כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. yohai@mapa.co.il







הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
טרור אסלאמי – ילדים כטרוריסטים מתאבדים – מרץ 2017
אחמד שוקיירי וכישלונה של הלאומיות הפלסטינית
טורקיה – מדוע אי-אפשר לסמוך על מדינה מוסלמית
עולם חדש: ארה"ב אחרי טראמפ - מאמר שני בסדרה
טרור, אסלאם ושיטפון של פליטים מאפריקה השחורה
הפלישה הערבית לארץ-ישראל וההתיישבות היהודית
יחסי קופטים ומוסלמים במצרים - תמונת מצב
צרפתים בני דת מוחמד – חורף 2015
ממלחמת ששת-הימים למלחמת יום הכיפורים – האירועים המרכזיים: חלק א
The Yom Kippur War - Historical Justice for Golda Meir
טרור אסלאמי – הלקח הטורקי והגרמני – דצמבר 2016
פוגרומים, רפובליקת ויימאר ומשבר מנהיגותי בגרמניה
ספר חדש: מלחמה כבדת דמים: טראומה, זיכרון ומיתוס
שמיות ואנטישמיות בתקשורת הישראלית
ועידת אנאפוליס תסתמן כהצלחה מסחררת
בעולמו של דונאלד טראמפ - מאמר ראשון מתוך שניים
סוריה בין מזרח למערב: 1958-1954
אדם מובס אינו מייצר אלא אידיאולוגיה תבוסתנית
הייפא והבי - דיוקנה של זמרת לבנונית

מכון גתה – ללמד גרמנית את הישראלי הברברי

מאת: ד"ר יוחאי סלע

03.04.2014


 

 

 

המאמר הנוכחי הוא המשך הפרויקט המחקרי העוסק בנושאים הקשורים לגרמניה וליחסיה עם מדינת-ישראל. חמשת המאמרים הקודמים היו: א) גרמניה עוברת טרנספורמציה היסטורית תודעתית. ב) התרבות הגרמנית משכתבת את ההיסטוריה הגרמנית. ג) תפקדיה של התקשורת הגרמנית בעיצוב התודעה הגרמנית. ד) התקשורת הגרמנית והפוליטיקה של הזיכרון הלאומי הגרמני. ה) השילוש-הקדוש הגרמני - גרמנים, ישראלים ופלסטינים.

 

בדומה ל-90 מקומות ברחבי-העולם בהם הפועל מכון גתה, כך פועל המכון גם בישראל. כמובן שהמכון מקבל תקציבים ממשלתיים אדירים ממשלת גרמניה והוא למעשה שלוחה של הממשלה הגרמנית בהפצת התרבות הגרמנית בכל רחבי העולם. לצד הפצת התרבות הגרמנית, המכון מקיים כנסים תרבותיים והרצאות העוסקות במגוון רחב מאוד של נושאים הקושרים הן לתרבות הגרמנית והן לתרבות המקומית בה פועל המכון. מכון גתה בישראל החל לפעול בתל-אביב משנת 1979, ובירושלים המכון החל לפעול בשנת 1988. כמעט אין צורך להסביר פעם נוספת את היחסים הטעונים בין ישראל לגרמניה לאור לקחי העבר. ועם זאת, בניגוד לרגישות המתבקשת, במסגרת המכון מתקיימים כנסים והרצאות, שהם סוג של שיח לטנטי בו מנסים לדחוף בכוח את "השילוש-הקדוש הגרמני" - כפי שהסברתי במאמר הקודם. גרמניה מאוד רוצה להיבחן ללא קשר ישיר לשואה, אך היא אינה מוכנה להעניק את הפריווילגיה הזו לישראל לאור הסכסוך הערבי-ישראלי, ובמיוחד זה הפלסטיני המשמש עילה להתקפות זדוניות נגד ישראל.

 

מכון גתה בישראל מקיים גם מסגרות לימודיות בהן רוכשים כישורים בשפה הגרמנית לצרכים שונים ומגוונים. הניסיון לדרבן את הקהל הישראלי ללמוד גרמנית, לדעתי חצה קווים אדומים אחדים וזאת לאור סרט תדמית שהוצג בשנת 2013 במסגרת האתר של המכון. בסרט הקצר נראה צעיר ישראלי שחום עם התנהגות מעט ברוטאלית כשלצידו פוסעת בחורה גרמניה מהסוג הבלונדיני. שניהם מתהלכים על חוף-הים (בתל-אביב כמובן), כשהם נתקלים בבחורה השואלת את הבלונדינית בשפה הגרמנית מה היא עושה עם הדביל הזה. לאחר דין ודברים קצר, שתי הבחורות מנסות ללמד את הישראלי הברברי איך לבטא מילה מסוימת בגרמנית. אתם כמובן שואלים את עצמכם, מה לא בסדר בתמונה הזו? אבל עצם העלאת השאלה, היא כבר הבעיה עצמה. זאת אומרת, זו בעיה הקשורה לתפיסות המקובלות בנוגע לתדמית של הישראלים שחלקן נובעות מתפיסות אנטישמיות היסטוריות. לכאורה, הסרט היה אמור להיות מצחיק, אולם הוא רחוק מאוד מלהצחיק מישהו, משום שההנחה עליה התבסס הסרט, כדי לדרבן את הישראלים ללמוד גרמנית, הוא שגוי מן היסוד. דווקא הסרט הקצר הזה, חושף פעם נוספת את ההיררכיה השוביניסטית האופיינית לתרבות הגרמנית הרואה את עצמה נעלה על התרבויות האחרות. לדידה, המעבר בין "אדם ברברי" ל"אדם תרבותי" מתבצע רק דרך השפה הגרמנית. האם לזאת התכוון מכון גתה בפרסום הסרט המדובר? הרי אפשר היה לפנות לציבור הישראלי בעשרות אופנים ודרכים כמו למשל האפשרות להיחשף לתרבות נוספת על זו הישראלית באמצעות השפה הגרמנית. כמובן שהיה אפשר לפנות גם לציבור הסטודנטים בישראל - זה המנסה לברר אפשרויות של לימודים בגרמניה. אלא, שמכון גתה בישראל החליט להפיץ סרט שבעצם חושף פעם נוספת את הזרמים התודעתיים הקיימים בחברה הגרמנית עליהם כתבתי בסדרת המאמרים שהתפרסמו במגזין זה. שילוב של ישראלים בהפקת הסרט, אינה מפחיתה מהטענה שהובאה במשפט הקודם.

 

בשנת 1980 התפרסם בגרמניה ספר ילדים מאת הסופר הידוע האנס גיאורג נואק (2005-1926). לפחות על-פי מקור מחקרי אחד, הספר יצא לאור כבר בשנת 1962, ופעם נוספת במהדורה חדשה בשנת 1995. הספר למעשה עוסק במשפחה גרמנית המתמודדת עם בעיות שונות ומגוונות בקונטקסט היסטורי של 1945-1932. אחד מילדי המשפחה "מנסה" להתמודד אם השאלה "האם יהודים מרעילים כמו פטריות רעל". כמובן שהסופר דוחה על-הסף את הטענה ש"היהודים הם מרעילים". אלא, שהסופר מכניס בדלת האחורית לתוך מחשבתו של אחד מילדי המשפחה את האמירה "הרי גם בפטריות רעל קשה להבחין". כך, באופן סמוי מכניסים תעמולה אנטישמית שכיחה למרות שלכאורה מתנגדים לה. התרגיל הזה, גם אם הוא לעיתים נעשה לא בכוונה, מתבצע בשל רשלנות מחשבתית הנובעת לעיתים מסתם אטימות אירופאית טיפוסית, ובמיוחד זו הגרמנית. ועם זאת, ראוי לציין שהדוגמא הזו אינה משקפת את כלל ספרות-הילדים בגרמניה, אולם הבולטות שלה בהחלט מורגשת על-פי מחקרים אחדים שנעשו בידי חוקרים ישראלים בנוגע לספרות הילדים הגרמנית.

 

יש מרחק רב של שנים בין שתי הדוגמאות הללו שהובאו עד כה. אולם הלוליינות המחשבתית הגרמנית איכשהו תמיד מובילה אותנו לאותו מקום ממנו גרמניה רוצה לשכוח ממנו, להתעלם ולהתכחש לו. כאן, למעשה, נשאלת השאלה מה אנחנו בעצם יודעים על גרמניה. האם האיחוד של 1990 והעוצמה הכלכלית הגרמנית מכתיבה התנהגות לאומית החוזרת על עצמה?

 

ב-10 בנובמבר 1989, המוני מזרח-גרמנים, שהתאספו ליד חומת-ברלין בדוחק רב, החלו לעבור בהמוניהם לצד המערבי של העיר. השוטרים והחיילים שהוצבו משני צידי הגבול איבדו את השליטה על הנעשה. הטלוויזיה הגרמנית ורשות בינלאומיות העבירו את האירועים בשידור חי מזה ימים אחדים לקראת האירוע הגדול. לאורך החומה שררה אווירה מחשמלת לצד התרגשות בלתי רגילה לנוכח אירוע של פעם בחיים. כל מזרח-גרמני שעבר לצד המערבי קיבל סכום מסוים של כסף כאות של רצון טוב מצד ממשלת גרמניה-המערבית. בין אלה שעברו לצד המערבי הייתה גם בחורה צעירה, בת 35, בשם אנגלה מרקל. בכסף שהיא קיבלה, היא קנתה לראשונה בחייה שווארמה טורקית הידועה בגרמניה בשם "דונר" - והשאר היסטוריה.

 

חצי שנה לפני כן, נערכה בשטוטגרט שבמערב-גרמניה הפגנה פוליטית של סטודנטים, צעירים ומהגרים שקראו לממשלת גרמניה להגיע לפשרה מרחיקת-לכת עם הגוש הקומוניסטי. חלק מהמפגינים נשאו שלטים באנגלית עליהם היה כתוב: Better Red Than Dead. משום מה, לא היו שלטים כאלה בגרמנית, למרות שהביטוי היה שגור בגרמניה בפי כל מי שהחשיב את עצמו לשמאלני עם ניחוח "מתקדם". כנראה שהביטוי בגרמנית, ((Lieber Rot Als Tot, נשמע רע מאוד. עד לנפילת חומת ברלין, הפגנות כאלה נערכו כמעט מידי שבוע בערים המרכזיות של גרמניה-המערבית. כשנה לפני האירוע הזה, נערכה בעיר באזל שבשווייץ הפגנה של תנועות שמאלניות בשיתוף של ארגוני מהגרים מהעולם-השלישי בדרישה לפתוח את שערי שווייץ להגירה חופשית לכול בני-האדם. בשנת 2014, החליטו תושבי שווייץ במשאל-עם להגביל את ההגירה לשווייץ בטענה מוזרה מעט שהתבטאה במושג "חרדה מצפיפות", וזאת לאור העובדה שכ-20 אחוזים מתושבי שווייץ הם זרים.

 

מהאנקדוטות הקטנות הללו אנחנו יכולים להסיק שבדרך כלל קשה לנו להגיע למסקנות היסטוריות בזמן-אמת במהלך אירועים המתרחשים בו-זמנית. מאידך, הצטברות של אירועים המונחים זה על זה, ברוב המקרים, הם שיוצרים את "השכבה ההיסטורית" ממנה ניתן להסיק מסקנות מתוך פרספקטיבה של מרחק מהאירועים וממקום התרחשותן. על-פי מה שמתרחש באירופה בשנים האחרונות, אפשר לראות סימנים אחדים לכך שהמדינה הטריטוריאלית הלאומית באירופה מתחילה "להתכנס" לתוך עצמה למרות קיומם של ארגונים אזוריים (על-לאומיים) שנוצרו כדי להסיר את המחסומים הנובעים מגבולות גיאוגרפיים ומשוני תרבותי, וזאת לאור ניסיון העבר המר, הלא-רחוק. בשל העמדה "המכונסת" הזו, הדבר מוביל לנקיטת עמדות פוליטיות ותודעתיות המנוגדות לעיתים לאופי הליבראלי שהוכתב (באופן מלאכותי) לפני שנים לא רבות. לאור הלחץ הגובר על המדינה הטריטוריאלית בנושאים הקשורים בעיקר לנושאי הגירה ואינטגרציה, החברה מתחילה להתייחס למהגרים כאל "אחרים". כך למשל, משאל-העם שנערך בשווייץ בתחילת 2014, נעשה בגלל הלחץ הציבורי העצום שהופעל על המערכת הפוליטית כדי להגביל את חוקי ההגירה למדינה. עלייתן של המפלגות הקיצוניות באירופה בשנים האחרונות הוסברה בעיקר על הרקע הזה, וזאת לצד בעיות כלכליות מתמשכות. עוצמתה הכלכלית של גרמניה מציבה אתגר לאומי מול מדינות אירופאיות נוספות הרואות את עצמן ראויות להשפיע על הפוליטיקה בתוך היבשת ומחוצה לה בנושאים אקוטיים המעסיקים את המערכת הפוליטית הבינלאומית. העוצמה הכלכלית הגרמנית, המשולבת בפיתוח של עוצמה צבאית אפקטיבית, למעשה מכתיבה את התנהגותן של מדינות אירופאיות נוספות.

 

בשנים האחרונות אפשר לראות בטלוויזיה הגרמנית פרסומות העוסקות בקריאה לצעירים הגרמנים להצטרף לצבא ולזכות בקריירה צבאית מעניינת במגוון תחומים ועיסוקים. יתרה מזאת, לאורך כל שנת 2013, נערכו מפגשים רבים מאוד בין קצינים גרמנים לתלמידי תיכון במסגרת בתי-הספר ברחבי גרמניה כדי לשכנעם להצטרף לשירות צבאי. שוב נשאלת השאלה מה בעצם אנחנו יודעים על גרמניה?

 

בישראל נמצאים, בכל רגע נתון, יותר מ-50 עיתונאים גרמנים. לעומת זאת, בגרמניה פועלים מעט מאוד עיתונאים ישראלים. לפיכך, הסיקור הישראלי על הנעשה בגרמניה מצטמצם לידיעות מועטות בלבד שחלקן הגדול עוסק בכדורגל ובכלכלה. לעומת זאת, הסיקור הגרמני בישראל הוא יומיומי ומתפרש על מגוון רחב של תחומים כמו הסכסוך הערבי-ישראלי, העניין הפלסטיני, מהגרים, אתיופים, גיוס חרדים, בעיות דיור, פרשיות שחיתות ועוד. כך למשל, ברדיו בוואריה, המשדר חדשות 24 שעות ביממה, כמעט כל יום מתפרסמת ידיעה אחת לפחות בנושא ישראלי. ובכן, האם ההתמקדות שלנו בנושא מצומצם אחד, למעשה מעלימה מעינינו שורה ארוכה של התפתחויות חשובות המתחוללות בחברה הגרמנית מאז האיחוד של 1990? על שורה ארוכה של מוסדות יהודיים בגרמניה מוצבת שמירה הדוקה לאורך כל שעות היממה. האם אתם מכירים מוסד גרמני אחד הפועל בישראל עליו מוצבת שמירה הדוקה שכזו? מה זה אומר על החברה הישראלית, ומאידך מה זה אומר על החברה הגרמנית מאז 1945? המאמר הבא יעסוק בנושא "ישראלים בברלין".

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "מכון גתה - ללמד גרמנית את הישראלי הברברי", מגזין המזרח התיכון, 3 באפריל 2014.

 

 

הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר





גלריית המגזין

 

טרור אסלאמי - 23 אפריל 2017

 

150 הרוגים באפגניסטן בהתקפה קטלנית של ארגון "הטליבאן"; 50 הרוגים בסוריה; 40 הרוגים בתימן; 20 הרוגים בעיראק; 4 טרוריסים מוסלמים מארגון "אבו סיאף" נהרגו בפיליפינים; 2 טרוריסטים מוסלמים נהרגו במצרים; 2 טרוריסטים מוסלמים מארגון "המדינה האסלאמית" נהרגו בקווקז; טרוריסט מוסלמי נהרג בלבנון; קצין מודיעין נהרג בסומליה ;

 

חדשות המזרח-התיכון

 

בעולמו של דונאלד טראמפ - חלק ראשון

 

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

 

מגזין המזרח התיכון

2017-2006