וההתיישבות היהודית

 

כפרים ערבים על אדמה יהודית

 

ביקור נתניהו - בין נוקשות אידיאולוגית לגמישות דיפלומטית

 

צפון קוריאה

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

 

הרביעייה הפותחת - ארבעת פרשי האפוקליפסה

על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים

על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית

חוכמת הטיפש - השיח הציבורי בישראל

 

 

 תקשורת ישראלית

 

כשהיסטריה מוסרית משבשת את דמוקרטיה הישראלית

תקשורת פוליטית בישראל - הקשרים של השקרים

עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל

התקשורת צריכה לבקש סליחה מבנימין נתניהו

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

מגזין המזרח התיכון

2017-2006